ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נרצח בליל שבת ה - 16.6.33 בשעה שטייל עם אשתו על חוף ימה של תל-אביב. יש לזכור כי באותם ימים רצח יהודים בידי ערבים היה מעשה שכיח בארץ-ישראל. כבר יומיים לאחר הרצח, עוד לפני שמשטרה עצרה חשוד כלשהו, הודיעו חוגים מהוועד הפועל של ההסתדרות כי "ברור למעלה מכל ספק שרצח ד"ר ארלוזורוב בוצע על רקע פוליטי". ובן-גוריון, שעשה אותה עת בפולין, הכריז באסיפת אבל שהתקיימה בוורשה, כי "אין זה רצח אישי... אין ספק בעיני שמעשה טרור זה הוא פוליטי". בעיתון "הארץ" מאותם ימים אנו מוצאים כי "בימים האחרונים נעשו ניסיונות במקצת מקומות, להרחיק מעבודתם פועלים הנמנים על ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר. הנימוק שנתנו הפועלים מן ההסתדרות לסירוב לעבוד יחד עם פועלים רוויזיוניסטים הוא, שאינם רוצים לעבוד עם רוצחים".
האצבע המאשימה הופנתה נגד הרוויזיוניסטים, ובמשך חודשים רבים התנהלה הסתה פרועה במטרה לדה-לגיטימציה של הימין. אל המסיתים הצטרף גם יצחק גרינבוים שטען כי הרצח הוא פרי האידיאולוגיה הרוויזיוניסטית. ואכן הביאה "פרשת ארלוזורוב" לעליית מפלגת הפועלים לשלטון בהסתדרות הציונית וגרמה לירידה בכוחו של הימין הפוליטי.
וההקבלה לרצח השפל והמתועב של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל; מייד לאחר היוודע דבר מותו של רבין מפצעיו, נישאה כרזה בידי אחד המפגינים שצבאו על בית-החולים: "ביבי, ידיך מגואלות בדם", וזאת עוד לפני שהתברר מי עומד מאחורי הרצח. מאותו רגע החלה הסתה פרועה נגד הימין בכלל ונגד הליכוד בפרט. הטענה המרכזית של השמאל היתה כי הרצח הוא תוצאה של ההסתה המתמשכת של הימין נגד מדיניות הממשלה ובאופן אישי נגד ראש הממשלה, שכונה על-ידי הימין הקיצוני "בוגד" ואף "רוצח" (ראשי שמאל "שכחו" כי זכויות היוצרים לקריאות כאלה שייכות להם. השרים עוזי ברעם, יוסי שריד, שולמית אלוני ואחרים הם שארגנו בראש השנה תשמ"ב את ההפגנה הבלתי חוקית נגד ראש הממשלה מנחם בגין, בה נישאו כרזות ונשמעו קריאות "בגין - רוצח ילדים", "שרון - טרוריסט"). נעשה כאן ניסיון נואל לדה-לגיטימציה של הימין וזאת במטרה להחליש את כוחו הפוליטי.
כאז כן עתה אנו עדים לניצול ציני של רצח מנהיג ציוני לשם חיסול יריב פוליטי.
יש להפסיק את פרשת ארלוזורוב ב' בעודה באיבה, לפני שייגרם קרע עמוק בעם שקשה יהיה לאחותו. ייפסקו כל ההסתות מימין ומשמאל. נאפשר קיום וויכוח פוליטי נוקב בצורה תרבותית, כיאה למדינה דמוקרטית מתוקנת. תימנע הממשלה מלסתום את פיות האופוזיציה בנימוק של שמירה על הביטחון וניתן לעם להכריע באופן חופשי בין ההשקפות הפוליטיות השונות.

הערות:

1. נכתב בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין.