הרה"ג דב לנדא שליט"א

קביעות למעשר בחממה

 

שאלה:

    בשמיטה שמענו שלהרבה פוסקים דין חממה כדין בית. שאלתנו היא, אם גידול בחממה נחשב כ"רואה פני הבית", ואין לאכול ממנו ארעי בלא תרו"מ.

 

תשובה:

    נאמר במשנה (מעשרות פ"ג מ"ז):

הצריפין והבורגנין... - פטורין. סוכת גנוסר... - פטורה. סוכת היוצרים... והחיצונה - פטורה. ר' יוסי אומר: כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים - פטורה. סוכת החג: ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים.

עפי"ז פסק הרמב"ם (מעשר פ"ד ה"ד), שסוכות שעושין בני הכרמים ובני הגנות בימי הקיץ, אעפ"י שדרין בהן כל ימי הקיץ - אינן קובעות למעשר. וכן סוכת היוצרים החיצונה  וסוכת החג בחג - אינן קובעות שכל אלו אין דירתן קבע. נמצאנו למדים, שדוקא בית קבע נחשב בית לענין קביעה למעשר.

 

    ובגמ' (ב"מ פז ע"ב):

אמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית (ולא דרך גגות וקרפיפות: רש"י). ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנאמר: "ואכלו בשעריך ושבעו"... ור' ינאי נמי, הכתיב: "בשעריך"? ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער, לאפוקי דרך גגות וקרפיפות דלא..".

וכן פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ד ה"ז):

כשם שהבית קובע למעשר וכן חצר קובעת למעשר. ומשיכנסו לחצר דרך השער - נקבעו, אעפ"י שלא הכניסו לתוך הבית.

    וחשבתי לומר, שמאחר ודבר ברור הוא, שכדי להתחייב במעשר יש להכניס את הפירות דרך השער של הבית, ובנד"ד, שהפירות נמצאים בתוך החממה מתחילת הגידול, ולא נכנסו דרך השער - מותר לאכול מהם ארעי. אך יש לדחות מסוגיית הגמ' (שם פח ע"א): "תאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקי'...", שאם אילן נטוע בגינה, שאינה קובעת למעשרות, ונופו נוטה לחצר, שהוא מקום הקובע למעשרות - הפירות שעל הענף נקבעו למעשר, אף שלא נכנסו דרך השער. וכן מבואר בדברי רש"י, הרמב"ן והר"ן שם (ועי' ריטב"א שחולק, אך הוא דעת יחיד). ועי' חזו"א (מעשרות סי' ג אות יד ד"ה והא דתאנה).

    עוד אמרו בגמ', (וכן נפסק להלכה), שאף בראה פני הבית, אם לא נגמרה מלאכתו - אוכלין מהן ארעי (ב"מ פח ע"ב, רמב"ם הל' מעשר פ"ג ה"ד).

 

    ולמעשה, כיון שהחממה אינה ראויה לדירה כלל (אף לא ארעי). ועוד שלא נגמרה מלאכתם של הגידולים - נראה פשוט שמותר לאכול מהם אכילת ארעי עד שיתחייבו במעשרות.