הרב עזריאל אריאל

מאמר מערכת

נטיעתם של צדיקים

 

    שלוש שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר בו נלקח מאיתנו חברנו הרב שמעון בירן הי"ד. זמן זה, של שלוש שנים - מזכיר לנו את שלוש שנות הערלה. ואכן בימים אלו קוראים אנו את פרשת הערלה בפרשת השבוע, קדושים.

    שלוש מצוות נרמזו לנו שם בפסוק אחד (ויקרא יט כג): "וכי תבואו אל הארץ" - זו ביאת הארץ. "ונטעתם כל עץ מאכל..." - זו נטיעת עץ מאכל לשבח הארץ ולבניינה. אלא שאחר שמחת הכניסה והנטיעה באות שלוש שנים של ערלה: "וערלתם ערלתו את פריו.    שלוש שנים יהיה לכם ערלים". אלו שלוש שנות התרחקות מן האילן שנטענו, כפי שתירגם אונקלוס: "ותרחקון רחקא ית איביה". ופירותיו מכוסים מאיתנו, כפי שפירש רש"י (ד"ה וערלתם): "יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו".

    בעל "אור החיים" הקדוש עומד על הקשר שבין מצוות אלו:

וכי תבואו אל הארץ - שלא תהיה הכוונה לתיאבון המורגשות, אלא תהיה כוונת הביאה אל הארץ, לחיבוב ולחשק הארץ הקדושה אשר בחר ה' בה, הר ה' שמה.

ואמר כי אין כוונת דיבור זה להחליט המניעה מהשתדל ביישוב הארץ, אלא "ונטעתם...". הא למדת, שמה שהתנה במאמר "אל הארץ" הוא בבחינת תכלית המחשבה שתהיה למעלת הארץ במושכלות...

יפה ונאה הוא יישובה אל ארץ ישראל. אך יש להבחין בין עיקר לבין טפל, בין האמצעי לבין המטרה הגנוזה בו. איסור הערלה, המרחיק את פירות האילן מן האדם ומסתיר אותם ממנו - הוא היוצר את היחס של האדם אל אדמת הקודש.

    קרובים הם הדברים אלינו כאשר אנו מזכירים את חברנו הרב שמעון בירן הי"ד. "לאכול מפריה ולשבוע מטובה" של הארץ - זה אפשר גם במקומות אחרים, בטוחים ונוחים. אך לבוא אל הארץ "בבחינת תכלית המחשבה שתהיה למעלת הארץ" - זה מתקיים במי שעמל ביישובה של הארץ במקומות הקשים ליישוב. זו היתה דרכו של הרב בירן הי"ד. לא מעט הוא עסק בצדדים המעשיים של הנטיעה באדמת כפר דרום, אך כל זה לא היה אלא מתוך הכרת המטרה שיש בבניינה של ארץ הקודש. נקודת חיבור זו, שבין קודש לחול בנטיעתה של הארץ, באה לידי ביטוי בעיסוק במצוותיה של הארץ, בעבודתו במכון התורה והארץ.

    העלותו מאיתנו, מספר חדשים לאחר נטיעת המכון בכפר דרום - הרי היא כשנות הערלה. הערלה - יש בה משמעות של מרחק, המרחק שבין החיים ובין מי שמעבר לחיים. ואף יש בה משמעות של כיסוי, כאשר מי שהיה חי בינינו נעלם מאיתנו. אך שתי משמעויות אלו, עם כל הקושי והייסורים שבהן, אין הן חידלון והעדר מוחלט. הדבר הרחוק - נמצא הוא, אך במרחק. והדבר המכוסה - קרוב הוא אלא שנסתר מן העין. אכן "צדיקים במותם קרויים חיים". דמותו וחזונו של הרב בירן הי"ד ממשיכים ללוות את המכון ואת כפר דרום גם לאחר עלותו מאיתנו. 

    מותו של אדם, ניתן לראותו כפרק הסיום לחיים, שהיו - ואינם. אך יש גם מבט אחר. ההבאה לקבורה בגוש קטיף של מי שנהרג על גאולת ארץ ישראל - הרי היא כנטיעת אילן מאכל בתוך האדמה. אין זה רק סוף של מעגל חיים אלא פתיחה של מעגל חיים חדש. איטי הוא המהלך, סמוי מן העין. "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון". משולים הם פועלי האוון לעשב הארץ. צמיחתם מהירה, והיא נטולת סיבוכים, ריחוקים וכיסויים. דרכו של הטוב, שהוא נסתר ומרוחק. "ואתה מרום לעולם ה'". כל זאת עד אשר נגיע אל "השנה הרביעית" בה יראה כי "צדיק כתמר יפרח", כעץ פרי אשר צריך לעבור שנים רבות של צמיחה ושל ערלה עד אשר פריו יזכה להיות "קודש הילולים לה'". אז יתיישרו כל הסיבוכים: "להגיד כי ישר ה', צורי ולא עוולתה בו".

    זוהי גם דרכו של חזון. טבעו של חזון, שהוא מרומם ומשמח בשעתו הראשונה. כל זאת עד שמגיעה שעתו לרדת אל קרקע העולם. הנטיעה באדמה, הירידה אל המציאות עם כל סיבוכיה - ירידה וצמצום יש בה. התוצאות אינן כה מהירות. "שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא יאכל". רק בשנה הרביעית זוכים לראות פרי הילולים הראוי לברכה. ואכן, בתחילת שנה זו, השנה הרביעית להסתלקותו של הרב בירן, זוכים אנו לעסוק בבנין הקבע של המכון בחווה בכפר דרום. אותה חווה אשר הרב בירן הי"ד הוא שלחץ ודחף לגאולתה ולבניינה, ובשעריה נהרג על קידוש השם.

    מתאימה היא אישיותו של הרב בירן למה שכותב בעל אור החיים בהמשך:

ונקרא בן תורה עץ מאכל, כי ממנו מזון לנפש...

מתוך כך, מטבע הדברים - מוקדש עלון זה לתורתו ומשנתו של הרב שמעון בירן הי"ד. חלק מן המאמרים הם מפרי עטו. מאמרים אחרים עוסקים בסוגיות שבהן החל לעסוק בהלכות תרומות ומעשרות. במאמרים אלו ממשיכים אנו את המשא ומתן ההלכתי עימו, כאשר שפתותיו דובבות עימנו בקבר.

 

    אך יש גם אילנות אחרים, המאריכים ימים על האדמה. באדר א' נסתלק מאיתנו מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל. ברוח הדברים הקודמים ניתן לראותו כאילן גדול, אשר פריו נתן שנים רבות, הרבה מעבר לשנות הערלה. בו התקיים "עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו". כל פרי, מלבד היותו מתוק ומזין לגוף ולנפש - מכיל את הזרעים הנטמנים באדמה, ומוציאים מטעי אילנות רבים הממלאים תורה את הארץ כולה. גם אנו זכינו ללמוד הרבה מתורתו של הגרש"ז זצ"ל, הן מפיו והן מפי כתבו. עלון זה, העוסק גם במשנתו של הגרש"ז זצ"ל במצוותיה של ארץ ישראל, יהיה גם הוא חלק מאותם אילנות הניטעים מכוחו.

 

    עם כתיבת שורות אלו, עלה הכורת על שמונה אילנות צעירים, אשר נגדעו באיבם. בפיגוע הרצח שהיה בכפר דרום. אבלים אנו עם המשפחות ועם כל בית ישראל. ועם זאת מאמינים אנו בדבר ה' שיזכנו מהרה לצאת מאפלה לאורה ולגאולה שלמה. כל האילנות הללו עומדים לנגד עינינו, להמשיך את מפעל חייהם, להעמיק שרשים ולהוציא פירות בתורתה ובגאולתה של ארץ ישראל.

המערכת