הרב אהוד אחיטוב

מעשר שני שאין בו שוה פרוטה

 

הצגת הבעיה

 

    מה דין מעשר שני שאינו שוה פרוטה? האם וכיצד ניתן לפדותו? שאלה זו מעשית במקרה שאדם נזקק להפריש תרו"מ מפרי אחד כגון שמקבל מחבר  לעבודה או במילואים פרי לאכלו וספק לו אם הוא מעושר. פרי זה בדרך כלל שוה פרוטה אולם לעיתים המעשר שני שבו (היינו 9%) אינו בשווי פרוטה.

 

1. חילול על "מעות הראשונות"

 

    נאמר בגמ' (ב"מ נג ע"ב):

ת"ר: אם גאל יגאל איש ממעשרו"... ממעשרו - ולא כל מעשרו, פרט למע"ש שאין בו שוה פרוטה. איתמר: רב אמי אמר, אין בו. רב אסי אמר, אין בחומשו. רבי יוחנן אמר, אין בו. רבי שמעון בן לקיש אמר, אין בחומשו.

לדעת רש"י (ד"ה פרט) ותוס' (ד"ה אין בו), אם המע"ש זול מאוד ואינו שוה פרוטה - לא ניתן לפדותו כיון שאינו חשוב כממון. המחלוקת בגמ' היא האם המניעה מלפדות קיימת רק כשהמעשר עצמו אינו שוה פרוטה, או אף אם הוא שוה פחות מד' פרוטות, היות ובחומשו (חומש מלבר) אין שווי של פרוטה.

    פתרון למצב זה מובא בגמ' (שם נב ע"ב):

אמר חזקיה: מע"ש שאין בו שו"פ אומר: "הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות" לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו.

וביארו רש"י ותוס' (שם) שכדי לחלל מע"ש שאין בו שו"פ צריך לייחד מטבע שכבר חיללו עליה מע"ש אחר, והיא נקראת "מעות הראשונות". מעשה זה אינו חילול חדש של מע"ש פחות משו"פ, אלא המשך החילול הראשון שחיללו על המטבע זה מכבר.

    אולם בירושלמי (ב"מ פ"ד ה"ה, מע"ש פ"ד ה"ג) מוצגת המחלוקת באופן שונה, וכך נאמר שם:

יעקב בר זבדי ר' יוחנן בשם ר' סימון: וכל מע"ש שאין בקרנו שו"פ אין מוסיף חומש, ר' יוחנן בשם ר' ינאי: כל מע"ש שאין בחומשו שו"פ אין מוסיף חומש.

סברתו היא שכיון שהמיעוט "ממעשרו - ולא כל מעשרו" מתייחס רק לדין האמור בפסוק היינו הוספת החומש, משום כך, אפשר לפדות מע"ש הפחות מש"פ, אלא שאין צורך להוסיף חומש[1].

 

2. שיטת הרמב"ם

 

    פסקי הרמב"ם (מע"ש ונט"ר פ"ה) נראים כסותרים, ותחילה נציג אותם:

(ה"ד): מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש... וכן מעשר שאין דמיו ידועין - דיו שיאמר: הוא וחומשו מחולל על הסלע הזו.

(ה"ה): הפודה מעשר שני והיה לו מעשר שני אחר שלא נפדה. אם אין בחומשו שוה פרוטה - דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאי אפשר לאדם לצמצם את מעותיו...

דברי הרמב"ם נראים כסותרים את עצמם: מדבריו בתחילת הל' ד' מוכח שפסק כדעת הירושלמי שמע"ש שאין בחומשו שו"פ יכול לחללו על פרוטה באופן הרגיל וללא תוספת חומש[2]. לעומת זאת בסוף הל' ה' פסק שיש לחלל על "מעות הראשונות"?! וכן בסוף הל' ד' הצריך לפדות מע"ש שספק אם יש בו (או בחומשו) שו"פ (אין דמיו ידועים) על מטבע של מע"ש. וקשה: הרי בירושלמי מתפרש דין זה כמקביל לדין "מעות הראשונות", הסותר את תחילת דבריו שגם אם אין בחומשו שו"פ יכול לחללו בפני עצמו?

    נביא כאן שני תירוצים ביישוב דברי הרמב"ם[3]:

א. ניתן לפדות באופן הרגיל מע"ש שאינו שו"פ או שחומשו אינו שו"פ, בלא להוסיף חומש. אולם אם פודה על מטבע שכבר פדו עליה מע"ש, צריך להוסיף חומש. וזו כוונת חזקיה (ב"מ נג ע"ב) שמע"ש הפחות משו"פ, אם מחללו על "מעות הראשונות", עליו להוסיף חומש[4]. 

ב. רק אם החומש אינו שו"פ ניתן לחללו ללא תוספת חומש אך כשבמע"ש עצמו אין שו"פ - סובר הרמב"ם שאי אפשר לחללו בפני עצמו אלא על "מעות הראשונות"[5]. אלא שיש לשאול על תירוץ זה: כיצד הביא הרמב"ם את דין "מעות ראשונות" (הל' ה') במקרה שאין בחומשו שו"פ?

 

    השו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' קלח) השמיט דין זה. ונראה שהולך לשיטתו בכס"מ (מע"ש ונט"ר פ"ה ה"ד) שכתב בדעת הרמב"ם כמו ההסבר הראשון שהבאנו לעיל, ומשום כך יש לפדות את המעשר הזה בדרך הרגילה, אלא שאינו צריך להוסיף חומש.

 

3. הדין למעשה

 

    להלכה פסקו הרבה מן האחרונים כהסבר השני ברמב"ם, שאם המע"ש עצמו אינו שוה פרוטה אין לפדותו אלא על "מעות הראשונות"[6], ויש שכתבו להדר לעשות כן אם המע"ש שווה פחות מד' פרוטות שאז אין בחומשו שו"פ[7].

    אולם מרן הרב קוק זצ"ל ומרן החזו"א זצ"ל דנו אם כיום, שרגילים לפדות "שוה מנה בשוה פרוטה" - ניתן לחלל מע"ש שאינו שו"פ על "מעות הראשונות". וכך כותב החזו"א למרן הרב זצ"ל:

 

הוד כבוד מרן שליט"א,

שלומכון ישגא.

 

אבקש בזה להשיבני אם אפשר להחליף פחות משו"פ על המטבע שכבר יש בו מעשר מקדם. ובסוגיא דב"מ (נג ע"א-ע"ב) מבואר דכה"ג שפיר מתחלל, ואמרו לי שנוהגין איסור בדבר ולא ידענא טעמא, והוא דבר שמצוי מאוד. ולכן אבקש להודיעני עד כמה אמת שמועתי ע"ד המנהג.

 

שלום בכפילא

אי"ש קרליץ

יום ד' י"ח תמוז תרצ"ג, תל-אביב

ביום ב' העבר באתי הלום מווילנא.

 

וכך השיב לו הרב זצ"ל (שו"ת משפט כהן סי' נג):

 

לכ' הגאון המפורסם מו"ה אי"ש קרליץ שליט"א,

שלו' וברוך הבא בשם ד' לאוי"ט בקודש.

אחדשה"ט באה"ר.

 

ע"ד ספיקו דמר... טעם המנהג מפני שאנו  נוהגין עפ"י הגאונים לפדות מע"ש שוה מנה בפרוטה. כדין השו"ע (סי' שלא סעי' קלג), על כן חושבין שאין שייך אצלנו הקולא דמעות הראשונות...

הק' אברהם יצחק ה"ק

 

    כוונת דבריו: בזמן ביהמ"ק חילול המע"ש נעשה כפי ערכו האמיתי בתוספת "מקדם ביטחון" שמא הערכת מחיר המע"ש היתה מועטת. משום כך חיללו על דינר שלם פירות מע"ש השוים רק 3/4 דינר, והיתרה בסך 1/4 דינר נותרה חולין אך נגררה אחרי שאר המע"ש כשהיא מוגדרת כ"מעות הראשונות". משום כך כאשר הזדמן לאדם מע"ש פחות משו"פ הוא חילל אותו על פחות משו"פ שיש בתוך אותו 1/4 דינר שנותר חולין, אבל הוא נוסף על 3/4 הדינר הקדושים בקדושת מע"ש. כשהתוצאה היתה שיש כאן יחידה אחת של יותר מ-3/4 הקדושים בקדושת מע"ש. ואין כאן חילול בודד של פחות משו"פ על דינר של פרוטה. אולם בזה"ז, שאין מחללים מע"ש בשוויו האמיתי כי אם על שוה פרוטה שבמטבע (למשל: שקל) - כל פרוטה שבשקל נחשבת כיחידה בפני עצמה. וכל חילול שנעשה על השקל מחיל את קדושת המע"ש על שווי של פרוטה אחת שבשקל, ללא זיקה לפרוטות הנוספות שבו. משום כך את יתרת החולין שבשקל לא ניתן להגדיר כ"מעות הראשונות", אלא כאוסף של הרבה פרוטות בודדות. פדיון מע"ש פחות משו"פ על היתרה שבשקל ייחשב משום כך, כחילול על פחות משו"פ שבפרוטה בודדת של חולין, דבר שלהרבה פוסקים אינו אפשרי.

    החזו"א קיבל את סברתו של הרב זצ"ל בהגדרת "מעות הראשונות". אך לדעתו הסבר זה שייך גם אם קוצבים את מספר החילולים שבמטבע לפי הפרוטות שהיא שווה, הדבר אינו גורע. היות ובפועל במטבע זו יש כבר קדושת מע"ש בשווי פרוטה, וכל חילול נוסף אף של פחות משו"פ - הוא הוספת קדושת מע"ש על הקדושה בשווי פרוטה ומעלה הקיימת מכבר. ואלו דבריו (אגרות לראי"ה עמ' שיא):

...דחסרון פחות משו"פ אינו מצד הפירות אלא מצד הכסף, וכל שיש כבר במטבע מע"ש, מצטרף פחות משו"פ עם הכסף הראשון. ולהאמור אין חילוק בין מחלל פ"א למחלל מאה פעמים... ולא להורות אני אומר אלא להקל לעצמי...

במכתב שהשיב לו הרב קוק זצ"ל, מדגיש הרב את מה שאמר קודם, שאין מניעה בזמנינו לפדות פחות משו"פ ובתנאי שיעשו כן על "מעות הראשונות", וגם אז תוך הגבלת מספר החילולים של פחות משו"פ כפי הערכת יתרת החולין. ואלו דבריו (משפט כהן סי' נד):

נראה שאפשר לפדות אח"כ פחות משו"פ לא בלא קצבה... אלא עד שישער שאין יותר מעות הראשונות באותו מטבע... ולצרף דינא להקל בשעת הדחק. וכמו שכתבנו ע"י פדיון דמעות הראשונות, גם לדידן עפ"י התנאים שכתבנו, וכדמר נ"י במכתבו, שדברינו עולים בקנה אחד ...

והנני חותם בזה בברכה בציפית ישועה מבין המצרים,

ידי"ע דוש"ת באה"ר

הק' אברהם יצחק ה"ק.

 

ולמעשה, כדי לחוש לכל השיטות יש לנהוג כך:

א. מע"ש שאין בו או בחומשו שו"פ יש לחלל רק על מטבע שחיללו עליה מע"ש קודם לכן.

ב. על מטבע זו רצוי לחלל מע"ש מדגן תירוש או יצהר שחיובם מן התורה[8] וכפי שוויים האמיתי, כשערכה של המטבע יהיה יותר משווים  של פירות המע"ש.

ג. מספר החילולים של מע"ש שהוא (או חומשו) אינם שו"פ, יהיה מוגבל בהתאם ליתרת החולין הקיימת באותה מטבע של מע"ש.