הרב יהודה הלוי עמיחי

כשרות למפעלי ברוקולי וכרובית

 

    ישנם מפעלי מזון השוטפים ומקפיאים ירקות ברוקולי  וכרובית, כאשר בבדיקה המדגמית בסוף יום העבודה לוקחים כמות של שתי שקיות (כ"א 400 גרם), ואם נמצאו שני חרקים - החומר מותר לשווק ומקבל חותמת כשרות. ונשאלת השאלה האם מותר לרבנות המקומית להכשיר מוצר זה, והאם מותר לאכול ירקות אלו?

 

א. חובת הבדיקה כשהנגיעות בירקות היא מועטה מדרבנן[1], אולם בדבר שרובו נגוע חיוב הבדיקה  מדאורייתא. בירקות ברוקולי וכרובית הנגיעות היא גבוהה ביותר, בוודאי יותר ממיעוט המצוי, וכמעט בכל בכל ראש של כרובית או ברוקולי ישנה נגיעות, לכן חובת הבדיקה היא מדאורייתא.

ב. אפילו ירק ששכיחות הנגיעות בו היא רק של מיעוט מצוי, ישנה חובה לבדוק את כל התוצרת, ואין להסתמך על בדיקה מדגמית, כפי שנפסק בשו"ע (סי' פד סעי' ח) "ולא מהני בהם אם בדק הרוב אלא צריך לבדוק כולם". וכבר האריך ב"דרכי תשובה" (ס"ק קיט) לדון בשאלת הרוב והמדגם, ולא מצא מקום להקל, אלא בבדיקת הכל1.

ג. יש מקום לטעון שכאן הבדיקה היא, האם השטיפה הייתה טובה או לא, ואין לדמות זאת לדין של בדיקת הפירות עצמם שבהם לא מועילה בדיקה מדגמית. אלא שבבדיקות שנערכו במעבדות שונות נתגלו כמויות חרקים גדולות לאחר השטיפות וההקפאות, הוכח הדבר שאין השטיפות הללו לבדן יעילות להסרת כל החרקים, ואין להסתמך עליהן על מנת להכשיר את הירקות הקפואים[2].

ד. ההקפאה איננה מפוררת את החרקים, אלא אדרבא משמרת אותן במצבן הנורמלי.

 

    סיכום

    אין לתת כשרות לירקות (כרובית וברוקלי) שגודלו בשטח פתוח, נשטפו והוקפאו ללא פעולות נוספות. כמובן שמפעל שיש לו מערכות שטיפה יעילות, ולאחר בדיקות חוזרות ונישנות, ובעונות שונות של השנה, מוכח שהירקות נקיים מחרקים - יש להכשיר את הירקות.