|
|
|
|
אלול -תשרי תשס"ג |
|
|
|
|
|
אלול -תשרי תשס"ג |
הרב יהודה הלוי עמיחי
הפרשת טבל הבלוע בכלים
שאלה:
אדם לש עיסה ולא הפריש ממנה חלה ובישלה בכלי והכלי בלע מן העיסה. האם יכול להפריש מן העיסה המבושלת בכדי לפטור את הבלוע בכלי מדין חיוב חלה?
תשובה:
הרמב"ם (הל' תרומות פט"ו הי"ט) כתב:
"קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין, ואם בישל בנותן טעם, ואם שטף הקדרה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה, בישל במקצת הכלי אין צריך לשטף את כולו אלא שוטף מקום הבישול בלבד".
מדברי הרמב"ם עולה שקדרה שבישלו בה תרומה אין צריך להגעילה אלא מספיק לשוטפה במים או ביין. הרמב"ם חזר על דבריו בתשובה (סי' שדמ):
"זה שאמרתי אין כלי שנתבשלה בו תרומה צריך הגעלה בספר זרעים הוא אמור בהלכות תרומה ולא מדיוקא דההיא מתניתא (זבחים צ"ה ב' וגמ' שם צ"ו ב') האמורה שם בזבחים בפרק דם חטאת וכו' סמכתי לדבר זה אלא על המשנה השנויה בסוף תרומות (תרומות פי"א מ"ח) סמכתי דהא תנן המערה מכד לכד והטיף ג' טיפין נותן לתוכה חולין הרכינה ומיצאת הרי זו תרומה. וזהו פירושה (עי' בפי' המשניות שם) המערה כד שהיה בו שמן תרומה או יין תרומה עד שנתרוקן ופסק כל הניצוק והתחיל המשקה לטוף טיפה אחר טיפה אינו צריך להמתין עד שיפסקו כל הטיפין אלא כיון שירדו שלש טיפות טיפה אחר טיפה דיו ונותן לתוכה חולין מיד ואין הצחצוחין הנשארים שם בכד מדמעין ואם הרכינה על צדה אחר שנטפו שלש טיפין עד שנמשכו כל הצחצוחין שבכד ונתמצו למקום אחד אותו הנמצה תרומה. ממשנה זו דקדקתי שאין קדרה זו שנתבשלה בה תרומה צריכה הגעלה לחולין אלא שטיפה בלבד, וק"ו הדברים, אם היין או השמן הנשאר בדופני הכד אינו מדמע אעפ"י שאלו הרכין הכד על צדה היה מתמצה ממנה תרומה המדמעת וכל הצחצוחין הנשארים הם עצמה של תרומה, ק"ו לתרומה שנבלעת בחרסית, שיעלה על הדעת שיצא אותו הנבלע וידמע? שזה הנבלע בחרסית אין בו ממש ודאי, ולא הוא עין התרומה אלא המים שנתבשלה בהם התרומה הנבלעים בקדרה ואין לאותו היוצא אם יצא ממש ולא טעם. ולפיכך אני אומר שאין הקדרה צריכה אלא רחיצה בלבד ולא הצרכתי רחיצה אלא מפני שהיא על יד האור להחמיר אבל ליתן לה חולין ע"י צונן אינה צריכה רחיצה כמו המערה מכד לכד זהו דעתי בדבר זה ומפני הלכה זו לא הצרכתי הגעלה זו לתרומה".
יש לציין שהראב"ד השיג על הרמב"ם וסובר שלא מספיקה שטיפה אלא צריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן.
הפר"ח (סי' קכב ס"ק ג) הקשה על דברי הרמב"ם שהק"ו איננו ק"ו, מכיוון שיש לחלק בין טיפות שנשארו בכלי לבין בלוע בכל הכלי. בנשארו מספר טיפות בכלי, מכיוון שאפשר כעת להוסיף על טיפות שמן התרומה לכן הותר מדין ביטול (ואין בכך ביטול איסור לכתחילה מכיוון שטיפות אלו אינן נחשבות), אבל בכלי שבשלו בו תרומה הרי הוא כולו מלא בתרומה בלועה, ואנו צריכים לשער בכולו. (כפי שהראב"ד מצריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן ככל האיסורים הנבלעים בכלים שאינם יוצאים אלא על ידי הגעלה).
ערוה"ש (זרעים סי' צא סעי' ה) כתב שהרמב"ם הבין שסיבת היתר הטיפות הנשארות בכלי אינה בגלל דין ביטול, אלא מכיוון שאין להן חשיבות והכהנים אינם מקפידים עליהם, לכן אין איסור (וכן הדין בתרומה שכהנים לא מחשיבים אותה שהיא מותרת). ולכן ק"ו שהבלוע היוצא מהכלי מותר, שהרי אין הכהנים מחשיבים את היוצא מהכלי.
ההסבר בדברי הרמב"ם: מכיוון והתרומה בלועה בתוך הכלי אין לה שם של תרומה, שהרי איננה ניתנת ואיננה נחשבת לכהנים על כן איננה צריכה הגעלה, שהרי לא יהא עליה שם תרומה עוד אלא שם מים, וזה מה שהרמב"ם כתב שהמים יוצאים, ומשום כך הרמב"ם לא הצריך הגעלה, אולם הזקיק שטיפה כדי להראות שאמנם אין רצונו בשאריות וכדו', אולם גם שטיפה זו אינה מעיקר הדין שהרי ברור לכל אדם שאין רצונו בבלוע ולכן אין לו שם תרומה.
אמנם הראשונים החולקים סוברים שאמנם התרומה בלועה ולכן אין לה דין תרומה, אבל מכיוון שיכולה לצאת בעתיד בכל אופן תחשב להיות כתרומה בפנ"ע. כמו שכתב הפר"ח שאין אנו יודעים כמה תרומה תצא, וא"כ הכל נחשב להיות תרומה, ואיננה יכולה להתבטל מאליה, ומשום כך הכלי חייב בהגעלה.
יוצא לנו שמחלוקת הרמב"ם והראב"ד היא בשאלה האם בדבר שכעת אין לו שם תרומה בגלל שכעת אינו נחשב, אולם היה לו בעבר שם תרומה ויתכן שיהא לו שם תרומה בעתיד, האם נחשב להיות תרומה אפילו כעת?
לדעת הרמב"ם כיוון שהוא הולך לפי חשיבות הרי שאין לו חשיבות ולא תהא לו חשיבות לכן אין כאן תרומה ואין כאן איסור, ואילו לדעת הראב"ד הרי זה ככל האיסורים הבלועים שצריכים הגעלה.
נראה ששאלה זו היא השאלה העומדת בפנינו: האם אפשר להפריש על טבל הבלוע בכלים ממקום אחר?
הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במעדני ארץ (פ"ב ה"א אות ה ד"ה גם) כתב שאין להפריש על טבל הבלוע ממקום אחר מכיוון שאם מפריש ממקום אחר הוא מפריש מאוכל גמור ואילו טבל הבלוע בסיר איננו טבל כעת ולכן הרי זה כמפריש מהחיוב על הפטור. אולם בקובץ הערות (תרומות סי' ט אות ט, מנח"ש סי' עב אות ט) כתב שאפשר להפריש על הבלוע בכלים מכיוון שהדבר עתיד לצאת. א"כ למרות שכעת איננו נחשב להיות תרומה אבל לכשיצא יחשב, לכן אפשר כבר כעת להפריש עליו ממקום אחר שהוא חיוב.
לפי דברינו נראה שלכאורה ספקו זה של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. וכיוון שקיי"ל כדעת הראב"ד (פר"ח סי' קכב ס"ק ג), א"כ עלינו להסביר שאנו דנים את הבלוע על שם סופו, שעתה הוא נחשב איסור, ושם תרומה עליו לכן צריך ואפשר להפריש ממקום אחר על הטבל הבלוע בכלי.