"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן" (שם),

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן,
מאי דכתיב: (הושע יד) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם?
משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשום מצווה
ואחד אכלו לשום אכילה גסה,
זה שאכלו לשום מצווה - וצדיקים ילכו בם,
וזה שאכלו לשום אכילה גסה - ופושעים ייכשלו בם.
אמר ליה ריש לקיש: האי רשע קרית ליה?
נהי דלא קא עביר מצווה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד⁶!
אלא, משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו,
לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו,
זה שנזדמנה לו אשתו - צדיקים ילכו בם,
וזה שנזדמנה לו אחותו - ופושעים ייכשלו בם.
מי דמי? אנן קאמרינן חרא דרך, הכא שני דרכים!
אלא, משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצווה - וצדיקים ילכו בם,
הוא שנתכווין לשם עבירה - ופושעים ייכשלו בם.

אמר עולא: תמר זינתה, זמרי זינה.
תמר זינתה - יצאו ממנה מלכים ונביאים,
זמרי זינה - נפלו עליו כמה רבבות מישראל.

אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה.
והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפי' שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן! אלא אימא: כמצווה שלא לשמה,
דכתיב: (שופטים ה) ותבורך מנשים יעל אשת חבר הקני, מנשים באהל תבורך".
מאן נשים שבאהל?
שרה, רבקה, רחל ולאה⁸.

"עת לעשות לה' הפרו תורתך"

"מן העולם ועד העולם" (מפני המינים שאמרו אין עולם אלא אחד),

דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה?
"בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך" (משלי ג).
אמר רבא: אפילי לדבר עבירה.
[אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: 'גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי']¹⁰

ולכן האדם שהוא אדם על האמת משתמש בו בדברים מהם צורך העולם ההכרחיים, כמו שאמרו ז"ל בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה, פירוש באכילה... שהם עניין גרימת עבירות, יתכוונו בהם לשם שמים. ויש מפרשים אפילו עבירה ממש אם כוונתו לשם שמים, כמו שאמרו גדולה עבירה לשמה וכו' וכעניין יעל.

מעשה תמר,
גניבת הבכורה על ידי יעקב,
גניבת התרפים בידי רחל, ועוד.

"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן" -

"עשה דוחה לא תעשה",
"פקוח נפש דוחה שבת",
"שלש עבירות יהרג ואל יעבור",
"שב ואל תעשה עדיף" וכדו'.

והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא כי אסתר לא עשתה שום איסור, ולא היה בדבר אפילו נדנוד עבירה, אלא מצווה רבה עשתה, שהצילה כל ישראל. ותדע דכן הוא, שהרי בבואה לפני המלך שרתה עליה רוח הקדש...
וחלילה וחס לומר, שתשרה רוח הקדש מכוח מעשה של גנאי - לא תהא כזאת בישראל, אלא אדרבה, פשיטא ופשיטא שעשתה מצווה רבה מאד, ובפרט דקרקע עולם הייתה.

וכן מצינו ביעל אשת חבר הקני, ששבחה הכתוב במעשה דסיסרא, ושקל אותו מעשה כביאות האמהות עם האבות, כדאיתא בנזיר. וכן כתבו תוספות רבנו יודא מפרי"ש ביבמות פרק הבא על יבמתו, וכמדומה אני שהוא לשון רבנו יצחק עצמו וזה לשונו:... ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא אשת איש כדי להציל כל ישראל, וכן מצינו באסתר שהמציאה עצמה לאחשוורוש בשעה שלא היה תובעה כדי שיתאווה לה ויהיה נח להתפתות לעשות לה בקשתה עכ"ל. הרי לך שכתבו התוספות ודבר זה מותר לעשות ואפילו גבי עובדא דיעל כל שכן וכל שכן בההיא דאסתר.

ולעניין הצלת כלל ישראל כבר כתבתי לעיל, דלעניות דעתי מטעם הוראת שעה ולמיגדר מילתא נגע בה, אלא שהוא דבר פשוט כל כך שאין צריך בית דין על זה...
אבל לפי סברתי הכל אתי מטעם מגדר מילתא והוראת שעה... ודמי לשמיעה לדברי נביא, ולא נפיק מכללא אלא עבודה זרה, אבל לא שפיכות דמים, ולא גילוי עריות גם בדידיה. וכיון שהיא הוראת שעה ודאי שפיר נקראת בשם עבירה מצד עצמה, אלא שהמצווה היא יותר גדולה ממנה ומכרעתה.

בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא, וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצוות עשה או לעבור על מצוות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהיכשל בדברים אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה, כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצוות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם] כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה - מצווה לשמוע לו, וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה: בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה, כאליהו בהר הכרמל - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים, והוא שיהיה הדבר לפי שעה.

ומה שכתב כבוד תורתו, דאין ביד בית דין או נביא להתיר במגדר מילתא כי אם להוראת שעה, ולא להורות היתר בקביעות לעקור דבר מן התורה, ואיך יהיה מותר תדיר בשביל הצלת כלל ישראל - הלא הדבר מוסבר הוא, פשוש דבדבר גדול כזה, הצלת כלל ישראל, שליחותייהו קא עבדינן, והרי אנו מקבלין גרים משום דשליחותייהו קעבדינן... ומאן יימר לן גם כן דיעל לא הייתה מקובלת בישראל כשופטת ומנהיגה בדור, כעין דבורה, ומשום הכי מצאה את עצמה חייבת לעמוד בפרץ להצלת האומה בכללה.

"בכל דרכיך דעהו - אפילו לדבר עבירה"

'ידעהו - תן לב אם צורך מצווה הוא, כגון אליהו בהר הכרמל - עבור עליה".

יש לדעת דכל מידה רעה שבעולם המה בכלל היצירה, שברא ה' גם אותם, כדכתיב יוצר אור וגו' ובורא רע, ועל כן יש בהם איזה טוב. והרי זה דומה לסם המות דוודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה, ומכל מקום נקרא סם המות משום שעל פי רוב הוא ממית. וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול על פי הרופא ובצמצום שלא יוסיף כלשהו ויסתכן. כך כל מידה רעה המה טובים לשעה רצויה רק יש להיזהר שלא להשתמש במידה זו כי אם על ידי רב מובהק ובצמצום שלא יוסיף על הצורך...
אבל העניין דלהשתמש בעבירה לשמה יש ליזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום. ולא דמי לעושה מצווה דאף על גב שנהנה גם כן, המצווה עומדת במקומה. מה שאין כן עבירה לשמה - ההנאה שמגיע לגוף מזה בעל כורחו הוא עבירה וכמבואר יבמות קג,א ונזיר דף כג גבי האי דאמרו גדולה עבירה לשמה וראיה מיעל ומקשה והא קמתהני מעבירה. ואף על גב שוודאי רשאה הייתה משום פקוח נפש כמו שכתבו התוספות מכל מקום לא הייתה משתבחת על זה משום דהנאה שבזה נחשבת עוון.

ויש עושה מחלוקת או רודף את האדם לשם מצווה, אף על גב שיודע שהוא עבירה לעשות מחלוקת או לרדוף אדם מישראל, מכל מקום מחשב שהוא עבירה לשמה היינו לשם מצווה ויקבל שכרה, וכדאיתא בנזיר (דף כג) גדולה עבירה לשמה וכו', ועל זה יש שני תנאים:
תנאי הראשון, שלא יהנה מאותה עבירה כלל...
תנאי השני, שיש לחשוב אם כדאי עבירה זו דמחלוקת או רדיפה לגבי מצווה זו שמחשב שיעלה על ידיו מזה.

דאף על גב דגדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה, אף שרק המחשבה ולא המעשה לתפארת, אין זה שווה לכל, רק לאדם גדול שיודע לשקול היטב העבירה נגד מצווה. תדע, דאם לא כן נגנוב ונרמה כדי ליתן צדקה וכדומה.

אבל באמת עבירה לשמה הוא עצמו רצון הש"י דגם זה מקרא כתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך... כי אין המצווה אלא כשהיא רצון ה' ואם אינו רצון ה' אינו מצווה כלל ואפילו כוונה לשם שמים אם אינו רצון הש"י אינו כלום... אבל לעשות מעצמו נגד משפט התורה או רצון ה' יתברך זה נחלת גויים.

ולזה הוא מה שאמרוהו חכמי האמת, בהישירם את התכלית העליון שבתכליות: "וכל מעשייך יהיו לשם שמים" (אבות ב) הנה ששמו אות נכבד ונפלא למראה עיני כל בעל דת - יישיר נגדו בכל מעשיהם. וכמו שאמר החכם: "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך" "שלי ג) ירצה שתשום אותו יתעלה לתכלית בכל מעשייך, ולא תחוש אם תטה אל הימין או אל השמאל או אם תכווין אל האמצעי, כי אותו אשר יכוון אליו לשמו יתברך הוא הנכון.
והוא אמרם ז"ל: "בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה" (ברכות סג,א) שהיציאה אל הקצוות עבירה היא בידו, רק³⁸ אם תהיה הכוונה לשם שמים.
וכמו שאמרו: "גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה" (נזיר כג,ב) וכו'.
ודקדקו זה מאומרו: "והוא יישר אורחותיך" יאמר שהכוונה הזאת תשים העקוב למישור, והפעולות המוחזקות בפחיתיות ישובו מעלות..³⁹
...כי באשר יכוונו לשמים, אע"פ שישתמשו במידות הפחותות כהנה, שהם מפעולות היצר הרע, לא קנה בזה היצר התגברות או ממשלה כמנהגו בהשתמשו בהנה ע"י השלוח, אדרבא, ייכנע לפני בוראו..."
...לפי שזאת הכוונה תיישר המעשים כולם ואע"פ שיראו נוטים או סרים מני דרך..."
...שמשפט כל מעשה אשר יעשה האדם אותו ותוארו לא יוקח כי אם מהתכלית אשר אליו יכוון בו."