"הידעונים לשון ידיעה החושבים שהם יודעי עתידות",

"וריקי המוח אמרו לולי שהאובות אמת... לא אסרם הכתוב.
ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר"².

"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים. ..
ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו..."

"ולפי כי מנסה הקב"ה בם את ישראל נתן כוח ברוח הטומאה להגיד עפ"י שעירים"³.

"ויתכן ירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות מעצת האנשים כוח נבואה ידעו בו עתידות לא ידע האיש מאין יבוא לו אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמור ככה יהיה לעתיד לבא".

"ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. .. וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם".

"ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך' היות ולך יש מעלה גדולה שלך יש נביא ולא תצטרך לעתידות ע"י קוסם ומנחש שלא כל דבריהם אמת אלא לך יש את הנביא שכל דבריו אמת".

"אבל הדעת הזה התורה האלוקית מכזיבתו שהניחה מציאות השדים באומרו 'יזבחו לשדים לא אלוק' וקבלת חכמינו סותרת לזה כי הם קבלו מציאות השדים ומעשה הכשפים. ..הורו בזה שעניין הכשוף הוא אמת".

"אבל יש לדעת דאע"ג דבהליכות האדם. .. יש להיות תמים עם ה' ולא לחקור עתידות. .. מ"מ בזמן מלחמה ואין עצה ברורה והרי הוא סכנת-נפשות יש לחקור ולדעת וזהו טעמו של שאול המלך הצדיק ששאל באוב שהרי בפירוש דברה תורה 'כי אתה לא כל וגו" 'נביא מקרבך ובו" מבואר שבזמן שאין נביא ואין אפוד ההכרח לשאול גם באוב והא שנענש על זה. .. היינו משום שהוא גרם לזה והיה לו לשוב ולבקש מה' שיענהו ע"י דברים שבקדושה אבל ודאי ההכרח לדעת מה לעשות".

"וכן כבר ידעת פעולות הכוח הזה המדמה. .. והנכבדת בפעולותיו אינה אלא בעת מנוחת החושים ושביתתם מפעולותיהם אז יאצל עליו שפע מסוים כפי ההכנה הוא סיבת החזיונות הצודקות והוא עצמו סיבת הנבואה אבל ישתנה ביותר ופחות ולא במין".

"וכבר ידוע כי הדבר אשר האדם בעת יקיצתו ושימוש חושיו עסוק בו מאוד שקוע בו ומשתוקק לו הוא אשר פועל בו הכוח המדמה בעת השינה כאשר שופע השכל עליו כפי הכנתו וכו'".