"צריך להודיע, לבאר ולהסביר, לאיש ולאישה הישראלים, אשר בזמן זה בייחוד חובתם וזכותם, להשתדל ביתר שאת ויתר עז, בהעניין דאהבת ישראל - שכן הפעולה של שלום ואהבת ישראל, הוא מיסודות תורת החסידות, שעל קץ זה כולל האדם את עצמו עם הזולת ויוצא מגדר יחיד".

"איך אפשר לקיים כל אחד תרי"ג מצוות, וע"כ נאמר "ה' יברך את עמו בשלום", זה מקיים מצוה זאת וזה מצוה זאת, ונחשב כאילו כל אחד מקיים כולם - כי אי אפשר לקיים כל התורה, כי אם ע"י שלום וכו', וזהו מה שאמרו חז"ל, "בא חבקוק והעמידן על אחת".

"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום".

"בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר קשרים להאותיות. אמר לו משה "אין שלום בעירך" אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו".

"בזמן שכל אחד ואחד חושב עצמו לאין, גורם ממילא שלום, כי איך יוכל לעשות דבר נגד חברו, בזמן שהוא עצמו כאין נחשב, וגם חברו חושב כך, ממילא זהו גורם לאחדות".

"כללות ישראל הם מרכבה לשכינה, וכאשר הם מלוכדים ביניהם באהבה ואחדות, שורה עליהם השכינה וכל הקדושה, וכאשר נעשה ח"ו איזה פירוד, נעשה פרצה למקום פנוי, ונופל קדושה ח"ו בקליפות".

"כמה תיקונים צריך אדם לעשות מפני דרכי שלום, שיוכל לבוא לדרך ה' הנקרא שלום".

"לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" ע"פ המשנה (אבות ה כ) עז פנים לגיהנם, ובגמ' ביצה נה שלשה עזין הן ישראל באומות- וכו', ולכך ניתנה להם התורה שנקראת עוז, כי לא הביישן למד, בכדי שתהא העזות שלהם בתורה, וגם בעבודת ה' צריך שיהיה עז כנמר, ואחר שהבחירה חופשית לנצל עזותו שנולד כן ממעי אמו, שיהיה בתורתו ועבודתו יתברך, הוא ניצל מ"עז פנים לגיהנום", וכל זה נתן רק לעמו ישראל, מה שאין כן לאומות, לא עשה כן לכל גוי".

"כשניתנה תורה לישראל וכו' נתקבצו כל מלכי עכו"ם - וביקש ליתנה לבניו שנאמר ה' עוז לעמו יתן, מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום".

"ומובן ממילא כי לו היו זוכים לקבל התורה אז, לא היה בא מבול לעולם, כי הטוב היה גובר, אבל כשלא זכו, ממילא נתגבר הרע והיה מבול, וזהו ששאלו אומות העולם כששמעו הרעש, "שמא מביא הקב"ה מבול לעולם", כי התגבר הרע, אולם כשנמסר להם "הקדוש ב"ה חפץ לתת תורה לישראל, מיד נרגעו כולם, ופתחו ואמרו ה' יברך את עמו בשלום", כי ע"י שיקבלו ישראל התורה יהיה בהם אחדות ושלום, וממילא לא יבוא כבר מבול לעולם".

"כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהם שבשמים, כי גמול ידיו ישולם לו". הנותן צדקה עושה שלום, כביכול, בין העני להקדוש ב"ה, שהעני לא יתרעם עליו, שחסר לו מזונות, ועל כן נעשה שלום, בינו ובין הקדוש ב"ה, והוא מתברך בכל טוב".

"ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, והיו חלוקים אלו על אלו כו', כשבאו לסיני הושוו כולם לאגודה אחת כו', אמר הקב"ה התורה כולה שלום, ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום",

"ויחן שם ישראל נגד ההר", שהיו כלם כאיש אחד, ולא היה ביניהם התחלקות והתפרדות, כי כלם פנו לבבם אל הבורא ברוך הוא".

"ויקרא שמו פלא יועץ וגו', ע"י ת"ח אמיתיים, שהמה בבחינת פלא, כמלאך ה' צבאות, יועץ אל גיבור, שר שלום, שיהיה שלום בעולם, שהמה מייעצים להבורא ב"ה, בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

"אם שגורה תפילתו בפיו יודע אני שהוא מקובל".

"עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפלה, וכל המלחמות שצריך האדם לכבוש, הן מלחמות היצר הרע, הן שארי מלחמות עם המונעים והחולקים, הכל על ידי תפלה, ומשם כל חיותו".

"והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם".

כי מיכאל - שר של מים, וגבריאל - שר של אש. ואף על פי כן אין מכבין זה את זה, שכן הקב"ה עושה שלום ביניהם, דהיינו ע"י גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאוד, שקידוש השלום הוא ע"י אתערותא דלתתא. מעשה הצדקה למשל מעורר אתערותא דלעילא ומעורר גילוי אור אין סוף ב"ה בהארה רבה והשפעה עצומה, ונעשה שלום במרומיו, וגם בפמליא של מטה רק שבעולם הזה, השפל, לא יתגלה השלום והבירור, פירוד הרע מהטוב, עד עת קץ, ולא בזמן הגלות כנ"ל".

"כאשר אני עומד בתפלת שמונה עשרה נגלו לפני כל העולמות, והיכל משיח הנקרא בזוהר "קן ציפור", הידוע ליודעי ח"ן, וכל תשוקתי וחפצי הוא רק לעלות לשם "לקן ציפור", אולם הוא גבוה מאד, ואין ביכולתי להגיע לשם, אמנם כאשר אתם עומדים אצלי בעת תפלתי, אז אציג אתכם אחד על גבי חבירו וחבירו על חבירו, ואני מעמיד את עצמי על גביכם, עד שאגיע לשם".

"ישראל צריכין להתקשר זה עם זה, ורק על ידי דביקות והתקשרות זה בזה יכולין להביא להשגות ולשפע" -

"כשהלך כל אחד מכם להצטרכותו, ובזה נראה שאין לכם אהבה ביניהם, ומכל שכן שאין לכם אהבה למי שלמעלה מכם, - - - ועיקר התיקון הוא אהבת איש לחברו - - - ובזכות זו ממשיכים חסד עליון, ועל ידי זה "עולם חסד יבנה" בכלליות ובפרטיות".

"היצר הרע עיקר דירתו במקום המחלוקת והפירוד וכו', וע"י היצר הרע אין מתחברין אנשי החומר עם אנשי הצורה, והם דו פרצופין, בחינת אחור באחור, וכן עיקר הגלות המר הזה הוא עבור שנאת חנם, והתיקון - שישפיל דעתו כאזוב, אז אפשר שיהיה אגודה אחת בבחינת אגודת אזוב, מה שאין כן אם מתגדלים ומתנשאים כארז, אז אי אפשר להיות אגודה אחת, כי זה גבוה מזה".

"עיקר הכל הוא התחברות ישראל, שיהיה אהבה ואחווה וריעות במחניהם, והדבר הזה פועל ישועות גדולות, ומסלק כל המקטרגים כדכתיב "חבור עצבים אפרים הנח לו".

"אחי, הורה - לי מדרכיך, כיצד אתה פועל נסים ונפלאות ומעשים נוראים, כדי שאוכל אף אני לפעול כך",

"ע"י התחברות הצדיקים ואהבה וחיבה וריעות ביניהם, על ידי זה נפעלים ונעשים כל הנסים, וכל הפעולות והמעשים נוראים",

"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום",
"שמו של הקב"ה, אחדות גמור כחיות עם הכלי שהוא שם שמים, כידוע, וכשהוא אחדות הוא בלי גבול, כי האחדות אין סוף".

"ולמען האחווה וריעות אדברה נא בשלום, כי הוא עמודו של עולם שנה נפש - וממילא רווחא דשמעתא בעי צילותא, עד שמתפללין שיכנסו ד"ת במעיהם, יתפללו שיצאו דברים בטלים והקנאה והשנאה בעולם מלבם, כי הוא ראשית התורה והעבודה, ומכאן הברכה והעילוי לגוף ונפש".

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, ואל יבהילוך רעיונך אם אתה רואה איש אחד, שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים, שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, אדרבא זהו עיקר שלימות השלום להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים, כמו השי"ת שעושה שלום במרומיו בין אש ומים שהם שני הפכים לזכות לשלום הוא על ידי מסירת נפש על קידוש השם".

"ע"י המחלוקת קשה להתפלל ולדבר דיבורים דקדושה, ועל כן צריכין קודם התפלה לקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כדי להמשיך אהבה ושלום, כי עיקר הדיבור הוא השלום".

"מי שרוצה לחוס על חייו צריך להתגבר שלא ישמע וישגיח כלל על המריבות שבין הצדיקים השלמים, רק להאמין בכולם, ואדרבא כששומע המריבות שבין הצדיקים, ייקח לעצמו מוסר ויסתכל על עצמו היכן הוא בעולם, כי בזה מוכיחין אותו על שפגם בטיפי מוחו, כי בודאי אם לא היה נפגם מוחו, לא היה שומע את המריבות שבין הצדיקים, ולא היה נכנס בלבו שום קשיא עליהם כלל".

"לפי הגדלת הדעת כן נתרבה השלום, כי מחלוקת וכעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת, וכל מה שנתרבה הדעת נתבטל הכעס ונתרבה הרחמנות והחסד והשלום".

"ע"י רדיפת שלום בא לביטחון, שלום בא ע"י אמת, בנין ירושלים תלוי בשלום, ע"י שלום באים בשורות טובות, כשאין שלום התפילות אינן מתקבלות. ע"י שלום זוכין להתגלות אליהו - הברכה באה על ידי שלום. כשיש שלום אין פחד. גם בין הרשעים ע"י שיש שלום, עי"ז יש להם כל טוב".

"אם לא יהיה ביניכם פירוד לבבות, והשלום יהא שרוי בין בני החבורה לא תהא לשום אומה ולשון שליטה בכם".

"וגדול השלום שאין כל ברייה יכול לשלוט במקום השלום האמיתי".

"לפי השלום שבדור, כן יכולין למשוך את כל העולם לעבודתו ית', לעבדו שכם אחד, כי ע"י השלום שיש בין בני אדם, הם מדברים זה עם זה והם חוקרים זה עם זה, מה הוא התכלית מכל העולם כולו ומהבליו, והם מסבירים זה לזה האמת, שסוף כל סוף לא יישאר מהאדם כלום, כי אם מה שהכין לעצמו, לאחר מותו לעולם הנצחי, אולם כשאין שלום, ומכל שכן כשיש מחלוקת ח"ו, אזי אין מתוועדין יחד זה עם זה ואין מדבר אחד עם חבירו מהתכלית".