"השקט האפי השורר בסיפורי עגנון עשוי להטעות את הקורא. מי שחודר רק לשכבתם החיצונית, יכול להשלות את עצמו, שנכנס לעולמו של אידיאליקאן. כל כך גדול הוא כוח הכיבוש האומנותי ואמנות ההתאפקות, עד שלעתים נדמה לך שאין כאן דינאמיקה".

א. סיפור פשוט
ב. בדמי ימיה
ג. והיה העקוב למישור
ד. תהלה.

כשזכה ברוך מאיר לידבק במשפחת אדוניו היה חושש שמא לא נמצא לו לפני אשתו אלא זכות נישואין בלבד והיה מחזר אחריה כל יום כאילו חדשה היא לו, כאילו חלק אחד יש בה שלא השליטה אותו עליו. פעמים הרבה היה יושב לפניה ותוהה, מה יש בה שאין לי חלק בו. הרי היא מראה לי סתריה כגילוייה, אלא שגילוייה עצמם כסויים. כל תנועה ותנועה שלה, כל שמלה חדשה שלבשה עשאוה חדשה בעיניו. כל יום היה מחבבה יותר, ויותר משהיה מחבבה היה תוהה. אף היא הייתה תוהה ושואלת, מה מבקש הוא ממני ואיני נותנת לו. משנולד בנו הכיר שהכל ניתן לו, מה שהיה טמון במטמוני לבה מסרה בידו. והרי הוא אוחזו בידיו וכורכו על לבו ומשתעשע בו אפילו אין אשתו עמו. מכאן ואילך כפל חיבתו לצירל בשביל בנה וחיבב את בנה בשביל אמו. מימיו לא נתעצל ברוך מאיר בעשיותיו, מכאן ואילך הוכפלה זריזותו. אין לך יום שלא חידש בו דבר ואין לך דבר שלא הביא לחנותו...

הדלת סגורה חציה, כנגדה הקופה פתוחה. ברוך מאיר וצירל מצרפים מעותיהם, את של נחושת לחוד ואת של כסף לחוד ושטרי המדינה לחוד. את המטבעות עושים גלילים גלילים ואת השטרות אגודות אגודות.

אין לך נאה מישיבת לילה בחנות בשעה שמעותיך מונחות לפניך. אתה מצרף דינר לדינר וזוקפם בצדי השולחן ורואה ומרגיש שהגעת למקום שביקשת. באותה שעה יוצאים זוגות זוגות ועוברים על פתחי חנותך ומרפישים עצמם זה לפני זה.

. אם בעל אוזניים אתה, אתה שומע לבם מפסיעותיהם. אוי כמה לילות הם מתייגעים וכמה לילות עתידים הם להתייגע ולילך ואיני יודע אם טובה מוכנת להם. באותה שעה אתה יושב עם צירל אשתך בחנותך וריח תאנים וצמוקים וקינמון בא אליך. בבואה דבבואה של שמש אחרת נשתיירה בפירות אלו, אפילו הם טמונים בתיבה מרגישין בחמימותה. צירל וברוך מאיר יושבים כאחד ושותקים כשאוזניהם נטויות. מה ראו שהטו אוזניהם פתאום, שמא קול הברה שמעו מקול שירת נוטעים ונוטעות, או שמא בת קול של נשיקה שנשק רועה את ארוסתו תחת התאנה שמעו והטו אוזניהם.

יש בני אדם בשיבוש שסבורים אדונית שנתנה עיניה בעבדה והלכה אחריו היא היא באה בסוד האהבה, הרי היא סופגת מכות ואינה חוזרת אצל בעלה אף על פי שמבקש להחזירה, ויש סבורים שמוטשי שיינברד בא בסוד האהבה, - שבשביל אישה שרץ אחריה שיבר את רגלו ועשו לו רגל של עץ ואינו מתחרט, ויש סבורים מי שתקפה עליו אהבתו ויצא מדעתו השלים נפשו על האהבה. כל הסבורים כן יצרם מטעה אותם.

צירל וברוך מאיר אין דעתם פנויה לדברים כגון אלו, הוא אינו מחזר עליה והיא אינה מטרפת את דעתה, לבה שלם עמו ולבו שלם עמה, כל הימים מסגלים ממון וכשהם פנויים שעה קלה הם יושבים כאחד ושותקים זה עם זה.

אכל לא כל השעות מבקשים לשתוק. טוב לו למי שיגע ממלאכתו שישוח שיחה קלה...

הטה הירשל ראשו כלפי אמו ואמר, הוי אימא חביבה רוצה אני לומר לך דבר. נתנה צירל עיניה בבנה ואמרה, אמור.
חייך הירשל ואמר, לא כי אלא לתוך אוזנך.
הרצינה צירל את אזנה כלפי בנה. נתן הירשל פיו על אוזנה כמתכוון לומר לה בלחישה והגביה את קולו ואמר, מודה את אימא שעוגות אלו טעימות.
צמצמה צירל גבות עיניה ואמרה, טוב טוב...

שוב נכנסה משרתת והביאה פשטידה גדולה של קמח תירס בדמות כיפת כובע מלאה שזיפים ואגוזים שמטבעות עשויות מצוקר פזורות עליה... הירשל שמשך ידיו תחילה מן הסעודה נטל חתיכה גדולה ואכל להנאתו. מתחה צירל שפתיה כלפי בנה ואמרה, מודה אתה שפשטידה טעימה היא. פניו של הירשל האדימו. הרי שנתגאה בלבו שלא נהנה מאותה סעודה ולבסוף נאחז כרעבתן, אלא שלא זה הוא העיקר, העיקר הוא שדיבור כיוצא בזה אמר הוא במקום אחר ביום שבאה בלומה לביתם פעם ראשונה והביאה עמה עוגות נאות ואמר הוא לאמו מודה את אימא שעוגותיה נאות.

פיהקה צירל ואמרה ברוך השם שהגענו לבית, עייפה אני.
חייך ברוך מאיר ואמר צער גידול בנים.
אמרה צירל, טול את המפתח ופתח את הדלת.
נעץ ברוך מאיר את המפתח ואמר, מה זה, הדלת אינה נפתחת.
אמרה צירל, מה פירוש אינה נפתחת?
הציץ ברוך מאיר לתוך חור המנעול ואמר, מפתח נעוץ שם מבפנים.
אמרה צירל, מי נעץ פתאום מפתח מבפנים?
אמר ברוך מאיר, יש להניח שהנערה נעלה מבפנים ושכחה שאף אנו זכאים ליכנס.
אמרה צירל איזו נערה?
אמר ברוך מאיר המשרתת...

"בכל המקומות האלה מסמל המפתח אפשרות לשלטון בבית, באשה, בעולם מסוים המבטיח בטחון, מנוחת נפש"...

לא כמות שחשב הירשל חשבו עליו מלמעלה. ארבעים יום קודם יצירתו כבר יצתה בת קול ואמרה בת גדליה להירשל. קם ונטל ידה של מינה ואחז בה כמה שאחז. דבקה ידה בידו ואור חדש האיר את עיניה, זה האור שהיה גנוז בה מיום שאמרה בת קול בת גדליה להירשל ועכשיו חזר והבהיק בה.

"התיבה הייתה סגורה על מסגר ומפתח התיבה היה תלוי על צווארי אמי. דומם פתחה אמי את התיבה וצרור הכתבים הוציאה ותקרא בהם כל היום". (ו)

ובראות את אמי קוראת אמרתי אל לבי כי לא תזנח לעולם את הכתבים. חוט המפתח אשר אל צווארי אמי קשר אותה אל התיבה ואל הכתבים. אבל כנטות היום לקחה את צרור כתביה ותכרוך עליהם את החוט אשר על צווארה ועל המפתח ותישקם ותשלך אותם ואת המפתח אל התנור. וארובת העשן סתומה, רק גחלת אחת הבהבה בתנור. הגחלת ליחכה את הנייר הדק. הכתבים בערו באש והבית מלא עשן. קילא חרדה החדרה לפתוח את החלון ואמי הניאה אותה. הכתבים בערו והבית מלא עשן. ואמי ישבה על יד התיבה ותשאף את עשן הכתבים עד ערב.

...הנה הוא יושב עכשיו בבית המדרש ומתפלל ועוסק בדברי תורה, ולמי כל חמדת מנשה חיים? הלוא לה. אפילו כוס חמין לא הכינה לו והוא יצא לצינה אליבא ריקנא. וקריינדל טשארני נרתעה לאחוריה והזיזה ממנה והלאה את סיר הגחלים שהתחילו מתלהבות ולוחשת כאילו מגישה היא אותו לאחד שעומד לפניה, ומה היא עושה בשבילו באמת? מה היא עושה בשבילו? ממש לא כלום. ואפילו קדיש לא ילדה לו והרי הוא שרוי בחטא בגללה. עשר שנים, עשר שנים, ואף על פי כן לא יגרשנה חלילה ולא ישלחנה מעל פניו, ומנשה חיים מה הוא כי תלין עליו. ודמעותיה החמות נשרו על גבי סיר הגחלים הרותחות והיו לוחשות ומפעפעות.

...אך לא ידע האדם גנות מעשהו ונגעי עצמו אינו רואה ולא עוד אלא שמטעה עצמו ומערב מצווה כביכול בעבירה כדרך יצר הרע שמתלבש במצוות תחילה ומטעה כאילו מסית לדבר מצווה, והרי הוא ממשיך את נדודיו ומחשיבם לפני המקום כאילו יוצא גולה לשמו ית'...

"הרי במעות שהוא פוסק לו אפשר לו לחזור לביתו וקריינדיל טשארני לא תקפח יותר ימיה ברעב..."

"...עמוד עמוד וצו את הפונדקי ויתן לך סעודה נאה והגונה והוסף כוח ועצמה, גמול חסד עם נפשך מנשה חיים והתקן בעל בריא לאשתך קריינדיל טשארני שתחיה אשר אתה הולך אליה".

"דעו בני שהמפתחות מסורים בידי אדם ויש בזה סוד כמוס כי ממש בידי האדם נתונים הם המפתחות החיצוניים והמפתחות הפנימיים".