|
תוכן המאמר: השקפות השאלות קוסמולוגיה תיאוריית המפץ הגדול אישור התיאוריה פסוקי התורה א. בריאת העולם ב. האור ג. הבדלת האור מהחושך ד. תוהו ובוהו ה. בריאה תוך יום יחיד סיכום |
|
השקפות ניתוח הפרק הראשון של ספר בראשית היה כרוך תמיד בקושי להתייחס לפסוקים במשמעותם המילולית. ואין בזה כל תמה. כל המכיר את המדע יודע על המספר הרב של הסתירות הנראות בין ה"עובדות" כפי שהן מוצגות על-ידי המדע לבין ה"עובדות" כפי שהן משתמעות מקריאת הפרק הראשון של ספר בראשית פשוטו כמשמעו. השאלה הנידונה במאמר זה היא אם אפשר להבין את פסוקי הפתיחה של ספר בראשית כרשימת אירועים שאכן התחוללו בעבר. כדי לענות לשאלה זו, ניתנת להלן השוואה מפורטת בין פסוקי התורה לבין הראיות המדעיות של זמננו. ניתוח זה מראה שלמרות הדעה ההפוכה הרווחת, יש בפועל התאמה מפתיעה בין קטעים רבים של הפרק הראשון של ספר בראשית לבין הידע המדעי שהתגלה לאחרונה. כידוע, הושגה בשנים האחרונות התקדמות חשובה, ואף דרמטית, בכל שטחי המדע. אולם, אין מודעות מספקת למידת העומק והרוחב שידע זה מוסיף להבנתנו את הפרק הראשון של ספר בראשית. ואמנם, הנחת היסוד של מאמר זה היא שהמדע החדיש פותח שער לגילוי מובנים חדשים ועמוקים יותר בפסוקים רבים, הנראים תמוהים בלעדיו. לא זו בלבד שהמדע אינו עוד יריב של התורה, אלא הוא משמש עתה כלי חשוב להבנתה. בקטע הבא, אנו מונים כמה מן השאלות העשויות להישאל אודות פרשת היום הראשון של הבריאה. אחריו מובא תיאור הרקע המדעי הרלבנטי. אח"כ ניתן פירוש הפסוקים המבוסס על הידע המדעי. כל אחד משלושת גורמים אלה דורש הבהרה מסויימת. השאלות הנשאלות אינן הבלעדיות. וכמו-כן, אין כוונה להציג כל שאלה כהכרחית. אבל, אלו הן השאלות הנשאלות: לעתים ברוח אוהדת של רצון לדעת, ולעתים כאתגר פרובוקטיבי לתורה. למדע החדיש יש הסבר חדש ומאיר עיניים לכל אחת משאלות אלה. בימינו יש נטייה להמעיט בערכו של המדע על-ידי הדגשת אופיין החולף של תיאוריות מדעיות אולם כל מדען מנוסה יודע להבחין בין תיאוריות ספקולטיביות לבין תיאוריות מבוססות היטב. הראשונות הן קצרות חיים, אשר מותן מדווח בקביעות על-ידי העיתונות הפופולרית, ולעומתן יש לאחרונות הישג מצוין של אריכות ימים. למשל, תיאוריית היחסות של איינשטין ותורת הקוונטים נחלו מתחילתן הצלחה מושלמת בהסבר מאות תופעות שונות. גם תיאוריות מבוססות כאלו מתרחבות ומשתפרות במשך הזמן, אבל אין הן עוברות שינויים יסודיים. מובן שטבעו האמפירי של המדע אינו מאפשר הוכחה מוחלטת לתיאוריה כל שהיא; אך הסיכוי שתיאוריה מבוססת תופרך אי-פעם הוא זעיר מאוד. ניווכח לדעת שהראיות המדעיות הנוכחיות מספקות תשובה לכל אחת מהשאלות הנשאלות על פסוקי התורה. אין בכוונת הדברים לומר, כמובן, שיש לקרוא את ספר בראשית כספר-לימוד מדעי: אולם, מוצע בזה הסבר מדעי התואם את הפסוקים. לביסוס התאמה זו מיועד מאמר זה. השאלות א. בראש וראשונה אנו קוראים (א:א) שהקב"ה ברא את העולם. הבריאה חייבת בוודאי להיות האירוע הדרמטי ביותר שאירע אי פעם. מדוע, אפוא, אין כל מדען יכול למצוא ראיות ברורות וחותכות לבריאת העולם? מדוע אין בפועל סימנים כל שהם שהיא אכן אירעה? הבה נודה בגלוי שעצם המושג של בריאה - יש מאין - נוגד חוקי טבע ידועים, כגון חוק שימור מסה ואנרגיה. חוק טבע זה קובע שאי אפשר לברוא משהו מאין. ב. אנו קוראים (א:ג) שהקב"ה ברא את האור. על איזה אור מדובר? מקורות האור היחידים הידועים לנו הם השמש והכוכבים ומקורות אור מעשי ידי אדם. אבל ביום הראשון לא היו לא שמש לא כוכבים ולא אדם. לפיכך, טבעו של אור זה הוא מסתורין גמורים שלא הוסברו מעולם בשום פסוק בהמשך. אף על פי כן, אור נעלם זה הוא חשוב עד כדי-כך שכל היום הראשון כולו, שישית ממעשה הבריאה, מוקדש לו. ג. אנו קוראים(א:ד) שלאחר מכן 'הבדיל' הקב"ה בין האור ובין החושך. חושך אינו חומר המסוגל להיפרד מאור. המלה 'חושך' מציינת בפשטות העדר אור. כאשר יש חושך אין אור וכאשר יש אור אין חושך. לפיכך, אין כל מובן הגיוני לרעיון של 'הבדלה' בין אור לחושך. ד. אנו קוראים (א:ב) שהעולם החל ממצב של 'תוהו ובוהו'. אין כל רמז בפסוקים אודות טבעו של תוהו זה; מי בדיוק היה במצב של תוהו? וכיצד סולק תוהו זה, אם אכן סולק? ה. לבסוף, אנו קוראים (א:ה) שכל הסדרה המורכבת של כלל האירועים הקוסמולוגיים הקשורים בהכרח בבריאת העולם אירעה במשך יום אחד בלבד. ידוע היטב לכולנו שמשכם של אירועים קוסמולוגים אינו נמדד בימים ואפילו לא בשנים, אלא במליונים ובמיליארדים של שנים. קוסמולוגיה הגישה לקוסמולוגיה שהיתה מוגבלת בשנות החמישים היתה מבוססת על ההנחה שהיקום שאנו רואים כיום היה קיים תמיד וימשיך להתקיים לנצח בצורתו הנוכחית ללא שינוי משמעותי. הנחה זו של אי-השתנות היקום מבוססת על צפייה אסטרונומית מתמדת במשך אלפי שנים, שהציגה תמונה של רקיע קבוע ובלתי-משתנה, פרט לסיבוב ההדרגתי הנראה של הכוכבים סביב השמים כאשר כדור הארץ מקיף את השמש אחת לשנה. יריעת הכוכבים והמזלות שאנו רואים היום זהה לחלוטין למה שצפו החוזים בכוכבים בתרבויות הקודמות. מסורת זו של יציבות גרמי השמים הביאה באופן טבעי למושג של יקום קבוע, וללא ספק סייעה להתקבלות השקפה זו, הכל ללא בסיס מדעי מספיק. תיאוריית המפץ הגדול המנוח 'כדור-האש', הנקוט בפי הקוסמולוגים, אל לו להותיר את הרושם המוטעה שבפועל היה משהו בוער. 'כדור-האש' היה ריכוז עצום של אנרגיה בלבד. דוגמא מוכרת של אנרגיה מרוכזת היא נקודת האור הזוהרת הנוצרת על-ידי מיקוד קרני השמש באמצעות עדשה. כדי לדמיין את כדור-האש הקדום, אפשר לחשוב על כדור אור גדול שזוהרו עולה פי מיליארדים רבים על זוהרה של הנקודה הממוקדת של אור השמש. נתעלם לעת עתה מן השאלה הנכבדה מניין בא כדור-האש הקדום ונמשיך לתאר כמה היבטים בסיסיים של התיאוריה. במיוחד, כיצד התפתח כדור-האש הקדום להוות את העולם כפי שאנו מכירים אותו? עולמנו הנוכחי מורכב מ'חומר' (בצורת אטומים ומולקולות), שהוא המרכיב הבסיסי של כל דבר שאנו רואים, החל בכוכבים ובגלקסיות וכלה באוקיינוסים, בצמחיה ובבעלי חיים. מניין בא כל החומר הזה? התשובה נתונה ע"י הנוסחה המפורסמת של תיאוריית היחסות של איינשטיין |
|
כאשר E מציינת אנרגיה, M מציינת מסה ו - C מציינת את מהירות האור. נוסחה זו קובעת שחומר יכול להפוך לאנרגיה. יתר על כן, מחמת הערך הגבוה של 'שער החליפין' C2, די במעט חומר בכדי להפיק כמות עצומה של אנרגיה. היפוך זה של חומר לאנרגיה אינו אפשרות תיאורטית גרידא, אלא משמש כבסיס ליצירת אנרגיה גרעינית; פצצותיה האדירות החריבו את הירושימה ונגסקי, אבל שימושה לצורכי שלום מספק חשמל לעשרות מיליוני משפחות. תיאוריית המפץ הגדול מנצלת את העובדה שנוסחת איינשטיין יכולה לפעול בשני הכיוונים; לא זו בלבד שחומר יכול להפוך לאנרגיה, אלא גם אנרגיה יכולה להפוך לחומר. אע"פ שדרושה כמות עצומה של אנרגיה כדי ליצור מעט חומר, היתה כמות האנרגיה האצורה בכדור-האש הקדום כה עצומה עד שהיוותה מקור לכל החומר הקיים עתה ביקום כולו. |
|
האירוע |
הזמן (במיליארדי שנים) |
|
ההווה היווצרות האטומים והמולקולות היקום נעשה פתאום שקוף האור מתחיל לזרוח וממלא את היקום כולו הופעה פתאומית של כדור-האש הקדום התחלת היקום - המפץ הגדול - יש מאין |
15 0.001 0 |
|
צורת האנרגיה המצויה בכדור האש היתה אנרגיית האור, שהיא אותה צורה של אנרגיה שמקרינה השמש. המונח 'אור' נזכר כאן כדי לציין תופעה כללית הקרויה בפי המדען 'קרינה אלקטרומגנטית'. תופעה זו תוסבר בקלות אם נשוב לדון בשמש. השמש פולטת אנרגיה אלקטרומגנטית שהעין יכולה לראותה, הקרויה 'אור נראה'. אור זה כולל ספקטרום של צבעים מן האדום עד הכחול (צבעי הקשת הידועים). אולם, השמש פולטת גם קרינה אלקטרומגנטית שהעין אינה יכולה לראותה, הקרויה 'אור בלתי-נראה'. ספקטרום ה'צבעים' של האור הבלתי-נראה של השמש כולל קרינה אינפרה-אדומה (הנותנת לעור תחושת חום), קרינה אולטרה-סגולה (הגורמת לעור להשתזף), קרינת מיקרוגל (כזו המנוצלת לבישול בתנורי מיקרוגל), גלי רדיו, קרני רנטגן וכו'. אין הבדל יסודי בין צבעי האור הנראה לצבעי האור הבלתי-נראה; יחד הם מהווים את מכלול הספקטרום של הקרינה האלקטרומגנטית. מצלמה בעלת סרט צילום מתאים תקלוט בשווה כל אחד מן ה'צבעים' הללו. לפיכך, ננקוט את הנוהג המקובל להשתמש במונח 'אור' בכדי להקיף את כל הקרינה האלקטרומגנטית הכוללת את האור הנראה והבלתי-נראה. עתה אנו מגיעים למאורע חשוב ביותר שאירע מעט לאחר המפץ הגדול, בזמן המצוין בטבלה ע"י '0.001'. כדי להבין מאורע זה דרושה אינפורמציית רקע. הצורה הרגילה של חומר הוא אטום או קבוצת אטומים הקרויה מולקולה. אולם, כאשר נוצר החומר בתחילה מיד לאחר זמן אפס, הוא לא הופיע בצורת אטומים. הטמפרטורה העצומה של כדור-האש הקדום היתה מפרקת מיד כל אטום. לכן, הופיע החומר בתחילה בצורה אחרת הנקראת 'פלאסמה'. ההבדל החשוב בין שתי צורות חומר אלו הוא שאטומים הם נייטרליים מבחינה חשמלית, לעומת הפלאסמה המכילה חלקיקים בעלי מטענים חשמליים חיוביים או שליליים. תכונותיהם של חלקיקים טעונים אלו גורמות לפלאסמה 'ללכוד' אור ולמנוע את מעברו החופשי בה. לפיכך, פלאסמה נראית תמיד חשוכה לצופה מבחוץ. תוך שבר של שניה אחרי המפץ הגדול, הכיל היקום את אורו של כדור-האש הקדום כלוא ומשולב בפלאסמה. למרות היותו עצום ביותר, היה אור כדור-האש 'לכוד' על-ידי הפלאסמה ולא יכול 'להימלט' כדי 'להיראות'. כדי להמחיש את המצב, נדמיין שהיה מחוץ ליקום מישהו המצויד במצלמה. בגלל הפלאסמה היה היקום נראה לו כחשוך, ואילו היה מפעיל את מצלמתו, היה מקבל תצלום שחור לחלוטין, למרות שהיקום היה מלא באור של כדור-האש. הרי זה כאילו היה מישהו מצלם (ללא מבזק) בחדר חשוך לגמרי. אחרי זמן אפס, התקרר במהירות רבה כדור-האש הקדום שהיה לוהט מאוד בתחילתו. בזק 0.001 (ראה הטבלה) הוא התקרר דיו עד שהחלקיקים הטעונים של הפלאסמה יכלו להתלכד ולהפוך לאטומים. התהוות האטומים מהפלאסמה היתה מאורע בעל חשיבות עליונה, שלב מכריע בהתפתחות היקום למצבו הנוכחי. בניגוד לפלאסמה, כל אזור המלא באטומים ובמולקולות חופשיים הוא שקוף לאור לגמרי. די להתבונן באטמוספירה השקופה המורכבת ממולקולות של אוויר (בעיקר חנקן וחמצן). האור עובר בחופשיות דרך האטמוספירה; מעל פני כדור הארץ אפשר לראות בבירור את השמש, את הירח ואת הכוכבים והגלקסיות הרחוקים. לפיכך, כאשר הפלאסמה נהפכה פתאום לאטומים ולמולקולות, לפני 15 מיליארדי שנים, חדל אורו של כדור-האש מלהיות 'לכוד' ע"י הפלאסמה, והחל להיראות. תוך זמן קצר מילא האור את כל היקום, כפי שהוא ממלאו עד עצם היום הזה. בזה נסיים את תיאורנו הקצר מאוד אודות עקרונות תיאוריית המפץ הגדול של ג'ורג' גמוב. ככל תיאוריה מדעית, נכונותה נבחנת באישור ניסויי של תחזיותיה. התחזית המדהימה ביותר של תיאוריית המפץ הגדול היא ללא ספק היות היקום מלא באור בן 15 מיליארדי שנה, אור שנוצר בתחילת כל הזמנים. לאור זה, השייך לחלק הבלתי-נראה של הספקטרום האלקטרומגנטי, יש תכונות מיוחדות (שלא נפרט אותן כאן) המקילות להבחין בינו לבין מקורות אחרים של קרינה אלקטרומגנטית. מכל מקום, קרינה חזוייה זו לא נראתה. קל להסביר מדוע לא נראתה הקרינה החזויה. מתחילה היה כדור-האש הקדום לוהט ביותר והכיל ריכוז עצום של אנרגיה. אולם, עם חלוף הזמן, התפשט כדור-האש והתקרר, והאנרגיה התפזרה. עתה, כעבור 15 מיליארדי שנה, אנרגיית כדור-האש מפוזרת בצורה כה דלילה עד שמבחינה טכנית לא היתה אפשרות לגלותה במכשירים המדעיים הקיימים. אפשר לסכם את מצבה של תיאוריית המפץ הגדול כדלהלן. תיאוריה קוסמולוגית זו היתה שונה לחלוטין מהרעיונות המקובלים, עד כדי היותה גובלת באי-רציונליות. יתר על כן, אי אפשר היה לבדוק את תחזיתה הדרמטית אודות מציאותה של קרינה מיוחדת הממלאת את כל היקום. לא ייפלא שתיאוריית המפץ הגדול לא זכתה להתייחסות רצינית ע"י הקהיליה המדעית. אישור התיאוריה בשנת 1965, השתמשו שני מדענים אמריקאים, ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, ממעבדות המחקר של חברת הטלפון 'בל', באנטנה רגישה ביותר, למדוד גלי רדיו המגיעים מן הגלקסיות. בנסותם את האנטנה, הם הבחינו בקרינה בלתי צפויה, חלשה ביותר, שנראתה כמגיעה בו-בזמן מכל הכיוונים בחלל. עד מהרה התברר שקרינה זו היא בדיוק הקרינה שנחזתה ע"י תיאוריית המפץ הגדול. מאז הכריזו פנזיאס ווילסון על גילוייהם, אישרו מדענים רבים אחרים את מדידותיהם. כעת, אין צל של ספק שקיים אישור מדעי של התחזית הבסיסית הזו של תיאוריית המפץ הגדול. יתר על כן, גם תחזיות-מפתח אחרות של תיאוריית המפץ הגדול התאשרו. למשל, התיאוריה חוזה שעל כל הגלקסיות שביקום להתרחק זו מזו במהירויות גבוהות כתוצאה מן ההתפוצצות הראשונית - המפץ הגדול. יתר על כן, על הגלקסיות המרוחקות לנוע מהר יותר מן הקרובות. תנועה חזוייה זו של הגלקסיות אושרה, בייחוד עקב עבודת המחקר של האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, ומשום כך נקרא קצב התנועה הגלקטית 'הקבוע של האבל'. ניצחון אחר לתיאוריית המפץ הגדול נוגע להרכב הכימי של היקום. הכמויות היחסיות של מימן והליום המצויות ביקום הן בהתאמה מצוינת לתחזיתה של התיאוריה. עקב התאשרות כל תחזיותיה, נעשתה תיאוריית המפץ הגדול לתיאוריה השלטת בקוסמולוגיה, ונזנחו כל התיאוריות המתחרות. כיום מתנהל המחקר המדעי בקוסמולוגיה במסגרת תיאוריית המפץ הגדול בלבד. גושפנקא סופית של הכרה בנכונותה של תיאוריית המפץ הגדול ניתנה בשנת 1978, כאשר הוענק פרס נובל בפיסיקה לארנו פנזיאס ולרוברט וילסון על תגליתם החשובה. למרבה הצער, לא נכלל ג'ורג' גמוב בין הזוכים, מכיוון שהוא נפטר בשנת 1968 וכללי פרס נובל אינם מתירים את הענקות אלא לחוקרים חיים. יקשה להפריז בהערכת חשיבות תגליתם של פנזיאס וילסון. פרופ' סטיבן ויינברג קורא לה "אחת התגליות החשובות ביותר של המאה העשרים". אפשר להבין היטב את הביטוי המופלג שבו השתמש ויינברג. תיאוריית המפץ הגדול שינתה לחלוטין את מושגיו של האדם על היקום ומקורו. פסוקי התורה א. בריאת העולם מאלף לצטט כמה מראשי הקוסמולוגים בעולם. פרופ' סטיפן הוקינג מאוניברסיטת קימברידג', כותב: "רגע הבריאה עצמו נמצא מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים כיום". פרופ' אלן גות, ממכון הטכנולוגיה של מסצ'וסטס, ופרופ' פאול שטיינהרדט, מאוניברסיטת פנסילבניה, כותבים: "רגע הבריאה נשאר ללא הסבר". פרופ' פ. א. מ. דירק, חתן פרס נובל, מאוניברסיטת קימברידג', כותב: "נראה ברור שהיה זמן מסוים של בריאה". שני ספרים מדעיים על קוסמולוגיה שיצאו לאור לאחרונה נושאים את הכותרות הבאות: הבריאה מאת פרופ' פיטר אטקינס מאוניברסיטת אוקספורד והיד השמאלית של הבריאה מאת פרופ' יוסף סילק מאוניברסיטת קליפורניה. ולבסוף, מאמר מדעי שנתפרסם לאחרונה באחד מכתבי העת הבינלאומיים החשובים בפיסיקה, נושא את הכותרת: "בריאת העולם מאין". ברור מציטוטים אלה שהמונח 'בריאה' (creation) יצא מאוצר המלים המיוחד לפרשני התורה ונכנס ללקסיקון המדעי. ואכן, כיום, הבריאה נוטלת חלק מרכזי בכל דיון מדעי בקוסמולוגיה. נחזור עכשיו לשאלת המפתח - מה גרם להופעתו הפתאומית של כדור-האש הקדום שבישר את בריאת העולם? לפי התבטאות כמה מהקוסמולוגים המובילים, נושא בריאת העולם הוא "מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה" ו"נשאר ללא הסבר". בניגוד למדען, ליהודי המאמין אכן יש הסבר לבריאת העולם, הסבר הכתוב בעצם הפסוק הראשון שבתורה: "בראשית ברא אלוקים...". ב. האור ג. הבדלת האור מהחושך אפשר להבין את הפסוק "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" כמציין את היבדלות האור מהתערובת החשוכה של כדור-האש והפלאסמה. האור המיוחד הזה הוא האור אשר נתגלה כעבור 15 מיליארדי שנים על-ידי פנזיאס ווילסון וזיכה אותם בפרס נובל. ד. תוהו ובוהו ה. בריאה תוך יום יחיד Minutes The First ("שלוש הדקות הראשונות"). לפרופ' ויינברג נדרשו 151 עמודים כדי לתאר את הסדרה הארוכה של התפתחויות קוסמולוגיות נכבדות שהתרחשו ביקומנו במשך שלוש דקות בלבד. לסיום - במשך הדור האחרון אירעה מהפכה בקוסמולוגיה, מהפכה המבשרת טוב ליהודי המאמין המתייחס ברצינות לטקסט המקראי. יתר על כן, אפשר להראות שההתאמה המושלמת בין תורה ומדע שהוצגה פה אינה מוגבלת לקוסמולוגיה בלבד אלא חובקת אף שטחי מדע רבים אחרים. סיכום בקיצור, התגליות המדעיות האחרונות אודות הקוסמוס יצרו תמונה על מקור היקום הנמצאת בהתאמה מדהימה עם המלים הפשוטות המופיעות בפסוקים הראשונים של התורה. |
