המלים המקשרות במכוון בין סיום ספרי התורה ובין פתיחתם ("מצרים", "אהל מועד", "סיני" ו"ערבה") מבליטות את מילות הפתיחה של ספר בראשית ("בראשית ברא אלהים") - כנבדלות: 'מעבר' לכל האמור בספרי התורה.⁵ זאת ועוד: הפועל הייחודי לאלהים - "ברא" - מעומת (כמובלט בטבלה) עם הפועל "עשה", המיוחס למשה "איש האלהים", בסיום ספר דברים. מכאן הפתח לדברי הדרשן: "יש מהם שנבראו" - כמתואר בפרשת בראשית; "ויש מהם שעלו במחשבה להבראת" - כמתואר ביתר ספרי התורה.

ראשונים "שעלו במחשבה להבראת" - כבר בספר בראשית - הם "בני ישראל", העוברים כחוט-השני לאורך הסיום והפתיחה של כל ספרי התורה, כמובלט בטבלה.

ממצאים אלה אפשר עמדו לפני הדרשנים שהבאנו בפתח דברינו, הקובעים כי "העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה בזכות ישראל ובזכות משה". הללו - כנרמז בכתובים המובאים בדרשה לעיל - אצורים וגנוזים במלת הפתיחה: "בראשית"; והיא המושא למלה "ברא" שלאחריה - במשמעות של "עלו במחשבה להבראת".

הערות:

1. ראה משה אריה מירקין, מדרש רבה, בראשית רבה חלק א' עמודים 5-7 בעין הדרש נזכרים: ילקוט ירמיה ר' רצ"ח, ילקוט משלי ר' תתקמ"ב, ילקוט מכירי תהלים ע"ד ס' ב', ספרי עקב פי' ל"ז, פסחים נ"ד א', נדרים ל"ט, ב', תנחומא מ"ב, נשא ס' י"ט, תנחומא שם ס' י"א, מדרש תהלים מזמור ע"ד צ' צ"ג, מדרש משלים פ"ח, פדר"א פ"ג, סא"ז פל"א. בכל המקומות הללו מצוינים "שבעה דברים קדמו לבריאת העולם".
2. ראה שם, שם, עמ' ט בעין המדרש נזכרים: ילקוט ר' ב', ועי' ויק"ר פל"ו ד', שיר רבה פ' ראשו כתם (ה' י"א), תנחומא מ"ב בראשית ס' י', אותיות דר' עקיבא אות ב'.
3. על פשט ודרש בהקשר זה ראה מרדכי טרופר, בשבילי מקרא וחז"ל, ישראל 1980, עמ' 29-13.
4. להלן הקטע המסיים כולו: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים. לכל האתת והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו". הביטוי "בארץ מצרים" שבסיום ספר דברים מתקשר אל "במצרים" שבסיום ספר בראשית ואל "מארץ מצרים" שבפתח ספר במדבר.
5. על ממד "המעבר" ראה משה גרינברג, על המקרא ועל היהדות, תל אביב תשמ"ה, עמ' 252-248.

---