בחומשים אחרים מופיעה לעתים האות "פ" לסימון פרשה פתוחה; "ס" לסימון פרשה סתומה.
נדגים את הדבר בדרך התכוננותו של המורה להוראת פרק ג' בספר שמות.

נחפש לראשונה את יחידת ההוראה, את הפרשה אותה נלמד. פרשה פתוחה מתחילה בפרק ב, כג, ואילו פרק ג, א מתחיל בפרשה סתומה. המסקנה: חלוקת הפרקים אינה נכונה כאן. הענין מתחיל בפרק ב כג, ופרק ג, א הוא ענין הנמשך מסוף פרק ב'. נקרא, ונראה מה כתוב שם: "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל... ויזעקו... ותעל שועתם אל האלקים... וישמע אלקים... ויזכר אלקים... וירא אלקים... וידע אלקים." כאן מסתיים פרק ב'. ומתחיל פרק ג: "ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין". משמע: תפילתם של ישראל הביאה לכך שה' זכר אותם; ולכן התגלה ה' למשה ליד הסנה לשלוח אותו להציל את ישראל.

אנו מתכננים, כאמור, ללמד מתחילת פרק ג'. הפרשה הפתוחה מסתיימת בפרק ד, יז - שלשים ותשעה פסוקים לפנינו. זו יחידה מדי גדולה. צריך, אם כן, למצוא נקודה רובה יותר בה אפשר לסיים את השעור. כאשר נקרא בפרק ג' נבחין כי אחרי חמשה פסוקים מסתיים ענין אחד: ההתגלות ליד הסנה. נקבע לנו למטרה ללמד את חמשת הפסוקים האלה, כאשר הרעיון אותו אנו רוצים ללמד הוא "משה נהיה לנביא".

ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה.
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל.
ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה.
וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני.
ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. (שמות ג, א-ה)

דומה כי אין ספק, ששני הפסוקים המודגשים, הם הפסוקים העיקריים בקטע. אפשר להבין את הקטע בשלמותו (כמעט) אם קוראים רק את שני הפסוקים האלה; אבל אי אפשר להבין כלום אם קוראים את שלשת הפסוקים האחרים, ומדלגים על שני פסוקים אלה (נסה, וראה!) מסקנה: נדרוש מתלמידינו ידיעה מלאה ומילולית שלל שני פסוקים אלה, וידיעה כללית של שלשה הפסוקים האחרים.

אילו רעיונות נלמד בעזרת פסוקים אלה?
א. ה' מדבר עם משה. מדוע? (את התשובה מצאנו בפסוקים הקודמים: בני ישראל צעקו אל ה' והוא שמע צעקתם); מדוע דווקא משה? (זאת למדנו בפרקים הקודמים: משה תמיד מסכן את עצמו כדי לעזור לחלש. עכשיו ה' בוחר בו להציל את ישראל).
ב. מה רואה משה? אש; שיח נמוך בוער באש בלי שהאש מכלה את השיח. מיהו האש? מיהו השיח? מה המראה הזה אומר למשה?
ג. משה איננו מבין מעצמו כי הוא רואה מראה נבואה, ה' אומר לו זאת ומזכיר אותו מלהתקרב. מה אפשר להבין על דמותו של משה מעובדה זו?
וכאן חשוב להזכיר: את הרעיונות נלמד דרך הפסוקים, ולא בכך ש"נספר" או "נרצה" אותם בפני הכתה. תלמיד מסוגל להבין את הפסוק "ויאמר משה -- -- ואראה את -- הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה", גם אם לא יבין את פירוש המילים שהשמטו כאן. הוא יבין כי משה רוצה להתקרב כדי לראות מה לפניו, כי משה איננו מבין כי הוא שותף להתגלות ה'. התלמיד ימצא לבדו את הענין, יוכל להסיק מכאן על ענוותנותו של משה, ולהוכיח זאת מן הפסוק, למרות שלא הבין את כל המילים.

המורה סיים את הכנתו. הוא החליט מה ילמד; החליט מהם הרעיונות שידגיש בשעור. אם רגיל הוא להכין גליונות עם באורי מילים - יכין גליון לפסוקים אלה, ובו תרגום או פירוש של המילים הקשות (של כל המילים, גם אלו שהחליט לא לדרוש מתלמידיו לשנן בעל פה). בכתה - יקרא המורה את חמשת הפסוקים קריאה מוטעמת, בדרך שתקל על התלמידים להבין את הרעיונות הכלליים; ויעבור מיד לדיון בשאלות התוכן: בברור הרעיונות שהחליט ללמד. תוך כדי הוראה יקרא המורה שוב ושוב את שני הפסוקים המרכזיים שבקטע; יבקש מתלמידים אחדים לקרוא אותם, כאשר הם מסתמכים עליהם בתשובה לשאלות; כאשר הם מסכמים את הדברים שנאמרו.

תם השעור. נשארו חמש דקות עד לצלצול; המורה רוצה לתת לתלמידים עבודה קצרה בכתה, או שעורי בית על יחידה זו. אפשר לבקש מן התלמידים לקרוא ולהבין (לא ללמוד בעל פה!) את שני הפסוקים; לידים קטנים: לצייר את הסנה; לגדולים יותר: לכתוב מה סיפר משה ליתרו על מראה הסנה; בכתות בינוניות: למצוא מקומות נוספים בהם מופיעה אש ה', ולהשוות; בכתות גבוהות: להשוות את ההתגלות של משה לזו של ישעיהו, וכן הלאה.

הגיעה שעת הבחינה. המורה מודיע מראש, כי הבחינה תכלול ידיעה מלולית של פסוקים אלה ואלה, וכן הבנת הענין כולו. התלמידים ידעו לא להתעכב על מילים בפסוקים אחרים. ידעו להתרכז בעיקר בשעת התכוננותם לבחינה.

הוראת פסוקים מצטרפת לפרק; הוראת פרקים מצטרפת לספר שלם. בתנאי - שיש למורה די זמן למד את הספר. במציאות הקיימת אין זמן זה לרשותו של המורה, ולכן הוא מסתפק בהתחלות של ספרים, בהתחלות של פרשיות. נקרא את דבריו של מהר"ל מפראג על תופעה זו בהוראה:

הטפשים בארצות אלו... מלמדים את הנער מקרא מעט מן הפרשה, ומפסיקים, ומתחילים בשבוע אחר פרשה שניה קצת מן הפרשה ומפסיקים, ובכלות השנה נשכחו ממנו הראשונים, ואז יחזור בשנה שניה. ומפני ששכל הנער חזר יותר, מלמד עמו יותר ממה שלמד עמו אשתקד. וכן שלישית ורביעית, וכמה שנים. וכאשר נעתק (עבר) מן המקרא, מאומה לא ישא בידו, יציאתו כביאתו. (גור אריה, ואתחנן)

הוראת מקרא אינה יכולה להיות הוראה של התחלות של ספרים או של פרשיות. אי אפשר להניח ללוח השנה לקבוע מתי לסיים הוראת חומש או נביא (במצב בו אין תכנון, יחידת הוראה של חומש היא מתחילת הספר ועד סוף... שנת הלימודים. זו אינה יחידת לימוד).

זה תפקידה של תכנית לימודים: לקבוע סדר הגיוני בהוראת ספרי התנ"ך מן הקל אל הכבד. לקבוע איזה ספר כדאי ללמד פעמים, ואיזה ספר אפשר להסתפק בהוראתו פעם אחת; לקבוע את החלקים העיקריים אותם ילמד המורה. אם הזמן העומד לרשותו של המורה מספיק כדי ללמד מחציתו של חומש - יש לקבוע מראש אילו פרקים ופרשיות יהיו במחצית הזאת. אי אפשר ללמד במקרה כזה דווקא את המחצית הראשונה של החומש; אם הזמן העומד לרשותו של המורה מספיק כדי ללמד פרקים מספר ירמיהו - יש לבחור את הפרקים המתאימים ביותר להוראה: הפרקים המענינים, המועילים לחינוכו של התלמיד. הוראה של הפרקים הראשונים של הספר אינה בהכרח הוראת הפרקים המחנכים והקלים ללימוד.

בחירה טובה של חומר הלימודים תתן לתלמיד אפשרות ללמוד בזמן הקצר העומד לרשותו את החלקים המענינים והמחנכים מתוך ספרי התנ"ך שהוא לומר. כך גם יגיע לאהבת תורה; וכך, אולי, גם נצליח לעורר בלבו ענין להמשיך וללמוד עוד, להשלים את הפרקים שלא למד בבית הספר. הוא קנה כלים בעזרתם יוכל ללמוד תנ"ך; הוא שולט במילים הנפוצות במקרא. פתחנו בפניו את הדרך להבנת המקרא. מעתה תלוי הדבר בו: אם יאהב את לימוד התנ"ך, יוסיף וילמד, יוסיף וידע.