הסימבוליקה של מעשה המשכן
בפירושו של ראב"ע למקרא

שאול רגב

סיני קיב תשנ"ג
הודפס ללא ההערות



תוכן המאמר:

בחירה ונבואה
דמות העולם
אסטרולוגיה
חושן ואפוד, אורים ותומים
סיכום

תמצית: בפירוש ראב"ע למלאכת המשכן מוצאים שתי מערכות סמלים: האחת הרואה במשכן דמות עולם, והשניה המזהה את המשכן וכליו כסמלים של גלגל המזלות ומערכת הכוכבים. המחבר מסביר את שתי מערכות סמלים אלו.

מילות מפתח: ראב"ע; ר' אברהם אבן עזרא; אבן עזרא; משכן; פרשנות תנ"ך.

פירושו של ראב"ע למקרא בנוי רובו ככולו על פרשנות הפשט תוך עיסוק מתמיד בפרשנות המילולית וצורות דקדוקיות של המילים. מאידך אין הוא חוסך מן הקורא את ידיעותיו גם בתחום הפילוסופיה והמדעים. אך בבואו להציע פירוש אשר כזה הוא מבדיל בין הקורא המשכיל והקורא שאינו משכיל. בדרך כלל אין הוא נכנס לפרטי הפרטים של הטקסט ומבססו מבחינה פילוסופית או מדעית. שיטתו היא בהבאת הקדמות ארוכות המסבירות את הרעיון באופן כללי, ואת ההמשך, שילוב הפרטים, הוא משאיר כבר לקורא להשלים את התמונה. אמנם אין הוא נמנע מלרמוז להקדמות אלו ככל שצריך הדבר.

כידוע כתב ראב"ע שני פירושים למקרא. האחד מכונה הפירוש הארוך והאחר הפירוש הקצר. מן הפירוש הארוך מצוי בשלמות רק הפירוש לספר שמות, וחלק קטן מן הפירוש לספר בראשית. ואילו הפירוש הקצר מצוי בשלמות לכל התורה. אפשר להניח במידה רבה של ודאות שראב"ע כתב, או לפחות התכוון לכתוב, שני פירושים אלו לכל המקרא. שיטה זו שהייתה נפוצה ומקובלת בימי הביניים באה כדי להקל על הקורא הן מבחינת העיון והן מבחינת התמצאות בכתבים.

על פי מודל זה של פרשנות הרי שהפירוש הארוך היה מיועד למשכילים, ואילו הפירוש הקצר היה מיועד לקורא הפשוט שרצה להבין את הטקסט המקראי תוך כדי עיון. לכן לא האריך ראב"ע בפירוש זה כדי לא להוציא את המעיין משגרת הלימוד ולא להעמיס עליו הקדמות ארוכות שלא תמיד נחוצות להבנת הטקסט. ובאמת מרשה ראב"ע לעצמו להביע יותר דעות פילוסופיות ומדעיות בפירוש הארוך, דבר שהוא נמנע ממנו כמעט לחלוטין בפירוש הקצר. במקום שהיה הכרח בדבר הסתיר ראב"ע את דעותיו בעזרת רמיזה לסוד שקיים בטקסט המקראי תוך גילויו של הסוד במקום יותר מאוחר במקרא הקשור עם הראשון. בצורה זו רק המעיין העקשן ימשיך לחפש את הסוד, כדי לעמוד על הפרשנות הכוללת, עקשנות שבדרך כלל מאפיינת את המשכיל ולא את המעיין הפשוט.

להלן ננסה לבחון את תפישתו של ראב"ע את מעשה המשכן. גם כאן אנו מוצאים אותם סממנים של פירוש המכוון מחד להמון ומאידך למשכיל. להמון הפירוש בא בקיצור ובמרומז ואילו למשכילים הפירוש מורחב וברור יותר. כאן מידת ההסתר יש לה משנה חשיבות שכן כהרגלו מעלה ראב"ע דעות לא שגרתיות בזמנו ושאין הדעת שאינה אמונה על תפישות כאלו סובלתם. לא בכדי מפרשיו שחיו הרבה אחריו הרשו לעצמם לפרש את הדברים במקום שהוא הסתירם. בימיהם הייתה כנראה יותר פתיחות לתפישות כאלה מחד, ומאידך הם נתלו באילן גדול שפירושו נתקבל כבר.

לבד מתפישתו של המשכן כפשוטו - מקום השכינה והקרבת הקורבנות - יש בו סמליות מסוימת. הן בצורתו הן במידותיו והן בכליו. סמליות זו חורגת מצורתו הפשוטה של המשכן ומתבארת במסגרת אמונות ומדעים שרווחו בתקופה קדומה ובחלקם המשיכו להתקיים והתפתחו בימי הביניים. ראב"ע מקשר את המשכן וכליו לאצטגנינות, לראיה בכוכבים, לכלים המושכים את הכוחות העליונים הטמונים בכוכבים ובמזלות מחד, ומאידך אותם כלים שבאו למנוע את השפעתם הרעה של הכוכבים על ישראל, וטכניקות של גילוי עתידות. הוא פוסל חלק מן האפשרויות ומקבל אחרות הנראות לו יותר מדעיות ומבוססות.

בחירה ונבואה
המשכן בכללו כמקום השראת השכינה מהוה בעיה פילוסופית תיאולוגית. כבר עמדו חז"ל על הקושי הזה של המצאות אל במקום מצומצם כמו המשכן או בית המקדש לאחר מכן. המדרש המעלה את השאלה הזאת מביא בתשובה את דברי הא-ל שכביכול עונה למשה. משה מביע את הספק כיצד יוכל הא-ל לצמצם עצמו לממדים של המשכן ועל כן עונה לו הא-ל שבעצם אין משה יודע מהו הצמצום שאליו מתכוון הא-ל. שכן הצמצום הוא לא בכל המשכן אלא רק במקום מיוחד בו, מבין שני הכרובים שבקודש הקודשים. דהיינו אין המשכן מסמן מקום פיזי של הא-ל אלא הוא סמל להמצאות הא-ל. ראב"ע מסכם תפישה זו במשפט קצר ואומר:
"וככה השם הנכבד ידענו כי כבודו מלא כל העולם. רק יש מקומות שיראה כוח השם בו יותר ממקומות אחרים".
מקום זה הוא יותר סמל לבני אדם מאשר מיקומו של הא-ל. מבחינת האדם יש מקומות שבהם הא-ל נראה יותר מאשר במקומות אחרים שבהם אין הא-ל מראה את כבודו לאדם כלל. דבריו אלה של ראב"ע באים לאחר הסבר ארוך על ההבדל בין המציאות החומרית והמציאות הרוחנית. מציאות חומרית יש לה מקום, דהיינו היא מוגבלת בתוך גבולות פיזיים קונקרטיים, מיוחדים להם ורק להם. זו היא הגדרת המקום האריסטוטלית. לעומתם הגופים הרוחניים אינם מוגבלים במקום, ואי אפשר לתאר אותם במקום כלשהו. הא-ל או כפי שראב"ע מעדיף לכנות אותו ה"כבוד" או השכינה, בהיותו עצם רוחני, אינו מוגבל במקום כלשהו, כשם שאי אפשר להגביל עצם רוחני. לכן המשכן במובן זה הוא סמל להימצאותו של הא-ל בקרב ישראל. כמה מטרות להמצאות זו של הא-ל. שתי המטרות העיקריות הן:
"כי בהיות הכבוד שוכן בישראל תשרה רוח הקודש על אציליהם ויתנבאו. וכל זמן שהם שומרים עבודת המקדש חרב לא תעבור בארצם...".
לפי זה אחת ממטרות המשכן הוא הנבואה. אפשרות הימצאותה של הנבואה בישראל תתכן לדעתו של ראב"ע רק כאשר "הכבוד שוכן בישראל". הכבוד אינו אמצעי לקבלת הנבואה אלא רק מכשיר המסמל את קדושתו של המשכן או המקדש, סמל המרמז על אפשרות החלת הנבואה. דברים אלו של ראב"ע מבוססים על דברי רס"ג שאותם הוא מצטט. רס"ג הרחיב את המטרות לבניית המשכן ושימושו כמקום מרכזי לנבואה, לתפילה, וכסמל להמצאות הא-ל בעולם, ועל ידי כך להטיל יראת אלוקים על בני אדם, כלשונו:
"ואמר, כי שכן הכבוד עם ישראל לאות ולמופת על דבר הענן, ועוד להיות מקום מיוחד מועד לדבור השם, ועוד שיראה מופתים, ועוד לעשות שם גדול לישראל, ועוד שיזהרו מהטומאות בדעתם שהשם עמם, ועוד שישמרו מהעברות, ועוד שלא ישבעו לשקר בדינם, ועוד להתפלל בו ולבקש ישועה מצרה, ועוד להיות התפילה נגדו, ועוד לבוא הנכרי לשמו, ועוד שיבטח לבם, ועוד להיותו לעד כי בסור הכבוד יגלו מן הארץ".
המטרה השניה שגם רס"ג מביא אותה היא לשמש מעין מגן על ישראל. בלשונו של רס"ג "בסור הכבוד יגלו מן הארץ", ובלשון ראב"ע "כל זמן שהם שומרים עבודת המקדש חרב לא תעבור בארצם".

דברים אלה מפרש ר' יוסף טוב עלם בעל "צפנת פענח" כרמזים לעניינים אסטרולוגיים. לדעתו,
"כי המשכן נעשה בדמות העולם העליון כדי לקבל כח מהשם לבדו בלא אמצעי וכדי שלא ישלטו עליהם הכוכבים המזיקים. והנה בהיותם דבקים בשם הנכבד לא היו הכוכבים יכולים לפעול בהם כי השם היה משגיח עליהם. ובסורם מדבריו חלץ מהם ועל כן היו הכוכבים המזיקים פועלים בהם. ועל כן אמר אחר זה כי כל זמן שהם שומרים עבודת המקדש חרב לא תעבור בארצם".
תפישתו של בעל צפנת פענח, שמצא לה סימוכין גם במקומות שונים בפירושי הראב"ע, היא שהעולם מונהג בכללו ע"י מערכת הכוכבים, פרט ליוצאים מן הכלל שהם עם ישראל במקרים ובתנאים מיוחדים. יציאה ממערכת זו אין פירושה התנתקות מוחלטת מן המערכת, אלא שבתנאים מסוימים כאשר המערכת מורה רעות על ישראל יהפוך או יסיט הקב"ה עונש רע זה מעל ישראל ויעבירו לאחרים, מבלי הצורך של שינוי המערכת. זהו תפקידו של המשכן - המקדש ועבודתו, שהיא עבודת הקורבנות. אחת מן הסיבות שלדעתו נתנה מצוות הקרבת הקורבנות היא:
"וזה טעם איש כופר נפשו על כן כתוב פן יפגענו בדבר או בחרב, פירוש, אם לא נזבח הקורבן כי הוא נפש תחת נפש... וזה הוא מה שרמז בפרשת ויקחו לי תרומה כי כל זמן שהם שומרים עבודת המשכן חרב לא תעבור בארצם... כי אם יהיה תמים עם אלוקיו יביא כופר נפש שהוא הקורבן ועל כן יעביר ה' מעליו הרעות העתידות לבוא עליו אף על פי שדבר המערכת לא יסור כי המערכת לא תשחת רק תעשה פעולתה, וה' יסבב סיבות לקיים הגזרה באחר כדי להציל את זה".
הדברים אמורים על הפרט ונכונים גם על הכלל. כי קורבן התמיד הוא קורבן ציבור והוא מובא מכספי הציבור - מחצית השקל - ועל כן לכלל הציבור חלק בו. המשכן לפי זה נבנה לצורך ריכוז העבודה בו כדי שבעזרתה יישמרו שלמותו ושלומו של עם ישראל. ר' יוסף טוב עלם מתעלם לגמרי מן המשמעות האחרת של המשכן שהדגיש ראב"ע מתוך דברי רס"ג והיא הנבואה, האצלת הרוח והשכנת הכבוד. לעומת זאת כפי שראינו הוא מדגיש את התפקיד האחר של המשכן.

דמות העולם
קבוצה אחרת של סמלים היא זו הרואה את המשכן כדמות העולם. על פי סימבוליקה זו שלושה עולמות הם: העולם העליון, העולם האמצעי והעולם התחתון. העליון הוא העולם השמימי, האמצעי הוא המשכן, התחתון הוא האדם, שהוא עולם קטן. שלושת עולמות אלו מקבילים זה לזה וכל מה שנעשה באחד מהם כדמותו יש באחרים. רעיון זה ראשיתו אולי בדברי המדרש שיר השירים רבה:
ר' יהושוע דסכנין בשם ר' לוי אמר, את מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, היה לו להעמיד ארבעה קונדסין, ולמתוח המשכן עליהם, והרי הוא משכן. אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא העלה אותו למעלה, והראהו אש אדומה, ירוקה, שחורה, לבנה, ואמר לו עשה לי כזה. אמר לפניו רבש"ע וכי מנין יש לי אש שחורה אדומה ירוקה ולבנה, אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר.
אין משה צריך לעשות אלא כתבניתם ז"א על פי אותו מודל. המדרש ממשיך ומרחיב רעיון זה שמשמעותו הצורה הסמלית של העולם העליון תהיה במשכן עלי אדמות כדי שיוכל הקב"ה להוריד שכינתו על המשכן.

גם רס"ג הרחיב רעיון זה לדמות שלושת העולמות וראב"ע מצטט את דבריו מבלי להוסיף ויכוח או פרשנות עליהם. רס"ג עורך רשימה של מקבילות בשלושת העולמות:
"וגם הוא (הגאון) אמר כי שלושה עולמות הם, זה העולם הוא הגדול, והמשכן האמצעי, והאדם הקטן. שמים בעולם, יריעות במשכן... והראש באדם. ורקיע, ופרוכת, והמבדיל בין כלי הנפש לכלי המאכל. גם אור בעולם, ואור השכינה, ואור הנפש. גם הארץ, ועפר באדם, ואדני המשכן. ובעולם מלאכים, ובמשכן כרובים, ובאדם מחשבות. וצמחים ולחם הפנים ומאכל האדם. ומאורות ונרות ועיניים. ועוף בעולם, ועוף בקרבן, וכפני הריאה באדם. ובהמה וחיה בעולם, ובמשכן קרבן בהמה, ובאדם ידיו ורגליו. ובעולם שמחות ואנחות, ובמשכן כלי שיר ושחיטה ושריפה, ובאדם כבד וטחול. ובעולם אדם, ובמשכן כהן גדול, ובאדם הלב. ובעולם מלאכת שמים, ובמשכן ארון ולוחות, ובאדם חכמה. גם עולם רוחות, ובמשכן קלעים ויתרים ויתדות, ובאדם מיני הכח. ובעולם מעשה יום שבת, ובמשכן חנכת המזבח, ובאדם מילה...".
את הרשימה הזאת של רס"ג, המקובלת על ראב"ע, מפתח ומסביר ר' יוסף טוב עלם. ר' יוסף בא להשלים את הרשימה ולמעשה הוא עורך סדר ברשימה במקום שהדברים הובאו בראב"ע בצורה כוללנית. לשיטתו הוא גם מכריז את הדברים לכיוון האסטרולוגי, היות ולדעתו זה הסמל העיקרי של המשכן.

ואחר שתבין אלה, אמר המבאר צריך אני להשלים צורת שלושת העולמות להודיע איך היה ערכם זה לזה.

א. מלאכים בעולם וכרובים במשכן וחשבות חכמה באדם כדברי הגאון.
ב. ובעולם כסא הכבוד, ובמשכן הכפורת שהוא משכן הנשמה העליונה כמו שיפרש בספר יסוד מורא בשער השביעי.
ג. ובעולם הגלגל התשיעי שמקיף כל הגופות ומניע אותם, ובמשכן הארון שנושא הלוחות ובהינשאו יינשאו, ובאדם הלב שהוא משכן החכמה ומתנועע תמיד ומניע כל הגוף.
ד. ובעולם הגלגל השמיני שהמשפט ממנו ונחלק לשנים, ובמשכן הלוחות שנים שבהם המשפטים, ובאדם שני חללים שבלב.
ה. ובעולם עשרה גלגלים ועשרה מלאכים המניעים אותם, ובמשכן עשרת הדברות בלוחות הראשונים ועשרה בשניות, ובאדם עשרים אצבעות ידיו ורגליו.
ו. ובעולם שבעה משרתים, ובמשכן שבעה נרות המנורה, ובאדם שבע מעלות בעין....

ממד אחר לדמיון בין העולמות מעלה ר' שמואל ן' צרצה בפירושו "מקור חיים". הדמיון מתחיל כבר במקורם של החומרים שמהם נעשה המשכן. כידוע החומרים באו מתרומותיהם של ישראל במדבר. בכך דומה הוא לעולם שגם הוא נדבת חסד מהשם:
והמשכן נעשה בדבר הש"י להיותו כדמות העולם שנברא בחסד השם ית' על כן צווה שיעשה מנדבת נדיבי הלב כמו שאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו.
צרצה שלא כקודמיו אינו משלים את התמונה של שלושת העולמות אלא מתרכז רק בשני העולמות. הוא מדגיש את כלי המשכן המסמלים את העולם העליון ואין בו הסמל לכיוון מטה - האדם. כך הארון מסמל את תשעת הגלגלים, הכפורת את הגלגל העשירי שהוא גלגל השכל הפועל, הכרובים רומזים לשכלים הנפרדים ועוד. אין הוא מצייר תמונה שלימה, אלא רק את הסמליות של כלי המשכן לעולם העליון, והוא נע בין הסמליות של העולם העליון למערכת האסטרולוגית.

אסטרולוגיה
המסכן כסמל לעולם הכוכבים והמזלות הוא היותר נפוץ בפירושי ראב"ע. בעוד שהסמל הראשון שלעיל, דהיינו המשכן כעולם אמצעי בין העליון לאדם כעולם קטן, היה רעיון אותו לקח ראב"ע מרס"ג שהורחב ופותח על ידו ועוד יותר על ידי מפרשיו אחריו, הסמל הזה אינו לקוח מרס"ג. אולם ברוב זהירותו ראב"ע רק רומז אליו ומפרשיו אחריו פתחו את הרעיון בצורה ברורה ומדויקת יותר כדי להבהיר את דבריו.

כבר בפתיחתו לפירוש הכלים והמשכן אומר ראב"ע את הדברים הסתומים הבאים:
"והנה גם אנוכי אורה עתה אותם בדרך האמת. שים לבך לדעת סוד הכרובים כי אין לכפרת קומה, ולמה המנורה בימין והשולחן בצפון. וכרכוב המזבח עד חציו, ומזבח הקטורת לא יעלו עליו עולה, ואחר שתבין אלה תבין נחש הנחושת".
ראב"ע רק רמז כאן בדרכו דרך הסוד לעיקרי הדברים. ישנם כמה סודות אותם צריכים אנו לפענח והם מרומזים במעשה המשכן. הכרובים, המנורה ומיקומה, השולחן ומיקומו ועוד. סודות אלו מפרשים כדרכם מפרשי הראב"ע ומגלים את סודו. כל המפרשים מפנים את הסוד לתחום האסטרולוגיה. כך למשל בעל צפנת פענח:
"אמרו חכמי המזלות כי בהיות השמש בגבהות גלגלה תהיה רחוקה מן הארץ. ובהיותה במקום השפלות תהיה קרובה אל הארץ... וסבת היישוב הוא חום השמש בעבור שחמימותה חם ולח ממוזג בתולדות חיי הגופות. והנה בהיות החום ממוזג ייתן חיים על כן אם תחמם יותר מהראוי תזיק. והנה בהיותה במזלות הצפוניים או היא בגבהותה ולא תהיה חמימותה חזקה... על כן היה היישוב בפאתי צפון. וכנגד מקום היישוב בעולם יש במשכן השולחן, ובו המאכלים שהם חיי הגופות, ועל כן הושם בפאתי צפון. ובהיות השמש במזלות הדרומיים אז הוא בשפלותה, ויהיה החום חזק, בעבור היות השמש קרובה אל הארץ, ולא יוכלו בני אדם לשכן שם מפני תוקף החום, ועל כן היה המדבר והשממה בדרום. וכנגד המדבר בעולם יש במשכן המנורה, שהייתה מזהב שהוא בחלק השמש הנותנת החום, גם היה נשרף בה השמן שהוא חם ולח כתולדת הדם שהוא חיי הגוף, גם היא מאירה במשכן כאשר תאיר השמש בעולם, ועל כן הושמה בדרום. ויתכן שהטעם הוא בעבור כי המנורה הייתה כנגד שבעת המשרתים, שהם סובבים בגלגל המזלות שהוא דרומי כנגד היישוב, ועל כן המנורה בדרום".
השולחן מסמל את הישוב ואת החיים הבאים מחום השמש. המידה האופטימלית של חום השמש המאפשר חיים אידיאליים היא בהיותה בצפון כיון שאז היא רחוקה מכדור הארץ ואינה מחממת אותו יתר על המידה. כן אין אנו מוצאים מדבריות וערבות באזורים הצפוניים אלא רק בדרום. לכן השולחן המסמל את המזון והחיים ועליו הלחם מונח בצד הצפוני של המשכן ואילו המנורה שהיא מסמלת את האש והחום והעשויה מזהב שהוא גם הוא מתולדת השמש נמצאת בדרום המסמל חום ויובש.

רמז אסטרולוגי נוסף אנו מוצאים בחומרי המתכת מהם היה עשוי המשכן. אין מוצאים ברזל בין החומרים שמהם בנו את המשכן. וראב"ע אומר "והנה לא היה במעשה המשכן ברזל". ובצורה מפורטת יותר אומר ראב"ע בפירוש קצר:
"זהב למלאכת כל דבר נכבד, והוא נכבד בעבור היותו תולדה ישרה והוא עומד. ואחריו כסף למלאכת האמצעי, כאשר הוא שני לזהב. ואחריו נחושת למלאכה החיצונה כי הוא למטה מהכסף... והנה אין במלאכת המשכן ברזל וסודו ידוע".
לכאורה לא היה מקום למתכת הזולה הזאת במשכן כפי שנראה מתחילת דברי הראב"ע. שכן לפי חשיבותם, ערכם, ומקומם של הכלים כך הייתה המתכת ממנה נעשו. הפנימי הנכבד נעשה מזהב, הבינוני נעשה מכסף והחיצוני נעשה מנחושת. אך בבואו להסביר את העדר הברזל מוסיף הוא את משפט המפתח "וסודו ידוע", על כן עלינו לחפש מהו אותו סוד ידוע. בעל צפנת פענח מסביר את הסוד על פי שיטתו. בנוסף להבדלים הידועים בין המתכות הנ"ל הוא מבדיל גם בין שני מיני נחושת, הצהובה והאדומה. כך או כך מסמלות המתכות את הכוכבים והמזלות ועל כן רק אלה המסמלים והמשפיעים טוב בעולם בכלל, ועל ישראל בפרט, היו בשימוש במשכן, ואילו באלה המסמלים רע וחורבן לא השתמשו ואינם נזכרים במעשה המשכן.
"ואחריו נחושת למלאכה החיצונה כי הוא למטה מהכסף, פירוש: זה אמר על הנחושת המכורכם שהוא בחלק נגה ולא אמר על נחושת האדום כי הוא לא נמצא במעשה המשכן...
והנה אין במלאכת המשכן ברזל וסודו ידוע, פירוש: ידוע הוא כי שבתאי ומאדים הם משחיתים, כי שבתאי יורה על כל חורבן והשחתה, ומאדים יורה על שרפת האש ועל מכות ופצעים והוצאת דם, ועל כן צריך שישמרו ישראל מכל הדברים שהם בממשלת שני המזיקים האלה, כדי שיצאו מתחת ממשלתם ולא תבוא עליהם רעה. וידעו כי שבתאי שולט על הברזל שיש עליו חלודה, והוא הנקרא בלשון ישמעאל חדיד ובלשון לועז פייר"ו. ומאדים שולט על הברזל החזק, הנקרא בלשון ישמעאל בולאד ובלשון לעז אסר"ו. גם הוא שולט על הנחושת האדום, ועל כן צווה ה' בתורתו שלא יניפו ברזל על אבני המזבח".
כיון ששבתאי ומאדים הם שני הכוכבים המורים על רוע והשחתה, צריך שישמרו ישראל מכל אלה, ולכן לא יהיה להם זכר במקום המסמל את הצינור והמוביל של השפע האלוקי לישראל. המשכן לפי זה הוא המקום או המבנה והכלי המסמל את הורדת ההשפעות העליונות האלוקיות לבני ישראל, ובדרך הזאת משפיעים לא רק הכוחות האלוקיים אלא גם כוחות הכוכבים, ועל כן יש למנוע מכוכבים שהשפעתם רעה מלהשתמש במתווך הזה בכך שאין משתמשים בכלים או בחומרים שדרכם כוכבים אלו יכולים להשפיע.

מצד שני משמש המשכן כאמצעי מגן מפני השפעתם הרעה של הכוכבים והמזלות. ראב"ע רק רומז לרעיון זה באומרו "כי כל זמן שהם שומרים עבודת המקדש חרב לא תעבור בארצם". חרב היא הסמל של הרע והחורבן. המגן מפני אותם רעות הוא המקדש השומר עליהם בזמן שישראל מקיימים בו את העבודה. מפרשי הראב"ע מפרשים גם את המשפט הזה כמכוון להשפעתם של הכוכבים בעולם. כנגד השפעה זו הקיימת בעולם והיכולה גם להזיק באה עבודת המקדש. מטרתה, המשכת ההשגחה האלוקית הטובה על הארץ ובכך ניטרולה של השפעת כוכבים רעה.
"וכבר הודעתיך כי המשכן נעשה בדמות העולם העליון כדי לקבל כח מהשם לבדו בלא אמצעי וכדי שלא ישלטו עליהם הכוכבים המזיקים. והנה בהיותם דבקים בשם הנכבד לא היו הכוכבים יכולים לפעול בהם כי השם היה משגיח עליהם. ובסורם מדבריו חלץ מהם ועל כן היו הכוכבים המזיקים פועלים בהם".
ובעל צפנת פענח מוסיף ביאור והבהרה לדבריו:
"דע כי נוגה מושל על הזימה ועל התענוגים כולם, ומאדים מושל על הצרות כולם. והנה שניהם כאויבים, כי תולדת זה הפך תולדת זה, ועל כן המזלות שהם בתי מאדים הם במבט איבה כנגד המזלות שהם בתי נוגה וזה סותר מעשי הזה. ועל כן כשילך אדם בדרכי נוגה יהיה מאדים אויבו ויזיקנו. וצווה השם למשה שיעשה נחש הנחושת לזיכרון, כדרך ציצית הכנף, כאילו אמר להם לכו בדרכי השם, והישמרו לכם פן יזיק אתכם הנחש הגדול שהוא מאדים והוא סמאל שרו של עשיו".
על פי הבנה זו של דברי ראב"ע הרי מצוות מסוימות בין כאלה שהן זמניות כגון נחש הנחושת שנעשה כמעשה חד פעמי, ובין כאלה שהן קבועות כגון מצוות ציצית והמשכן באו לסמל מצד הכלל את האמונה בה' ומצד שני, הסמל הפרטי, כנגד הכוכב המסוים או המערכת בכללה. כך נחש הנחושת מסמל את מאדים הן מצד החומר שהוא הנחושת האדומה כפי שהוזכר לעיל והן מצד צורתו הנחש שהוא מאדים, סמאל.

חושן ואפוד, אורים ותומים
בין כלי המשכן ובגדי הכהונה המסמלים יותר מכל את הניחוש והגדת העתידות הם החושן והאפוד, האורים ותומים. אלה נועדו לניחוש והעלאת הגורל. עיקרם של הבגדים הללו הוא באבנים שהיו משובצות בהם, והועלו כמה השערות לפעולתם של אלה. ראב"ע מביא כדרכו חלק מדברי הפרשנות הללו, ומציע גם את פירושיו הוא.

בראש וראשונה הוא פוסל את האפשרות שהיו כאן משחקי מזל כמו משחקי הקוביה למרות שהגורל מתקשר לפעולתם של האבנים כמו במקרה של עכן. "ואין האורים והתומים בגדים ולא אבנים ולא קלפים". הם אינם בגדים לפי תיאורם ומצד שני הם אינם אבני מזל ולא קלפים שבעזרתם מגלים עתידות. פירוש זה כנראה הובא כנגד אפשרות הבנה שהיו כאן מעשי כשפים והגדת עתידות בעזרת אמצעים אלו. גם אינו מקבל את השערתו של רש"י שהוא שם המפורש. תגובתו של ראב"ע היא:
"והנה על דרך הפשט אין האבנים הממאירים ולא המתמימים כי השאלה היא באורים ותומים. והנה לא ידענו מה הם. והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות. כי לא נקרא חושן המשפט רק בעבור האורים שהם עליו. ורבינו שלמה אמר כי האורים והתומים היו כתבי שם המפורש. ואילו ראה תשובת רבינו האי לא אמר ככה".
הסוד אינו חבוי באבנים כשלעצמן, למרות שבהמשך הוא מיחס אפשרות של כוחות מיוחדים לאבנים כשלעצמן, ואינו גם באותיות הכתב לא של שמות השבטים ואפילו לא של השם המפורש. לעומת זאת הוא מוצא סמליות אחרת באפוד ובחושן והיא חוזרת שוב לכוכבים ומזלות.
"וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחושן רק ארמוז קצת הסוד אולי יבינהו מי שהוא ידע דעת עליון והפתח שיוכל לבוא אל הסוד, שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן השישה על הכתף השנית ואלה הם כפי המחשבה. על כן הם באבן אחת על מספר בני ישראל ועל שמותם כתולדותם וככה הששה השניים רק המשפט אינו כפי החלוק בלב רק כפי החלוק למראה העין...".
ראב"ע מצייר כאן למעשה את גלגל המזלות המורכב משנים עשר מזלות והניתן לחלוקה דמיונית לשני חצאים שווים. הקו המחלק אותו הוא הקו המשווה והוא רק דמיוני הנמצא במחשבה לבד. בכך שנים עשר המזלות מתחלקים לשני חצאים ובכל חצי נמצאים ששה מזלות. בעל צפנת פענח כדרכו מרחיב ומגלה את הסוד. על פי שיטתו והבנתו את ראב"ע, הרי מדובר בכלים אסטרולוגיים כדמות מערכת הכוכבים וגלגל המזלות שלמעלה. וכך הוא אומר:
"רק בחושן ששרש המשפט עליו הם נראה, פירוש, דע כי היו בחושן י"ב אבנים כנגד י"ב צורות שבגלגל השמיני והם הנקראים מזלות בפי כל ההמון ואמר שהם נראים בעבור כי הכוכבים בגלגל השמיני הם בלי ספק ונקרא באלה השמות בעבור כי מכוכבים רבים יש בגלגל צורות כצורות בעלי השמות ההם כמו מזל טלה על צורת טלה ומזל שור על צורת שור וכן כולם. והנם נראים לעין והמשפט תלוי בהם כפי היות מעמדם כנגד השנים עשר הקבועים בתשיעי שהזכרנו למעלה וכן היה המשפט בחושן כפי מעמד עגולתו כנגד חשב האפוד".
יתירה מכך, בהמשך משווה בעל צפנת פענח את החושן והאפוד למראה יחזקאל והם הכסא והרקיע והחיות שראה יחזקאל, וכל זה גם יחד אינו אלא מראה מערכת הכוכבים וגלגליהם עד שהשכל הפועל שהוא התחום התחתון של מערכת השכלים המסמלים את האלוקות ואליו יכול הנביא להגיע בנבואתו.
"והנה אבני האפוד ואבני החושן לזיכרון לכסא ולרקיע הכתוב בספר יחזקאל שהוא על ראשי החיות, פירוש כבר ביארתי זה בסוף פרשת ואלה המשפטים".
באפוד החלוקה היא בפועל ממש, כל אבן שם מסמלת חצי מגלגל המזלות ועליה נחקקו שישה משמות בני ישראל. באפוד החלוקה היא ממשית ולא דמיונית וכבר טען ראב"ע לעיל כי ההבדל שבין העולם העליון והעולם התחתון הוא שהראשון רוחני והשני גשמי. ועל כן חשיבות מיוחדת סימבולית למספר שנים עשרה שהוא מספר שבטי ישראל כיון שהוא מקביל למספר המזלות שבגלגל.
"והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל והמשכיל יבין".
הרמב"ן אינו מקבל שיטתו של ראב"ע וחוזר לשיטת רש"י לפיה עיקר ההשפעה בכתוב על האבנים שהוא שם המפורש. שם זה מאיר חלקים מן האפוד בשעת השאילה באורים והכוהן מרכיב מכל חלקי הכתוב המוארים את המילה השלימה שהיא שם אחד משמות השבטים או המשפחות. דוגמת הגורל שהעלה יהושע במעשה עכן. זהו אמצעי נבואי באחת מן הדרגות הנמוכות של הנבואה שניתן לכהן הגדול. "וזאת מדרגה ממדרגות רוח הקודש והיא למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול". יכולתו של הכהן לכוין את השם על פי הסימנים המאירים את האותיות היא מצד יכולתו הנבואית בדרגתו המיוחדת. לכן לא היו האורים והתומים בימי בית שני, לא מכיון שלא היה אפשר למצוא את האבנים, אלא מכיון שפסקה הנבואה. על כן גם אם היו האבנים מגיבות ומאירות לא היה הכהן יכול לצרף את הצירופים המתאימים.

ר' יוסף ן' כספי, בניגוד לכל שאר מפרשי הראב"ע, מקשר את האפוד לתהליך ההשכלה. שני אלו מסמלים את השכל, אשר בשלמותו, בהוצאתו מן הכוח אל הפועל, יש בו היכולת להגיד עתידות ולפעול נסים בעולם. בשלמותו הוא מתדבק בשכל הפועל מקור כל הידיעות ויכול הוא לשאוב ממנו את העתידות. האבנים הבהירות והמאירות מסמלות את הרוחניות השכלית הטהורה שהיא ובה הנבואה.

הראב"ע גם אינו פוסל על הסף אפשרות שהיו באבנים הללו כשלעצמן כוחות מסוימים. הוא מביא את הפירוש בשם "חכם גדול ספרדי" ומציין כמה סוגי אבנים בעלי כוחות מסוימים.
"וחכם גדול ספרדי אמר כי יהלום הוא הנקרא אלמם שהוא שובר כל האבנים ונוקד הבדולח... גם אחלמה אל חלמה והוא אבן שכל מי שהאבן ההוא באצבעו לעולם יראה חלומות. ואין לתמוה על זה כי ימצא בתולדת כל אבן ואבן כי יש אבן שמושכת את הברזל, והמעמדת את הדם והבורחת מהחומץ והנשברת לעולם על משולש".
לפי זה אפשר להבין שישנם אבנים בעלי כוח מיוחד כמו זו היכולה לגרום לחלומות ואולי צירופם של כמה אבנים יחד יגרמו לתגובה מיוחדת נוספת. ז"א האבן עצמה במקרה זה היא הגורמת והיא האמצעי להגדת העתידות. בפירוש זה חוזרים אנו שוב לשיטתו של ראב"ע לעיל על הימצאותם של אמצעים ומתווכים פיזיים המקשרים בין האדם ובין העולם הרוחני.

סיכום
שתי מערכות סמלים מצאנו בפירושו של ראב"ע למלאכת המשכן בכללותה, ושתיהן קשורות זו בזו. המערכת הראשונה היא הרואה במשכן עולם אמצעי שהוא בדמות העולם העליון, והוא עומד כאמצעי בין העולם העליון לאדם שהוא עולם קטן. אמצעי זה שתי מטרות לו הן לצייר את העולם כשלעצמו והן ליצור את התווך בין האמונה ברוחניים המוחלטין ובין התפישה הגשמית האנושית.

מערכת סמלים שניה היא זו המזהה את המשכן וכליו כסמלים של גלגל המזלות ומערכת הכוכבים השולטת בעולם. תפקידם של הכלים לפי זה הוא ביצירת אמצעים המונעים השפעת כוחם הרע של המזלות הרעים מחד גיסא, ואפשרות העברת כוח הטוב או השפע בצורה קלה ורצופה יותר לעם ישראל מאידך גיסא. במסגרת זו כלים אלה משמשים גם כאמצעי לגילוי העתידות בכך שהם בעצם בבואה של גלגל המזלות. לכן גם החומרים מהם נעשה המשכן וכליו הם אותם חומרים שאין בהם השפעה רעה של הכוכבים. ולכן ברזל לא היה בשימוש במשכן כיון שהוא מסמל את הרע ומושך אליו את כוח הרע כיון שמקורו בכוכבים הרעים.

מכל האמור לעיל ברור מדוע בונה המשכן היה אומן מיוחד הבקי בכל החכמות. זאת כדי שיוכל לכוין בכלים את הדרוש מבחינת הסמל, ולאו דווקא ליצור כלים נאים בלבד. הדיוק במידות כפי שניתנו בתורה גם להם משמעות ומי שמבין את משמעותם יכול להבין מדוע הוא חייב לדייק במידה. את בצלאל מגדיר ראב"ע כך:
"והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון ומידות וערכים ומלאכת שמים וחכמת התולדת וסוד הנשמה והיה לו יתרון על כל אנשי דורו שהיה יודע כל מלאכה כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת.
בחכמה בתבונה ובדעת שהיה חכם גדול וידע כל סוד סתום כי אין ראוי לעשות מלאכת קודש קודשים רק מי שהוא מלא חכמה כי בדעתו סוד המשכן ידע סוד עביו".