הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה

מנחם ולדמן

סיני ק"ב תשמ"ח
הודפס ללא ההערות



תוכן המאמר:
מבוא
בשנים תרע"ב - תרע"ה
בשנים תרפ"ב - תרפ"ג
יחסו של הרב אל יהודי אתיופיה

תמצית: מחבר המאמר מתאר את הרב קוק ויחסו החם אל יהודי אתיופיה, הבא לידי ביטוי באיגרותיו, בהן קרא לפעולות סיוע למענם. סיוע זה היה נדרש כדי שלא יפלו ברשת המיסיון הנוצרי שהפילה חללים רבים מקרבם.

מילות מפתח: אתיופיה; פלאשים; קוק הרב; הרב קוק; פייטלוביץ ד"ר יעקב נח.

מבוא
עניינם של יהודי אתיופיה עלה בראשית המאה הנוכחית והיה לאחת מנקודות הסיוע היהודי העולמי. הוקמו ועדים מקומיים ובינלאומיים למען הפלאשים; שליחים שוגרו אל כפרי העדה; עשרות נערים מבני העדה הובאו אל מוסדות חינוך בארץ ישראל ואירופה למען ירכשו חינוך יהודי והשכלה כללית. כך הלכו ונוצרו הקשרים הממשיים הראשונים בין יהודי אתיופיה והעולם היהודי. הציר המרכזי של רוב פעולות הסעד היהודי, במשך כל השנים ולמעשה עד שנות עליית יהודי אתיופיה ארצה, היה סעד רוחני-דתי. מחד, נועד הוא לשמר את בני העדה בייחודם באתיופיה כדי שלא יפלו לרשת המיסיון הנוצרי ולהשפעות הסביבה שדלדלו את שורותיהם. מאידך, היה רצון לקרב את העדה, בעלת המסורת המיוחדת, אל מורשת העם היהודי על מנת לקרב אחים רחוקים ונידחים וגם לציידם בידע תורני ומצוות שנעלמו מהם.

הרב קוק, מכוח אישיותו וסמכותו התורנית, היה אחד מאישי התורה והציבור, אליהם פנו ראשי הפעילים למען יהודי אתיופיה. באיגרות שיובאו להלן שחלקן רואה אור לראשונה, עולה יחסו החם והאוהד אל נידחי כוש שאת פעולות הסיוע למענם ראה כחובה קדושה.

בשנים תרע"ב - תרע"ה
בשנת תרע"ב פנה הרב ד"ר שמואל צבי מרגליות (תרי"ח - תרפ"ב, 1858 - 1922), רבה של פירנצה וראש בית המדרש לרבנים באיטליה, שלמן שנת תרס"ו עמד בראש הועד הבינלאומי למען הפלאשים, אל הרב קוק ששימש אז כרבה של יפו. הוא ביקשו למצוא מורה מתאים לבית ספר שלבני העדה שתוכנן לקום באריתריאה. בתשובתו לרב מרגליות, מיום ה' בסיוון תרע"ב (21.5.1912), רצה הרב קוק לדעת יותר פרטים על התכונות הנצפות ממורה שכזה ועל תנאי עבודתו. בסגנונו המליצי, מלבו החם, ביקש "להיות נטפל לעושי מצווה" ולסייע "לטובתם הנצחית של אחינו הנדחים הללו". להלן מתשובתו:



"... וע"ד מורה לביה"ס שלבני הפלשים, חושב אני שאפשר להשיג מורה בא"י בצביון הנדרש, אבל לפני הצעת הדברים למעשה כמובן צריכים לדעת בפרטנות, מה הן הידיעות שהמורה צריך להיות בקי בהן, כי כת"ר סתם הדברים, בלשונו הזהב, באמרו "מלומד קצת בחכמות חיצוניות", אבל כמות הקצת הזאת, ופרטי החכמות החיצוניות ההן לא נתבארו, וכמובן לא ירצה שום איש לנסוע לכתחילה על משמרת עבודה בטרם שיוכל להחליט בדעתו, שבידו למלא את רצון דורשיו במילוי. נוסף לזה נדרש לדעת את תקציב השכירות ופרטי המצב שמורה כזה נתון בו, למשל חיי הסביבה שביה"ס הנ"ל הוא בתוכה וכיו"ב. כאשר יכבדני כת"ר במכתבו הנכבד לברר לי שאלות הללו, הנני בכל חפצי להיות נטפל לעושי מצווה ולעמוד לימינו בכל דרישותיו בכלל, לטובתם הנצחית של אחינו הנדחים הללו, אשר הואיל צור ישראל בחסדו להעיר את לבב השרידים, טהורי הנשמה שבדור, להתעסק בתקנתם ובהצלתם משחת הכיליון...".

הרב קוק, משלא מצא מורה מתאים מבני האשכנזים, פנה לעמיתו, רבה של יפו, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, בבקשה שימצא מועמד מתאים מבני הספרדים:


"אתכבד בזה לדרוש מכת"ר ידידי, ע"ד אשר נשאלתי מאחד הרבנים הגדולים בחו"ל. אם נוכל למצוא בא"י מורה בעד בני הפלשים שמייסדים עבורם בית ספר במדינת איטליא. תנאי הידיעות הם לשה"ק ודקדוק ובקיאות בדברי ימי ישראל וידיעה הגונה בלשון האיטלקי, ועל כולם שיהיה ת"ח חשוב ויר"א בעל רגש קודש, שיוכל להלהיב את לב נידחי צאן קדושים אלה, להתקשר בעבותות אהבת התורה והיהדות באמונת אומן ויראת ד'. שכרו יקבל שני אלפים פרנק לשנה חוץ מזון ודירה. כפי הנראה יוכל מורה כזה לקוות להתעלות במצבו כשיהי' עובד באמונה. וכאשר לא אמצא מצעירי האשכנזים הנודעים לי באה"ק איש המוכשר למשרה זו, אבקש מכת"ר אולי יודע או יוכל להודע מכזה בין הספרדים יטיב נא בחסדו להודיעני במוקדם האפשרי, עבור המצווה".

כעבור כשנתיים וחצי שוב אנו מוצאים בפתח אחת מאיגרות הרב קוק, מימי ישיבתו בשוויץ בעת המלחמה, התייחסות קצרה לעניינם של יהודי אתיופיה. במכתב אל הרב מרגליות חזר הרב קוק ושיבח את פעלו למען הפלאשים תוך שהוא מקווה לקיבוץ כל נידחי ישראל:



"היום הגיעני מכתבו הגלוי, ותשואות חן חן לאדוני על פרטי הדברים אשר הודיעני ע"ד הפלשים. יואל ד' ובתוך קבוץ נידחי עם-ד' אסופי הצולעה והנדחה יאספו גם פזורים אלה ונבנו בתוך עם-ד', ולשם ד' ותוה"ק, וינון שם כת"ר בין מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".

מכתבים אלה מעידים על התעניינות מסוימת של הרב קוק בגורלה של גולה מיוחדת זו. בערגת לבו לתחייתו השלמה של עם ישראל, ציפה שעם קיבוץ כל הגלויות ובכללם נידחי ישראל יכללו עמם גם יהודי חבש. אין הדברים יוצאים, כמובן, מגדר של תקווה שבלב באותם שנים של ראשית ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל. הדאגה המעשית הייתה לעצם "תקנתם והצלתם משחת הכיליון" וקישורם "בעבותות אהבת התורה והיהדות באמונת אומן יראת ד' ".

בשנים תרפ"ב - תרפ"ג
בשנת תרפ"ב ביקר בארץ ישראל ד"ר יעקב פייטלוביץ (תרמ"א-תשט"ז, 1881 - 1955), הפעיל המרכזי למען יהודי אתיופיה למן שנת תרס"ד, עת נסע לראשונה לאתיופיה, ועד לפטירתו. קודם שהמשיך במסעותיו בעולם היהודי לפעולות הסברה והתרמה, ביקש מהרבנים הראשיים לארץ ישראל, הרב קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, מכתב המלצה. בידו ניתן מכתב המלצה אוהד ביותר שנחתם בידי שני הרבנים הראשיים עם חותם הרבנות הראשית.

עידודם של הרבנים ובמיוחד הרב קוק, כרבה הראשי של ארץ ישראל וכסמכות תורנית בעלת משקל בעולם היהודי, היה נצרך לפעילותו. פייטלוביץ, איש שומר תורה ומצוות, שמניעיו ומעשיו היו דתיים-לאומיים מובהקים, זקוק היה לעידוד מדיסטנציה רבנית עליונה שהיותה גם את ה"הכשר" לפעילותו הייחודית.

במכתב, שנוסח כקריאה לעם היהודי, הדגישו הרבנים את חשש ההיטמעות בגויים. את הרעיון "הגדול והקדוש" להשיבם "לחיק אמם - ליהדות" נושא ומרים ד"ר פייטלוביץ. יש לעזור בתרומות כדי ש"לא ימחה שבט מישראל מתחת שמי ד' ".

להלן נוסח כתב ההמלצה:




הרבנות הראשית לארץ ישראל
בעיה"ק ירושלים ת"ו
ב"ה. ירושלים ג' כסלו תרפ"ב

קול קורא לכל אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר!!!

אחים יקרים!


חובה קדושה מוטלת עלינו להתאמץ בכל כוחותינו להשיב את הכרת היהדות, קדושת האמונה וקיום המצוות המעשיות בטהרת ואחדות האומה הקדושה עם ד' לחלקים ידועים של עמנו אשר מרוב תלאות הזמן וצרות הגלות הרחקו מאתנו הן רחוק מקום והן רחוק דעות. בפינות רבות הרחוקות ממרכזי היהדות נמצאים רבבות אחים שנשארו מאות בשנים בודדים בפינותיהם ובלי כל קשר עם היהדות הכללית, וע"י כך נתמעטו אוכלוסיהם, הרבה הרבה מהם התבוללו בין הגויים שבתוכם הם יושבים, ואף אלה שנשארו נאמנים לעמם נמצאים תמיד בסכנת ההתבוללות והטמיעה באין כוחות חדשים נוספים לאוכלוסיהם שיכניסו לתוכם זרם של חיים יהודיים, וברבות הזמן הם עומדים להתפורר ולהתנתק מהגוף הישראלי הנצחי ומטהרת נשמתו.

אחת מהפינות הנזכרות היא ארץ חבש. במדינה זו, הרחוקה ממרכז החיים היהודיים חיים זה יותר מאלפיים שנה רבבות יהודים, אשר למרות כל התלאות והצרות שעברו עליהם נשארו נאמנים לדתם ולעמם. אבל במשך כל זמן שבתם שמה ניתק מהם כל יחס וקשר עם העולם היהודי הגדול, וככה הם הולכים הלוך והתמעט הלוך והתדלדל. רבתה בהם מחלת השמד וגם היהודים הנשארים במחנה ישראל נמצאים במצב רוחני וחומרי שפל שכזה עד שהשקפתם על היהדות והדת נעשית פגומה ולקויה מאוד והרבה גופי תורה נשתכחו מהם לגמרי והפרוץ מרובה על העומד וסופם לבוא עד משבר ולהגיע ח"ו לידי כליה חומרית ורוחנית.

איש יחיד ומיוחד נמצא במחנה ישראל עד היום שהתמסר אל הרעיון הגדול והקדוש הזה, להשיב את נדחי ישראל אשר בכוש לחיק אמם - ליהדות.

זה כבר קרוב לעשרים שנה שבן עמנו היקר והנכבד ד"ר יעקב נח פייטלוביץ, הקדיש את עצמו ואת כל חייו לחקירת הפלשים יהודי חבש והטבת מצבם החומרי והרוחני. במשך הזמן הזה הוא כבר הספיק בכוחותיו הדלים והמצומצמים להעביר צעירים אחדים מיהודי חבש לארץ ישראל ולאירופא ודאג להמציא להם חנוך יהודי וכללי בכדי שבעתיד ישמשו בתור מורי דרך לאחיהם הפלשים החיים עוד בחבש. אולם, כל מה שעשה ופעל הד"ר פייטלוביץ עד עתה הוא כאין וכאפס לעומת מה שהיה יכול לעשות עד כדי למלא את תעודתו הגדולה כפי התוכנית אשר בידו.

הננו מעוררים את אחב"י בכל מקום שהם וקוראים להם לבא לעזרת הד"ר פייטלוביץ בכד שיוכל להמשיך את עבודתו הקדושה ולבצע את אשר החל. חובה קדושה מוטלת על כל בני עמנו להרים תרומות ביד נדיבה לטובת מצב הפלשים בחבש ולהעביר את בניהם הצעירים למרכזים יהודיים שבגולה ושבא"י ובכלל בכל מה שנוגע להרמת מצבם בכל המובנים ולחנכם על ברכי היהדות בקדושת התורה והמצווה ובהתקשרות לאומית קדושה לעם ד' הגוי כולו.

אחים! הד"ר פייטלוביץ נוסע עכשיו לאירופא ולאמריקא לעשות תעמולה לטובת הפלשים וההוצאה לפועל של התוכנית אשר בידו, הננו מבקשים לקבלו בזרועות פתוחות ולהיענות כלפי הרעיון בנדיבות וביד רחבה.

הצילו נא, אחים, את אחינו הפלשים מכיליון ומטמיעה!
עזרו נא להשיב אלינו את האחים הנדחים האלה! ולא ימחה שבט מישראל מתחת שמי ד'.

השיבו לבצרון את נדחינו, הצילו חמישים אלף נפשות קדושות מבית ישראל מכיליון והוסיפו בזה עוז ואומץ לבנין עמנו ואמוץ כוחותיו.

וצור ישראל יקום בעזרת ישראל ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ ובאו ורננו במקום ציון והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלם.

הנשיא הק' אברהם יצחק הכהן קוק
הנשיא הצב"י [הצעיר באלפי ישראל] יעקב מאיר
המזכיר הכללי: ש"א [שמואל רבו אהרן]
(חותם) הרבנות הראשית לארץ ישראל בעה"ק ירושלם תובב"א".

כעבור זמן לא רב, עוד באותה שנה, חזר פייטלוביץ מחבש והביא עמו ארבעה נערים. שניים מהם, יונה בן נפתלי (בוגלה) ואברהם בן מאיר, למדו בבית הספר "תחכמוני" בירושלים. באחת השבתות הגיעו הנערים יחד עם ד"ר פייטלוביץ אל ביתו של הרב קוק שקיבלם במאור פנים ובחיבה.

ד"ר פייטלוביץ נסע לאיטליה, אנגליה וארה"ב כדי להכין תשתית כספית ואירגונית לבית ספר שעמד לקום באדיס אבבה. בחורף תרפ"ג שב לארץ ישראל לבקר את תלמידיו הנערים וכן את תלמידו הוותיק, תאמרת עמנואל, ששהה בירושלים; אותו הועיד להיות מנהל בית הספר. פייטלוביץ נפגש שוב עם הרבנים הראשיים וביקש מהם סיוע לבית הספר. הרבנות הראשית פרסמה בעיתון "דאר היום", ביום ד' אדר תרפ"ג (3291.2.02), קול קורא הפונה אל יהודי ארץ ישראל לתרום ספרי קודש למען היהודים הפלאשים. להלן הקריאה:

קול קורא

דבר גדול עשה ומוסיף לעשות ד"ר יעקב פייטלוביץ. בארץ חבש (אביסיניה) נמצאים רבבות אלפי יהודים מדורות קדומים ששמרו על תורתם ויהדותם בצרות ומצוקות, למרות מה שנקרעו מעל כל שאר תפוצות ישראל. במאה השנים האחרונות עשו המיסיונרים כל מה שבכוחם כדי לצוד את הנפשות התמימות הללו, ולצערנו הרבה עלה בידם.

צריך להציל את שארית הפליטה העולה ליותר מ- 50,000 נפש. למטרה זו עבר הד"ר י. פייטלוביץ ארבע פעמים במקומות מושב הפלשים בארץ כוש ועודד וחזק את היהודים האלה בתורתם ובאמונת אבותיהם ולא עוד אלא שלקח איזה צעירים פלשים וחנך אותם על ברכי התורה והיהדות באץ ישראל ובאירופא למען יהיו למורים ורופאים לאחיהם אשר בארץ כוש. וכבר יסד בית אולפנא שם לילדי הפלשים שבראשו עומד צעיר פלשי חניך ארץ ישראל. עכשיו הולך הד"ר פייטלוביץ בפעם החמישים לחבש ומוליך עמו צעיר פלשי אחד ירא ובעל השכלה יהודית וארופית כדי להעמידו בראש בית ספר אחד לפלשים בבירת כוש אדיס-אבבה ומשם תצא תורה לנידחי ישראל אלה אחינו הרחוקים.

את הכסף לצורכי המוסדות החינוכיים האלה המציאו אחינו באמריקה. ואולם צריך שגם ארץ ישראל תשתתף בהצלת נפשות של אחינו הנדחים האלה וקרובן אל התורה.

אנו פונים בזה לכל אחינו בני ישראל אשר בארץ ישראל, אשר אהבת אחינו הרחוקים נגעה ללבו, להתנדב בשביל היהודים החבשים ספרי תורה ולימוד ותפילות וקריאה וגם בשביל התלמידים המתחילים ובשביל המורים, והיה כי ילמדו היהודים הפלשים הקטנים והגדולים את תורת עמנו ולשונו וזכרו באהבה ובתודה את יהודי ארץ ישראל שדאגו להם והעניקו להם ספרים קדושים. את הספרים ישלחו ע"ש הרבנות הראשית לארץ ישראל בשביל היהודים הפלשים.

הנשיא אברהם יצחק הכהן קוק
המזכיר הכללי יוסף חי פאניז'יל".

לצד הקריאה הפומבית נכתב מכתב מיוחד מאת הרבנים הראשיים אל "בית ישראל אשר בארץ כוש". באיגרתם קראו הרבנים ליהודי אתיופיה, ב"קריאה של אהבת אחים של חבת אמת", להתחזק ברוח אמונת ישראל הטהורה. באמצעות לימוד תורת ישראל שבכתב ושבעל-פה וקיום מצוותיה יהיו ל"נטעים נאמנים בכרם ד' צבאות בית ישראל לדורות עולם".

להלן המכתב:



"לאחינו היקרים יראי ד' ושלומי אמונים, בני אל חי, פזורי הגולה, בית ישראל אשר בארץ כוש, הנקראים בם אחינו הפלשים.

יברכם ה' מציון!

אחים חביבים!

אנחנו הרבנים רועי עדת ה' בארצנו הקדושה ובעיר הקודש ירושלם, העיר אשר בחר בה ד' ושמו הגדול נקרא עליה, הננו פונים אליכם אחינו פזורי ישראל אשר בארץ כוש לבאר לכם כי בשעה זו אשר איזה צמח ישועה מתחיל לצמוח לעם ישראל, עלינו להתאמץ לחזק בכל עוז ואומץ את אמונתנו הקדושה בה' אלוקים אמת, ותורתנו הקדושה תורה שבכתב ותורה שבעל פה וקיום מצוותיה, אשר צווה אותנו בהר סיני על ידי הרועה הנאמן משה רבנו איש האלוקים, אדון הנביאים עליו השלום. ואנחנו רואים שכל הדברים כתובים בתורתנו הקדושה ובדברי נביאנו הקדושים הם מתקיימים בפועל, כן בכל משך זמן של הגלות הארוכה, וכן עתה באחרית הימים, שעוד לא עזבנו ד' ובריתו אשר כרת עם אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואשר כרת עמנו במצרים ובמדבר ובארצנו הקדושה הוא ברית עולם העומד לעד ולעולמי עולמים. ע"כ הננו קוראים לכם קריאה של אהבת אחים ושל חיבת אמת שתתחזקו גם אתם ביהדותכם הנאמנה ותשמרו יפה יפה את אמונתנו הקדושה והטהורה ותגדלו את בניכם בדרך הקודש של אבותינו הקדושים, ותשתדלו בכל היכולת שיהי' בני תורה, מלומדים בתורה וביראת שמים, ושיהי' אנשים בעלי מדות טובות ומפוארות ונאמנים לממלכת הארץ, שאתם חוסים בצילה כראוי לזרע אמונים ועם קדוש. והננו שמחים לראות שאחינו האדון החכם הנכבד ר' יעקב נח ד"ר פייטלוביץ נ"י, הוא מתעסק כל כך לטובתכם ולהרים בכבוד את קרנכם, ולהאיר עליכם את האור של התורה והאמונה הקדושה, את היהדות הנאמנה והמידות הטובות והישרות, ולקשר אתכם בקשר אמיץ עם כל הכלל כולו, כל עם ישראל הגוי הקדוש, העומד לסגולה בין כל עמי הארץ, בדבר ד' אמת אשר אתו, באור תורתנו הקדושה והטהורה הנאמנה לעד.

אנו מחזיקים טובה ומברכים את האדון הנכבד ד"ר פייטלוביץ על עבודתו הנאמנה לטובתכם, ובטוחים אנו שגם אתם מצדכם תכירו בעבודתו ובמסירותו הגדולה ותעזרו על ידו בכל עת.

ואל תפנו לדברי שקר של המסיתים והמדיחים החפצים להרחיק אתכם מדרך הקודש והמצוות שאנו שומרים תמיד ואשר צווה ד' את אבותינו ואותנו לשמור ולעשות כל הימים אשר אנו חיים על האדמה, ללכת אחרי אמונות זרות ח"ו, כאשר שמענו שהיו באים אצלכם אנשים מדיחים כאלה, בהשפעות זרות ולהדיח אתכם מדרכי ה' ותורתו. הננו קוראים לכם אחים! חזקו ואמצו באמונתנו הקדושה אמונת ישראל הטהורה, והייתם גם אתם לעד נטעים נאמנים בכרם ד' צבאות בית ישראל לדורות עולם.

אחינו האהובים יהיו דברינו אלה לכם לאות ברית אחים, ומקווים אנו שמהרה יבוא היום הגדול אשר ישלח לנו ד' את משיח צדקנו על הר ציון ויבנה את בית קודשנו ותפארתנו, ויחד עמכם, אחים יקרים, ועם כל ישראל חברים, נעבוד את ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו על אדמת קודשנו כולנו יחד שכם אחד לטוב לנו כל הימים.

והננו בזה חותמים בברכה נאמנה ברכת אחים אהובים מהר הקודש מירושלים.

הנשיא
המזכיר הכללי

יחסו של הרב אל יהודי אתיופיה
כיצד ראה הרב קוק את הפלאשים היושבים בחבש? מכל המובא לעיל בולט יחסו העמוק והאוהב לפעילות למענם. הוא ראה בסיוע להם חובה קדושה של הצלת נפשות ולא חסך מלים כדי להשפיע ולסייע. ברור שהרב קוק ידע היטב אודות מצבם הרוחני והגשמי. תיאור מצבם עולה בביטויים נוקבים שאינם מותירים ספק לגבי המידע אותו שאב מכלי ראשון - מד"ר פייטלוביץ:
"רבתה בהם מחלת השמד וגם היהודים הנשארים במחנה ישראל נמצאים במצב רוחני וחומרי שפל שכזה, עד שהשקפתם על היהדות והדת נעשית פגומה ולקויה מאוד והרבה גופי תורה נשתכחו מהם לגמרי והפרוץ מרובה על העומד...".
בפעולות ד"ר פייטלוביץ והוועדים למען הפלאשים, (שד"ר פייטלוביץ היה מנהלם ושלוחם), ראה אמצעי להצלתו של אבר מדולדל של העם משמד וכליון ולהשבתו אל חיק היהדות ועם ישראל.

שאלת זהותם וייחוסם מבחינה הלכתית איננה עולה בדבריו - דבר אופייני גם להתבטאויות פומביות אחרות משל רבנים ואנשי תורה באותם שנים. הרב קוק התייחס רק לפעילות החינוכית ולא לבירור ייחוסם היהודי ולשאלת גיורם שלא עמדה לפניו, ובוודאי שלא היה עניין להעלותה במכתביו הפומביים. אף שפסיקות הלכתיות, הלכה למעשה, באשר לצורך בגיור בני העדה כבר נפסקו ונעשו גיורים כבר לתלמידים הראשונים שהגיעו ללימודים באיטליה, הרי לא הועלו הדברים אל המישור הציבורי הפומבי אלא לאחר קום המדינה כשעמדה לפני המוסדות שאלת עלייתם וקליטתם של בני העדה בישראל.

נקודה חשובה ומעניינת היא מידת יחסו של הרב קוק אל יהודי אתיופיה, כאל פלג קדמון של גלויות ישראל.

בימי הביניים, נקשרה לשמועות שהגיעו אודות יהודי אתיופיה הילה אגדית-משיחית. נחשבו הם, בדרך כלל, צאצאי עשרת השבטים, מבני שבט דן או שבטים אחרים שהדרימו לכוש, ושוכנים בסביבות "בני משה" ונהר הסמבטיון. מלחמותיהם עם הנוצרים אף יצרו גלים משיחיים שהתבטאו בתקוות לביאת השבטים מכוש ועמם מלכים וצדיקים, צבא גיבורים ועושר קודם ביאת המשיח. האם גם הרב קוק ראה בפלאשים, נידחי כוש, את בני עשרת השבטים?

שאלה זו מקבלת משנה תוקף בעקבות התייחסות ברורה של הרב קוק לאפשרות קיומם והתגלותם של שבטים יהודיים אבודים בזמנו.

בי"ח בשבט תרפ"ג (4.2.1923), כתב הרב קוק מכתב הסכמה לספרו של הרב שמעון צבי הורוויץ - "קול מבש"ר". הרב הורוויץ רב מקובל ירושלמי, חקר וחיפש את עשרת השבטים. בספרו ליקט מקורות רבים אודות מקומות הימצאותם ובעצמו נסע אל ארצות המזרח הרחוק לחפשם. בספר אף הועתקו מכתבים ופרוטוקולים עליהם חתמו רבני ירושלים בשנים תרנ"ט-תר"ס, תרע"א - תרע"ג, ובהם הסכמות לשליחותו אל עשרת השבטים ובני משה; איגרות אל השבטים ובני משה ועדויות להגעתם לירושלים של נציגי השבטים. הרבנים החותמים היו מגדולי חכמי ירושלים וביניהם הרב צבי פסח פרנק, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב חיים יהודה ליב אויערבאך ועוד.

הרב קוק, במכתב הסכמתו, כתב על מקומם של שלושה סוגי "אחים נעלמים" - בני משה, עשרת השבטים והרכבים - במהלך תחיית עם ישראל. בכל אחד מהם האבוד כיום ממנו, ראה חסרון מיוחד בחיי האומה שעתיד להתמלאות עם שיבתם.

מעיון בדברי הרב קוק ומתוך ידיעת גישתו וכתביו של הרב הורוויץ, אין מקום להסתפק באשר למקומם הריאלי של נידחים אלה בתודעת הרב קוק. אמנם דבריו נסבו בעיקר אודות מקומם האידיאי בתהליך הגאולה, אולם ברור שציפייתו לבואם הייתה מעשית ביותר. על עשרת השבטים כתב: "הננו מצפים את הופעתם בתור קיבוץ שלם חסון ועומד בצביון גאוותו התמימה ועזן של ישראל לא נכחד אצלם". הוא קיווה ל"התגלותם והתוועדותם של שלושת הסוגים אשר לאחינו הנעלמים שאנו צמאים ומשתוקקים להתחברותם המאוחדת באחדות אחים גדולה..." ממילא חתם הרב קוק את דבריו בדברי עידוד וברכה לרב הורוויץ, חקירותיו ונסיעותיו "בעניין הקדוש הזה של בקשת אחינו הנעלמים".

יהודי אתיופיה תוארו במכתביו של הרב קוק כיהודים "מדורות קדומים ששמרו על תורתם ויהדותם בצרות ומצוקות, למרות מה שנקרעו מעל כל שאר תפוצות ישראל" - שארית פליטה של אחים נידחים ומבודדים שנותקו ממרכז החיים היהודיים ומצויים על סף כליה רוחנית. לא עולה בדבריו עליהם אף לא הד מיחסו האידיאי והמשיחי אל עשרת השבטים ודומיהם. ביטוייו כלפי יהודי אתיופיה נטולים כל הילה של זוהר קדומים או של איזו שהיא תקווה לצמח גאולה שינבוט באדמת כוש. הוא לא ציין, אף לא ברמז, שהם קשורים בקשר כל שהוא לאחד מעשרת השבטים - כמו שקבע למשל הרדב"ז בתשובותיו שהם מתייחסים לשבט דן.

מה הסיבה לכך?

כמדומני שניתן להצביע על מספר הסברים אפשריים. האחד, קשור באופיים של המכתבים שכולם עוסקים בצד המעשי של הסיוע ליהודי אתיופיה. בהם התבטא הרב קוק כרב העוסק בשאלות השעה הדחופות וממילא לא ציין אלא את דחקם וצורכיהם העכשוויים, הרלבנטיים לבקשות הסיוע מאת העם היהודי.

ניתן גם לטעון שרעיונותיו של הרב קוק באשר למקומם של השבטים האבודים בתהליך הגאולה מעולם לא ירדו אל עולם המעשה, והוא, מתוך עיקרון, לא עירב את העולמות בבואו לטפל בשאלות מעשיות שעלו לפניו.

נראה לי, שההסבר הוא אחד. דברי הסכמתו לספרו של הרב הורוויץ אינם מותירים מקום לפקפוק באשר לציפיותיו הריאליות מן השבטים. אולם, יהודי אתיופיה, כפי שנתגלו לפניו במציאות, לא תאמו כלל את תכונות השבטים. בעוד שאצל הרב הורוויץ היוותה התגלותם של הפלאשים סתירה מוכחת למצוי במקורות אודות הנידחים בארץ כוש ויצרה התנגדות עזה לעצם זהותם היהודית, הרי אצל הרב קוק לא הובילה התגלותם לגישה כה קיצונית. הרב הורוויץ, שהירבה להביא מקורות על השבטים, בעלי העוצמה האגדית, ובהם מקורות שללא ספק עוסקים ביהודי אתיופיה במאות שעברו, לא יכל להשלים עם מה שראו עיניו בירושלים - קבוצה מתלמידי פייטלוביץ שלמדו במוסדות חינוך בירושלים. בורותם, זרותם וריחוקם ממורשת היהדות ומן הקידמה, הובילה אותו למסקנה שאין להם כל קשר אל שבטי ישראל באתיופיה ואין המקורות הקדומים מתייחסים אליהם, אלא לשבטים אחרים הנעלמים לעת עתה באתיופיה:
"...אין אנו מדברים מאנשים כאלה העושים מעשה קופים, אבל אנו מדברים מיהודים האמיתיים הנסתרים שלא נתערבו חו"ח... גם אחדים מהשחורים עמי הארץ הובאו גם בירושלם ע"י איזה תיירים ונתלמדו דת ישראל ומדברים ל' עברית ואינם יודעים שום דבר, והעולם מפזרין הון רב ע"ז שהיא ללא תועלת להרבות עוד עמי הארץ... הלא לבוז ולקלון הוא וכל עמלם עלה בתוהו להבלים ורעות רוח...".
הרב קוק תמך בכל לבו בפעולות הסיוע לפלאשים וראה בהם יהודים נידחים ומדולדלים שחובת הערבות היהודית ההדדית חלה עליהם ביתר שאת דווקא בשל הידלדלותם התורנית. לא נראה לי שהרב קוק חשב שהם שייכים לעשרת השבטים, בני משה, או לבני הרכבים. את הפלאשים שייך לשרידים יהודיים אחרים, שהגיעו לאתיופיה בעבר הרחוק. דברים דומים שמע בוודאי גם מד"ר פייטלוביץ.

עשרת השבטים, בני משה ובני הרכבים עתידים, לדבריו, להופיע ולהשלים מתכונותיהם את בנין האומה. דרישתם והצפייה אליהם, יש לקוות, שיתנו פרי בעתיד, אולם "הדברים יתבררו ויתלבנו במשך הזמן בחסדי צור ישראל ב"ה".

בגישתו של הרב קוק הייתה שאלת הסיוע ליהודי אתיופיה אכן נטולת כל יחס אל הזיקה והציפיות מעשרת השבטים. כלפי כל שריד של יהדות ובפרט של קיבוץ בן 50,000 נפשות העומד לפני כליה יהודית, יש לנקוט בפעולות סיוע כחובה קדושה של הצלת נפשות. לכך, בכל חום ליבו השתדל הרב קוק.