תוכן המאמר: א. שינויי שיטה וגורמיהם ב. מתולדותיו של רבינו אליעזר ממיץ ג. הרא"ם כתלמיד וכרב ד. ספר יראים תקציר: המחבר מתאר את דמותו של הרא"ם, רבי אליעזר ממיץ, שהיה מגדולי תלמידיו של רבינו תם, גדולתו בתורה ויראת שמים, אופיו ותכונותיו. כמו כן, סוקר את ספרו "היראים": מגמתו, מבנהו, חלוקת התוכן לסימנים וכו'. מילות מפתח: יראים השלם (ספר); רבי אליעזר ממיץ, ספר יראים. |
"וברוך צורנו, אשר עזרני והצליח את לבבי עד כה לסיים אשר על לבבי ספר זה. ספר יראים יהיה לי לזיכרון, כי גדול חרון, ומתו בנותי, ואספו וכלו טובתי ונשארתי לבדי ואין מחזיק בידי".והוא מסיים ואומר: "יהי רצון ואמר השם לצרותינו די".
"תשובה להרב ר' אליעזר. אץ ברגלים רהיטין נלאה, גם אני מטורח הדרך אצתי להשיב להרב ר' אליעזר על קצת דרכיו אבינה לאשוריו".ובכן, רבינו תם בא מן הדרך עייף (נלאה) ואף על פי כן הוא ממהר לענות לתלמידיו החביב, ורגשות אלו באים לידי ביטוי חזק בשאלתו של הרא"ם בסי' נ"ח בספר הישר ובתשובת ר"ת בסי' נ"ט. השאלה מתחילה בשיר נמלץ לפי מיטב הטעם של אותה תקופה:
סימן נ"ח. שאל הרב ר' אליעזר מר"ת.והוא ממשיך בפרוזה ואומר:
הלכם משלום ארץ גשומה
ואם נודעו אליכם עקבות אור
ואם צפון ותימן גן יפיחון
כמו עשו ימי חרפי ואפלי
ועתה יבשה נפשי ואין כל
וכל היום אני חורש בתלם
ועד ערב אני נדכה וכואב
כל כחי אבל לריק והבל
ומה חבל ונחלה לי נתונה
ואי משקה לשוקק העיפה
ואם אורו מאורות תעלומה?
וטל אורות לחיי הנשמה?
יניפון בלי בשם וקמה?
דבש ארדה וממתקי טעימה
והייתי כיונה נאלמה
אפתח אשדד לי אדמה
יגיע וחיתי הלומה
ואי חבל ומשכרת שלמה?
צפונה לי לנפשי העגומה?
עטופה מבלי אונים ועצמה?
"כי לא מצאה נפשי מנוח אשר ייטיב לי מיום צאתי מבית אבי רכב ישראל ואחלי אליעזר לפני הנביא אשר ברמרוג רבינו יעקב אביר הרועים. מי יתנני לו לעבד ונפשי לשפחה לרחוץ רגליו כאשר הייתי באמנה אתו. והנני היום באין חזון נפרץ ותאבתי לשתות מים מבור בית לחם בשעריו".שלוש שאלות כלולות באיגרת זו. בדבר מקום הנחת תפילין של יד, בעניין נדה בימי ליבונה ובדבר נגיעת נכרי ביין על ידי כוחו של יהודי. ור"ת עונה ברורות רק על שתים הראשונות. והנה הפתיחה:
"למי חמדת ישורון והדרם, הלא לך הם עטרת הוד פארם, ישועה ישאבון ובך בארם, לרגלם נר דבריך ואורם, גדול עמו אשר הונף והורם, דברי לך בפעם זאת אקצרם".ומסיים תשובתו ואומר: "ושלמך אדני יגדל נצח ואהבתך בלבי יתד לא תמוט". אין לך ביטוי יותר חזק ובולט לקשר נפשי אמיץ מאשר הדברים שנאמרו כאן. אמנם מוצאים אנו בסי' נ"ז גם דברי תוכחה להרא"ם על שרצה להגיה גירסה, וכותב לו: "אין לך תינוק שונה תלמוד שלא הגיה" ומוסיף ואומר: "שכל המגיה ידו על התחתונה". אבל אין ביטויים אלה אלא ליטופים ביחס לדברי הזעם שהטיח ר"ת בפני רבינו משולם בעוון זה עצמו. ר"ת הקפיד ביותר על שני דברים, על הגהת ספרים, שרבינו גרשון מאור הגולה ובית דינו גזר עליה ועל זלזול במנהגים. ומי שנכשל באחד משני אלה נכווה ברותחין מפי ר"ת. על רבינו משולם בן רבינו נתן אחד מגדולי הדור שפך את מרי זעמו והטיח בפניו דברים קשים כגידים על שהגיה גרסאות. בספר הישר סימן מ"ד א כותב הוא לרבינו משולם:
"ומגיהי חנם בעיני דינם למדורי גיהנום... ואפילו הייתה גירסת מלכותך (פירוש: בני מדינתך) כן, ליסטים שכמותך כבשוה... ועוד שגיונות בטעות הגהותיך וכל רואי פירשך ילעיגו לו".ובסימן מ"ד ב:
"וכמו שאתה מחסר זה יכול אתה לומר על כל הלכה - אין הלכה איתמר. ולולא (צ"ל אלמלי) אחר אמרו הייתי גוזר עליו נדוי".ובסימן מ"ה ה בתשובה ערוכה לשואל אלמוני כותב ר"ת על רבינו משולם: וגם מבני עירו קובלים על הגהותיו. ועל הדבר הזה לא אשא פני איש. שכן אמר רבנא גרשון: "כל מגיהי ספרים הכי והכי תהוי". ובסימן מ"ו א: "ובורות ושטות היא לשנות גרסאות כי גם על טמא טהור ועל אסור מותר נגיה". כך הגיב ר"ת על שינויי גרסאות ולא נשא פנים אפילו לאדם גדול כרבינו משולם. ואם דברי התוכחות לתלמידו הרא"ם על אותו עוון עצמו נאמרו בסגנון רך המובא למעלה, כאב המוכיח את בנו האהוב, יש ללמוד מכאן עד כמה גדלה חיבתו לתלמידו הגדול הזה. "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
"אלה המפלפלים משנים פרושי רבותינו ואילו יהיו מדקדקים בפרושם בהלכה לא יתכונו דבריהם וכו'. ואם יוסיפו לפלפל ימצאו תשובות חבילות חבילות על הכל".ועל מאמרו של רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה, מקשה ר"ת "דמה לנו בחריפות של הבל לטהר שרץ שהתורה טמאתו". ודברים דומים שומעים אנו מפי הרא"ם בהקדמתו לספר יראים:
"גם מחשבותי ושעיפי ישיבוני קשה בראותי כי ענייני תורה עמלם בפלפול הקושיות על סוגיות התלמוד, והלוכי ושרשי המצוות לא ישימו על לבם".ובכן שניהם, ר"ת והרא"ם, דבר אחד אמרו נגד הפלפול המופרז בעוד ששניהם קבלו את שיטות הלמוד של התבוננות עמוקה וניתוח העניינים שהם הם יסודות הפלפול, ואין בזה כל סתירה.
"ראיתי מנהגים לא ישרו בעיני ואומר אני חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים".נטה אפוא מדעת ר"ת בהערכת המנהגים.
"מעשה שאירע שנפטר טוב בן טובים בר אורין ובר אבהן... והובא במגנ[צא] בספינה בשבת בבוקר... ושאלו לנו מה יעשה בו אם להביאו מן הספינה לבית בנו על ידי הגויים... ואומר אני מותר לומר לגוים להביאו שאיסור אמירה לגוי אינו במקום כבוד המת".ומביא ראיה מחולה שאין בו סכנה ומההוא שכבא דהוה בדרוקרא שרי רב נחמן בר יצחק לאפוקיה לכרמלית ומאריך בראיות לסתור את דברי מתנגדיו ומחדש, שלא אסרו אמירה לגוי במקום מצוה, ולא אסרו אלא כשישראל נהנה ממעשה הגוי ואם אינו נהנה הרי זה כאומר לגוי "עשה מלאכתך". ובסיום התשובה שופך הרא"ם זעמו על אחד ממתנגדיו, שאינו מזכיר את שמו ואומר:
"והחולק על האמת כי מבין הדברים אמיתים, ובזדון מתכוין להרבות כבודו ולהתכבד בקלון חבירו, יש לו לירא שלא תעשה תורתו לו סם המות ושלא יהא נידון באש כפולה ששים".דבריו הקשים האלה אינם מכוונים כלפי תלמידו הראבי"ה ואביו רבינו יואל ומדגיש זאת הרא"ם עצמו וכותב:
"וידעו אוהביי ורבותיי הרב רבי יואל ובנו החבר חבריי ואוהביי קרוביי ונדיביי כי כמה הדברים שכתבתי לא עליהם פתחתי פי, כי חלילה לי לגנות דבריהם, כי כדבש ימתקו לפי, אך על בני אדם שסבורים למלוך בלי עטרה ולא אזכירם כי שלום אהבתי".שמו של בר פלוגתיה שעליו יצא הקצף לא נודע, גם דברי השגתו לא הגיעו לידינו. נראים הדברים שכתב בסגנון הפוגע בכבודו של הרא"ם ולכן הגיב בחריפות. בין החולקים על הרא"ם בדין זה נמנה גם רבינו ברוך ממגנצא והובא במרדכי וז"ל:
"וכן קבלתי מעשה שהיה בימי רבי אליעזר ממיץ שהביאו מת מתחום לתחום בשבת בספינה... ובא הדבר לפני הגדולים וצווה רבי אליעזר להוציא המת מהספינה ולהביאו על ידי נכרי בבית קרוביו ביום השבת מפני כבודו... ורבינו ברוך ממגנצא דן לפניו עד שאתה מדמהו להא מעשה דפרק המצניע (האי שכבא דהוי בדרוקרת) תדמהו אדרבה להאי מעשה דפרק כירה דאיתמר מת המוטל בחמה וכו'".אפטוביצר במבוא לראבי"ה ע' 314 משער שר"ב זה הוא האלמוני אבל מתקבלות על הדעת הוכחותיו של אורבך ב"בעלי התוספות" ע' 135 שאין להניח שרבינו ברוך ממגנצא הוא הוא החולק האלמוני שהתגרה ברא"ם. ועל דבריו אני מוסיף עוד הוכחה:
"ויעצונו כליותי ורוח ה' הצליחה עם לבבי להודיע מצות אלהי שרשים וענפים. וקראתי בשם למצוות הכתובות "אבות" ולתוספת חכמים אשר הוסיפו על הכתב למען לא יעקר קראתי "תולדות". ויתבררו גזירות החכמים על מה הן תלויות. ומהם האבות המולידים התולדות. ולא יצאו הדברים מעורבים כי אם כל דבר אל עבר פניו ילך. ואמנם עסק הפלפול והקשיות מידה גדולה היא ומקבלים עליה שכר, אך כי לא ישכחו יסודי עליונים ותחתונים. ולא בסדר המקראות, כי כל מצוות הנכללות בדמיון אחד אייחד לבד בכלל אחד. וחפץ ה' בידי יצליח. ודרך קצרה אלך למען ירוץ קורא בו ומבקשי ה' ימצא נכון. וקראתי זה ספר "יראים" כי ממנו ילמדו ליראה את ה', ובניתי בו תורת אלהים והצבתי על ז' עמודים. ובעמודים הכינותי יש מהם מרובה ויש מהם ממעט, וכולם צנויים [בנויים] ועשויים לשים [לשם] חלק יעקב יוצר הכל אל אלים".הספר מיוסד על תרי"ג המצוות לפי שיטת רב יהודאי גאון כפי דבריו בסיום ספרו:
"סיימתי מצוות ותולדותיהם כאשר השגתי בעצת דעתי וחשבתים כאשר מצאתים בספר רב יהודאי גאון ז"ל וכללתים בארבע מאות ששים וארבעה [סימנים]. כי בכמה מקומות כללתי שתים כאחת".רבינו חילק את ספרו לשבעה עמודים ברמזו על הפסוק "חצבה עמודיה שבעה" וכל עמוד חילק לווים וקרא שמות לעמודים: עמוד א' עריות, מכיל ששים ווים, והם מ"ה סימנים; עמוד ב' אכילות, ד' ווים, סימנים נ"ג; עמוד ג' איסורי הנאה ט"ו ווים, ט"ו סימנים; עמוד ד' איסורי ממון, ב' ווים, וו א כולל רק מצוות לא תעשה ומכיל את הסימנים קטו-קלט. וו ב' מצוות עשה, כולל את הסימנים קמ-קעג; עמוד ה' איסורים שאדם עושה רע לשמים ולבריות ואינו גוזל ונהנה ממון, חמשה ווים, סימנים קעד-רלה; עמוד ו' איסורים הנעשים ואדם נעשה רע לשמים ולא לבריות, ד' ווים, סימנים רלו-רסט; עמוד ז' איסורים שאינו נעשה רע לבריות כי אם לשמים ואינם תלויות (תלוים) בדבר [בדבור], סימנים ש עד תסד.
"זה ספר יראים וכו' אשר חיבר וכו' מרנא ורבנא רבי אליעזר ממיץ וכו' אך אמנם כי כל המצוות והעניינים מבוארים על אופנם ככתבם וכלשונה אבל נמצא בו במקומות אחדים דיי המצוות מפורדים בין העמודים עד ילאה לב איש למצוא שם את חפצו וכו' לכן קמתי אני צעיר הצעירים הדל אלפי בחבירי בנימין צעיר ברבי אברהם הרופא יצ"ו ואתור עם לבבי ללקט בשבלים אחרי מורה הצדק מחזיק בדק להכין כל מצווה ומצווה על תלה ולבארה אל מכונתה ואייסד כל המצוות על יסודתם איש איש על שמו לתולדותם שנים עשר עמודים לאומותם בחצריהם ובטירותם, ואם הרב האיר שבעה כוכבים בשבעת עמודיו החצובים אני עמיד לידידים שנים עשר עמודים אכן בכל שמועה אתן חלק לשבעה, מגבולה לא אצא וחוקם לא אמירה רק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ומאת אחרון וראשון אשאל מענה לשון להעמיד העמודים על אדני הלימודים לדגליהם באותותם, ואלה שמותם לבית אבותם".מהדורה שניה - ז'ולקבה תקס"ד, שלישית - ליוורנו תקצ"ז עם פירוש "ווי העמודים", רביעית ירושלים תר"ח עם פירוש שם חדש על ג' עמודים, ובשנת תרי"ג הופיעו עוד שני עמודים. חמישית וילנא תרנ"א, ששית וילנא תרס"ד. שביעית פינסק תרס"ה עם פירוש "סביב ליראיו". מהדורת פינסק נדפסה עכשיו מחדש בארצות הברית בצילום.
"והיום אנו מונים ד' תתקל"ט לבריאת העולם שהיא למלכות יון אלף תצ"א, שהיא לבנין הבית אלף תקל"א, ואלף וקי"א לחורבן שיבנה במהרה בימינו".ערך מיוחד למספרים האלה מפני שאין מקום לחשוש שנפלה טעות בהם. שלושת המספרים דהיינו השנה שבה כותב רבי יצחק ב"ר אבא מארי את הדברים האלה ושנות בנין הבית וחורבנו מתאימים בדיוק נמרץ לפי דעת רש"י במסכת עבודה זרה דף ט' שבשנת ג' אלפים תתכ"ח חרב הבית ובהסתמך על דברי חז"ל שבית שני עמד 420 שנה. וגם שנת מנין שטרות (מלכות יון) מתאימה לחשבון המקובל, לפי דעת כמה היסטוריונים. יוצא מזה, שספר "יראים" חובר זמן מסוים לפי תאריך זה.