נמצאו למדים, בפשטות כי 'יום' במושג של "מצב" הוא חלק האור ולילה הוא החלק בו שורר החשך. ואילו 'יום' במושג של "יחידת זמן" הוא הזמן המרכב מן היום ומן הלילה ביחד, היינו עשרים וארבע שעות - מעת לעת.

לגבי סדר התהוותם של היום והלילה, מה קודם למה, מן המקראות לא ברור הדבר באופן מחלט, לפיכך חלוקות הדעות בין הפרשנים.

רבי סעדיה גאון:

ויקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה - אז קרא א' לעתותי האור יום ועתותי החשך לילה.
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - כאשר עבר מן הלילות והימים יום אחד.

אין כאן מפורש, זולת שמקדים להזכיר לילה ליום.

ר"א אבן עזרא:

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - ואחר שיאמר שהאור יקרא יום לא יתכן שיקרא הערב יום, רק פירוש: היה ערב, גם היה בקר של יום אחד.

אלמלא ידענו את דעתו הנחרצת של האבן-עזרא כי היום הוא אחר הלילה, מן הדברים דלעיל לא מבורר כך באופן חד משמעי.

רבי דוד קמחי (הרד"ק):

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - ערב הוא תחלת הלילה ובקר הוא תחלת היום... וכל הלילה נקרא ערב על שם תחלתו... אבל היום כלו לא נקרא בקר אלא עד חצי היום כי מחצי היום ואילך השמש נוטה לצד מערב ואורו הולך ודל (ואעפ"כ נקרא בקר כנגד הערב).
ובין היום והלילה הוא כ"ד שעות, והזמן הזה נקרא יום, שאמר "יום אחד" - לפיכך, אמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כלומר, בין הערב והבקר היו יום אחד.

שוב, לענ"ד אין כאן הכרע. אם כי קרוב הדבר שלדעתו היום בא אחר לילו.

הרמב"ן: כפי הנראה מתבלט בנושא. מצד אחד הוא קובע (א, ד) "ויבדל א' בין האור ובין החשך" - אינו החשך הנזכר בפסוק ראשון, שהוא האש, ומאידך, איך יתכן לילה אם קודם נברא האור, ולכן נדחק להסביר:

"יתכן שנאמר כי האור נברא לפניו יתברך ולא נתפשט ביסודות הנזכרים, והבדיל בינו (בין האור) ובין החשך. שנתן לשניהם מדה, ועמד לפניו כמדת לילה ואח"כ הזריח אותו על היסודות, והנה קדם הערב לבקר.

ובהתאם לכך - "ויהי ערב ויהי בקר" היה ערב והיה בקר של יום אחד. ויקרא תחלת הלילה ערב בעבור שיתערבו בו הצורות, ותחילת היום בקר שיבקר אדם בינותם, כפרוש רבי אברהם. כאן יותר מפורש - קדם הערב לבקר.

אברבנאל:

ואמנם אמרו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. כתבו המפרשים שהאור הזה שנראה ביום הראשון השקיעו הקב"ה במדת לילה ושאחר כך הזריחו להאיר במדת יום, ושלזה נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - הערב קודם הבקר. (הרי מפורש - הערב קודם הבקר - בעקבות הרמב"ן) וכן כותב ספר הכוזר שהיה אור ובא לעתו והיה לילה לישוב והלך הסדר להקדים הלילה ליום.
ואין צורך, כי הנה לא אמר הכתוב ויהי ערב של אותה שקיעת האור, אלא על החשך הראשון שהיה בעולם אחרי בראשית שמים וארץ קודם בריאת האור הזה, כמו שכתוב: וחשך על פני תהום.

הדבר ברור, כי אם החשך הראשון הוא הלילה ואור לא היה כלל, הרי כשנברא האור קדם לו הלילה.

אבל הרמב"ן אינו סבור כן. כי לדעתו, "ויבדל א' בין האור ובין החשך - איננו החשך המוזכר בפסוק הראשון". (ראה למעלה).

הרשב"ם בנגוד לכל האחרים קובע במפורש שהבריאה היתה יום ואחרי כן לילה. וכה דבריו:

ויבדל א' בין האור ובין החשך וכו' שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב, האור תחלה ואח"כ החשך. שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר "יהי אור" וכל חשך שמקדם לכך, דכתיב וחשך על פני תהום - לא זהו הלילה...
ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושקע האור ויהי בקר, בקרו של הלילה, שעלה עמוד השחר, הרי הושלם יום א' מן הו' ימים שאמר הקב"ה בי' דברות (מאמרות) ואח"כ התחיל יום שני.

והנה, פירושו של הרשב"ם הטיל סערה גדולה אצל האבן-עזרא אשר ראה בפירוש זה סכנה למהפכה בסדרי החיים היהודיים ובסדרי השבתות והמועדים; כי, אם היום קודם ללילה הרי הוא מטיף, כביכול, להתחיל את השבת בבקר ולהמשיכו כל הלילה שלאחריו עד למחרת בבקר.

בספר שמות על הפסוק "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה (טז, כה) כותב האבע"ז לאמר:

"רבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק ואמרו כי חייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו כי משה אמר "כי שבת היום לה'" ולא הלילה שעבר. גם אמר מחר. ופרשו ויהיה ערב ויהי בקר כרצונם! כי יום ראשון לא השלים עד בקר יום שני; ולא דברו נכונה, כי משה לא דבר לישראל רק כנגד מנהגם, כאשר הזכרתי לך, כי מנהג ארצות ערלים אינו כמנהג ארץ-ישראל במאכלים ובמלבושים ובנינים... ועתה יש לך להבין טפשות המפרשים ויהי ערב ויהי בקר אשר הזכרתי.

ולא זאת בלבד, אלא יצא בשצף קצף נגד פירוש זה, וחבר חבור מיוחד בשם "אגרת השבת" וזו לשונו:

"...ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמש עשרה, בחצי ליל שבת, בי"ד לחדש טבת, ואני, אברהם הספרדי הנקרא אבן-עזרא, הייתי בעיר אחת מערי האי... ואני הייתי ישן ושנתי ערבה עלי, וארא בחלומי והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו אגרת חתומה, ויען ויאמר אלי - קח את האגרת הזאת ששלחה אליך השבת. ואקוד ואשתחוה... ואתפסנה בשתי ידי וידי נוטפי מור... אך בקראי הטורים, חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל העומד לנגדי מה פשעי ומה חטאתי...

וזאת האגרת:

"אני שבת עטרת דת יקרים בעשרת הדברים ובין השם ובין בניו אני אות ברית עולם לכל דורות ודורים...
למען שמרתני מאד בימי נעורים, בזקנותך שגגה נמצא בך. אשר הובאו אליך הספרים ושם כתוב לחלל יום השביעי. ואיך תחשה ולא תדור נדרים לחבר אגרת דרך האמונה ותשלחם לכל העברים.
ויען ויאמר אלי ציר השבת, הנה הוגד לי אשר הביאו תלמידיך אל ביתך אתמול ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל את השבת, ואתה תאזור בעבור כבוד השבת להלחם במלחמת התורה עם אויבי השבת ולא תשא פני איש".
ואקיץ ותפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד, וארחץ ידי ואוציא הספרים חוצה אל אור הלבנה, והנה כתוב שם פירוש ויהיה ערב ויהי בקר והוא אומר כאשר היה בוקר יום שני עלה יום א' שלם, כי הלילה הולך אחר היום.
וכמעט קרעתי בגדי, וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי - טוב לחלל שבת ולא יחלל ישראל שבתות הרבה אם יראו זה הפירוש הרע... ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר צאת יום הקדוש עד שאכתוב אגרת לבאר את ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש...

כזאת היתה סערת הרוח הראשונה על הפירוש הזה.

נדמה לי כי מאז חמת הזעם של האבן-עזרא לא נמצא טפול יותר בנושא, לא לסיוע לאבן-עזרא, ולא לסנגר על הרשב"ם, כאילו שקע בתהום הנשיה.

ואולי בגלל זה לא נדפס פירוש הרשב"ם מהתחלתו, בחומשים שבידינו. ואולי בגלל זה חלק מן פירוש הרשב"ם על תחלת ספר בראשית לא היה בנמצא.

אך כבר בתרמ"ב הוציא מר דוד ראזין את הפירוש במלואו, ואעפי"כ לא נדפס בחומשים, (עד החומש "תורת חיים" שבהוצאת מוסד הרב קוק).

לענ"ד אפשר, ואפילו מצוה להסביר את הרשב"ם באופן שיש בו גם סנגוריה עליו, לאפוקי מהמגנים אותו.

כלל וכלל לא נמצא אפילו סימן כלשהו שהרשב"ם הטיף לשנות סדרי עולם וכי יש לשמור את השבת ואת המועדות לפי סדר יום - ולילה במקום לילה ויום כמקובל. חלילה! אין כל רמז לכך, הרשב"ם רק הסביר את סדר הבריאה לפי פשט הפסוקים, על פי דעתו, ודבר לא אמר על זמני השבת והמועדים. כי אלה נקבעו על פי רצון השי"ת למנותם לילה ויום.

אדרבה, בפירוש אומר הרשב"ם על פסוק יד: ויהיו לאתות ולמועדים...ולימים, "שהרי מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים יום א'". (הפנה אותי לכאן מר עמוס חכם בשם בנו), ומיותרת על כן הערתו של מר ראזין שאומר: "ר"ל שכן אנו עושים בחשבון הזמנים עפ"י קבלת חכמים ודין תורה שבע"פ, ולפי דעת הרשב"ם... היה לו לומר - מהנץ החמה עד הנץ החמה -, אבל לא חש לדקדק בזה".

לפחות שלש ראיות ברורות אפשר למצוא לדעה זו, כי קביעת המועדות לילה ויום היא רצון השם ולא מחמת שכך סדר הבריאה. בשתי פעמים מזהירה התורה על איסור קונקרטי או על מצות-עשה קונקרטית ובשתיהן טרח הכתוב להדגיש להתחיל בערב.

א) "בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" (שמות יב, יח). אם אכן פשוט הדבר שפסח מתחיל בלילה, כי כך סדר הבריאה, היה לו לכתוב בחמשה עשר לחדש תאכלו מצות עד האחד ועשרים לחדש, ואני יודע שמתחילים בלילה ומסיימים בסופו של יום החמשה-עשר, למה ההדגשה בארבעה עשר בערב עד האחד ועשרים בערב.

ב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג, לב). נכון שמכאן לומדים חז"ל תוספת מחול על הקודש (יומא פא, ב) אך עצם הדבר שהתורה טורחת ומזכירה, וחוזרת ומדגישה מערב עד ערב, הוא פשוט לפשוטו, להודיע כי השבתון והענוי מתחילים מן הלילה. ואם כן סדר הבריאה, למה לי קרא. אלא - סדר הבריאה הוא דבר אחד, וקביעת המועדות הוא דבר אחר.

ג) לענ"ד זו ראיה חותכת. על הפסוק וירא העם כי בושש משה (שמות לב, א) מסביר רש"י, וכן גם בגמרא (שבת פט, א) כי ארבעים יום שאמר להם משה התכוון ארבעים שלמים שלילו עמו ויום עליתו לא היה לילו עמו. תוספות (שם) טוענים שא"א לקבל זאת כי אם כך לא נשארו ארבעים יום, כי בז' סיון עלה משה ואם יום זה לא נחשב הרי שהחשבון מתחיל מח' סיון, נשארו אפוא 23 יום בח' סיון ו- 16 יום בח' תמוז כי בי"ז בתמוז הוא ירד, הרי שהיה בהר רק 39 ימים, ולכן התוספות לוקחים בחשבון גם את יום עליתו, ולילו עמו הוא הלילה שאחר היום וכך מלאו ארבעים יום וארבעים לילה להיותו בהר.

הנה כי כן אנו רואים כי בדרך כלל, רק לא בעניני מועדות, היום נמנה קודם ללילה.

במסכת ראש השנה (כ, ב) "אמר מר צריך שיהיה לילה ויום מן החדש (רש"י - שיהיה בו יום מן החודש שהיה בו לילה שלפניו, (שהיום הולך אחר הלילה) מנלן ר' יוחנן אומר "מערב עד ערב" ריש לקיש אומר "עד יום האחד ועשרים לחודש בערב". מאי ביניהו וכו' (רש"י - מערב עד ערב תשבתו שבתכם - למדנו שהיום הולך אחר הלילה לענין המועדות, עד יום האחד ועשרים בערב - למדנו יציאת המועד בערב). הרי ברור כי דעת רש"י שמנין היום אחר הלילה לענין המועדות למדין מן המקרא ולא מחמת שכך סדר הבריאה.

זאת ועוד, עצם השאלה מנלן, אם אכן סדר הבריאה כך, לילה קודם ואח"כ יום - צריך ראיה מן הכתובים??. משמע, אלמלא הפסוק היינו סבורים להתחיל המועדות לפי סדר הבריאה, מהבוקר עם הלילה שאחריו עד הבוקר השני, והפסוקים מלמדים שהמועדות מתחילין מן הלילה שקודם היום. אף כי אמרנו שכך רצון השי"ת, בכל זאת יש מקום להבין, מה הביא לשנוי הסדר הזה ומתי.

פרופ' קסוטו, (בפירושו על ספר בראשית - מאדם עד נח - דף 71-61): "את טעמו של הכלל המיוחד לחגים ולמועדים, אפשר לראות בזה, ששיטת התחלת היממה מן הערב, הרגילה אצל העמים הנודדים, היתה הקדומה ביותר, וכשהשתלטה בחיים האזרחיים שיטה חדשה המתחילה את היממה מהנץ החמה, לפי התנאים השוררים בארץ כנען, לא נגע שנוי זה במקצוע החיים הדתיים, שהם שמרנים מטבעם. וכשם שבימי קדם היו הימים המקודשים מתחילים מהערב כך נשאר וכך נקבע בחוקי המקרא".

חלילה, הא-ל תמים דרכו, אמרת ה' צרופה. ואין התורה זקוקה לחקות נוהגים של עמים קדומים נודדים.

אני מנסה לשער, כי מנין התאריך בהקדמת הלילה לפני היום נובע מן האירוע בשבת בראשית, וזאת על סמך האגדה (בר"ר פי"א, ירושלמי ברכות פ"ח ה"ה) "ר' לוי בשם ר' זעירא אומר - ל"ו שעות שימשה אותה אורה - י"ב שעות של יום ששי, י"ב שעות של ליל שבת וי"ב שעות של יום השבת; כיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא".

אולי מכאן התחיל אדם הראשון למנות את הימים.

על המשכת האור ל"ו שעות אפשר לומר, כי אילו החשיך היום גם בערבו של היום הששי, היו תולים את הפסקת מלאכת הבריאה משום שלילה לאו זמן מלאכה, עכשיו, שהאור נמשך ומלאכה לא נעשית יותר, סימן מובהק הוא כי "ויכל א' את כל מלאכתו - וישבות ביום השביעי" ומכאן, שהשבתון התחיל בערוב יום הששי. ומכאן, שקדושת יום השבת מתחיל מהלילה, וכן גם המועדות קדושתן מתחילות מהלילה.

אגב, מן הענין לציין כי ברוב הפסוקים שנזכר בהם יום ולילה, מוזכר קודם היום ואח"כ הלילה. ואילו הפסוקים המקדימים לילה ליום הם כלם עניני צער ויגון, הקשים בלילה יותר מביום, וכן גם שמירה - שצריכה יותר בלילה.

הפסוקים בהם היום מוזכר קודם הלילה
ויבדל א' בין האור ובין החשך - בראשית א, ד
ויקרא א' לאור יום ולחשך קרא לילה - בראשית א, ה
ארבעים יום וארבעים לילה - בראשית ז, ד
ויהיה הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה - בראשית שם, יב
יום ולילה לא ישבותו - בראשית ח, כב
גנובתי יום וגנובתי לילה - בראשית לא, לט
ללכת יום ולילה - שמות יג, כא
עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה - שמות יג, כב
והגית בו יומם לילה - יהושע א, ח
מיום עד לילה תשלימנו - ישעי' ס, יא
יומם ולילה לא יסגרו - ישעי' ס, יא
לא יום ולא לילה - זכריה יד, ז
ובתורתו יהגה יומם ולילה - תהלים א, ב
לך יום אף לך לילה - תהלים עד, יז

פסוקים המקדימים לילה ליום
ופחדת לילה ויום - דברים כח, ט
חומה היו עלינו גם לילה גם יומם - ש"א כה, טז
להיות עיניך פתוחות...לילה ויום - מ"א ח, כט
לילה ויום אצרנה - ישעי' כז, ג
לילה ויום לא תכבה - ישעי' לד, י
תרדנה עיני דמעה לילה ויומם - ירמי' יד, יז