הלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינם יכולים? אלא מלמד, שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסם תחת כנפי השכינה.

כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

"ויאמר לאברם: ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" -

"כל לשון גר - אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם".

"ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה? ויאמר: בן איש גר עמלקי" - "עקר משמעו של לשון 'גר' הוא תושב היושב שלא בארצו, אלא בארץ אחרת" (דעת-מקרא).

"גר אנכי בארץ, אל תסתר ממני מצוותיך" (תהילים קיט,יט) - "הלא אני בארץ כגר הזה, שמעט זמן יושב במקום גרותו ושואף הוא אל מקום מולדתו" (מצודת דוד).

וכן כל גר שהזכירה תורה - שהוא גר בארץ ישראל, שקבל עליו שלא לעבוד עבודה-זרה.

דבר אחר: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" - אברהם גייר גיורים, הדא הוא דכתיב (בראשית יב,ה): "ויקח אברם את שרי אשתו... ואת הנפש אשר עשו בחרן"... ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את הגר כאלו בראו... ומה תלמוד לומר "אשר עשו"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו, ומאכילן ומשקן ומקרבן, ומכניסן תחת כנפי השכינה. יעקב גייר גיורים, דכתיב (שם לה,ב): "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו, הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם... ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם". ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו ביצחק? דתני ר' הושעיה רבה בשם ר' יהודה בר' סימון: כאן כתיב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" - מאי 'מגורי אביו'? מגוירי אביו. (בראשית רבה פד,ד).

וכבר ישמש המקרא אל הגירות וההתייהדות לשון התחברות... "ונלוה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב" (ישעיהו יד,א).

"ראיתי רשע עריץ, ומתערה כאזרח רענן"... וטעם אזרח - כאלו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה. והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ.

ולדעתי שרשו ג ר ר, מן הכפולים, מעניין לשון חכמים "גורר אדם מטה"... וכן, "מגררות במגרה" (מלכים א ז,ט), כי כלי המגרה נמשך מצד לצד, וכן הגר מתגורר מפה לפה... וכמו קן, שן - שרשם ק נ ן ש נ ן, כן גר שרשו ג ר ר. (מצוטט מהמקור).

וגר לשון המשכה, כמו מעלה גרה (רש"י ויקרא יא,ג), שגם מה שנקרא גר מי שמגייר עצמו גם כן על שם זה, שמוציא נקודה קדושה שהיה נטבע באומות.

הנכרי, שמנעוריו טעם כל האיסורים בהיתר, כי לא הוזהר עליהם, אם זה יסכים בדעתו לקבל עליו דת הישראלי ומתייהד, כמה מתגברת בנפשו המלחמה הפנימית. כי בכל רגע יגורו בו מלחמות התאוות החומריות בהשתוקקות ללכת אחרי שרירות לבבם, כפי הרגלו מנעוריו עד היום הזה. הנה ראוי לקרותו גיבור ואיש מלחמה. וזהו בעצמו שם גר, עניין חרחור ריב ומדון שמתחדש בנפשו כל רגע. גר מלשון "והתגר בו מלחמה', "שומרי תורה יתגרו בם".

ותלד בן, ויקרא את שמו גרשם, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. (שמות ב,כב).

ולזה קרא לבן הראשון גרשום לרמוז אל היותו מגורש מארצו ומעמו. (אברבנאל, שם).

כי מי שדר חוץ מארץ מולדתו ברצון נפשו נקרא גר, לא מגורש. אבל מי שגר שם על כורחו או שלא לרצונו הוא מגורש באמת. (הכתב והקבלה, שם).

אבל משה עדיין היה נרדף מהמלוכה, שהרי אינו יכול לשוב לביתו. (העמק דבר, שם).

גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. (בראשית כג,ד).

גר - דייר, תושב - מארי ביתא (בעל הבית). אם רציתם - גר, ואם לאו - מארי ביתא, שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (בראשית טו,יח) "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

המכוון לומר, שהגם שאני גר ואיני מכם, אף על פי כן הריני תושב. (אור-החיים, שם).
מארץ נכריה באתי לגור כאן ונתיישבתי עמכם. (רשב"ם).
כלומר, גר אנכי מארץ אחרת שבאתי להתיישב עמכם. (ר' בחיי).
שבאתי להשתקע, לא לגור בלבד. (ספורנו).
עם היותי גר מארץ אחרת, תושב אני עמכם, כי דעתי לישב פה. (אברבנאל).

"והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה,כג) - כי אין אתם בעלי הארץ: אתם בה כגרים ותושבים, שאין להם זכות קניין בארץ, אלא נחלתם שכורה להם. אדוני הארץ האמיתי אני הוא, ומותר לכם להשתמש בה רק לפי התנאים שאני קובע. (הרטום).

שמעה תפלתי ה', ושועתי האזינה; אל דמעתי אל תחרש, כי גר אנכי עמך, תושב ככל אבותי. (תהילים לט,יג).
"גר ותושב - הוא איש שבא אל ארץ נכריה, וחוסה בבני הארץ, והם הסכימו שישב עימהם בארצם הוא ובניו אחריו. ואף על פי כן, ישיבתו נחשבת לישיבת עראי, ואין הוא נעשה לאזרח הארץ, לא הוא ולא בניו אחריו, אפילו לאחר דורות רבים" (דעת-מקרא).

"תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות יב,מט) - זה הגר הוא גר צדק, לא גר שער. (אבן עזרא).

והייתה לכם לחוקת עולם, בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר הגר בתוככם. (ויקרא טז,כט).

דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם, אשר יקריבו לה' לעולה. (ויקרא כב,יח). לא כתיב 'ומן הגר בתוכם', כמו דכתיב בפ' אחרי בשלשה מקומות, אלא דייק הכתוב "הגר בישראל" - שכבר נתגדל בקרב ישראל והשיג מעלת ידיעת אלקים. דעולה באה לתכלית להשיג דעת אלקים. (העמק דבר).

ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בקרבך. (דברים כו,יא).

אתה והלוי - חביב חביב קודם. אשר בקרבך - זה גר תושב, שנאמר "עמך ישב בקרבך", כי הוא אינו גר, אבל הוא יושב בקרבך. (הגר"א: אדרת אליהו).

והגר הוא גר צדק שקיבל עליו לקיים כל התורה. וזכרה אותו התורה, לפי שיתכן יותר שיהיה עני, כי אין לו חלק ונחלה בארץ, לפי מה שיתבאר, כי מה שיקנה מן הקרקעות ישוב לבעליו בעת היובל. (רלב"ג).

עני וגר הם שני סוגי אנשים שאין להם שדות וכרמים - הראשון מפני שאולץ למכר את נחלת אבותיו מחמת דחקו, והשני מפני שבא מארץ אחרת. לפי תנאי חייהם של אבותינו, שכל פרנסתם באה מבעלות על הקרקע, היו העניים והגרים מתפרנסים בדחק מעבודה כשכירים, ולא תמיד היו משתכרים די פרנסתם. (הרטום).

והוא פונה באהבה אל הגר, שעזב את העולם האלילי כדי להילוות אליו ואליכם. הגר ויתר על כל הקשרים החברתיים והלאומיים שהיו לו עד כה; הוא נטול עבר ומחוסר זכות אבות, אך התעורר בלבו רחש טהור הראוי למעלת האדם. הוא נמלט אל ה' ומשליך את יהבו עליו, ולבו סמוך ובטוח שה' לא יתנכר לאדם שבו; וכאשר הוא פונה אל ה' בכיסופי אנוש, יקבל ה' אותו בקירבת בריתו. ה' אוהב את הרגש האנושי שבאדם המביא אותו להימלט אל ה', והרי הוא נותן לו "קיום ומעמד אזרחי", שביטויים לחם ושמלה. גם יעקב כולל בלחם ובגד את כל האושר הארצי שיש לצפות לו מאת ה'. (הירש).

ומפני זה הוא עושה משפט השפלים החלושים כשיהיו עשוקים, והם היתום והאלמנה. "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" - רצונו לומר, שהוא משגיח על הנרדפים, כמו העניין בגר שאין לו עוזר מפני שאין לו קרובים. הנה השם יתעלה ישגיח בו לתת לו לחם לאכול ובגד ללבוש. (רלב"ג).

והוא מראה את צדקתו במיוחד ביחס לחלשים, כגון אלמנה, יתום וגר, מספק את צורכיהם ונותן להם לחם לאכול ובגד ללבוש. (הרטום).

"ומעשר זה יהיה לאלויים, לגרים, ליתומים ולאלמנות, כלומר לעניים. על כן הוא נקרא בלשון חכמים מעשר עני" (הרטום).

"על הגר, היתום והאלמנה נאמר כאן: 'אשר בקרבך' - אין להם מסגרת משפחתית, והם ימצאו את המסגרת הזאת על ידי שייקלטו בקרבכם", (הרש"ר הירש).

"רוצה לומר, גר צדק ויתום. והזהיר עליהם מלהטות משפטם, כי לשפלותם אולי לא יזהר הדיין מלהטות משפטם, כי אין בשער עזרתם. ולזה הוסיף זאת האזהרה לדין עליהם" (רלב"ג).

"ולגר ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני" (רש"י).

"רוצה לומר: אפילו עשירים הזהיר בזה, כי מפני שפלותם יקל לדיין להטות משפטם" (רלב"ג). "כי אין להם עוזר... והזכיר הגר גם היתום והאלמנה - כי אם יטה הדיין משפט אחרים, יערערו עליו ויפרסמוהו; והגר והיתום והאלמנה אין להם כח" (אבן עזרא).

"הגר, היתום והאלמנה הם בני האדם החלשים ביותר שבחברה, ולכן קל לעשקם ולקפחם. משום כך התורה מזהירה במיוחד עליהם, שלא להונותם" (דעת מקרא).

"מי שחזק מחבירו, עושקו וגוזלו, כי אין משפט בעיר" (רד"ק).

"זכר אלו לפי שהם תשושי כח, ונוח לעשקם ולגזלם" (מצודת דוד).

"הגרים הם הדרים בארץ נכריה, רחוקים מבני משפחתם ואוהביהם, ואין להם שומר מבני אדם, שיגן עליהם מפני הרשעים התקיפים, ואולם ד' שומר אותם. הגרים נזכרים בהרבה מקראות יחד עם היתומים והאלמנות כחלשים חסרי הגנה שהרשעים עושקים אותם, והצדיקים יראי ה' מצווים לרחם עליהם ולהיטיב עמהם" (דעת מקרא).