|
תוכן המאמר:
מבוא הקדמה לאיגרת הכלל הראשון בתואר הגואל וענינו בעצמו הטענה הראשונה מכלל הראשון הטענה השניה מכלל הראשון הכלל השני בעניינים הראוים להמשך ממנו הטענה הראשונה מכלל השני הטענה השניה מהכלל השני הטענה השלישית מהכלל השני הטענה הרביעית מהכלל השני הטענה החמישית מהכלל השני הטענה הששית מהכלל השני הטענה השביעית מהכלל השני הטענה השמינית מהכלל השני תשובת המומר אל יהושע אלורקי מבוא התשובה תקציר: יהושע אלורקי, אשר חי בשנת 1400 בספרד, כתב אגרת לחברו דון שלמה הלוי שהשתמד ומכונה פאול די בורגוס, בה הוא מאשימו על שהמיר דתו. פאול די בורגוס מחזיר אגרת תשובה. מאוחר יותר התנצר גם יהושע אלורקי, וערך ויכוחי דת עם חכמי ישראל. מילות מפתח: ויכוח דת; יהושע אלורקי. |
|
מבוא האגרת כתב לדון שלמה הלוי והוא מאשימו על שנשתמד ומכונה פאול די בורגוס. וזה אלורקי אחרי כן רוח אחרת עברה בו והמיר דתו גם הוא ועשה רעות רבות (כנראה מהויכוחים הבאים בזה). האגרת נמצאה בכתב-יד ישן נושן בין ספרי הרב ר' עמנואל מנסאנו בעיר מקנאס במורוקא, והדפיסה ר' אליעזר אשכנזי בשם "נוסח כתב" ועם תרגום אשכנזי והערות על ידי ד"ר לנדא (אנטוורפן 1906). |
|
אחרי התחדש עליך זה החדוש הנפלא אשר כל שומעיו תצלנה אזניו, שוטטו מחשבותי ולבי לא ינום ולא יישן, איככה אוכל וראיתי מי הביאך הלום, ואיזו סבה הניעתך לשנות עליך סדרי בראשית ואת התרגזך עלינו. אמרתי אל לבי כי זה לא ימנע מחלוקה אם אולי חשקה נפשך המתאוה לעלות במעלת העושר והכבוד כי הוא דבר שיכספוהו הכל, ולהשביע נפש שוקקה מכל מאכל אשר יאכל ולחזות בנועם זיו קלסתר פנים נשים נכריות, או שמא השיאך העיון הפילוסופי להפוך קערה על פיה ולחשוב על מחזקי האמונות כי הבל המה מעשה תעתועים, ולכן פנית אל היותר נאות להשקט ולישוב השכל בלי חרדה ואימה ופחד, או ראית באבדן מולדתנו ברוב הצרות המתרגשות עלינו עתה מקרוב באו אשר הממונו וכמעט הסתיר ה' פניו ממנו ונתננו למאכל לעוף השמים ולחיתו ארץ, ועלה בדעתך כי לא יזכר שם ישראל עוד, או אולי נגלה אליך מסודות הנבואה ועקרי האמונה ובחינתם מה שלא נגלה לעמודי עולם אשר היו באומתנו בכל זמני הגלות וראית כי שקר נחלו אבותינו, למיעוט הבנתם בכוונת התורה והנבואה, ובחרת מה שבחרת על שהוא אמת וצדק. ואתנה את לבי לדרוש ולחקור: איזה מאלו ארבעה חלקים הוא יותר צדק בעיניך לפי המושג אלי מטבעך והרגל תכונתך. ומאז מימיך בכוסף שתיתי ותשת את עבדך מאוכלי שלחנך, ידעתי את מוצאך ואת מבואך וראיתיך, עם חוזק התשובה על הדברים העיוניים ולהשקפות האמתיות, מתעצל היית וטומן יד מלכת בגדולות ובנפלאות. והנה אזכיר לפני כבודך כי בלכתי שמה לחתונת דון מאיר בן בנבנשתי דודך אשר התחלת אז להתעסק בעסקי המלכות ועשית לך מרכבה וסוסים ואנשים רצים למלאות רצונך אמרת מפיך לאזני: |
נחמתי כי המשכתי על עצמי אלה ההצלחות המרומות כי הבל המה מעשה תעתועים, אין זה כי אם רוע לב. מי יתנני למקנה אותה עלית קיר קטנה אשר היה שם אהלי בתחלה בשקידת העיון יומם ולילה.
|
|
עד כאן תורף דבריך הנכונים, וכאלה רבות עמך. נוסף על אשר הראתיך מעולם מחזיק את בדק האמונה ומדקדק במצות ובקיומן, בלתי מסופק בדבר משורשיהן, בלתי מתעצל באחד [99] מפרטיהן וסייגיהן כראוי לכל בעל דת. גם מדעת הפילוסופיא אכלת התוכות וזרקת הקליפות. והנה יצאו שתי הסבות הראשונות ולא אומר כ"א אולי השיאתך הסבה השלישית ר"ל הפסד האומה, כי ידעתי בודאי לא נעלם ממך הדבר המפורסם אצלנו מספרי מסעות הולכי ארחות בארץ לארכה ולרחבה, גם מאגרות הרמב"ם ז"ל, גם משמע הסוחרים בקצות הארץ היות היום הזה עיקר אמונתנו בארצות בבל ותימן מקום אשר היה שם גלות ירושלים בתחלה, מלבד השוכנים בארצות פרס ומדי מגלות שומרון שהם היום עם רב כחול הים, מהם תחת שעבוד מלך הנקרא סולטאן בבל וישמעאלים, ומהם במחוזות שאין בהן עול אומה אחרת עליהם כאותם השוכנים בקצה ארץ הכושיים הנקראת אל חבש, והם בעלי מצר עם השר האדומי הנקרא פרישטו גואן וכורתים ברית עמו בכל שנה, וזה דבר שאין בו ספק כלל. כי כל היהודים השוכנים בארצות הנוצרים אינם רק מאותם ששבו לירושלם על ידי עזרא ונחמיה שהם בלי ספק לא היו מגדולי המלכות כ"א מדלת העם, שהרי אמרו עליהם רז"ל לא עלה עזרא מבבל עד שהניחה כסולת נקיה. ולפי המונח האמתי אף כי תהיה גזרת ה' להשמיד ולאבד את כל היהודים אשר במדינות הנוצרים עדיין תהיה האומה קיימת ושלמה ולא יביא זה לחולשת הבטחון. לכן לא נשאר לי עליך רק הסבה האחרונה והיא הבחינה והשקול בדעות הדתות והנבואה. ויותר כי ידעת ראיות ממטמוני ספרי הנוצרים ופירושיהם ועקריהם בהיותר בקי בלשונם מה שלא ראה אחד מחכמינו בזמננו זה. נוסף על זה כי בא לידי דרך סראקוסטא כמו שני חדשים טופס כתב ידך שלוח לנבארא ובא ליד ר' יוסף אורבואינה וראיתי בו היותך מאמין עניין אותו האיש אשר בא בסוף בית שני לומר שהוא המשיח אשר קותה אומתנו מאז ועד עתה וכי כל הנבואות המדברות בענייני הגואל והגאולה נאותות ומסכימות בענייניו ר"ל בלידתו ומיתתו ותחיתו. מי יתנני כירחי קדם אעופה ואשכונה תחת צל אולמך ותורני ותאמר לי הנגלה לך מאלו העניינים הזרים אחד אל אחד, אולי תשקוט המית לבבי ותסיר המון הספקות היושבות ממולי על אלו הפירושים. והשם יודע כי מאז נתפרסמו ועלו באזנינו השנוים האלה המתחדשים עליך זה קרוב לארבעה חדשים עלה בדעתי להתראות עמך פנים אל פנים למען יגיעו מפיך לאזני הסברות והדעות אשר הניעו אותך לצאת מהגבול אשר גבלו הראשונים אבותיך ואבות אבותיך הקדושים והמסויימים באומתנו. לולא ימשך מנסיון ההליכה שמה היזק אין ראוי להעלותו על הספר ולחכימא ברמיזא. ולכן ראיתי לכתוב לפני מעלת כבודך ראשי פרקים מאותן הספקות. מורי ורבי! ללמוד אני צריך. אחרי בקשת המחילה הראויה מערכי לערכך, אערכה לפניך משפט, אשאלך ותודיעני. והנה אכלול דברי בשני כללים ותשובות נרדפות. |
|
הטענה הראשונה מכלל הראשון הטענה השניה מכלל הראשון |
הנה ימים באים נאם ה' והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ, בימיו תושע יהודה וגו' (ירמיה כג, ה-ו).
|
|
ועוד אמר הנביא יחזקאל (לז, כה): |
ועבדי דוד נשיא יהיה לעולם.
|
|
וכל זה על המשיח יען כי אחרי יחזקאל שאמרם לא הוקם מלך מזרע דוד, כי הוא היה בזמן גלות בבל, וכשיצאו משם ונבנה הבית השני לא מלכו בירושלם רק החשמונאים אשר הם מזרע אהרן הכהן משבט לוי ואחריהם המלך הורדוס וזרעו שלא היו מזרע ישראל. והנה זה האיש אשר שמהו אלוה ואמרו עליו שהוא המשיח, לא זכה להיות שר ומה גם שלא היה מלך, אף שבעלי ריבנו אומרים שהיה קורא עצמו מלך ישראל. אבל איך יתואר בזה התואר מאחר שישראל לא היו מודים בו ולא קבלו אותו למלך, ואם אין עם אין מלך. ועוד שהוא נכרת בחצי ימיו ולא הניח שורש וענף. |
|
הטענה הראשונה מכלל השני ואם תאמר כי זה השם "ישראל" נופל על כל מי שימשך אחרי אמונתו, יהיה מאיזו אומה שיהיה, וכי זה השם יורה האומה הנושעת? כבר העיר הנביא שהנושעים [100] יהיו ישראל ממש, כמאמר: |
זרע אברהם אוהבי וגו' (ישעיה מא, ח),
|
ישראל נושע בה' תשועת עולמים (שם מה, יז),
|
אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג, ד).
|
|
ועוד כי כתוב בספריהם ששארית ישראל יהיו נושעים באחרית הימים, ואומרים הם עצמם שזה נאמר עלינו. ועוד כי לא עשו הנביאים זכר לשאר האומות אם מכוונה לגאול כל מי שיאמין בו הן גוי הן ישראל? ואל תדיחני באמרו: |
ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם (זכריה ב, טו),
|
|
כי מבואר מהפסוק שהעיקר יהיו ישראל והאחרים ילוו להם. והנה היום ומאז בואו ועד עתה הדבר בהפך. הטענה השניה מהכלל השני |
הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו את כל אחיכם וגו'.
|
|
ויחזקאל (לז, כא) אמר: |
הנני לוקח את בני ישראל מן הגוים בקבצי את בית ישראל וגו'...
|
|
ויתחייב לפי זה בעת הגלותו יהיה ישראל בגלות מפוזרים בקצות הארץ ויוציאם משם. וזה האיש בא בזמן בית שני, בעת שהיו ישראל מיושבים בירושלם תחת יד מלכם הורדוס והבית בנוי על מכונו. ואין לומר כי אלו הנבואות וההבטחות כלם נשלמו בחזרת בית שני, כי ידוע הוא שלא נושעו ישראל באותו זמן, רק רע כל היום, ולא נתקבצו רק חלק קטן מאותם שהיו בבבל. ואל תדיחני לומר כי אלה הקבוצים כלם רומזים לצאת הנשמות מגיהנם, כי איך יתכן שלא יגלה דעתו אחד מהנביאים באיזה רמז עד שיובן שדבריהם אלה משל לקבוץ הנפשות מגיהנם, גם לא הודיעו לנו מירידת נפשות הצדיקים לגיהנם קודם ביאת ישו. וזה האיש לא די שלא קבץ בני ישראל מירכתי הארץ אלא שבמעט זמן אחרי בואו נכנסו בגלות ונתפזרו בין האומות, ואין צריך לומר שאותם שהיו בזמן הגלות בבבל ובגלות אשור בחלח וחבור בערי מדי ופרס שלא נתקבצו לירושלם. הטענה השלישית מהכלל השני |
הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר על תלה וגו',
|
|
ואמר עוד (לא, לט): |
לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם.
|
|
ועוד שהמושיבים אותה יהיו ישראל, ואמר יחזקאל (כח, כה-כו): |
וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים.
|
|
וכדי להסיר מזה שום ספק ופירוש אחר הפליג לומר בבירור (לז, לה): |
וישבו בה אבותיהם וישבו עליה המה ובניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם.
|
|
והנה כל זה היה בהפך, כי אחרי בואו נחרבה ירושלם עד היום וכל הארצות אשר סביבותיה מיושבים בתכלית הישוב שלא היה מעולם כזה, כמו אלכסנדריא של מצרים ודמשק, והיא חרבה עם היותה זבת חלב ודבש, כמו שנאמר בתורה, ואין בה מישראל רק אחד מעיר ושנים ממשפחה. ואיה אותה ההצלחה ואיך מושל עליה מלך ונשיא מזרע דוד? וכ"ש שלא תסבול הדעת היות אלו הפסוקים משל אחר שפרט כל אלו הפרטים ואמר |
"אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיהם".
|
|
ואף כי נודה לנוצרים שהנמשכים אחר משיחם יקראו ישראל, יהיו מאיזה עם שיהיה, איך לא משלו הם על הארץ ההיא כלל? ואף אם נודה להם כי טיטוס ואספסינוס ומלכי רומי האמינו בדת החדשה, מה שלא מצאתי כתוב מעולם, וכי הם משלו בארץ ההיא, האם הם יקראו נשיאי בית דוד? ועוד כי לא משלו עליה רק זמן מועט ובזמן חורבנה, הפך יעודי דברי הנביאים. מאנה הנחם נפשי ע"ז כי הארץ הנקראת קדושה וצבי לכל הארצות והאומות, וישו בחר אותה לפי דבריהם להראות שם ולקבל הבשר והמיתה והתחיה, היתכן שירשוה הישמעאלים וינשאו למעלה גבוהה והצלחה יתירה, ומחזיקי אמונתו יהיו מגורשים ממנה לקצות המערב והצפון? ויותר נפלא שהנוצרים אינם מכחישים זה, שאף הם סוברים ומאמינים שהיא ארץ פרומישיון אשר ייעודוה הנביאים לישיבת עם ה' ואומתו, כמו שפירשו: |
רני ושמחי בת ציון (זכריה ב, יד),
|
|
אלא שאומרים כי בעונם הם מגורשים ממנה, ומקוים לזמן שישלמו עליה ויכבשו הבית הקדוש. הטענה הרביעית מהכלל השני ואמר ירמיהו (לא, לג): |
ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם.
|
|
ואמר ישעיה (יא, ט): |
כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
|
|
והנה העניין בהפך, כי מיד אחרי בוא ישו לא נמשכו אחריו רק מתי מעט, ואותם שנמשכו אחריו אח"כ היה אחר דרשות וויכוחים מתלמידיו שהיו הולכים ממחוז למחוז. ואיך נתקיים: |
ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיה ב, ד)?
|
|
ועוד כי לא נתקיים כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו' כי הנה היום רוב העולם מאמינים בדת מחמד מלבד עובדי השמש והאש והרוח שהם עם רב הנקראים כפ"ר אל תר"ך, ומלבד אנחנו המחזיקים בתורת משה רבינו ע"ה והנה כל אלה העמים שהם רוב העולם הם בלי ספק לפי דעת הנוצרים בלתי יודעים את ה'. [101] הטענה החמישית מהכלל השני |
הנה איש צמח וגו' ובנה את היכל ה',
|
|
ואמר מלאכי (ג, ג): |
וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לו מגישי מנחה בצדקה,
|
|
שנראה מזה כי בעת בוא המשיח לא יהיה הכהנים והלוים נבדלים בטהרה משאר העם, והוא יטהרם ויבדילם ויכניסם לעבודה להקריב קרבנות. והנה זה בהפך, כי בעת בוא ישו היה הבית בנוי על מכונו והכהנים בעבודתם והלוים בשירם וזמרם, ואחרי בואו נחרב הכל ושבו בני לוי כשאר העם בלי מוסר ומעלה וקדושה זולת השם לבד. והנמשכים אחרי ישו עשו להם כהנים ומשוררים מכל הבא למלאות את ידו במשרה זאת. הטענה הששית מהכלל השני |
והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחורים חזיונות יראו וגו'.
|
|
והפליג בזה עד שאמר בדרך גוזמא: |
וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי וגו'.
|
|
והכוונה שאפילו היותר גסי החומר שבבני אדם יהיו מלומדים בזמנו, ומושפעים ברעות אמתיות עד שיהיו מוכנים לקבל שפע אלהיי ורוח נבואיי כמו שהיה העניין באומתנו בזמן אדוננו משה. אך מצאם הפך זה אחרי בוא ישו כי נסתמה הנבואה מכל וכל. ואין לבעלי הריב לומר כי לא הייתה הכוונה בהשרות ה' רוחו ונבואתו על הנביאים רק לבשר ולהודיע ענינו של זה האיש ישו, כי ידוע הוא היות הנבואה השלמות הקיצונה והיותר נכבד שבאדם, נמשך אחרי רוב טוב: ההכנה המזגית, ההרגל הלמודי והרצון האלהי, הקבלה וההיישרה שהיו מיישרים הנביאים ומוסרים ליחידים מבני זמנם כשהם רואים בהם היותם ראוים מצד טבעם ומזנם לקבל אותו הלמוד, ואלו הם הנקראים בני הנביאים, ועל זה כיון הכתוב באמרו (דברים לט, ט): |
כי סמך משה את ידיו עליו,
|
|
ואל הרצון אלהי רמז באמרו (במדבר יא, ז): |
ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם.
|
|
וא"כ איך יעלה על הדעת שבזמן הישועה שהכוונה בה להשלים בני אדם בשלמות גמורה והיותר נכבד באדם עד שיהיו ראוים לנחול החיים הנצחיים, שיהיה נאבד ונפסד מן העולם ענין הנבואה שהיה דבר יקר כל כך בזמנים שעברו? הטענה השביעית מהכלל השני |
וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי (ישעיה יא, ו)
|
|
ואם היות זה משל לדברי הכל הנה כבר המשיך יעודו ואמר: |
וכתתו חרבותם לאתים וגו' לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (שם ב, ד).
|
|
והננו רואים ההפך, כי מאז הגלותו ועד עתה רבו כמו רבו מלחמות וקטטות עד אין מספר בעולם, עד שקמו כנגד הנמשכים אחרי הישמעאלים שהם כפלי כפלים מכל האומות, וכל ענינם בחזוק דתם רק בחרב ובחנית. הטענה השמינית מהכלל השני |
הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך וגו' (זכריה יד, א),
|
|
עד שאמר בסוף הפרשה: |
והיה מכל הנשאר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות (שם יד טז).
|
|
ואמר ישעיה (סו, כג): |
והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו' להשתחות לפני.
|
|
וכל אלו העניינים לא עברו לעולם כי לא דבר ריק הוא. ואם היו באיזה זמן מהזמנים אי אפשר שלא ימצאו באיזה ספר וספור. ואחר שגמרתי בטענות המיועדות ממני בשני הכללים אדבר מעט בספקות אחרות אשר אדרוש בזה ואומר כי נצטוינו בקיום תורת משה כמות שהיא בלי תוספת ומגרעת שנאמר: |
לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות אלהיכם (דברים ה ב),
|
|
עד שאחרון שבנביאים בסוף נבואתו אמר: |
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל (מלאכי ג, כב).
|
|
ואל תדיחני, כי באמרו מלת זכרו רמז שלא ישאר מזאת הדת אלא הזכר בלבד לא המעשה, הנה יעמוד כנגדך אמרו בפרט חקים ומשפטים. וגם בהרבה מקומות אמרה תורה חקת עולם לדורותיכם והנה אותו האיש שינה וביטל רוב מצות התורה והוסיף מצות שלא היו קודם לכן. ואם תאמר מאחר שהוא משיח היה לו לחדש מועדים לזכור הנסים שבאו על ידו כמו שעשו מרדכי ואסתר בפורים לקיימו לזכור הנס, וגם הוא תיקן הטבילה להיותה ברית לדתו החדשה ולהשוות לחוקי תורת משה עבדי שיש לקצתם ברית. אך מדוע הנמשכים אחריו בטלו ברית מילה? ויותר שהוא לא בטלה כי היה נמול וטבול, ובפרט שהוא אמר איני בא להתיר הדת אלא להשלימה. ואם כן איך ביטל המצות שחייב על ביטולם כרת כחמץ בפסח ואכילה ביום הכפורים? ואיך התיר המאכלות האסורים כלם ובכללם החלב והדם עם רוב העונש אשר בם, ושכיבת הנדה אשר הם וגם המילה יתחייבם השכל, ואילו לא נכתבו בתורה ראויים היו ליכתוב לרוב התועלת הנמשך מהם לגוף ולנפש, והפליגה התורה בדיוקי פרטיהם [102] בלי משל וחידה. ואיך אסר עריות שלא אסרה תורה? והן לו יהי כדבורם שהוא המשיח אשר עליו נבאו הנביאים וגם כי נולד במאמר ה' בלי חבור זכר, וגם התחיה אחר המות ושאר הפלאות אשר הישמעאלים מורים בכל זה, על הכל החרשתי, יען היותם עניינים שיש לכח אלהי יכולת עליהם ע"פ הפלא ושנוי הטבע. וגם על עניין השילוש כמו שלוקחים אותו חכמי התיאולוגיא באותו דקות העניין הנפלא והצירוף באלהות, יש לומר שהיא דעת קדמון, נמצא גם בזמן הנביאים מי שהאמינהו ובפרט שראיתי נוסח אריסטו בתחלת "השמים והעולם" וזה תורף דבריו: |
ואנמא אסת נבטנא הדא אלעדד מן אלטיביעה פאתבת נאה כתשבא שריעא לנא ובהדא אלעדד אלזמנא אנפסנא תעטים אללאה אלוחד אלכאלק אלעאלי ען צפאת אלמכעקין. ע"כ.
|
|
כל אלה העניינים עם היות שלא יאמינום בעלי ברית אברהם, הם אפשרי אמונה למי שנטה דעתו אליהם. אבל מה תאמר נפשך על אמרם שהוא המשיח הוא בשר ודם יאכל וישתה ימות ויחיה והוא עצמו הוא אלוה אמתי אשר הוא סבת הסבות ועילת העילות אשר משפע כחו יתנועעו הגלגלים ומאצילות מציאותו ימצאו השכלים הנבדלים אשר אינם גוף ולא כח בגוף ודי מדרהון עם בשרא לא איתוהי (דניאל ב, יא). איך יומשך ויותמד מציאותם מאשר הוא גשם וחומר בפועל מתמיד, והרי הוא אחד מהעניינים אשר החכמים מקיימים בו מניעת הטבע, ואומרים שהוא כמו הגשמת האל לעצמו או המציאו נמצא שוה לו. והאמת כי הוא זה עניין לא יכילהו השכל ולא יעלה על לב איש להתיר ספקו בהיותו נבוך בכל צד ואין לאל ידו להבין דרכו. עוד אמרו הנמשכים אחריו שעיקר ביאתו לעולם הייתה לכפר עון השורשי שחטא אדם הראשון. האל יעות משפט? והלא העונש היה כבר על חטאו כשנגרש גופו מגן עדן, וגם כי נתקללה האדמה בעבורו שיאכלנו בעמל ובעצבון ובזיעת אפו וכו' ודי בזה העונש לכפר על עונו בפעם הראשונה באזהרה אחת, ואם לא יספיק זה ישאר יתר העונש לנפשו לעולם הבא, אבל היוצאים ממנו מה חטאו? האבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה? והתורה אמרה: |
לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות (דברים כד, טז).
|
|
והן לו יהי כמו שהם אומרים, שבגלל העון ההוא היו כל נפשות הצדיקים הולכים לגיהנם עד שקבל ישו המיתה ואז נתכפר העון, שנראה לפי זה המונח שכוונתו העצמית בקבול הבשר הייתה לקבל המיתה כדי לכפר העון ההוא, א"כ איך הייתה המיתה קשה בענין עד שהיה בורח ומתחבא. והיה מתחנן לאביו להסיר מעליו רק את המות הזה? ואיך הם מתאבלים על אותה מיתה! ושונאים אותנו עליה, [102] עד שהגיעו לומר כי בעון המיתה ההיא אנחנו בגלות ארוכה כזאת, ולא יכופר לעולם, הלא אחר שהרגו אותו השלימו כוונת השם ועשו תשועה גדולה בעולם?! הן אלה קצות דברי מהנראה לי ממעשי אותו האיש. ומה עצמו פרטי הספקות אשר בחדרי לבי חקוקות על ענייני לידתו ומיתתו ותחיתו. ופרטי משאו ומתנו עם בני אדם תלמידיו וחכמי דורו, וההפרש הגדול אשר בין הנפלאות העצומות הנעשות על ידי הנביאים ביד רמה לעיני השמש ובמקומות המפורסמים, לנפלאות אשר הנוצרים מיחסים אליו אשר אין ראוי להעלותן על ספר מרוב הספקות רק מפה לאוזן אם יגזור ה' בזה. ויש פה דרישה אחרת שאתה צריך להשמיעני תשובתך הרמתה עליה, והיא, האם יחויב או אם ראוי לבעל דת מצד שהוא בעל דת לדרשו ולחקור על פנת דתו ואמונתו אם היא אמתית או אחרת זולתה, או אם אינו מחויב ומורשה בכך? והנה יש התחייבות לשתי אלה הדעות הרחוקות: אם נאמר שהוא מחויב ומורשה בכך ר"ל להבחין בשקול דעות דתו ואמונתו עם דעות דת אחרת מהנמצאות עד שיכריע האמת לפי סברתו, וכפי זאת הבחינה אשר עברה במחשבתך ובשקול דעתך דרשת וחקרת ויגעת ומצאת האמת, ולזה עשית מה שעשית, הנה יתחייב לפי הדעה הזאת שלא יהיה בעל דת בעולם קיים באמונתו כלל, אבל הוא לעולם בספק ומבוכה, ויתחייב שיהיה הכרעת אמתת הדת והאמונה מסור לכל איש, ואיש לא ישען על קבלת הנביא הנותן הדת רק כפי מה שיגזור שקול דעתו לבד, ואז לא יצדק עליהם שם אמונה כפי הוראת המלה, ויתחייב היותך עתה בזאת המבוכה עצמה כי אם היות כבר הכרעת הדין כפי דת הנוצרים עדיין נשאר עליך להבחין בינה ובין דת הישמעאלים ואחרת בין כולם, מאותן שיחויב הדעת שאפשר לעבור בסברא שאין אחת משלש אלה אלהית, ושאלהות היא אחרת, וילך אל בלתי תכלית. וכהנה יתחייבו רבות מההרחקות והביטולים. או מצד אחר אם נכון להחזיק בדעת האחרת והיא שאין ראוי לו לעשות זאת החקירה ואינו מורשה בה כלל, אז יתחייב אחד משני עניינים: אם שכל בעל דת יהיה נושע בדתו ואין לדתות זו על זו, או שהאל יעות משפט ויענוש שלא כדת. וזה שבעל הדת מאחר שאינו מורשה לחקור על עקרי דתו ולהבחין בינה ובין אחרת, א"כ הוא מוכרח להאמין בדת אשר נולד בה, תהיה אמתית או בהפך, ואחר שהוא מוכרח בכך ועובד את ה' כפי מה שמחייבת מצות אמונתו, יתחייב שיהיה נושע ומוצלח בה, ואם לא כן לא יהיו דרכי ה' משפט חלילה וחס, כי איך יענוש האל להולך בדרך לא טובה אם הוא מוכרח בזה ואין סיפק בידו לחזור למוטב. ויתחייב מזאת הדעת [103] כי אתה, כבודך במקומו מונח, שלא כדין עשית במה שעשית ולא היית מורשה מצד שהיית בעל דת. ועוד דרישה אחרת והיא שנניח האומות בעלי הדתות במקומותם בארצותם על מה שהם עליו היום, ונניח בעל דת מהנוצרים בקצה אנגלאטירה (אנגליא) רחוק משמע היהודים והישמעאלים, ובעל דת מהישמעאלים שוכן במקום רחוק משמע היהודים והנוצרים, הנה אלה האנשים כל אחד מהם נולד וגדל על פנת אמונתו ודתו ומעולם לא שמע אחרת זולתה והוא מוצלח בה ולא יעבור במחשבתו שהם כלל אפשר ואינם בעיניו כמקובלת רק כמושכלות והוא עובד בה את ה' לפי דעתו, הנה בלי ספק אחד מהם בדרך לא טוב ושקר הנחילוהו אבותיו. ומי יתן ידעתי באיזה טעם יאמין ויאמר בעל דת שכנגדו שה' יענוש לזה על בלתי שובו לדת ולאמונה האמתית אחרי היות דרכי התשובה נעולות ממנו, עד שיחליטו הנוצרים המאמר שמי שאינו טבול אינו נושע בשום צד. והאמת כי לפי שקול הדעת הוא דבר זר, איך יענוש ה' לאבדון עולמים המון עניים האלה אשר לא יכילם ספר ומספר, אחר היותם שוגגים ובלתי מכירים בטעותם? כזה וכזה עלה במחשבתי אחר שנתפרסם שנויך זה, ומשני הדרושים האחרונים האלה דברתי ושאלתי לחכמי תורתנו וגם לחכמי הנוצרים שישקיטו את המית לבבי. וכאשר הודעתיך גדלת והוספת בספרי שתי התורות יותר מכל חכמי זמננו, ידעתי שתרוה צמאוני, ואליך נשאתי את עיני. וכאשר גזר הזמן להשכיבני בירכתי הארץ הזאת אשר מקום מושבי זה בלתי מוכן לעוברי ארחות לא אוכל לכתוב כל העולה על לבבי, לכן אחלה פני מעלתך להשיב לי בארוכה על פרטי כתבי זה. גם אם אולי חדש שכלך הזך על כל עניינים אלו איזה חבור חדש הגיעהו לידי על ידי מוביל הכתבים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, אוצר השכל והחכמה לחזות בנועם האמתיות לראות איזה דרך ישכון אור יקרות, כאשר יש את נפשך ונפש יושב מחריד עומד משתומם קשור בעבותות אהבתך לעבוד עבודתך, לא ארפה עד בלעי רוקי - |
|
מבוא בשנה לפני מותו, בהיותו בן פ"ג, כתב ספרו הויכוח נגד דת ישראל בשם סקרוטיניום ס. סקריפטורארום שנדפס ראשונה במנטובה שנת רל"ה. ויש כתב-יד ממנו בהיותו עוד יהודי והיא מליצה לפורים שכתב לכבוד ר' סעדיה אלגואדש. אחרי התנצרו נקרא בשם פאולוס די סנטא מריא וגם בשם פאולוס די בורגוש. התשובה שכתב לרעו יהושע אלורקי מובאה ב"אוצר נחמד" מאסף ליצחק בלומנפלד חלק ב' צד 5 והמו"ל אומר עליו כי נלעג לשון היה זקן אשמאי הזה, ומכתבו אין תואר ולא הדר לו. וזה לשונו (חסרה תחלתו): |
|
...דברים אלו הם מכלל השמונה קושיות (טענות) שהקשית על ביאת המשיח שאין דעתי להשיבך עליהם לסבה הנזכר, ואין כונתי עתה זולתי לבאר באיזה צד ראוי לכל בעל דת לחקור בפנות אמונתו, ושמאמין בתורת משה רבינו ע"ה אשר אחד משורשיה הוא ביאת המשיח ראוי עליו לחקור הכתוב והמקובל במשיחנו אם הוא המיועד שהחקירה הזאת אינה כנגד האמונה אבל היא מתחזקת אותה. וחקירה זו היא פתח תקוה אשר בה נכנסתי במסורת הברית אני עם חברי. וזה השער לה' צדיקים יבואו בו, ונתבאר מזה שאין דת הישמעאלים ראוי לחקור עליה שהרי אין חקירה זו נופלת תחת שורשי תורת מחמד. גזירה שנית שאין שום דת מזוייפת מחייבת חיוב פנימי ר"ל נפשי וזה מבואר בנפשו, ותיחייב מזה שהנולדים בדת מזוייפת מחויבים לחקור על פנתה אם היא אמת אם לא בכל הפנים מהחלוקות הנ"ל מבלי חטא נפשי, אבל מחויבים בזה. ואחר ביאת המשיח העולם חייב להתנהג בתורתו כמאמרו: |
ולתורתו איים ייחלו (ישעיה מב, ה).
|
|
שמא תאמר ובמה יודע איפה אם הדת שנולד בה שום אדם מהמזויפות אם לא אחר שכל דת מאלו מוחזקת עצמה באלהית? התשובה בזה כאשר כתב הרמב"ם ז"ל בחלק שני ויפה עיין, עליו (עיין שם היטב). ובמדה ההיא נידון אצלכם. ולפי זה שרש הדת הנוצרי הגר באנגלאטירה שהנחת אין ראוי לו לבדוק ואינו מחויב לחקור בשרש הדת האחרת המזויפת שאינה מחויבת כלל. אבל הישמעלים מחויבים לדרוש אחר דת המשיח המחייבת בני אדם כלם. ומה שכתבת - |
"מי יתן [104] וידעתי ואמצאהו, והאמת כי לפי שקול הדעת וכו'".
|
|
תשובה: אבל הדעת גוזר היות אמונה אמתית האלהית מדרכת לחיים הנצחיים, ולזה נגלה דעת קצת מגדולי החוקרים בשומם מקום להאמונה הידיעה המחקרית, ואכן טעו כאשר הוכיחו חכמים, ואין זה מקומו. וחסרון האמונה נחלק לשני חלקים: אם העדרות גמורה כמו שיקרה לקטנים קודם שיגיעו לכלל דעת ואז אין בהם בחסרון האמונה עון אשר חטא כ"א עונש בלבד ולא תחייב חייהם להיותם בצער, אבל ישאירו העדרו ההשגחה לבד מעין זכות, כאשר אין זכות אצל בן רשד רבך הגוזר בנפשות הסכלים שאין להם שום השארות לחסרון השגתם. ואם קניינית כמו שיקרה לגדולים המגיעים לכלל דעת, באלה חסרון האמונה עון גדול, שהרי בלב כל האדם נטוע להשתדל בהשערות מה דאפשר. ודעת חכמי אומתנו שכל בן דעת ידון בדעת לחקור האמונה שבה נושע באמת ובלב שלם, וישתדל בזה כל מה דאפשר ובלי שום התרשלות, שהשם אשר לו נתכנו עלילות יאיר פניו. ואף אם יהיה בקצה הארץ לא יגרע מצדיק עיניו להשפיע בלבו מאמונתו ואהבתו מה שמספיק לתשועת הנפש. ואף אם לא בא במים הקדושים בחסרון ההבנה יטהר בטבילת רוח הקודש, ואם בזה הוא מתרשל הוא רשע בעונו ימות. ודרכי ה' יתכנו כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. אל תשת לבך לדקדוק המלות רק להעניינים, כי באמת לבבי פונה היום מהלשון העברי ואני טרוד בלמודי מבלי פנאי להוציא דבר מתוקן כראוי. תורף חתימתי: נאם אחיך ישראל אחר לוי משום פסולו של ראשון ודורש ללויה שניה, ויהיה חביב אחרון לשרת בשם אלהיו משיח צדקו להתקדש בקדושתו של אהרן. לפנים בישראל לא ידע אל שלמה לוי ועתה כי עיניו יחזו את האלהים יקרא פוילו די בורגוש. |
