| האיגרת נערכה בידי שלמה זלמן חיים הלברשטם, על פי כתב יד פארמא |
|---|
|
תקציר: חרם שהטיל ראש הגולה מדמשק, בשנת 1288 לספירה, על שלמה פטיט מעכו שיצא נגד ספרו של הרמב"ם "מורה נבוכים". מילות מפתח: חרם, ויכוח על לימוד פילוסופיה, רמב"ם, מורה נבוכים. |
|
מן דוד ראש גלויות ישראל, בן דניאל ראש גלויות כל ישראל, בן דוד ראש גלויות כל ישראל, בן יוסף רבא דכל ראש גלויות כל ישראל, בן זכאי ראש גלויות כל ישראל, בן עזריהו ראש גלויות כל ישראל, בן שלמה ראש גלויות כל ישראל, בן יאשיהו ראש גלויות זק"ל. לפי הדרת אחינו אהובינו הקהילות הקדושים, הדבקים בדתי אל קדומה מעולם ודורשים, ואל מצוות ה' חשים, צדיקים ופרושים. המה הדרים בכל מקומות מושבותיהם בראשם הזקנים היקרים, וראשי הקהילות האדירים, וחזניהם ומלמדיהם הנבחרים, ומבחורים הברורים, ויתר הגיבורים הנשארים. ימציאם אל ושכל טוב, לפני השמים יהי רטוב. וברכת שדי תחופף עליהם, ותנוח שלום בארמונותיהם, ויברכם כאשר דיבר להם. נודע להדרתם, תגדל גדולתם, ותגבה מעלת נצח, כי אין בעולם מעלה יתירה מן הענווה, שמשה איש האלוקים לא נשתבח אלא בה שנאמר והאיש משה ענו מאוד, ואמרו חכמים: כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, והמגביה עצמו הקב"ה משפילו. וכל המגביה עצמו בשררה שררה רודפתו, והאיש המשפיל את עצמו והבורח מן השררה, יהא אוהב שלום ורודף שלום כאהרון קדוש ה', ויהא שונא למחלוקת ולאבק לשון הרע, ואל יהרהר אחר מיטתן של חכמים. בא ולמד שמשה איש האלוקים במחלקותו של קורח עמד והלך אצל דתן ואבירם, כדי שיתן שלום בתוך העדה. והקב"ה אוהב שלום שנאמר: עושה שלום במרומיו, וזו היא דרכי אוהבי שלום, שונאין למחלוקת. וכל המגביה עצמו לכל מי שהוא גדול ממנו בעיניו, ויאהוב השררה וירדוף המחלוקת, ואחר הגאווה יעשה תורתו קרדום לחפור בו, ואל ילמוד תורה לשמה אלא כדי שיאמרו בני אדם רב פלוני אמר כך וכך ענהו, ולא יעשה בר פלוגתיה אלא גדול בעולם או מי שיצא שמו בכל הארצות ובכל המקומות כדי שיצא לו שם בפני עמי הארץ. ואם לא יהיה גדול יכול בו לערער, יערער על ספר גדול שמת, או על ספריו וחיבוריו, שיאמרו לולי הווי פלוני גברא רבא לא היה מלעיג ומערער על ספריו ודיבוריו של פלוני ומזייף חיבוריו שטעה בהם. והם אינם יודעים מי הוא חכם, ואינם מכירים דברי חכמים כדי שיבחנו בין האמת לשקר, ומעשיו ודיבורו לא תהא לשם שמים, אלא דעתו הוצאת שמו. ועוד נודיע להדרתכם כי זמן נתינת התורה, משה רבנו עליו השלום מלמד לאהרן תורה שבכתב וכותבין אותה, ולמדו תורה שבע"פ ולא היו כותבין אותה, וכך היה מלמד לבני אהרן ויהושע ולזקנים, והיו יודעים פירוש תורה שבכתב שהוא תורה שבע"פ בלבותם, ולמדו נביאים מזקנים ואנשי כנסת הגדולה למדו מהנביאים דור אחר דור, קורין תורה שבכתב מן הכתב ותורה בע"פ מן הפה כל ימי מלכות ישראל, עד שנתמעטו הדודות וגדלו הצרות, ועמד רבנו הקדוש בן רשב"ג הנשיא וכתב המשנה. והיו קורין אותה ומפרשין אותה לפי מה שהיו שומעין מפי מלמדיהן, עד שבא רבינא ורב אשי וראו דורם כמו הדורות הראשונים, עמדו וכתבו הגמרא, והיו קורין אותה פירוש המשנה, שהייתה דעתם פנויה מצורכי הגופות והעול לא יהיה עליו דבר קשה ולא ארוך. ובעת שנתחזקו הצרות ונתמעטו ישראל, והיה הגמרא ארוך יש בו מעשיות ומדרשות מתערבות עם ההלכות, ואין כל דעת יכולה להוציא ממנו הדים לארכו, עמד רבנו יצחק אלפסי ז"ל וחיבר הלכות רבתי בלשון תלמוד מסכתא במסכתא, ולא היו הכל יודעין התלמוד ולא דרך ההלכה, ואין כל ישראל בקיאין בו. ובעת שראה הרב המובהק הפטיש החזק זיו העולם ופלאו, ממזרח שמש עד מבואו, מורינו ורבנו משה בן רבנו מימון הדיין בן ר' יוסף הדיין בן ר' עובדיה הדיין בן ר' שלמה הדיין בן עובדיה הדיין זצ"ל, זמן ישראל באלו הדורות קצר, וחייהם מצומצמים והעול הרבה, עמד וחיבר ספרים במשנה תורה הנקרא חיבור (?) בלשון הקודש, שיהא הכל בקיאין בו, ושיהיו ישראל כולם בכל מקומות מושבותיהם עומדים על הדינין וההלכות, ושיהיו יודעים לדון אפילו מלמדי תינוקות. ובעת שלימד לכל ישראל הדינין וההלכות הפסוקות, ולא יצטרך הקורא בו למקום אחר שיקבץ בו דיני ממונות ודיני נפשות ודיני קנסות ודיני טומאה וטהרה, והיה כולל כל ההלכות שבתלמוד בדרך קצרה, ואין בית דין צריך עם זה החיבור שיחתכו הדין מחיבורים אחרים בין טוען לנטען. ובעת שהשלים צורכי זמן וצורכי ב"ד שהם צורכי הגופות בעולם הזה, נשאר על רבנו אדונינו מחוקקינו שיודיענו מה יהיה באחריתנו לאחר אסיפתנו, והאיך תחיינה הנשמות הקדושות והטהורות, ושיודיענו לאי זו דרך נוטה מדעת בני אדם בעולם הבא, נתחלקו זה הדעות משעה שקראו ישראל חכמה יונית. ועמדו על איוב ודעתו ועל דעת אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ועל דעת אליהוא בן ברכאל הבוזי ועל דברי קוהלת, יהיה עליו ז"ל מצווה שיודיענו זה, שכך כתוב בתורת משה "וידעת היום והשבות את לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". וידעת - הוא ציווי עלינו לידע אמיתת הימצאו כפי כוחנו, כמו שאמר דוד לנו ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ועבדהו. היום - הוא ידיעת הזמן, שהוא תחילת הגלגל. ולאחר שנדע הזמן נדע הנבראים בתוכו ומשפטם, ותהא לנו כסולם נעלה בה עד שנגיע לידיעת אמיתתו. בשמים ממעל - הוא דבר שיש אחר השמים, והוא הנפשות והדעות ומלאכים שהכל בדיבורו נבראו. והארץ - הם הגופות שהם הנראים במראית העין - וחפץ שלא יניחנו לעיני העמים, אלא חכמים לקיים הפסוק "כי חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" וגו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, אם לא נדע חכמת העמים שנשיב להם שאלתם לא נהיה בעיניהם עם חכם ונבון אלא עם סכל ולכן חיבר ספר מורה הנבוכים, שהוא אלדאלה, שיודיענו בו פירוש פסוקים שהם נוטים לדברי בעלי קומה וגשמות, והם חסרי דעת שאינם מכירים ויודעים שהפסוקים יוצאים מידי פשוטן. ועוד אמר הנביא "חוד חידה ומשול משל", ואמר משלי שלמה בן דוד, וכתוב "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה", ואמרו חכמים "דברה תורה כלשון בני אדם", ולולי שדיבר לנו ה' כמו שאנחנו מדברים זה עם זה, לא היינו מכירים ומבינים דבריו. לא כמו שבעלי קומה אומרים ומבינים הפסוקים כפשוטן בר מינן. ומנכון שיעלה דרך זה על לבנו או על לבבכם, או תסמוך עליו דעתנו או דעתכם, וממורה הנבוכים נדע איזהו הדרך הנכונה והטובה שנלך בה מכל הדרכי,ם ונמצא מרגוע לנפשנו באחריתנו. ולא כתבנו זה כתבינו אליכם, ברוכים תהיו לאלוקיכם, אלא ששמענו שעמד בעכו איש אחד ושמו שלמה בר' שמואל, וערער והלעיג על דברי האור המובהק מורנו ורבנו משה בר' מימון תמ"ך בספר מורה נבוכים, בשביל שאינו מבין דבריו, ולא טעם טעמם, ולא נכנס לפרדסם, עדיין הוא מחוץ לגינתם, ולא אכל מדבשם ולא שתה מיינם. ומנהגו של עולם כך הוא: שכל מי שאינו יודע דבר, או אין דעתו להגיע לעומקו, יהיה שונא לו ומבקש רעתו. ושמענו שיאמר שלמה דנן שראוי לגנוז ספר מורה נבוכים שהוא נוטה לספרי מינים. ויראה לנו, שלא אמר אלו הדברים שלמה דנן אלא שהוא רודף שררה ומבקש מעלה גדולה כעדת קרח שביקשו כהונה שנ' "ובקשתם גם כהונה", ולא נפל בידם אלא קללה, שנאמר "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ותכס על עדת אבירם". כך שלמה בר' שמואל שבעכו ארור יהיה לאלוקי ישראל, ובחרם ה' צבאות יהיה, לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים. אם יחזור או יאמר דבר לעג או ערעור על דבר מדברי הר' המובהק הפטיש החזק הר הגבוה מורנו ורבנו משה בר' מימון ז"ל, או יאמר לבן אדם שספר מורה נבוכים ראוי לגנוז, ובכן יהיה כל בן אדם שיקרב בארבע אמות דיליה, בר ממאן דלא ידע וממאן דמוכח ליה. ובחרם ובנידוי יהיה כל איש ואשה מישראל שידבר תועה או דבר גנאי על דבר מדברי הגאון רבנו משה בר' מימון ז"ל, או יגזור גזירה או יחרים או יסכים על מורה נבוכים או על ספר משאר ספריו לגנוז או לבטל הקריאה בהם או באחד מהם בין ביחיד בין ברבים. ובחרם ובנידוי ובקללה ובשמתא יהיה כל מי שיוציא מתחת ידו או יחזיק או ישאיר תחת כל יכולתו בין בגלוי בין בסתר בין בהערמה כתב או הסכמה או חרם או נידוי, מוכיח על גניזת דבר מכל חיבוריו וספריו או מניעת הקריאה בהם. ובזה החרם והנידוי יהיה כל מי שיקרא בזדון או יראה או ישאיר תחת ידו כתב כולל או פורט, בין בפירוש בין ברמיזת דבר מן הדברים שמנענו הנה בקהל קהילות ישראל או בין אנשים יחידים. ובחרם יהיה מפי בית דין העליון ומפי בי"ד התחתון, ומפינו ומפי סיעתינו והשומעים אל משמעתנו יהיה כל מי שילשין או יקביל לפני אומות העולם, כדי לגנוז דבר מן הדברים והחיבורים שדיברם וחיברם רבנו ומורנו משה בר' מימון תמ"ך או לבטל הקריאה בהם. וכל אלו החרמות והנידויים עשינום בתוך קהל ועדה על דעתי אני דוד ראש גלויות כל ישראל ודעת קהל שאין להם הפרה אלא ממני. וכל שיעבור על זאת ההסכמה שהסכמתי עליה, או על הנידוי שיצא מפי אנא ריש גלותא דנן, או על דבר מכל הדברים האלה שכתבתי, או יאמר שהתרתי כולה או מקצתה, או יבטל דבר מכל דברי ההסכמה הזאת - יהיה לאלה ולשבועה, מובדל ומוקצה מדעת ה' ולכל החרמין ולווטין ליהוי פתו פת כותי ויינו יין נסך ובשרו בשר חזיר ספריו ספרי קוסמין. וכל העוזר מבני ישראל למי שיעבור על זאת ההסכמה, יהיה כמו העובר, מנודה ומוחרם הוא וביתו, וממונו ואל יראה בנחמת ציון . וכל המקיים ההסכמה הזאת שהסכמתי עליה אני דוד ראש גלויות ישראל בריה דמלכנו דניאל ראש גלויות כל ישראל זק"ל, נין הגבר הוקם על משיח אלוקי יעקב ונעים זמירות ישראל לקיים בו מקרא שכתוב "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה". וחס ושלום שיהיה בישראל מי שיעבור ההסכמה ויקבל הנידוי עליו, או יכניס לביתו אלו האלות והחרמות. ואם יהיה בר ישראל שיעבור עליו רוח שטות, ויכנס תחת הנידויין והחרמות, אין לבן ישראל רשות ממני בעולם שיתירו, חוץ מהרב הגדול בחכמתו ומכובד לנגד ה' ונחלתו יקר רבנו דוד ירום הודו מעלה מעלה ירחיב האלוק גורלו ועל אויביו ישליך נעלו וישמור מלכד רגלו, בן כבוד הדרת יקר משרת פינת יקרת רבנו הטהור החסיד ראש החכמים אברהם בן רבנו ומורנו משה בר' מימון ז"ל, שאני ראש גלותא דנן נתתי לו רשות להתיר לכל מי שיעבור על זאת ההסכמה. וזה הרשות נתתיהו לכבודו, בתנאי שהעובר לא יתירו עד שיעמוד בין עשרה אנשים על כבוד קברו של רבנו משה ז"ל, ויניח מצנפתו מצווארו, ויתוודה בחטאו, ויאמר "חטאתי עוויתי לאלוקי ישראל ולכבוד מורנו משה בר מימון ז"ל", ויאמרו העשרה שהם מישראל "מחול לך". ולאחר שיביא כתבם ועדותם בקיום לבית דינו של רבנו דוד ראש כלה, בריה דהחסיד הטהור אברהם יגדל יקרו, ואחר כך יעמוד על רגליו העובר לפניו בבית דינו ויתיר נידויו, ואח"כ ידברו אנשי מקומו עמו. ואם לא יעשה העובר שאמרנו, לא יתיר נידויו. ואם העובר יעמוד בזדונו ולא ינהוג בעצמו בנידויו מנהג המנודים, יכתוב בנידויו כתבים על כל מקומות ישראל וינהגו בו מנהג מנודים. ועתה, ברוכים תהיו, היזהרו לנפשכון, ואל תעלו שמתא לבתיכון, כי קללת נשיא היא קללת כל ישראל. והקב"ה יכלה קוצים מכרמו, ויברך את כל עמו ישראל בברכות כפולות ומעולות, ויפרוש עליהם ענני הברכות והשלומות מעתה ועד עולם סלה. כתבתי בכתב יד אני דוד ראש גלויות כל ישראל דנן, באייר שנת אלפא וחמש [מאות] ותשעין ותשע שנין [בכי"מ: ותקצ"ו וצ"ל: ותקצ"ט] [1288 לספירה] שנין למניינא דרגלינא ביה בחסנא עברא מדינתא דאתור דעל דגלת נהרא מותבא רשותיה דעבד ה' דוד ריש גלותא דנן ושלום. ואלה הם שמות החכמים הנכבדים והתמימים הסרים אל משמעת אדונינו ראש הגולה שחתמו על הסכמתו זאת: אביתר הכוהן בר' שמואל הזריז נ"ע. עמנואל בר שמעיה נ"ע. משה בר' יוסף נ"ע. יוסף בר סעדיאל נ"ע. עובדיהו בר' בנימין נ"ע. משה הכוהן בר אבי המדא ש"צ. אברהם בר דוד נ"ע. עלי בר' משה נ"ע. אביתר הכוהן בר יפת נ"ע. אברהם בר עמינדב נ"ע. דוד הלוי בר' סעדיה החזן רי"ת. |
