נתן בירנבוים נולד בשנת תרכ"ד (1864) בווינה ונפטר בליל שמיני של פסח תרצ"ז (1937) בסכוונינגן שבהולנד. מוצאו ממשפחות חסידים ורבנים. בגיל תשע-עשרה הקים בוינה אגודת סטודנטים יהודית-לאומית ושנתיים לאחר מכן התחיל להוציא לאור דו-שבועון יהודי-לאומי בשם "אמנציפציה עצמית". בירנבוים הוא שטבע את השם "ציונות". בימי הקונגרס הציוני הראשון (1897) עבד במחיצתו של הרצל, אולם התרחק ממנו בשאלת הציונות המדינית. בירנבוים תבע לעשות את תרבות המוני היהודים במזרח אירופה ואת שפתם - שפת יידיש - למרכז הלאומיות היהודית. מגמה זו החזירה אותו בהדרגה אל מסורת היהדות ואל אמונתה.

בימי מלחמת העולם הראשונה הפך ר' נתן בירנבוים לבעל תשובה, והוא פרסם קול-קורא "דברי העולים" (תרע"ז-1917) בעברית וביידיש, פרסומו הראשון אל הציבור החרדי. חלקו העיקרי מתפרסם כאן כלשונו, ויש להבינו על רקע זמנו.

לאחר תום המלחמה שימש זמן מה מזכיר אגודת ישראל העולמית. בשנות העשרים והשלושים המשיך לפרסם ספרים, מאמרים וכתבי עת, בהם ביקש לעשות נפשות לרעיונותיו למען חישול היהדות הנאמנה והתעוררותה למלא את צווי השעה. השפעתו הייתה ניכרת בקרב הנוער החרדי בארצות רבות ובייחוד בפולין.

שלומי אמוני ישראל! הנכם מתרעמים על הבוגדים, כי למען הקל מעליהם, סרו מתורת ד'. ואתם הדבקים בה,
האינכם מקילים מעליכם?
האין הקלתם תוצאת הקלתכם?
מדוע אינכם מתרעמים על עצמכם?

הנכם מתברכים בכל יום, כי בחר ד' בכם ונתן לכם תורתו. הלא גם ציווה לכם להיות לו לעם קדושים?
מדוע אתם רק מתברכים על בחירתו ואינכם מתקדשים כמצוותו?
האין זאת מרצונכם להקל מעליכם?

הנכם מחכים בכל יום, שהקב"ה ברוב רחמיו ובחסדו הגדול ישלח לכם את משיחו מקרבכם.
-מדוע אתם רק מצפים למתנת חנם של חסד תחת לשפר מעשיכם ולזכות בשכר צדקותיכם בביאת המשיח?
האין זאת מפני שאין דרך אחרת לשכר הזה. כי אם דרך העלייה למדרגה העליונה של דבקות בתורה ולמדרגה העליונה של הקדושה שאפשר לבשר ודם לעמוד בה - ואתם, כבדה בעיניכם העלייה הכפולה הזאת ורצונכם רק להקל מעליכם!

הנכם יודעים היטב את דברי התורה ודרכיה לעלות בהן בקדושה, מדוע לא עליתם?
לא עליתם בקדושת דעת ד'!
הלא מפני שאין דעת בלי כונה ואין כונה בלתי סור ממהומות העולם - ואתם, קשה לכם להשתחרר מאלה, אתם רוצים רק להקל מעליכם!

לא עליתם בקדושת הרחמים!
הלא מפני שהוא ברצון הקב"ה כי תרחיבו את חובות אדם לחברו הלוך והרחיב, ולזרוע צדקה סביבותיכם - ואתם חפצים רק להקל מעליכם!

לא עליתם בקדושת התפארת אשר חלק הקב"ה ממנה לבשר ודם!
האין זאת על כי לא שמרתם את ... ידו, לזכור את הדרת פני אבות אבותיכם ואת החן הטהור של אמות אמהותיכם ואת יפי אוהליהם, ולאהוב סדרים ונקיות ברשותכם הקטנה כמו הש"י אוהב סדרים וטהרה ברשותו הגדולה - ומפחדים אתם פן תגרע מנוחתכם, רוצים אתם רק להקל מעליכם!

הנכם צועקים על זמננו כי מוסיף סרה, מדוע אינכם צועקים על עצמכם אשר לא עלתה בידכם לגבור על הזמן ולהקים לכם דורות של ברזל שיוכלו ללחום נגד זרם זמנים טמאים, ולברוא לכם זמנים טהורים אשר בהם יבריאו דורותיכם הנחלים?
הנכם מקנאים לד' איש בעמיתו, מדוע אינכם מקנאים קנאת ד' צב-אות בכלל-ישראל?

מדוע אינכם מסירים את המכשולים מדרכיכם למען לא תוסיף הסרה להתפשט ולהתגבר בכל דור ודור?
הלא מפני שיאה לכם יותר לטפל ביחיד, מלחשוב ולעשות בעד הכלל, כי רוצים אתם רק להקל מעליכם!

צדקתם לבלתי שמעכם אל המסיתים הרוצים לסכל את דעתכם לשתף את תורתנו הקדושה עם דרך ארץ זרה לה,
אך מדוע לא הוצאתם ממנה את דרך-הארץ שבה להביאה לתוך חייכם?

מדוע אתם מוכרחים להחזיר על פתחי אחיכם הסרים, המניעים ראשיהם אחריכם?
מדוע אינכם צועדים צעד מבלי הסמך עליהם?
מדוע נעשיתם בידיהם ככלי שעשועים בידי הילד?
מדוע זה כבר לא התלהט ולא התגלה הניצוץ האלוקי שבקרבכם במפעלות כבירות לכבוד ד', לכבוד תורתנו ולכבוד עמו?
מדוע קצרה ידכם?

הלא מפני שלא אספתם את הכוח הצפון בין מאמיני ישראל, ולא הוצאתם את דרך-הארץ שבתורה שתהי' לכלי קרב, להלחם נגד זרם הנשחת ונגד הסרה ולעלות ממדרגה למדרגה בכל הקדושות?
וזאת כי אתם רוצים רק להקל מעליכם!

צדקתם בהיזהרכם בסייגים העשויים לשמור את היחיד מן העברה. אך מדוע לא גדרתם גם גדר שיגדור בעד פרצת כלל-ישראל, ולא קבלתם עליכם סייגים עשויים לשמור את כנסת ישראל מהסרה והאבדון שהולך ומתפתח לעינינו? מדוע לא נזהרתם מן הניסיונות של שכנות רעה, חינוך רע ודרך נכר? הלא מפני שעצלים אתם ודואגים רק בעד דרכו של כל אחד ואחד בעולמו ולא בעד דרך הכלל שממנו דרכי היחידים נפרדות.

הנכם רואים את דרך כלל ישראל, את הסכנות ואת הניסיונות אשר בכל עבריו. מדוע לא פקדתם פקידים להטיב את הדרך ולהציב ולסדר את בני ישראל ולתת להם צידה, למען לא ישחתו ולא יאבדו במהומות העולם והזמן?

הלא מפני שאין בכם רגש האחדות והסדר וכל מחשבותיכם המה רק להקל מעליכם!

יש לכם רבנים בכל עדותיכם, מורי הוראה. מדוע טחו עיניכם מראות עד כמה קצרי יד המה ביניכם, כי משעובדים הם לתקיפים, תקיפי הכיס ותקיפי המצח, ותחת אשר היותם למנהיגים נהיו לבטלנים?

מדוע אינכם רואים כי כל אחד מהם יושב בדד ולשווא כשומרה נשכחה בלילה, תחת היותם יחדו צבא מסודר של שומרי האמונה, מוסיפי קדושה, מגדילי כבוד התורה, לומדי' ומקימי'?
מדוע לא הצבתם לכם את החיל הזה במשטר וסדר?
הלא רק מפני שאוהבים אתם לעשות אך את הקרוב לידיכם ולעיניכם? כי רוצים אתם רק להקל מעליכם!

עד מתי תקלו מעליכם?
עד מתי תביטו על הסרה בחבוק ידים?
עד מתי תוסיפו את המעל בעצלותכם?

קומו, חגרו מעש! ואם אין, יקים ויחגור ד' דור בא תחתיכם, ואתם תישאו את חטאתכם לעולם!
קומו מחום מושבכם ועלו בקדושה לקראת המשיח!
עשו סייגים בעד כללכם ושימו לכם פקידים לנצור אתכם ממעל ואבדון וישמרו עליכם ועל כל מפעל ידכם ועל כל רגע שבחייכם!

חסו בצל שומרי האמונה העוזרים זה לזה לפי משמרותיהם ולפי מעלותיהם, השומרים אוצרות התורה בעדכם, המקרבים אתכם לחסדי הבורא, המצווים ואוסרים לכם לפי התורה ולפי דעתה והשומרים ומוסיפים את כבוד התורה ואת כבודכם לפני אומות העולם!

אל תאמרו: רחוק הדרך ללכת בה, גדולים המעצורים מהתגבר עליהם - כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל! כאשר אך החלו לעבוד לו באמת ובהתלהבות, אזי יהי' עמכם ויצליחכם בכל דרכיכם וייתן לכם רוח עצה וגבורה לגבור על כל המעצורים והמכשולים מבית ומחוץ הלוך וגיבור. כי איך יעזבכם בצאתכם לעבודתו הקדושה? אל תהיו קצרי רוח! אל תצעקו ואל תייללו! רק עשו, עשו! כי עת לעשות!

המורדים-עובדי-האלילים [כך כינה בירנבוים את החילונים] עשו את גולם הטכניקה לאדונם האיום של בני האדם. הם שדלו את בני האדם להאמין כי טרטור המכונות, זמזום החוטים, גלגול קרונות הרכבת, חוצפת גורדי השחקים, המולת הבורסה ופטפוט העיתונות מהווים את משמעות חייהם ואת הקדמה. הם הפכו והמסו להם את פנים-פנימיותם של החיים עצמם על ביטוייהם למנגנונים, מכנו אותם עד לתוך-תוכם. הם דחפו אותם לתוך מבוך עצום זה של ברזל, אבק, זוהמה, תאווה, שיגעון, כזב ושממון ועוד עשו אותם גאים בגורל הזה.

אחיי לדעה ואני מכינים את עצמנו כעת להתייצב בקרב עמנו בתור "עולים". בברית העולים רצוננו לעשות את אמונת המשיח לדבר של ממש. רוצים אנחנו לעשות למען קרב את ביאת המשיח על ידי שאיפה משותפת לקדושה. אנחנו בטוחים בכוח הדוגמה ומקווים שבזמן לא רחוק כל היהודים אנשי אמונה יהיו ל"עולים".

אחרית דבר ל"עם ה'" ("ישורון" 5, 1918)

אין יהודי מאמין שאינו יודע שעלינו לצפות לביאת המשיח, שבכל יום ויום אנו מחכים לו אף על פי שיתמהמה. אולם נדמה לי שהאמונה הנפלאה הזאת במשיח שעתיד לבוא לגאלנו ולגאול את כל האנושות ממצוקת החטא, אמונה זו חיה בלבנו רק חיים מדומים. במקרה הטוב ביותר אנו רק מצפים לבוא המשיח בחסדי ה' כי לא תמנו, ואין אנו חושבים כלל ועיקר לקרב את בואו במעשינו, בהבטחת קיום המצוות ובעלייה בקדושה. חושבני שהמשיח נעשה לגבינו שם עצם יגע המעורר חיוך מתוך עייפות ורחמים. כמעט ואין אנו מדמים לעצמנו דבר ממשי כשמזכירים אותו, כל שכן שאין דמיונו מבעיר אש בדמנו ואין הוא מעורר אותנו להעלות ערובות לקיום תורתנו ולעלות מקדושה לקדושה. לכן אין אני יכול לשתוק, אלא אני חייב להזהיר ולתבוע: למדו להעלות בלבכם כיסופים למשיח!

מאדם חילוני לאיש מאמין (תרע"ט-1919)

אין אני מסתפק במה שהשגתי עד כה [בדרכי אל היהדות], אלא אני ממשיך להיאבק על נושא הכרתי. בכל ימי היותי חילוני היו רגעים שבהם התעורר בי משהו שלא התאים להכרתי [החילונית], ותמיד הרחקתי אותו ממני ביד ברזל, כי ראיתיו כחולשה שאסור לי להיכנע לה.

במשך הזמן פחתה יכולתי לעצום את עיני בפני התובנה, שהמודרניות, שבשעתה קיבלו אותה בברכה בשל הבטחותיה ותקוותיה הגדולות, הגיעה לכלל מצב שיותר ויותר דמה למצב של פשיטת רגל. הציפייה ל"שחרור הפרט" לא הוציאה את בני האדם מתוך מבוך החיים, הישגי המודרניות נתמלאו צלילים צורמים, מנהיגיה התגלו כדמויות המעוררות גיחוך. יתר על כן, נתרבו המקרים שחוסר הסובלנות של מדעי הטבע הרשמיים, לגבי כל דחף היורד עלינו מן העולם שמעבר לחושינו, נראה לי חשוד.

ואז נעמדתי עין בעין מול המהפכה הרוחנית היחידה האמיתית שהייתה מעולם, היא המהפכה שיצאה להרחיק את האדם מן הדרך המובילה מן העולם אל האלילים ולהביא אותו אל הדרך המובילה מן הא-ל היחיד ועמו - אל העולם; היא המהפכה שהכניסה אל ההיסטוריה האנושית את החידוש הגדול של היהדות בתור תורת חיי המעשה.

שבעתי רוגז מ"קידמת" אירופה וממה שקרוי "האנושיות החופשית" שלה. זוהי התחפשות של אנשים קטני קומה, המשחקים תפקידם של א-לים ולאמיתו של דבר שוקעים הלוך ושקוע - ברפש.

אם מציאות ה' היא אמת - ואמת זו כבר הייתה אמת ודאית לגבי - ואם נכון הוא שהעם היהודי הזה, למרות רצון הגויים ולמרות תביעות החושים, התהווה בדרך שונה מכל האחרים והכיר במציאות ה' ראשון בין כל העמים - וזאת אמת לאמיתה - כי אז לא יכול להיות ספק בכך שה' הועיד אותו להיות שונה מכולם ובחר בו להיות חלוץ ידיעת ה'. הוא צייד אותו במשימות ובמצוות מיוחדות והציג אותו במקום המיוחד לו.רצוני להשיב לאותם אנשים המפרשים את חזרתי בתשובה כאינוס עצמי מתוך שכביכול התייאשתי מהיותי יהודי. אולם מרגיש אני שדבר זה הוא מעל לכוחותיי, שכן אנשים אלה אינם מסוגלים לתאר לעצמם, כיצד "אדם נבון", "אדם משכיל", "איש רוח" יכול עוד היום להיות איש דתי, למרות הגילוי הכביר של דתיות אנושית בכל הזמנים ובכל העמים, ובייחוד גם בגדולים מבין אישי ההיסטוריה - וכיצד אתאר לאנשים האלה את החזיון הזה?

אכן, ככל ששייכותי אל היהדות המסורתית נעשתה בלתי-מסויגת ובלתי-מוגבלת יותר, כן גדלו תביעותיי מן היהדות של אנשי אמונה וכן פחתה יכולתי להימנע מן התחושה שיהדות זו אינה עומדת על גובה תעודתה ומן הצורך הנפשי לתת ביטוי לתחושה זו.

מאז שובי אל הקהילה הגדולה של יהדות הדעת והחיים בעבר, בהווה ובעתיד, והנני חבר פעיל בה, הרי אני חש במובהק את הגדולה והשמחה של חיי יהדות האמת. דווקא משום שזמן כה רב אכלתי את לחם הנכר, צומחים לי עתה כוחות חדשים במולדת.

"ישורון" (11, 1924)

בחירת ישראל היא חלק מאוצר החזונות של היהדות. היא מנוגדת לעקרון של "אני ואפסי עוד", השולט בכמה דתות אחרות. היהדות אומרת "אני ואפסי עוד" רק לגבי יהודים. מעבר לכך אין היא שוללת מן היחידים שבין הגויים את חלקם בעולם הבא - "חסידי אומות העולם" וכו'. יתר על כן, אין היא שוללת את האפשרות של דת אחרת, נקיה מפגמים, לגבי לא-יהודים, אך אין פירושו של דבר שמקרה כזה קיים עד היום. אין היהדות מצפה אלא לניצחון אמונת ייחוד הבורא על כל מסקנותיה לגבי הכרת האדם, מוסריותו ותרבותו. לצורך זה אין היא רוצה לגייר אלא ללמד בדרך של מתן עדות ודוגמה.

בשירות ההבטחה (תרפ"ז-1927)

האורתודוקסים "הצעירים" מדגישים וחוזרים ומדגישים שוב ושוב שאפשר להיות יהודי אורתודוקסי ובו בזמן אדם מודרני. הם אינם יודעים שיהודי הנאמן למסורת אכן חייב לאמץ לעצמו את המידות הטובות שבסביבתו - עד כמה שהן כאלו, הווה אומר, עד כמה שהן עומדות במבחן משפט התורה - ושעליו לשאוף אל המטרה הגבוהה ביותר למען עצמו, למען עמו ולמען האנושות, אולם דווקא משום כך הוא לעולם ועד לא יוכל להיות אדם מודרני.