פנמה
רועה נאמן
מחבר: אליהו בירנבוים
מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"
תקציר: הקהילה היהודית בפנמה היא פלא בעולם היהודי, בהיותה נטולת התבוללות לחלוטין. המתכון הסודי מורכב מתבלינים סוריים ומנהיגות נוסח הרב ציון לוי.
מילות מפתח: קהילות יהודיות, פנמה, הרב ציון לוי
תייר יהודי שמגיע לפנמה, צפוי להתרשם משני פלאים: תעלת פנמה והרב ציון לוי, רבה הראשי של הקהילה היהודית בפנמה. תעלת פנמה, כזכור, היא תעלת ספנות חשובה החוצה את מצר פנמה באמריקה המרכזית ומחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. זוהי תעלת סכרים אשר בנייתה היתה אחד האתגרים ההנדסיים הגדולים והקשים בהיסטוריה, והיא נפתחה לתנועת אוניות בשנת 1914.
אולם מאמצים לא פחותים ואמנות הנדסית ייחודית הושקעו גם בקהילה היהודית בפנמה כדי להגיע למצבה הנוכחי היום: קהילה ללא התבוללות. אחד המאפיינים החמורים של קהילות העם היהודי בתפוצות הוא תופעת ההתבוללות ונישואי התערובת. מעט הן הקהילות אשר הצליחו לבנות סכרים בפניה, והגיעו למצב בו אין נישואי תערובת. פנמה היא אחת היחידות שבהן, והרב ציון לוי הוא המהנדס אשר בפיקחות וברגישות ניצח על המלאכה. הרב לוי משמש בקודש מזה 55 שנה ברציפות, ללא ספק הישג הראוי להירשם בספר גינס הרבני.
שני נשיאים יהודים
היהודים הראשונים שהגיעו לפנמה היו אנוסים אשר הגיעו אליה במאות ה-16-17, כאשר ספרד שלטה בפנמה. הקהילה היהודית הראשונה הוקמה בפנמה בשנת 1876, קהילה רפורמית בשם "קול שארית" הקיימת עד היום בעיר. בשנת 1933 הגיעו יהודים מסוריה והקימו את קהילת "שבת אחים", אשר מהווה היום את אם הקהילות בפנמה. בשנים אלו הוקמה בפנמה גם קהילה שלישית, קהילת "בית אל", אשר הוקמה על ידי יהודים אשכנזים אשר ברחו מהשלטון הנאצי. כיום חיים בפנמה כ-10.000 יהודים, רובם יוצאי סוריה (בעיקר חלב), מיעוטם אשכנזים, ולא מעט ישראלים שהגיעו במשך השנים.
פנמה, לפי מיטב ידיעתי, היא המדינה היחידה בעולם מחוץ לישראל שהיו בה שני נשיאים יהודים: מקס דלוולה, בין השנים 1964-68, ואריק דלוולה מדורו בשנים 1987-88.
קהילת "שבת אחים" בפנמה היא דוגמא לקהילה שיש בה כל התשתית היהודית, הדתית והחינוכית בכדי לשמור על הקיום היהודי. וכפי שאמר לי הרב לוי בפגישתנו האחרונה בפנמה: "כל מה שיש בארץ ישראל יהיה בפנמה, חוץ מהכותל המערבי". לקהילה יש שני בתי כנסת ושלישי בבנייה, 5 מסעדות כשרות, סופרמרקט ענק למוצרים כשרים, מקוואות, שלושה בתי ספר יהודיים, ישיבה, כולל ומדרשה לבנות. הכל נבנה בפאר והדר, שכן הרב לוי מקפיד על שהיכל התפילה יהיה מפואר כשאר בתי בני הקהילה.
מערכות החינוך הן חלק מגאוות הקהילה, תוצאה של מאמציו המרובים של הרב לוי לבניית יסודות לחינוך יהודי ותשתית רוחנית. בית הספר הגדול על שם אלברט אינשטיין מונה כאלף תלמידים. לצידו פועל בית ספר אקדמיה עברית עם גישה דתית-חרדית המונה כחמש מאות תלמידים, וכן בית ספר שלישי, על שם יצחק רבין, המשויך לקהילה הרפורמית בעיר.
הלכה קצבית
כל המצוי מעט בעולם הרבני, שמע ללא ספק על דמותו הייחודית של הרב ציון לוי אשר בנוסף להיותו פוסק ותלמיד חכם הוא בעל כוח הנהגה.
הרב לוי היה בין התלמידים "העילויים" של ישיבת "פורת יוסף" ולמד במחזור עם הרבנים בן ציון אבא שאול, חיים דוד הלוי ועובדיה יוסף. הרב לוי לא ניאות לצאת מבית המדרש ומארץ ישראל לפנמה מרצונו החופשי, עד אשר בית הדין בירושלים, שישבו בו הרבנים הראשיים דאז, הרב הרצוג והרב עוזיאל, קבע שהרב לוי יצא לרבנות בפנמה בפסק בית דין.
המאפיינת את דמותו של הרב ציון לוי היא היכולת לראות למרחוק. לא לחודש חודשיים קדימה, אלא עשור ושנות דור. הוא תמיד חשב "בגדול" על עתידה של הקהילה, ובעבודה מרובה ומסירות אין קץ הצליח להשיג את יעדיו.
למרות דרכו ההלכתית ואולי דווקא בגללה, הרב לוי נוהג לומר:
"לא תמיד צריך ללכת עם הראש בקיר. אם אין הקהילה ערוכה ומוכנה לחלב ישראל, לא צריך לסבך את החיים, ומה תועלת בחזרת הש"ץ בתפילה אם תגרום שלא יבואו להניח תפילין ולהתפלל במניין לפני היציאה לעבודה? מה תועיל טבילת גברים אם תגרום שנשים לא ייכנסו למקווה?".
זו היא דרך הנהגתו של הרב ציון לוי, פסיקת הלכה בהתאם לצורכי הציבור וקצב התקדמותו.
כללי הזהב
הרב ציון לוי קבע לעצמו ארבעה עקרונות בהנהגת הקהילה, שיכולים להיות לאחיעזר ואחיסמך לרבנים צעירים המתחילים את דרכם בקהילות בתפוצות:
· לא להתערב בחיים הפרטיים של אנשי הקהילה.
· לבנות תשתית של חינוך הדור הצעיר אשר תשפיע בעתיד על דרכו של כל יהודי בקהילה.
· לא לכרוך את כל תרי"ג מצוות בחבילה אחת.
· לא לקבל שכר עבור השירותים שהרב נותן.
סיפור יוצא דופן, אך במידה אופייני מאוד, הוא פרשת החמצת החתונה. באחד הימים נודע לרב כי בחור יהודי מבני קהילתו עומד להתחתן עם בחורה גויה. לאחר שהמאמצים לשכנע את הבחור לעזוב את הבחורה לא צלחו, החליט הרב לעשות מעשה. הוא הזמין את הבחור לבית הכנסת ב"שבת חתן" ערב החתונה. הרב פנה לבחור ואמר לו: קשה לי לראות שאתה מתחתן עם גויה, אבל לפחות תבוא לבית כנסת לקבל ברכה ולהתפלל לעילוי נשמת אביך בבוקר החתונה. החתן הופתע לגלות את "פתיחותו" של הרב המזמין אותו לבוא לבית הכנסת ולעלות לתורה בבוקר יום שבת, כאשר בצהריים הוא עומד להתחתן בכנסייה עם גויה. החתן בא לבית הכנסת, עלה לתורה, בירך והתברך, והציבור לא הבין מה פשר התנהגותו של הרב שנותן כבוד מלכים לחתן העומד להתחתן עם גויה. ידוע שהרב לוי לא נהג לעלות לתורה בעבר יהודים הנשואים לגויות.
לאחר התפילה עדיין נותר זמן עד החתונה, והרב ציון לוי הזמין את הבחור למשרדו בכדי "לתת לו מספר עצות אישיות לפני החתונה". הבחור נכנס למשרדו של הרב ציון לוי, ולאחר מספר דקות הרב לוי יצא מחדרו לשירותים ונעל את הבחור בתוך המשרד. כעבור מספר דקות הבחור הבין שהוא נפל "קורבן" לתרגיל, והחל לדפוק בדלתות אולם ללא כל תגובה. כל בני הקהילה כבר שבו לביתם לסעודת שבת; הבחור ניסה כל דרך מילוט ויציאה אולם ללא הצלחה.
כעבור כמה שעות, כאשר כבר עברה השעה המיועדת לחתונה, הרב ציון לוי שב ופתח את דלת משרדו ונתן לבחור לצאת. החתן המבוהל רץ כל עוד נשמתו בו לכנסייה לפגוש את בחירת ליבו, אולם כאשר הגיע האורחים כבר הסתלקו, הכומר הלך, דלתות הכנסייה היו סגורות ורק הכלה עמדה בפתח ביחד עם בני משפחתה שקיבלו את החתן בקללות וגידופים - על היותו יהודי. הבחור הבין את המסר, ושב לביתו ביום השבת ללא הכלה הגויה, אשר דאגה לגדף אותו ואת הוריו על היותם יהודים.
במשך מספר חודשים הסתובב הרב לוי עם שומר ראש בעקבות סיפור זה מפחד משפחות שני הצדדים, שאיימו להזיק לו בגלל דרכו "המקורית". לשמחת הרב ובני הקהילה "התרגיל" הצליח, והבחור היהודי נשוי כיום לאישה יהודייה.
הגורם המשפחתי
אחד המאפיינים הבולטים של הקהילה הוא שאין בה נישואי תערובת. מי שמצוי בקורותיו של העולם היהודי בתפוצות, מבין ויודע שיש בכך כמעט "נס גלוי". מחד מצב זה הוא תוצאה של המבנה הקהילתי ועבודתו של רב הקהילה, אולם מאידך, יש לציין תופעה זו כמאפיינת גם את הקהילות האחרות של יוצאי סוריה, ובעיקר חלב.
כיום יש ריכוזים גדולים של יהודי סוריה בעיקר בברוקלין, ניו יורק (הקהילה החלבית הגדולה ביותר בעולם עם כ-40,000 חברים), ברזיל (סן פבלו), מקסיקו (מקסיקו סיטי), ארגנטינה (בואנוס איירס), פנמה, אנגליה, (מנצ'סטר) ומדינת ישראל.
יהודי סוריה מתחלקים גם היום לשתי קבוצות: יהודים מחלב ויהודים מדמשק. יהודי חלב רואים את עצמם כיותר מלומדים ואריסטוקרטים, והדבר יוצר חלוקה מסוימת ביניהם. יהודי חלב נקראים בפי כל "חלבים", ויהודי דמשק נקראים "שאמים".
אחד הגורמים המרכזיים המאפיינים את הקהילות החלביות בעולם, בנוסף למנהגים, ניגונים ומאכלים מיוחדים, הוא גורם המשפחה. קהילות אלו רואות במשפחה את תבנית הכל, ושומרות בנאמנות ואף בקנאות על מקומה של המשפחה ואיחודה כדרך לשמירה על יהדותם, וכשמירה על הצעירים מפני פיתויי ההתבוללות.