ברזיל - רסיפה / הרב אליהו בירנבוים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ברזיל - רסיפה

עולם הפוך

מחבר: הרב אליהו בירנבוים

מתוך המדור "יהודי עולמי" בעתון "מקור ראשון"

תוכן המאמר:
ונציה של האזור הטרופי מספרת סיפור רב תהפוכות של חמש מאות שנות יהדות: מאנוסים המבקשים דרך לחיות כיהודים ועד ליהודים הבוחרים בהתבוללות

ברזיל - רסיפה

ברזיל מזכירה לישראלי הממוצע כדורגל, קרנבל, חופי ים ומוזיקה קצבית. אך בהיסטוריה היהודית יש לברזיל תפקיד חשוב ונשכח: היא היתה שער הכניסה של היהודים לעולם החדש. בית הכנסת הראשון בעולם על אדמת אמריקה כולה נבנה בברזיל, בעיר רסיפה, עוד בשנת 1636. רק שמונה עשרה שנה מאוחר יותר, הגיעה קבוצת יהודים אל ניו-אמסטרדם, היא ניו יורק של היום. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה. אותם יהודים שהגיעו לניו יורק היו לא אחרים מאשר יהודי רסיפה, שעזבו את המקום יחד עם השליטים ההולנדים – מאימת האינקוויזיציה. אבל לכך עוד נגיע בהמשך.

יהודים החלו להתיישב ברסיפה (Recife) החל משנת 1500. באותה תקופה היתה העיר בירת המושבה הפורטוגזית פרנמבוקו. ראשוני היהודים היו אנוסים, אשר נשלחו – לצד אסירים ופושעים - לפתח את המושבה החדשה. היהודים, אשר ראו בכך הזדמנות כלכלית ודרך להתרחק מעט מעין האינקוויזיציה, קיבלו את הגזרה בעין יפה ותוך פרק זמן קצר פיתחו את האזור והפכו אותו למרכז משגשג לגידול קני סוכר. היהודים הצליחו לפתח תחומי כלכלה רבים באזור צפון ברזיל ובהם יצוא סוכר, כספים ובורסה, ואספקת עבדים מאפריקה. הם הפכו לכוח כלכלי ומסחרי מרכזי ביותר.

כאשר היהודים גילו את היבשת החדשה ואת המאפיין שלה, החלו שאלות שונות ביחס לחיים היהודים בעולם החדש. השאלה ההלכתית הראשונה נשלחה מרסיפה במאה ה-16 לרב חיים שבתאי בשלוניקי. השאלה התייחסה לעיתוי אמירת 'ותן טל ומטר' בתפילה, לנוכח האקלים הטרופי השורר במקום, הנמצא מעט דרומית לקו המשווה.

תקוותם של האנוסים שיוכלו ליהנות בברזיל מחיים יהודיים שקטים לא התממשה בקלות. כבר בשנת 1580, החלה "ביקורת" של האינקוויזיציה על הנעשה בברזיל ונשלחו פקחים לבדוק את מצבם של הכופרים בדת הקתולית. האנשים שנמצאו כופרים בעיקר, וביניהם גם יהודים ואנוסים, נשלחו להישפט בליסבון בפורטוגל, וכאשר נמצאו אשמים, קבלו את עונשם במקום ולא חזרו לחיק משפחתם.

 

ההולנדים באים - והולכים

בשנת 1630 כבשה הולנד (הפרוטסטנטית) את המושבה, והיהודים נשמו לרווחה. משפחות יהודיות נוספת הגיעו מאמסטרדם כדי לבנות כאן חיים חדשים ואנוסים רבים החליטו לאמץ מחדש את דת אבותיהם. הקהילה שגשגה, ומנתה באותם ימים כארבעת אלפים איש, כמעט כולפ יהודים מהולנד ואנוסים מאזור רסיפה.

היהודים החלו להתארגן ולבנות חיי קהילה כפי שהיו רגילים בפורטוגל ואמסטרדם. הם בנו את בית הכנסת "צור ישראל" - הראשון אשר נבנה בעולם החדש, וכן תלמוד תורה וישיבה בשם "עץ חיים". גם רב הביאה הקהילה למקום: ר' יצחק אבוהב דה פונסקה, שהגיע לרסיפה בשנת 1642. הרב אבוהב היה דמות מוכרת באמסטרדם, בן למשפחה של אנוסים אשר חזר ליהדות ונהיה לרב. למעשה הרב אבוהב היה גם הרב הראשון ביבשת אמריקה.

בשנים האחרונות נערכו חפירות ארכיאולוגיות בבית הכנסת העתיק ברסיפה והוא זכה לשיפוץ מרשים על ידי הקהילה היהודית ומשפחת ספרא מברזיל. בתחתית בית הכנסת התגלה גם מקווה טהרה.

הוא מהווה כיום אבן שואבת לתיירים, אך גם הקהילה היהודית המקומית מקיימת בו תפילות שבת.

בתקופה בה נבנה בית הכנסת, כאשר ידם של היהודים היתה על העלינה, נקרא הרחוב "רחוב היהודים". לימים, כששבו הפורטוגזים ועמם הכנסייה הקתולית, שונה שם הרחוב ל"רחוב ישו הטוב" – וכך הוא נקרא עד היום. אפשר שזה בית הכנסת היחיד בעולם, השוכן ברחוב הנושא את שמו של ישו...

בשנת 1654 הפורטוגזים חזרו לכבוש את רסיפה מידי ההולנדים. לנוכח המצור הפורטוגזי נלחמו ההולנדים והיהודים כתף אל כתף, אך הפסידו במערכה. חופש הדת אליו התרגלו היהודים במשך 24 שנות השלטון ההולנדי נעלם בן רגע, והיהודים החליטו לנטוש את המקום ולשוב עם ההולנדים לאמסטרדם.

 

ניו יורק מחכה

שלושה חודשים נתן השלטון החדש ליהודים כדי לעזוב את העיר. העוזבים פנו לארבעה נתיבים שונים, שכל אחד מהם היה ראשיתה של היסטוריה יהודית חדשה. רבים שבו להולנד ביחד עם רב הקהילה הרב אבוהב; אחרים עזבו לאיים הקרביים (קורסאו, ברבדוס, ג'מייקה) ובנו שם קהילות חדשות. בקורסאו בנו המהגרים מרסיפה דגם בית הכנסת ספרדי-פורטוגזי לפי תבניתו המדויקת של בית הכנסת הספרדי פורטוגזי באמסטרדם.

קבוצה שלישית הרחיקה עד ניו אמסטרדם בצפון אמריקה, וייסדו שם את ראשיתה של הקהילה היהודית בניו יורק ובצפון אמריקה כולה. אמנם, היהודי הראשון שהגיע לאמריקה היה לואיס דה טורס, שהיה מתורגמן המשלחת של קולומבוס ונשאר לגור במקום. אולם הקבוצה הראשונה של יהודים היתה זו הרסיפה, שנחתה בנמל ניו אמסטרדם ההולנדית בשנת 1654. במשך השנים הגיעו עוד יהודים מאנוסי ספרד לניו אמסטרדם והקהילה הלכה והתרחבה עד אשר הקימו את בית הכנסת הראשון בניו יורק, "שארית ישראל".

יהודים אחרים לא יצאו מגבולות ברזיל, אלא פשוט התרחקו מהעיר רסיפה ומבית הכנסת והמשיכו להתגורר בכפרים, בהרים, ובאזורי ספר מרוחקים כדי לשמור את יהדותם בסתר.

ואכן, אזור צפון מזרח ברזיל, ה"נורדסטה" בפורטוגזית, ידוע כאזור המלא בצאצאי אנוסים. רובם גדלו וגרים עד היום בכפרים קטנים ומרוחקים, מנותקים מהעולם ולעיתים מציביליזציה. עד היום, המבקר בכפרים אלו ימצא משפחות רבות ולעתים כפרים שלמים השומרים על מנהגים יהודיים מובהקים המלמדים ללא ספק על היותם צאצאי יהודים. המנהגים משונים לעתים, שכן הם נשמרים לצד הדת הנוצרית – ולעתים אף ללא ידיעה שמדובר על מנהגים יהודיים או על מצוות.

 

ילד יפה מבת הדוד

המנהג המשמעותי ביותר הוא שבני משפחה נהגו להתחתן זה עם זה. בעיקר בני דודים ובנות דודות. פתגם ידוע בקרב תושבי אזור זה אומר: "בן שנולד להורים בני דודים יהיה יפה, בן שנולד להורים שאינם קרובי משפחה יהיה מכוער".

תופעה זו נהוגה עד הים באזור זה של ברזיל. טוני רבלו פריירה, עורך דין צעיר בן 34, נשוי גם הוא לבת דודתו. גם הוריו הם בני דודים ראשונים. הוא ידע שהדרך היחידה שלו להתחתן ולהקים משפחה היא אם ימצא "שידוך" טוב בתוך המשפחה.

כמו כן השתמרו המנהגים של הדלקת נרות שבת, לטאטא את הבית מבחוץ פנימה (כדי לא להעביר את הלכלוך דרך הדלת בה קבועה המזוזה), שלא לאכול בשר חזיר, ויש גם מקומות שנהגו לאכול במשך ימות חג הפסחא ירק שורש במקום לחם.

צאצאי האנוסים החיים כיום באזור זה בברזיל, חיים בדילמה עצומה, הם לא מרגישים קתולים ולא מרגישים יהודים; לא שייכים לכנסיה, אבל גם לא מהווים חלק מהקהילות היהודיות... השאלה הנפוצה בין החוקרים היא מה מספרם של צאצאי האנוסים באזור זה של ברזיל. לפי ההערכות הזהירות ביותר, מדובר על מיליוני בני אדם. אולם, לעומת ספרד ופורטוגל שם השתמרו מסמכים מסוימים בהרכיבי הכנסיות, בברזיל אין רישומים - שכן הנייר היה מוצר יקר המציאות באותה תקופה.

 

אצל בנדיטו

אחת החוויות המרתקות בנסיעתי לרסיפה היתה הביקור אצל בנדיטו (ברוך) אראוח'ו. לאחר נסיעה של מספר שעות בשבילים מפותלים בין הרים וגבעות כאשר מסביב משתרעת צמחיה טרופית, הגענו לכפר ברח'ו, לביתו של אחד מסימני הנוכחות היהודית באזור צפון ברזיל במאה ה-17. בנדיטו, אדם גבה קומה, בעל צבע עור בהיר ועיניים כחולות, הוא זן ייחודי באזור זה של כדור הארץ בו כל האוכלוסייה היא כהת עור. הרקע המשפחתי שלו כצאצא של יהודים אשר הגיעו מפורטוגל דרך הולנד, יכול להסביר את התופעה.

בנדיטו החליט לחיות חיים טבעיים, מרוחקים ממקום ישוב. בביתו יש עדיין תנור גחלים ומסביב לביתו, יש ערוגות של ירקות ועצי פרי למילוי כל צרכי המשפחה. הוא מרגיש יהודי, ולימד את עצמו לקרוא עברית ללא מורה ומלמד. הוא מתחיל את יומו בלימוד פרשת השבוע. כאשר בני משפחתו אוכלים בשר, הם דואגים להמליח אותו תחילה כדי לא לאכול דם. המסורת המשפחתית של בנדיטו היא שמשפחתו הגיע מפורטוגל לפני מספר דורות. למרות שאביו היה קתולי הוא הקפיד על מנהגי המשפחה: לא לאכול חיות טמאות ושרצים, להתחתן בתוך המשפחה בלבד ולשפוך את המים המגולים בבית בו יש נפטר. לאחר פטירת אביו בנדיטו החליט לחפש את שורשיו היהודים. כיום הוא שומר שבת בביתו, מקדש על היין שהוא מכין בעצמו ולאחר שהוא מבדיל בצאת השבת שר עם שתי בנותיו התאומות בגאווה רבה את "התקווה".

כאשר שאלתי את בנדיטו על ציפיותיו ותקוותו, הוא השיב: "שיבנה בית המקדש השלישי לפני מותי, ואם לא תסתיים בנייתו, לפחות שיתחילו לבנות אותו לפני מותי...."

 

הקהילה החדשה

רסיפה המודרנית ידועה בכינוי "ונציה של ברזיל" עקב הנהרות והתעלות הרבות החוצות את העיר. העיר מתאפיינת במזג אוויר חם של 45 מעלות המלווה ב80 אחוזי לחות. החום משפיע ככל הנראה גם על מצב האלימות בעיר, בה נרשם ממוצע יומי של 10 אנשים הרוגים בקטטות ושוד.

הקהילה ברסיפה כיום היא קהילה חדשה: המיקום הגיאוגרפי נותר אבל ההרכב הסוציולוגי חדש לחלוטין. מדובר ביהודים אשר הגיעו בראשית המאה העשרים מרומניה, רוסיה, אוקראינה ופולין ויסדו קהילה חדשה. בקהילה חברים כיום כ1500 יהודים.

גל נישואיי התערובת מכה קשות ביהודים הגרים בעיר היפה. יודעי דבר בקהילה מדברים על 90 אחוז התבוללות בקרב בני הקהילה. בני הקהילה אינם זוכרים מתי הועמדה במקום חופה יהודית. ראשי הקהילה המקומית מודאגים ומוטרדים לגבי עתידה של הקהילה.

בית הספר הקהילתי, הוקם בשנת 1918. כיום לומדים בבית הספר 130 תלמידים, מחציתם יהודים. עקב מספר התלמידים הנמוך, הקהילה נזקקת להכניס תלמידים שאינם יהודים לבית הספר. ראשי הקהילה עומדים על כך שבית הספר היהודי צריך להתקיים גם במחיר שילובם של תלמידים לא יהודים בכתות. התלמידים הלא יהודים (גם הקתולים שביניהם) לומדים עברית, שיעורי מסורת יהודית וגם מתחילים את היום באמירת מודה אני ושמע ישראל עם עמיתיהם היהודים...

חדר האוכל של בית הספר היהודי, היה טרף במשך 87 שנה - כולל חמץ בפסח ובשר אחר - אולם בשלוש שנים האחרונות, רב הקהילה, דאג במאמצים מרובים ובסייעתא דשמיא להפוך את המקום לכשר וכיום בני הקהילה שמחים וגאים בכך.

הרב אברהם אמיתי, רב אורתודוקסי שנשלח מטעם אגודת "שבי ישראל" (בוגר שטראוס – עמיאל) עושה ניסים ונפלאות בכדי לחזק את הזיקה היהודית והזהות היהודית של בני המקום, צעירים ומבוגרים כאחד. כאשר נחת הרב אמיתי על אדמת ברזיל, המתינה לו ולבני הקהילה הפתעה לא נעימה: אלה ציפו לרב רפורמי-ליברלי, שינהיג את הקהילה על פי צרכיה ומצבה הרוחני. ראשי הקהילה אמרו לרב החדש שטוב יהיה אם ימצא את דרכו חזרה ויעזוב את הקהילה. שנתיים חלפו; כיום בני הקהילה אינם מוכנים לאפשר לרב ולמשפחתו לעזוב את הקהילה.

הקהילה הצעירה-יחסית של יהודי רסיפה עשויה אולי, בנסיבות החדשות, שלא לבייש את המסורת בת חמש מאות השנה.