רוסיה (דרום רוסיה), ויסוקי (1)
"שמע ישראל" ברוסית
מחבר: אליהו בירנבוים
מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"
תקציר: בכפרים ברחבי דרום רוסיה חיים יהודים רבים, צאצאי הגרים הסובוטניקים. משם יצאו אלכסנדר זייד, אלכסנדר פן, רפול ואולי גם טרומפלדור. חלק ראשון.
מילות מפתח: קהילות יהודיות, סבוטניק, רוסיה, ורוניש, ויסוקי
לאחר נסיעה של 12 שעות ברכבת ממוסקבה, הגענו לעיר ורוניש (VORONEZH) בדרום רוסיה. משם, לאחר נסיעה של עוד כשלוש שעות, הגענו לכפר קטן בשם ויסוקי, בו מצאתי את אחת התופעות המדהימות בעולם היהודי, בדמותם של "הסובוטניקים". אין צורך להאריך בתיאור מלא של הכפר ויסוקי, אלא רק לומר שהוא משקף נאמנה כל "שטייטעל" מצוי מסיפורי שלום עליכם או ש"י עגנון. סיפורם של הגרים הסובוטניקים הוא סיפורה של האמונה היהודית ועמידתה לאורך הדורות, בכל תנאי המקום והזמן.
הכפר ויסוקי היה בעבר כפר על טהרת הסובוטניקים, שבו שמרו שבת ויום טוב, התפללו תפילות שחרית, מנחה וערבית, היו בו שוחט ומוהל וכל הנדרש לחיים יהודיים. בשנת 1970 החליט השלטון הרוסי לנסות לפורר את המרקם היהודי של המקום ושלח לכפר משפחות לא יהודיות. כיום גרים בכפר כ-1,200 איש, מתוכם כ-900 סובוטניקים.
בחבר המדינות בכלל ובמספר אזורים נידחים ברוסיה בפרט, חיות וקיימות קהילות של סובוטניקים הרואים את עצמם כיהודים, או למעשה כרוסים בני דת משה. במשך השנים הם שמרו על יהדותם תחת שלטון הצאר והשלטון הקומוניסטי, יותר מאשר קהילות יהודיות רגילות רבות. חלקם עלו ארצה במשך השנים. כמקובל לגבי קבוצות מסוג זה, גם בני הסביבה רואים בהם יהודים ונוהגים בהם שלא במנהג דרך ארץ, אלא מתוך פליאה ואנטישמיות גלויה.
צאצאי הכוזרים?
מקורו של המושג "סובוטניק" הוא במילה הרוסית "סובוטה" – "שומר שבת", קרי כת ה"שובתים" או "שומרי השבת". התופעה החלה בסוף המאה ה-18, כאשר קבוצות של נוצרים החלו לאמץ לעצמם אורח חיים יהודי. תחילה הם הפכו ל"מתייהדים", כלומר חיו כיהודים, אולם מאוחר יותר חלקם עברו תהליך של גיור והצטרפו לעם היהודי. גל ההתגיירות ההמונית ברוסיה הגיע לשיאו בראשית המאה ה-19. כפרים רבים ואפילו מחוזות שלמים של תושבים ממעמדות שונים, סוחרים, בעלי מלאכה ואיכרים, באו בהמוניהם ונלוו לקהל עדת ישראל.
לפיכך, ישנן שתי קבוצות של סובוטניקים: אחת מהן קרויה המולוקנים, אלו שלא עברו גיור, והם למעשה נוצרים השומרים חלק ממצוות היהדות או אף את כולן. בשל הכינוי המשותף, יש בלבול בעולם היהודי, ורבים מתייחסים לסובוטניקים השייכים לקבוצה הגדולה של המתגיירים – בהם אנו עוסקים במאמר זה – כגויים, בשעה שמדובר בגרי צדק לכל דבר ועניין. לדעתי יש לשנות את שמם של אלו למתייהדים או לגרים סובוטניקים, כדי לציין את ההבדל בין הקבוצות.
ניתן להגדיר את הגרים הסובוטניקים כבניה של "תנועת ההתגיירות" של המאה ה-19 ברוסיה. תנועת ההתגיירות היתה המשך טבעי לכיתות הנוצריות "שומרות השבת", ומקורות שונים מעידים על המעבר בין ה"סובוטניקיות" המקורית, המוגבלת לשבת, לבין שמירת יהדות מלאה. התופעה גררה התנגדות חזקה מצד הצאר וכמובן מצד הכנסייה. "הגרים הלא הם אנשים רוסים", כתב ההיסטוריון יוסף קלוזנר, "שקיבלו עליהם דת יהודית מתחילה רק למחצה לשליש ולרביע – ואחר כך אף בשלמות".
אין בידנו דברים ברורים באשר לסיבה שהביאה את הגרים הסובוטניקים לעזוב את דתם הנוצרית ולאמץ את היהדות. מקורות מסוימים מציינים שהם שאלו את עצמם "אם הנצרות הולכת בעקבות היהדות, מדוע לא נקיים את המקור עצמו? את מצוות תורת משה?". בכתביהם של ראשוני הגרים הסובוטניקים שעלו לארץ מתואר דו שיח בנושא המעבר לאמונה היהודית: "למה לנו להאמין בדת שווא ותפל, אם קדושה ובנה הנולד לה מרוח הקודש, אשר זה נגד מציאות הטבע?"; דבר אחד ודאי: היה דרוש אומץ רב על מנת לעמוד מול האנטישמיות והאפליה הרודנית של רוסיה תחת הצאר, ולהחליט לאמץ את הדת היהודית בפרהסיה.
היסוד האידיאולוגי של ההתגיירות בא לידי ביטוי גם בעובדה שהגרים באו ממעמדות שונים. המניע לא היה חומרי או אנוכי, שכן כל המעמדות שהתגיירו נרדפו ונדדו ממקום למקום וחייהם הורעו בעקבות צעדם זה. היו ביניהם כפריים פשוטים, ומצד שני בעלי אמצעים ובעלי אחוזות.
ההיסטוריון הנודע ססיל רות ניסה להוכיח שלאורך ההיסטוריה היהודית נרשמו מקרים רבים של תנועות גיור, דרכן נכנסו גרים רבים באופן המוני לעם ישראל. בין הדוגמאות השונות שהוא מצטט כדי להוכיח תופעה זו, מצויים גם הגרים הסובוטניקים:
במוצאי המאה הי"ח, בימי מלכותה של קתרינה השנייה, החלה להופיע בין האיכרים ובעלי המלאכה הרוסים כת ששמרה את הברית הישנה שמירה קפדנית. אט אט התחילו לקבל עליהם מצוות מן התורה. הם שמרו על דיני הכשרות, דחו את אמונת השילוש ובמקרים מסוימים הם מלו ילדיהם, והעולה על כולנה הם קיבלו עליהם שמירת יום השבת בדחותם מפניו את היום הראשון.
תחת המשטר הרוסי הם נרדפו עד חרמה. חלקים גדולים מהם הוגלו להרי הקווקז או לסיביריה, רבים מהם עד לימי המאה הי"ט הומתו. אולם כת חדשה זו פרחה וגדלה עם דם קדושיה ומספר ההולכים אחריה הלך ורב. הממשלה שמה כל מיני מכשולים על דרכה ואף על פי כן הוסיפה התנועה כוח.
אנשים אלו לא השתנו במראיהם ובאורח חייהם מכל הרוסים האחרים, אלא שבטבור הכפר היה בית כנסת במקום כנסיה ויהודי רוסי או פולני שימש כמורה הרוחני של העדה (גרי הצדק, מחניים כ"ט, תשכ"ז).
יש הסבורים שהסובוטניקים ברוסיה היו מלכתחילה חלק אינטגרלי מהעם היהודי והם צאצאים של הכוזרים, שכן גם לאחר חורבן מלכות כוזר לא פסק קיומם של יהודי כוזר עד המאה ה-14. יש להעיר שכבר במאה ה-7 כוזרים שגרו באזור הדרומי של נהר הוולגה התקרבו ליהדות בהשפעת יהודים שגרו באזור הקווקז. לפי המסורת, המלך הכוזרי התגייר ובמשך הזמן היהדות נהפכה לדת הרשמית של האצולה הכוזרית. במאה ה-10 הושמדו הכוזרים על ידי הצבא הרוסי, ויש הקושרים את סופה העגום של הממלכה לחשש מפני יהדותה.
אלכסנדר זייד, רפול וטרומפלדור
יש לציין גם שבין הגרים הסובוטניקים יש הקרויים סובוטניקים "קראים", שכן למרות שהתגיירו הם מבססים את דתם על התנ"ך ולא קיבלו על עצמם את התורה שבעל פה. הגרים הסובוטניקים שקיבלו עליהם את שמירת כל התורה והמצוות נקראו גם "תלמודיסטים", או "שפושניקי", מלשון כובע, בשל מנהגם לכסות את ראשיהם בעת התפילה.
הסובוטניקים נטלו חלק בהתעוררות הציונית, והחלו לעלות לארץ בשנת 1880 (בעקבות רדיפותיהם של הרוסים). עלייה נוספת של בני העדה היתה בשנת 1920. ראשוני העולים התיישבו בגליל, אחרים היו בין מייסדי העיר בית שמש. רוב תושבי המושב ייטב בבקעת הירדן הם עולים סובוטניקים.
במשך השנים עלו לארץ אלפי סובוטניקים והם חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. חלק גדול מהסובוטניקים הגיעו מהכפר אילינקה, שכמעט כל תושביו עלו ארצה (בביקורי האחרון בכפר אילינקה מצאתי שנותרו במקום רק שתי משפחות). מהכפר ויסוקי עלו עד כה כ-500 איש לארץ, ועדיין נותרו עוד 900 המבקשים לעלות.
בין הדמויות המוכרות לנו בהיסטוריה של השנים האחרונות יש מספר בנים וצאצאים לעולים הסובוטניקים אשר עלו מערבות ברית-המועצות לשעבר. ביניהם השומר האגדי אלכסנדר זייד, הסופר אלכסנדר פן, רפאל איתן (רפול), ניצב בדימוס אליק רון ויש הטוענים שגם יוסף טרומפלדור היה ממשפחה של סובוטניקים.
מתוך מחקרם של ד"ר זאב חנין ווולוול צ'רנין מאוניברסיטת בר אילן (מרכז רפפורט לחקר התבוללות), עולה כי ברחבי רוסיה יש בין 10,000 ל-12,000 סובוטניקים גרים, הפזורים ביותר מתריסר קהילות. מקצתם מתגוררים במרכזיהם המסורתיים – אזור ורוניש (VORONEZH), אזור הוולגה, מזרח סיביר ומרכזה ואזור הקווקז – ומקצתםמתגורריםבפזורה. גם בארמניה יש קהילה של גרים סובוטניקים המהווים חלק מהקהילה היהודית, וממתינים לשעת כושר לקראת עלייתם לארץ.
קהילה ללא רב
הגרים הסובוטניקים שמרו על מצוות היהדות במשך השנים. הם בחרו לחיות ביחד בכפרים קטנים כדי להתרחק מעיניהם הבוחנות והעוינות של הגויים וכדי שיוכלו לקיים מניין ללא הפרעות. בעדת הגרים הסובוטניקים תמיד שמרו שבת וכשרות, התפללו שלוש פעמים ביום והניחו תפילין. הם חגגו את כל החגים היהודיים מיום כיפור ועד ל"ג בעומר, אפו מצות משלהם לפסח ואף שלחו את ילדיהם ללמוד בישיבות בליטא (החל מהמאה ה-19). הגרים הסובוטניקים היו זהירים בנישואי תערובת, גידלו זקנים, והקפידו בדיני טומאה וטהרה. הם אכלו בשר רק משחיטה עצמית.
גם היום, המבקר בכפרים ובקהילות של הסובוטניקים ברחבי רוסיה מתרשם מיד מנאמנותם לשמירת מצוות. אכן יש הבדל בין הדור המבוגר לדור הצעיר ברמת שמירת המצוות, אולם תופעה זו איננה ייחודית לגרים הסובוטניקים... במשך השנים היו בקהילות הגרים הסובוטניקים רבנים ומלמדים אשר הנהיגו את העדה והדריכו אותה בדרכי התורה והמצוות. בני הקהילה גם הביאו מלמדים ומורים מקהילות יהודיות גדולות בליטא וברוסיה, אולם כיום אין להם לא רב ולא מנהיג, לא מורה ולא מלמד, והדבר נותן את אותותיו גם ברמת שמירת המצוות ובאיכות החינוך היהודי בקהילה. מנהיגם הרוחני האחרון, "סבא פינחס", עלה לארץ לפני כשנתיים ימים, בן 93.
בכפר ויסוקי יש בית קברות יהודי הקיים מאז הקמת הכפר לפני כ-80 שנה. על שער הכניסה מתנוסס מגן דוד ועל חלק מהמצבות יש מגן דוד בצורת כוכב, מצבות אחרות הן ללא סמלים דתיים כלל. אולם הדבר הייחודי בבית הקברות בוויסוקי הוא ההקפדה על קבורה נפרדת לגברים ולנשים וכיוון הקבורה - כשרגלי הנפטרים לכיוון ארץ ישראל. קיימת מסורת בקרב העדה שיום ל"ג בעומר הוא היום בו עולים לבקר בבית הקברות (לא הצלחתי למצוא את המקור לכך). מאז הקמתו בשנת 1921 ועד היום, לא היו בוויסוקי כנסייה או בית עלמין נוצרי – דבר מאוד יוצא דופן ברוסיה בכלל.
לבני הכפר בוויסוקי יש שופרות עתיקים, כתובות של הוריהם, טליתות ישנות בנות למעלה מ-100 שנה, וכלים מיוחדים לאפיית מצות בבתים. מעניין שעד היום מקפידים בני הכפר והסובוטניקים בכלל להכין את המצות בבתיהם. נשים רבות הציגו בפנינו מערוך מיוחד למצות ומקל עם גלגל שיניים המשמש לחירור המצות לפני אפייתן. כמובן שגם פמוטים וחנוכיות נמצאים בכל בית. כיום מצוי בקהילה ספר תורה יחיד, אך בעבר היו כחמישה ספרי תורה אשר הועברו לקהילות אחרות. עד לפני מספר שנים היה שוחט בכפר, אולם כיום אנשי הכפר שוחטים בעצמם ליד בתיהם כל אחד לפי ידיעותיו, עם סכין המטבח המצוי בביתו; לעולם לא יקנו בשר מחוץ לכפר.
הסובוטניקים שומרים שבת, לא עובדים בשבת בשדה, לא מבשלים ולא מכבסים. יום שבת הוא יום המנוחה והתפילה בכפר במשך כל השנים.
תפילה חמה בקור הרוסי
בביקורי בוויסוקי התארחתי בביתה של גב' לובוב גרידנב (בת יעקב), מנהלת בית הספר המקומי, נצר לאחת המשפחות הוותיקות בכפר. בביתה שומרים הלכות כשרות ואף מקפידים לקיים "מצוות עשה" של שתיית ארבע כוסות וודקה בסוף כל ארוחה (גם לאחר ארוחת בוקר). יש לציין שהוודקה המקומית, "סמוגון" בלשונם, היא נקייה וטהורה, ורמת האלכוהול שבה מגיעה עד 80 אחוז... גב' לובוב טרחה למזוג לי את הכוס בכל פעם שהתרוקנה במעט, ואף נתנה לי דוגמה אישית כיצד לשתות.
אחת העדויות ששמעתי מגב' לובוב היתה בקשר לטבילה במקווה. היא מעידה על עצמה ועל חברותיה שהיו טובלות בנהר, בין בקיץ ובין בחורף. גם כאשר הנהר היה קפוא ומכוסה קרח, הן שברו את הקרח וטבלו בתוך מימי הנהר הקפואים.
פאבל קזנצב, סובוטניק בן 81 הגר בכפר ויסוקי, יודע לספר על חג הסוכות במשפחתו. הוא זוכר שכילד היו מכינים סוכות, ולמרות שבעונה זו כבר מתחיל להיות קר היו יושבים בסוכה במשך החג. לעיתים כאשר היה קר מאוד או ירד שלג הם נהגו לאכול קצת בתוך הסוכה ומיד להיכנס פנימה לבית המחומם. פאבל מוסיף שלמרות שמגיל ילדות הוא גדל בתרבות הרוסית וכולם מסביבו היו רוסים, הוא אינו מרגיש רוסי אלא יהודי.
מיכאל בוצ'ארניקוב, עוד אחד מזקני הכפר, טוען: "אנחנו יהודים לכל דבר, הגויים קראו לנו סובוטניקים כי שמרנו שבת, אולם אנו שמרנו לא רק שבת, אלא את כל המצוות במסירות רבה". מיכאל זוכר היטב כיצד שרו בביתו "חד גדיא" ברוסית בחג הפסח, והוא ממשיך לשיר את הניגון עם בני משפחתו מדי שנה בשנה. טטיאנה, אישה בשנות ה-50 לחייה, מספרת בגאווה שעוד בהיותה ילדה קטנה סבתא שלה לימדה אותה לשמור שבת, ולא נתנה לה ללכת בשבת לבית הספר. סבתה היתה חוזרת ומדגישה: "אל תשמעי למי שאומר שהקב"ה לא קיים, הוא כן קיים".
מאמצע המאה ה-19 אנו עדים להתקרבות של הסובוטניקים ליהדות הקלאסית, בסגנון ובנוסח אשכנזי. ישנן עדויות מתקופה זו על כך שסובוטניקים גרים למדו בישיבות, רכשו תשמישי קדושה ושכרו מלמדי תינוקות ומלמדים מקרב היהודים האשכנזים, והביאו מהם חזנים ושוחטים לקהילותיהם.
יש לציין שהדור המבוגר של הסובוטניקים נימול, וכן שעד לפני כ-40 שנה הסובוטניקים התחתנו רק בתוכם ולא היו בקרבם נישואי תערובת כלל; אולם בשנים האחרונות מורגשת השפעתם של המשטר הקומוניסטי ושל המודרנה שהגיעה גם לכפרים באזור, ופתחה את הקשר עם העולם הלא יהודי. למרות ההתנגדות העיקשת של ההורים לבני או בנות זוג ש"לא משלנו", הדור הצעיר לא תמיד מקפיד ללכת בדרך ההורים.
אחת התפילות המיוחדות אותן זכיתי להתפלל היתה ביום שני בשבת, במניין של סובוטניקים יהודים בכפר ויסוקי. התפילה התקיימה בבית המיועד לתפילה. הסובוטניקים לא בנו בתי כנסיות ולא רצו לבלוט בתפילתם אלא העדיפו להצניע את מקום כינוסם ותפילתם. מחוץ לבית שהתפללנו ירד שלג כבד ובאוויר שרר קור של פחות מ-20 מעלות מתחת לאפס, אולם בתוך הבית היה חם, חום של תנור עצים וחום של תפילה.
הגברים הסובוטניקים מתכנסים כמנהגם מדורי דורות ומתפללים בימי שני וחמישי. פעם היו מתפללים כל יום, אולם התמעטו הדורות והמתפללים מתכנסים רק בימי שני וחמישי. פעם היו שומעים בימים אלו את קריאת התורה מפיו של "סבא פינחס" אשר למד בישיבה בליטא, ועד גיל 93 גר בכפר והיה השוחט, הבעל קורא והרב המחתן, אולם מאז עלה לארץ הקהילה נשארה יתומה, ללא אב רוחני, ללא שוחט וללא בעל קורא.
הגבאי של בית הכנסת שאלני אם אני יכול לקרוא, וכאשר השבתי בחיוב מה גדולה היתה שמחתו. הוא כמעט קפץ משמחה על כך שיוכלו להוציא ספר תורה, לקרוא בו ולברך ברכות התורה תחילה וסוף. התפילה התנהלה בנוסח אשכנזי מתוך סידורים עם תרגום לשפה הרוסית. רוב התפילה נאמרת ברוסית, אולם תוך כדי שמירה והקפדה על "הנוסח", אותו ניגון המלווה את המילים של התפילה ונותן בהן טעם ומשמעות. למרות שאינני מבין רוסית, יכולתי לדעת בוודאות מתי החזן אוחז באשרי, מתי בשמע ישראל, מתי הוא מזמין את המתפללים לומר ברכו ומתי הוא פותח בעלינו לשבח.
תודתי נתונה לידידי ד"ר וולוול צ'רנין מאוניברסיטת בר אילן (מרכז רפפורט לחקר ההתבוללות) אשר חקר את נושא הסובוטניקים, ובנסיעות משותפות לכפרי הסובוטניקים הדריך אותי בפרטים רבים הנכללים בכתבה זו.
rabanim@ots.org.il