אמת מדעית ואמת דתית (לבעית המדע והדת)
מחבר: ד"ר יצחק רפאל עציון
בשדה חמ"ד, גיליון כסלו, 1995
מבוא
"....וכאשר עמדתי על הדברים האלה כאב לבי, בייחוד על אחינו בני ישראל, כי ראיתי ביניהם רבים מהמאמינים שאמונתם איננה זכה ודעותיהם אינן ברורות, ורבים מהכופרים מתגאים בכפירתם ומתנשאים על המאמינים אנשי האמת, וראיתי אנשים שכמעט שקעו בים הספקות ויכוסו על ידי המים הזידונים של הכפירה, ואין אמודאי שירד אליהם, יחזיק בידם וימשם מהמעמקים האלה. לכן מצאתי שמחובתי לעזור להם במידת כוחותיי ולנצל את אשר למדני ה', כדי לחזק ידי נכשלים. ואם גם מכיר אני בקוצר חכמתי ובחוסר ידיעותיי, ואינני חכם מכל בני דורי, הרי מקווה אני שה' יעזרני, כי הוא יודע את מחשבותיי ואת כוונתי".
(ר' סעדיה גאון, מתוך ההקדמה לספרו "אמונות ודעות")
אין מטרת מאמרי זה להפוך כופר למאמין. מטרת מאמרי זה צנועה יותר: מתכוון אני בו רק להגן על המאמינים מפני התקפת אחד מגורמי הכפירה: מפני הדעה הנפוצה בציבור, כי המדע והדת הם תרתי דסתרי, ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת, מפני שהמדע סותר את הדת והורס אותה.
וזאת לדעת: אם אני מדבר כאן על אמונה ודת, איני מתכוון לאמונה במציאות אלוקים בלבד; מתכוון אני בעיקר לאמונה בתורה ובכל הכתוב בה, ולאלה המאמינים בתורה ובכל הכתוב בה רוצה אני לברר ,מה עליהם להשיב לאפיקורוס על טענותיו "המדעיות" נגד אמונתנו (ובעצם, גם נגד אמונה בדת אחרת!) - הן לאפיקורוס הבא אליהם בטענות אלו מבחוץ, והן - ואולי בעיקר - ל"אפיקורוס" היכול לבא אליהם בטענות אלו מבפנים, מתוך נפשם הם...
א
ידיעה ואמונה
המלה "מדע" (הן בעברית והן בשפות אחרות: Science, Wissenschaft) מוצאה מהשורש "ידע". כאשר אדם אומר: "אני יודע זאת" יש בדבריו אלה משום ביטחון באמיתת ידיעה זו: הרי הוא יודע זאת! ולביטחון זה יש כאילו גם יסוד אובייקטיבי: האדם יודע את אשר הוא תופס בחושיו ואת אשר הוא מסיק על פי ההגיון, והחושים וההגיון הרי משותפים הם לכל האנשים הנורמליים. אולם כאשר אדם אומר: "אני מאמין בכך" - הרי ראשית, הוא מדגיש בזה, שאין הוא יודע זאת על פי המקורות הרגילים הנ"ל של "הידיעה", אלא רק מאמין בכך; ושנית, מכיוון שמקורות האמונה אינם משותפים לכל האנשים, לכן אם גם בטוח האדם באמיתת אמונתו, הרי אין כאילו לביטחון הזה יסוד אובייקטיבי כללי, וביטחונו של האדם באמיתת אמונתו הוא סובייקטיבי בלבד.
ובייחוד גדול הביטחון באמיתת "הידיעה", כאשר היא נמסרת לא בשם אנשים פרטיים ובודדים, אלא בשם "המדע". המדע נחשב כמקור המוסמך ביותר לאמיתת הידיעות שהוא מוסר, ואמונה זו מבוססת על היסודות הבאים:
א) הידיעות נמסרות בשם המדע הן פרי הסתכלותם ועבודתם ההגיונית לא של אנשים פרטיים ובודדים, אלא של חוקרים רבים, ולכן הן אובייקטיביות ואינן תלויות בתכונות הנפשיות והשכליות של האנשים, שבאו לידי הידיעות האלו.
ב) במקרה של חלוקי דעות בין חוקרים שונים מקבל, אמנם, המדע בדרך כלל את דעת הרוב, ואין בדרך כלל ערובה בכך לאמיתת הדעה הזאת; אבל, מצד שני, הרי בודק המדע את מסקנותיו על ידי ניסוים ודרכים אחרות, המקובלים עליו לבדיקתן, ולכן יש יסוד מוצק לקבל את מסקנות המדע כאמת.
ג) מסקנותיו של מדע נבדקות בעיקר על ידי השימוש בהן בטכניקה, והישגיה הגדולים והמפורסמים של הטכניקה משמשים הוכחה ניצחת לאמיתת המסקנות של המדע!
אין אפוא להתפלא על כך, שמסקנות המדע נחשבות כידיעת האמת, וכאשר ישנה סתירה ביניהן ובין האמונה בדברי התורה, ידן על העליונה... כי הרי זוהי ידיעה, וזוהי רק אמונה! המדע משמש עכשיו כלי נשק כביר בידי הלוחמים נגד האמונה והדת, ויפה מעיר אחד המדענים המודרניים הגדולים, שהוא גם אדם דתי Lecomte de Nouy, בספרו "גורל האדם": כאשר האויב נלחם בנו בטנקים ובמטוסים, אין להתגונן נגדו בחצים ובחיל פרשים, אלא יש להשיב לו מלחמה באותו הנשק בו הוא נלחם נגדנו; וכדי להדוף התקפת הכופרים על הדת בשם המדע, עלינו להשתמש בנשק שהמדע עצמו נותן לנו. את הנשק המדעי הזה נמצא, אם נתעמק קצת ביסודותיו של המדע המודרני - ונלמד גם להבחין בן מדעיותם של מדעים שונים.
ב
האמת המדעית
שלושה תפקידים מוטלים על המדע:
(א) להתבונן בעצמים הנמצאים בעולם ובתופעות המתהוות בו, במידה שאלה ואלו מתגלים לחושי האדם, ולתאר אותם על כל תכונותיהם ופרטיהם;
(ב) למצוא את סיבותיהן של התופעות, היינו, לקבוע, אילו הן התופעות הקודמות תמיד לתופעה הנחקרת ושבלעדיהן היא איננה מופיעה;
(ג) להסביר את פעולותיהן של הסיבות הנ"ל, היינו להסביר, מדוע תופעה, הנחשבת כסיבה של תופעה מסוימת, גורמת להתהוותה של תופעה זו. ההסבר הזה, שאליו שואף המדע, מופיע בצורת השערה על מציאות מסוימת, היינו, על תופעות מסוימות שאינן נתפסות באופן ישיר על ידי החושים (וגם לא על ידי מכשירים המרחיבים את אפשרות תפיסה כזו), אלא שאם הן קיימות, אפשר להסיק מקיומן בדרך ההגיון, שהן גורמות לתופעות, שאת מציאותן תפס החוקר בעזרת חושיו. במלים אחרות: אם המציאות המשוערת (ושאיננה נתפסת על ידי החושים) קיימת בפועל, נובעת ממנה כמסקנה הגיונית המציאות הנתפסת על ידי החושים; ולכן מסיק המדע מהמציאות הנתפסת על ידי החושים על קיום המציאות המשוערת הנ"ל.
נמחיש את האמור כאן על ידי הדוגמה הבאה:
א. המדע קבע שאחרי שמחממים גופים שונים, הם גדלים בנפחם, ואחרי שמקררים אותם, נפחם מצטמצם.
ב. גופים מוצקים יכולים על ידי חימום מתאים ליהפך לנוזלים, ונוזלים - לגזים, וגם להפך: על ידי קירור מתאים יכולים גזים ליהפך לנוזלים, ונוזלים למוצקים.
התופעות האלו ומאות תופעות אחרות הביאו את המדענים ליצור את שתי ההשערות הבאות על קיום מציאות מסוימת, שאיננה נתפסת על ידי החושים והמסבירה את התופעות הנ"ל הנתפסות על ידי החושים:
1. כל גוף (וכל חומר) מורכב מפרודות, שביניהן ישנם רווחים מסוימים.
2. החום שאנו מרגישים - מקורו בתנודות הפרודות האלו, ובמידה שמהירות התנודות האלו גדולה יותר, גדול יותר גם החום של הגוף.
צירוף שתי ההשערות האלו עשוי להסביר את כל תופעות החום - והרבה תופעות אחרות - (כפי שאפשר להוכיח בכל ספר לימוד של פיסיקה), זאת ועוד:
א) אפשר לבדוק את נכונותן על ידי "ניסוי", היינו, אפשר להסיק מהן מסקנות מסוימות, שעדיין לא נתגשמו, אלא הן מתגשמות כאשר אנו יוצרים תנאים מסוימים, שבהם עליהן להתגשם, אם ההשערות האלו הן נכונות.
ב) ואפשר להסיק מהן מסקנות, אשר תתגשמנה בעתיד, היינו, הן נותנות לנו את האפשרות לחזות מראש את העתיד להיות בפינה מסוימת של העולם.
השערות, המסבירות הרבה תופעות, נקראות בשם "תיאוריות מדעיות", ותיאוריה מדעית שנבדקה על ידי ניסוים רבים והנותנת לנו את האפשרות לחזות מראש את העתיד בשטח מסוים מקבלת את תואר אמת מדעית; אולם יש להעיר כי בשם "אמת מדעית" מכתירים לפעמים גם השערה מדעית, שלגביה, אמנם, אינן יכולות להתגשם הנסיבות א', ב', במקרה שהשערה הזאת מקובלת על ידי רוב המדענים.
אמת מדעית אפשר אפוא להגדיר:
1) כמשפט, הקובע מציאות מסוימת שאיננה נתפסת על ידי החושים, אלא הוסקה על ידי ההגיון ממציאות אחרת שנתפסה על ידי החושים.
2) כמשפט שקבלתו כ"אמת" עשויה לספק שני צרכים אנושיים מסוימים:
(א) את הצורך "להבין", היינו, להסביר את המציאות הנתפסת על ידי החושים כך, שזו האחרונה תהיה מסקנה הגיונית מהמשפט הנ"ל;
(ב) את הצורך לחזות מראש תופעות בשטח מסוים.
3) כמשפט שבאמיתותו "מאמינים" רוב המדענים.
ניגש עכשיו לברור השאלה, באיזו מידה אפשר ליחס בוודאות ל"אמת" מדעית – אמיתות אובייקטיבית, אמיתות מוחלטת.
ג
האמונה, שעליה מבוססת כל "אמת" מדעית
המתמטיקה בכלל וההנדסה בפרט נחשבת כמדע המדויק ביותר, ואין אף אחד שהיה מטיל ספק בנכונותן של ה"אמיתות" שהמדע הזה קובע: הרי כל אמת מתמטית מוכחת על ידי ההגיון! והנה לפני כ-130 שנה קרה במדע הזה מקרה מוזר: המתמטיקאי הרוסי לובצ'בסקי גילה הנדסה חדשה, שגם בה כל משפט מוכח על ידי ההגיון, והיא שונה מההנדסה הרגילה שלנו; ואחר כך נתגלו עוד הנדסות אחרות, שגם בהן מוכח על ידי ההגיון כל משפט, והמשפטים, היינו, האמיתות המדעיות, של הנדסה אחת מנוגדים הם לאמיתות המדעיות של ההנדסות האחרות... ולא זו בלבד, שאין המדע יכול להכריע, איזו הנדסה היא "הנכונה" והאמיתית, אלא הוא קובע, שאין גם משמעות לשאלה זו...
אבל - איך זה קרה? כבר מזמן היה ידוע, כי המתמטיקה בכלל וההנדסה בפרט מסיקה את משפטיה, את האמיתות שלה - מהנחות יסוד מסוימות, מאכסיומות, שאין היא מוכיחן ואיננה יכולה להוכיחן. אבל קודם חשבו, שהנחות יסוד האלו, האכסיומות, הן אמיתות מוחלטות, המובנות מאליהן, ולכן אמיתות מוחלטות הן גם כל המסקנות, הנובעות מהן. לובצ'בסקי גילה שאין הדבר כך: האכסיומות, המונחות ביסוד ההנדסה, אינן אמיתות מוחלטות; הן רק הנחות והשערות שאנו מקבלים אותן באופן שרירותי, מתוך אמונה עיוורת בהן, ואין שום מניעה לא מצד ההגיון ואף לא מצד המציאות הנתפסת על ידי החושים לקבל הנחות יסוד, אכסיומות, אחרות, ומהן נובעות, כמובן, גם אמיתות מדעיות אחרות, השונות מאלו שבהן אנו רגילים.
ניקח לדוגמה את משפטו המפורסם של פיתגורס: שטח הרבוע, הבנוי על היתר של משולש ישר זווית, שווה לסכום שטחי הרבועים, הבנויים על ניצבי המשלש הזה. מה יכול להיות בטוח יותר, וודאי יותר מהאמת המדעית הזאת, שבשבילה קיימות יותר ממאה הוכחות? והנה התגלה כי כל ההוכחות האלו מבוססות (מבלי שקודם הרגישו בכך!) על האכסיומה הבאה (או על אחת ממסקנותיה): דרך נקודה, הנמצאת מחוץ לקו הישר, אפשר להעביר על המישור, שעליו נמצאים הנקודה והישר, רק קו ישר אחד המקביל לישר הזה. את האכסיומה הזאת (הידועה בשם האכסיומה של אויקלידס) אי אפשר להוכיח (כשם שאי אפשר להוכיח שום משפט אחר, המקובל כאכסיומה, אם לא נקבל במקומו אכסיומה אחרת), ואנו מקבלים אותו לא מתוך ידיעה, אלא מתוך אמונה בלבד, בידענו, כי אפשרית היא גם "אמונה" אחרת.
אם אנו נאמין באכסיומה, שדרך הנקודה הנ"ל אפשר להעביר יותר ממקביל אחד לישר הנ"ל, לא יהיה נכון משפטו של פיתוגרס, ובמקומו תופיע "אמת" מדעית אחרת: שטח הרבוע, הבנוי על היתר של משלש ישר זווית, יהיה קטן מסכום שטחי הרבועים, הבנויים על ניצבי המשולש הנ"ל; ואם נאמין באכסיומה, שדרך הנקודה הנ"ל אינו עובר שום קו ישר המקביל לישר הנ"ל, יהיה שטח הרבוע הבנוי על היתר גדול מסכום שטחי הרבועים הבנויים על הניצבים הנ"ל.
מהאמת המדעית (היינו, מכל אמת מדעית) במדע המדויק ביותר, במתמטיקה, נשלל אפוא לחלוטין התואר של אמת ודאית, של אמת מוחלטת...
כל "אמת" מדעית במתמטיקה היא "אמת" "על תנאי", היינו בתנאי שנכיר באמיתותן של האכסיומות, שמהן היא נובעת, והמדע עצמו מסתייג מהכרת אמיתותן זו ואומר שהיא איננה ידועה לו...
ואם המצב הזה קיים ביחס לאמיתות המדעיות במתמטיקה, היינו במדע המדויק ביותר, הרי הוא קיים על אחת כמה וכמה בשאר המדעים, שהם אינם מדויקים כמוהו (דוגמאות לכך נביא להלן). כי כל "אמת" מדעית שהיא לפי עצם טבעה משפט על המציאות, המוסק על ידינו מעובדות אחרות שבמציאות, מסתמך לא על העובדות האלו בלבד, אלא - נוסף להן - גם על הנחות יסוד מסוימות, על אכסיומות, שאנו מקבלים אותן כדברים המובנים מאליהם, אבל קבלתן היא לא פרי ידיעה, אלא פרי אמונה שרירותית בהן; ולכן, אם ישנה סתירה (היינו ניגוד) בין "אמת" מדעית מסוימת ובין אמת דתית מסוימת (היינו בין משפט, הנחשב כאמת באיזו דת שהיא) זהו לא ניגוד בין ידיעה ואמונה, אלא ניגוד בין שתי אמונות, שאין אף לאחת מהן עדיפות "מדעית" מהשנייה! (פרטים על העניין הזה ימצאו הקוראים בספרי המחבר: "המדע והדת", ו"אכסיומטיקה ויסודות ההנדסה האל אויקלידית, מבוא לתורת היסודות של המדע המדויק").
ד
בדיקת האמת של האמת המדעית ותוצאות בדיקה זו
כדי שתיאוריה מדעית מסוימת המסבירה את התופעות של המציאות בשטח מסוים תתקבל כאמת מדעית על ידי המדע, נחוצים קודם כל שני תנאים (שהמדע עצמו מציג):
א) ראשית, לא צריך להיות קיים ואפשרי שום הסבר אחר לתופעות אלו: אם קיימות שתי תיאוריות שונות, שכל אחת מהן עשויה להסביר את התופעות הנ"ל, הרי אי אפשר לראות אמת ודאית ומוחלטת אף באחת מהן;
ב) שנית, התיאוריה המתקבלת כאמת מדעית צריכה להסביר את כל התופעות שבשטח הנידן. אם התיאוריה הזאת מסבירה אלפי תופעות כאלו, אבל נתגלתה תופעה אחת, שאיננה מוסברת על ידה, מסרב המדע לקבל את התיאוריה הזאת כאמת מדעית ומשתדל להחליפה באחרת, שתסביר גם את התופעה הזאת. מספיק להביא כדוגמה לכך את המכניקה הקלאסית ואת התיאוריה של ניוטון על המשיכה הכללית המבוססת על מכניקה זו. לא זו בלבד שהיא הסבירה אלפי תופעות הן על הארץ והן בשמים - היא גם נתנה אפשרות לגלות, כמסקנה ממנה, שני כוכבי לכת, שהטליסקופים לא גילו קודם. ולמרות כל זה, כאשר מסקנה אחת, הנובעת מהתיאוריה הזאת, לא נתאמתה (בניסיון של מוריסון מורלי) מוכרח היה המדע להחליף את התיאוריה הזאת בתורת היחסות של איינשטין, המסבירה גם את התופעה שנתגלתה בניסיון הנ"ל.
נברר עכשיו, באיזו מידה מתגשמים שני התנאים האלה ביחס לתיאוריות המקובלות במדע כ"אמת" מדעית.
א) האם יש - והאם אפשרי - ביטחון גמור בכך שמלבד התיאוריה המדעית המקובלת במדע כאמת מדעית אין הסבר אחר לתופעות שהתיאוריה הזאת מסבירה? ההגיון הפשוט אומר, שאין - וגם אינו יכול להיות - ביטחון כזה, ולחיזוק עדותו זו של ההגיון אעיד עוד שני עדים נאמנים: את המדען הקלאסי המפורסם פואנקרה - ואחד המדענים המודרניים מר ארנולד הילדסהיימר. בפרק הראשון של ספרו הקטן "התיאוריה של מקבסל וגלי הרץ" כותב פואנקרה, שאם קיים הסבר מכני אחד (היינו, תיאוריה מכנית מסוימת) לתופעות החשמל, אפשר למצוא הסברים מכניים (היינו, תיאוריות מכניות) רבים (בלי סוף!) לתופעות האלו.
ובספרו "העולם של הממדים הבלתי רגילים" שיצא לאור במהדורה השנייה בשנת 1953 וזכה להמלצה חמה מאת אחד ממייסדי תורת הקבנטים, מר הייזנברג, כותב מר הילדסהיימר:
"התיאוריה הקינטית של החומר (ההשערה על תנודות הפרודות, שעליה כתבנו לעיל) קיבלה "אישור" מאלפי תופעות (היינו מסבירה, אותן). אבל - האם איננה יכולה להיות השערה אחרת, שתסביר כל כך יפה את כל התופעות האלו? זה אין אנו יכולים לדעת! אולי?"
אין אפוא ביכולת ההסברה שב"אמת" מדעית זו כל ערובה לכך, שהיא אמת, כבר מפני שאפשרית היא (אם גם לא נמצאה עדיין) הסברה אחרת. והמסקנה מכך היא שהתנאי הראשון לקבלת "אמת" מדעית כאמת מוחלטת איננו מתגשם ואיננו יכול להתגשם במדע!
ב) האם מתגשם - והאם יכול להתגשם - התנאי השני, היינו, האם קיים ביטחון שהתיאוריה המדעית, המקובלת כאמת מדעית, מסבירה את כל התופעות בשטח הנדון? המלה "כל" מכילה שני חלקים: את התופעות ש"נתפסו" ונחקרו עד עכשיו - ואת התופעות שתתגלינה ותחקרנה בעתיד - ואם יכול להיות ביטחון שהתיאוריה מסבירה את כל התופעות שבחלק הראשון, הרי אין כל ביטחון שהיא תסביר גם את כל התופעות שבחלק השני... ולעתים קרובות מתאמתת במדע האימרה של המדען המודרני פון איקסקיל, שהאמת המדעית של היום אינה אלא טעות העתידה להתגלות מחר...
ג) אבל נניח, שבאיזה אופן שהוא יש לנו ביטחון גמור, שתיאוריה מדעית מסוימת מסבירה את כל התופעות בעבר ובהווה ותסביר גם את כל התופעות בעתיד, היינו שממנה נובעות באופן הגיוני כל התופעות במציאות, הן אלו שהיו והן אלו שתהיינה, ואין כל אפשרות של הסבר הגיוני אחר. אפשר היה לחשוב, כי במקרה (המדומה!) הזה יש לנו כבר ביטחון מלא, שהתיאוריה הזאת היא נכונה, והיא "אמת" ממש. אבל הביטחון הזה מושתת על האמונה באכסיומה הבאה: המציאות בנויה לפי חוקי ההגיון האנושי, ומה שמתאים להגיון, מתאים גם למציאות. זה נראה לנו, אמנם, כדבר המובן מאליו, אבל מניין לנו הביטחון שזהו כך? כמו כל אכסיומה אפשר לקבל את האכסיומה הזאת רק מתוך אמונה עיוורת בה, ולא מתוך ידיעה, והאדם, המאמין בבריאת העולם יש מאין על ידי אלוקים "רשאי" לחשוב, שהקב"ה ברא את העולם לפי "הגיונו" הוא, שאיננו תמיד זהה עם ההגיון האנושי... ואין ההגיון האנושי בכבודו ובעצמו (ולכן אין גם המדע) יכול לתת עדיפות לאמונה זו או אחרת.
כדאי לציין שעל סתירת האכסיומה, שהמציאות בנויה על פי חוקי ההגיון האנושי, וכל אשר מתאים להגיון זה מתאים גם למציאות, מבוססים, כנראה, דברי רבנו תם, המובאים ב"שיטה מקובצת" לדף י"ג של מסכת כתובות. במסכת פסחים מובאת מחלוקת בין חכמי ישראל ובין חכמי אומות העולם בשאלה אסטרונומית מסוימת, וחכמי ישראל אומרים: "נראים דבריהם (של חכמי אומות העולם) מדברינו". והנה מביאה "השיטה המקובצת" במקום הנזכר את דברי רבנו תם, האומר, שאף על פי שחכמי אומות העולם ניצחו את חכמי ישראל, מפני שהייתה להם על כך מסורת מתאימה, היינו, המציאות, שעליה נמסרה להם מסורת אלוקית, איננה מתאימה במקרה זה לחוקי ההגיון האנושי, שבו ניצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל (1).
קבלת תיאוריה מדעית איזו שהיא כאמת מדעית מבוססת אפוא, כמו שראינו, על 4 אמונות:
א) על האמונה באמיתת האכסיומות, שמהן הוסקה התיאוריה המדעית.
ב) על האמונה בבלעדיות של ההסבר, הניתן על ידי התיאוריה המדעית.
ג) על האמונה שהתיאוריה המדעית תסביר גם את כל התופעות שתתגלינה בשטחה בעתיד.
ד) על האמונה באכסיומה, שהמציאות בנויה על פי חוקי ההגיון האנושי, ומה שמתאים להגיון זה מתאים גם למציאות.
המדע אינו משקף "אמת"
עלי אפוא לחזור על אשר אמרתי לעיל: כאשר ישנה "התנגשות" בין איזו שהיא "אמת" מדעית לבין איזו שהיא אמת דתית, אין כאן התנגשות בין ידיעה ואמונה, אלא התנגשות בין שתי אמונות. אין בדברי אלה חס וחלילה שום זלזול לא בערכו של המדע ולא בערכן של התיאוריות המדעיות. גדול הוא מאוד ערכו של המדע החוקר את העצמים הנמצאים בטבע ואת התופעות המתהוות בו, כדי לעמוד על כוחות הטבע, המתגלים בהם, הן על מנת לספק את שאיפתו של האדם לדעת והן על מנת שיוכל האדם לנצל את הכוחות האלה לצרכיו הוא. גדול מאוד הוא גם ערכן של השערות מדעיות ותיאוריות מדעיות הנותנות לאדם את האפשרות לסקור בסקירה אחת ול"הבין" על ידי הסבר אחד תופעות רבות ושונות, וגם לחזות לפעמים מראש את התופעות העומדות להתהוות בעתיד. ומלבד זאת מכוונות התיאוריות המדעיות את דרכי המחקר המדעי וגורמות לפעמים הן לגילוי תופעות חדשות והן לגילוי כוחות טבע חדשים. רק דבר אחד "נשלל" על ידי האמור לעיל מהתיאוריות המדעיות: נשלל מהן "התואר" אמת - היינו, ידיעת האמת. התואר הזה, כתואר "מהותן" וכתואר כבוד, נשלל מהן על ידי המדע עצמו, כפי שהוכחתי לעיל, מפני שאיננו הולם אותן, אף על פי שמדענים רבים שאינם בקיאים ביסודות המדע, ואחריהם הציבור הרחב, המקבל את דבריהם באמונה עיוורת, מכתירים אותן עדיין בתואר זה.
ולשבחו של המדע המדויק המודרני יש להגיד שהוא בעצמו מכיר בכך וגם אינו מתיימר לגלות את האמת.
"האם המדע הוא ידיעה, האם הוא נותן לנו לדעת?" שואל רימונד קיני, בספר "הזרמים הגדולים של המחשבה המתמטית", שיצא לאור בצרפת בשנת 1948 על ידי ליונני. והוא עונה: המדע בצורתו המשוכללת, היינו, המדויקת, מופיע לפנינו כמשחק (באכסיומות המתקבלות באופן שרירותי), כמשחק רוחני, הנותן לנו (נוסף לעונג שגורם כל משחק), גם אפשרות לעבד אמצעים טכניים מסוימים, כדי לנצל לטובתנו את כוחות הטבע.
ועל אלה, המכריזים על תיאוריות מדעיות כעל עובדות שבמציאות, כותב המתמטיקאי המפורסם טננירי, במאמרו על החינוך התיכון שפורסם בכתב העת המדעי הבינלאומי Rivista di scienza לשנת 1907:
"בייחוד יש להציג השערה, ותהיה מקסימה כאשר תהיה, רק כהשערה. ערכה של השערה מדעית היא רק בכך, שהיא מגלה קשר בין עובדות שונות ומרשה לנו למיין אותן בקבוצות מסוימות. במלים אחרות: ערכו של המדע הוא לא באמת, שהוא מגלה לנו (כי אין הוא עושה זאת!), אלא בתועלת שהוא מביא לנו על ידי סיפוק צרכים מסוימים של האדם".
לקבל השערה כמציאות ריאלית (כאמת, כ"עובדה") - זהו שריד "הפטישיזם" (האמונה בפסילים). פטישיסטים (עובדי פסילים) כאלה הם אפוא אותם המדענים, הרואים בתיאוריות המדעיות עובדות ריאליות, הן אם "העובדות" האלו אינן סותרות והן אם הן סותרות, כביכול, סיפורים מסוימים של התורה. לבירור העניין הזה נעבור עכשיו.
ה
המדעים על ההווה והמדעים על העבר
יש להבדיל בין שני סוגי מדעים: בין מדעים, החוקרים את העצמים הקיימים עכשיו בטבע ואת התופעות המתהוות בו עכשיו, כדי לגלות את כוחות הטבע המופיעים בהם עכשיו ולהבין את פעולתם של כוחות אלה (ההבנה הזאת מושגת על ידי יצירת השערות ותיאוריות מדעיות מתאימות), ובין מדעים (או חלקי מדע) החוקרים את העצמים ואת התופעות הנ"ל כדי לדעת את העבר, היינו, את התופעות "שהתהוו" בעבר. (כמו, למשל, היסטוריה, גיאולוגיה, החוקרת את "התהוות" כדור הארץ, החלק של ביולוגיה, החוקר את התפתחות בעלי החיים על הארץ וכדומה).במדעים מהסוג הראשון אין שום מקום לאיזו סתירה שהיא לדת, לתורה ולאשר כתוב בה. המדעים האלה יוצאים, אמנם, מן ההנחה, שבטבע פועלים עכשיו רק הכוחות שהאדם גילה אותם בו, ובהסברת התופעות המתהוות עכשיו בטבע הם אינם מביאים בחשבון שום כוח, העומד למעלה מן הטבע ומחוצה לה. אבל לא זו בלבד שההנחה הזאת איננה מתנגדת להשקפת התורה, שבורא העולם יכול להתערב במשחק כוחות הטבע ולעשות "נס", אלא היא גם מתאימה לכלל של חז"ל: "אין סומכין על הנס", היינו עלינו להתנהג בחיינו כאילו בטבע שולטים רק הכוחות הטמונים בו והמתגלים לנו, והם פועלים רק על פי החוקים שגילינו בו.
כדי לדעת, איך להתנהג בחיים, איך לשמור על קיומנו, איך להיטיב את תנאי חיינו וגם איך לקיים את מצוות התורה, הקשורות לעתים קרובות בתופעות טבעיות המתרחשות בעולם, שומה אפוא עלינו לחקור באופן מדעי את התופעות המתהוות עכשיו, והעומדות להתהוות בטבע - וגם בחיי הרוח והחברה - ולקבל את תוצאות המחקרים המדעיים המתאימים, כמובן, במידה שהן באמת מבוססות על מחקר מדעי אובייקטיבי.
אבל בין תוצאות המחקר המדעי במדעים מהסוג השני ובין סיפורי התורה על העבר לא זו בלבד שאפשרי הוא ניגוד, אלא, כפי שנראה להלן, ניגוד כזה הוא הכרחי. שומה הוא אפוא עלינו לחקור באופן מיוחד, באיזה מידה מדעיים הם המדעים ההיסטוריים הנ"ל ומהו בסיס מהימנותן של "האמיתות המדעיות" במדעים אלה.
עלינו קודם כל לציין, ששני דברים, שבהם מצטיינים המדעים החוקרים את ההווה למען הבנת ההווה וראית הנולד בעתיד, ושהם בעיקר גורמים ליחס הכבוד כלפי המדעים האלה, חסרים לגמרי למדעים ההיסטוריים, והם: האפשרות לבדוק את ה"אמיתות" המדעיות (היינו, אם ההשערות המדעיות) על ידי ניסויים - והאפשרות ליצור, על סמך ההשערות האלו, אמצעים טכניים לשלטון על כוחות הטבע על מנת לנצלם לטובתנו.
שני השטחים האלה סגורים לגמרי בפני המדעים ההיסטוריים (אפשר אולי לפעמים לבדוק על ידי ניסוי את אפשרות ההסבר, הניתן על ידי "אמת" היסטורית, אבל לא את מידת נכונותו ההיסטורית), וכבר מטעם זה פחותה היא הן מידת מהימנותן של ההשערות המדעיות במדעים אלה והן זכותם על האימון והכבוד שרוחשים ל"מדע". וזכותם זו הולכת ופוחתת גם הודות לסיבה הבאה: מלבד 4 ה"אמונות", שעליהן מבוססות כל "אמת" מדעית במדעים המדויקים, מבוססת כל "אמת" מדעית היסטורית על הנחות יסוד נוספות, היינו, על "אמונות" נוספות, שבהן לא תמיד מרגישים "ההיסטוריונים" ושהן גם לא תמיד מתקבלות על הדעת.
נמחיש את העניין הזה על ידי שתי דוגמאות מחלקים ההיסטוריים של מדעי הטבע ועל ידי שלוש דוגמאות מההיסטוריה של החברה האנושית.
כדוגמה הראשונה ממדעי הטבע ניקח את התיאוריות הגיאולוגיות על גיל כדור הארץ וכדוגמה השנייה - את תורת התפתחות המינים.
א) התיאוריות הגיאולוגיות על גיל כדור הארץ. כדאי לציין, כי במאה ה-18 העריכה הגיאולוגיה את גיל כדור הארץ באלפי מאות שנים, במאה ה-19 – במיליוני שנה, ועכשיו, במאה ה-20- במיליארדים שנה. באילו יחידות זמן ימדדו את ה"גיל" הזה במאה ה-21 - עוד לא ידוע.
מה משמש כבסיס ל"הערכות", היינו, להשערות, האלו?
1. ראשית, ההשערה (היינו, האמונה), כי בעבר היה כדור הארץ במצב מסוים, השונה מזה בו הוא נמצא עכשיו, למשל: שהוא במצב גזי ובחום גבוה, כמסקנה מההשערה, שכדור הארץ, כמו שאר כוכבי הלכת, "נקרע" מהשמש; שהיה מכוסה במים (אחרי שה"גז" נהפך לנוזל). ההשערה הזאת מסבירה את מציאותם של שלדי חיות הים על ההרים ושאר חלקי היבשה; שהיו בו יסודות כימיים מסוימים, שמהתפוררותם הרדיואקטיבית נוצרו היסודות, הנפוצים עכשיו בכדור הארץ. וכדומה.
2. שנית, מדידות הזמן, שבו מתהוות עכשיו על הארץ תופעות מסוימות שונות, למשל: זמן התקררות של גזים, הנמצאים בחום גבוה, עד שהם נהפכים לנוזלים ולמוצקים; זמן יצירת שכבת חול ושלדי חיות הים בעובי מסוים, כשהם נופלים אל קרקע הים; זמן התפוררות הרדיואקטיבית של אטומים מסוימים - וכדומה.
3. שלישית, השערת-יסוד (היינו, שוב אמונה) שבעבר פעלו על הארץ (ובעולם) רק אותם כוחות הטבע הפועלים עכשיו בעולם ועל הארץ הידועים לנו, ופעלו לפי אותם החוקים, שלפיהם הם פועלים עכשיו, וששום כוח שהוא למעלה מן הטבע לא פעל כיצירת כדור הארץ.
ב) תורת ההתפתחות של המינים (ובתוכם גם מין האדם) ממינים "נמוכים" יותר(לא נכנס כאן לפרטי התיאוריה הזאת) מבוססת על האמונות הבאות:
1. עובדה היא, שילדים דומים בתכונות רבות להוריהם. אנו אומרים, שהם קיבלו את התכונות האלו מהוריהם על ידי תורשה, ובתורשה רואים אנו כוח מיוחד של הטבע; עובדה היא, שלמינים שונים ישנן תכונות דומות; למשל, במבנה הגוף של אנשים ודגים אפשר לראות קוים משותפים: עמוד השדרה הבנוי מחוליות, מוח הראש ומוח הגב, וכדומה. אם נניח (היינו, אם נאמין) שהדמיון הזה בין האדם ובין הדג נוצר רק על ידי הכוח הטבעי הנ"ל של התורשה, מוכרחים אנו לבוא לידי המסקנה, שלאדם ולדג היו בעבר הרחוק הורים משותפים. (הסבר אלטרנטיבי לדמיון זה אפשר למצוא גם באמונה, כי העולם החי, כמו כל העולם, נברא על פי תכנית אחידה, והקווים המשותפים במבנה הגוף של החלקים השונים בעולם החי הזה תוצאה מהתכנית האחידה הזאת של הבורא היחיד).
2. אנו רואים עכשיו בטבע התאמה מסוימת בין מבנה כל אבר ובין תפקידו, וכן גם התאמה מסוימת בין כל בעל חי ובין הסביבה בה הוא חי, אם נניח (היינו, אם נאמין) שהתאמה זו נוצרה לא על ידי הבורא במחשבה תחילה, אלא על ידי כוחות הטבע הפועלים בו עכשיו והידועים לנו, נוכל להסביר את ההתאמה הזאת על ידי כך, שקיימת בטבע מלחמת קיום בין בעלי החיים, ובמלחמה זו מנצחים אותם בעלי החיים, שמבנה אבריהם מתאים יותר לתפקידי האברים האלה ושהם בעצמם מתאימים יותר לסביבה בה הם חיים, והם מנחילים את התכונות "הטובות" האלו לילדיהם. באופן כזה נוצרים גם מינים חדשים מאלה שהיו קיימים קודם.
3. המדע מניח (היינו, מאמין) נוסף לשתי ההנחות (האמונות) הקודמות, ראשית, שעל הארץ חיו קודם מינים של בעלי חיים, השונים מאלה הקיימים עכשיו, ושנית שב"התפתחות" של המינים הקיימים עכשיו מאלה שקד להם פעלו רק כוחות הטבע, הפועלים גם עכשיו והידועים לנו, ושום כוח למעלה מן הטבע לא "התערב" ביצירת המינים האלה.
מאובנים
אבל, יגידו לנו, הרי תורת התפתחות המינים וגם התיאוריה על "גיל" כדור הארץ מבוססת לא על אמונה בלבד, אלא גם על "הוכחות": הנה מוצאים אנו בשכבות שונות של קליפת כדור הארץ "מאובנים" שבהם אפשר לראות שרידי בעלי חיים, השונים מאלה הקיימים עכשיו, והיכולים להיחשב כאבות בעלי החיים האחרונים. שרידים כאלה הולכים ומתגלים כמעט בכל שנה ושנה, והם נמצאים באותן השכבות הגיאולוגיות אשר גילן הגיאולוגי מתאים לסדר הופעת המינים על הארץ, המתואר על ידי תורת התפתחות המינים!
האם אין כאן הוכחה, שהתיאוריה הזאת היא נכונה, היינו, מתאימה למציאות שהיתה?
על זה אפשר לתת שתי תשובות קצרות:
ראשית, מבוססת התיאוריה הזאת על האמונה, כי ביצירת העולם החי על כדור הארץ לא פעל שום כוח שהוא למעלה מן הטבע, ושנית, ההשערה על התפתחות המינים עשויה אמנם להסביר את הממצאים המאובנים הנ"ל, אבל, כאשר ראינו לעיל, אין כל הוכחה לכך, שהשערה, אשר בכוחה להסביר תופעות מסוימות, הנה גם נכונה.
עלינו קודם כל לציין, כי עצם האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה "יש מאין" דורשת מאתנו לא לראות בכל אשר נמצא עכשיו בעולם שריד טבעי מאשר היה בו, כי הרי אי אפשר להביט על ה"יש" כעל "שריד" מה"אין".
יפה המחיש את הרעיון הזה הגיאולוג האנגלי T. H. Gosse בספרו "אומפלוס" (טבור) שיצר לאור בלונדון בשנת 1853. הגיאולוג הזה, אשר האמין בסיפור התורה על הבריאה כפשוטו וראה במסקנות הגיאולוגיה השערות מדעיות בלבד, ולא אמת מוחלטת, מניח בספרו הנ"ל כי האדם הראשון נברא עם כל האברים שישנם לאנשים עכשיו, היינו גם עם טבור. אבל הטבור של כל אדם החי עכשיו הוא שריד של הקשר שהיה לו עם אמו בזמן היותו עובר, בעוד שהטבור של אדם הראשון לא היה שריד כזה. מכאן נובעת המסקנה, שלא כל אשר אנו רואים עכשיו בעולם, הוא שריד מאשר היה בעבר.
בין אם נראה במאובנים הנ"ל, השערתו של "תפארת ישראל", שרידים מהעולמות, שהקב"ה ברא והחריבם, לפי האגדה, לפני שנברא העולם הזה, שעליו מספרת התורה; בין אם נביא בחשבון את דעת חז"ל, שלפני המבול פעלו בטבע כוחות אחרים וחוקים אחרים מאשר אחרי המבול (ונסתור על ידי כך את הנחת המדע, היינו, את אמונת המדע, שכוחות הטבע וחוקי פעולתם לא השתנו במשך זמן קיומו של הטבע); בין אם נביט על המאובנים האלה, כמו על טבורו של אדם הראשון, לא כעל שרידים מאשר היה, אלא כעל בריאה מיוחדת; בין אם נוכל ובין אם לא נוכל (לע"ע!) להסביר לעצמנו, מדוע ברא הקב"ה בעולמו "מאובנים" כאלה - או למצוא הסבר אחר למציאותם - אין בהסבר, הניתן להם על ידי תורת התפתחות המינים, כשם שאין בהסבר, הניתן לאילו תופעות שהן על-ידי תיאוריה מדעית אחרת - שום הוכחה לנכונותה של התיאוריה הזאת. היא נשארת השערה מדעית בלבד, ואין המדע רשאי לראות בה "אמת היסטורית" (2).
התפתחות המינים
כל המסקנות על התפתחות המינים, כמו גם כל המסקנות הגיאולוגיות על גיל כדור הארץ, מבוססות על האמונה, שלא היתה בריאה כמסופר בתורה, ואין שום תיאוריה מדעית, המבוססת על אמונה מסוימת, יכולה לסתור סיפור, המבוסס על אמונה נגדית. והניגוד בין מסקנות המדע על התהוות העולם וכל אשר בו ובין סיפור התורה על כך הוא הכרחי: אם בהתהוות העולם וכל אשר בו פעלו רק כוחות הטבע, הידועים לנו, כפי שמניח המדע, הרי ברור הוא, כי הן אופן "ההתהוות" הזאת והן זמן ההתהוות צריכים היו להיות שונים מאשר היו, כאשר ברא את הכל כוח שהוא למעלה מן הטבע, כוח ה' אלוקים. וגדולה מזו: לו היתה התאמה בין מסקנות המדע (הלוקחות בחשבון רק את הכוחות הפועלים עכשיו בטבע והידועים לנו) ובין סיפור התורה, הרי היתה דווקא בהתאמה זו משום סתירה לסיפור התורה; אם אפשר להסביר את המאורעות המסופרים בתורה על הבריאה על ידי פעולתם של כוחות הטבע, הרי לא נחוץ היה שום כוח למעלה מן הטבע כדי לבראם...
ההשערה על התפתחות המינים (וכן גם ההשערות על גילן היחסי של שכבות שונות בכדור הארץ על גילן של הכדור הזה עצמו) מקובלת עכשיו על ידי המדענים כ"מציאות ריאלית", כ"אמת" כ"עובדה היסטורית", שאין להרהר אחריה, אף על פי שדווקא המחקרים המדעיים בתורת התורשה מעוררים פקפוקים רבים באחדים מיסודותיה של ההשערה הזאת. באמונה ב"עובדה" זו חדורים עכשיו כמעט כל ספרי המדע. אולם המדע המדויק מוכרח לראות באמונת המדענים הנ"ל - בהצגת השערה כעובדה - אחת מהצורות של הפטישיזם המודרני, של האמונה בפסילים, מעשה ידיו - או שכלו - של האדם.
אמונות מדעיות בהיסטוריה
להמחשת ה"אמונות הנוספות המונחות ביסוד ה"אמיתות המדעיות" בהיסטוריה של החברה האנושית, נביא את 3 הדוגמאות הבאות:
1) ההיסטוריונים גילו, כי בבבל העתיקה היו אגדות על בריאת העולם והמבול, הדומות לסיפורי התורה, ויש גם במידת מה דמיון בין החוקים, שהיו קיימים שם, ובין חוקי התורה. ה"אמת המדעית" שהסיקו ההיסטוריונים מהדמיון הנ"ל, היא, שהתורה לא ניתנה לבני ישראל מן השמים במעמד הר סיני, אלא היהודים קיבלו אותה מהבבלים והכניסו בה שינוים מסוימים.
המסקנה הזאת נובעת מהאמונה בהנחות הבאות:
א. כל דמיון, שיש בין השקפותיהם וחוקיהם של שני עמים, יש לבארו אך ורק על ידי כך, שעם אחד קיבל את השקפותיו והחוקים הנ"ל מהשני, או שניהם קיבלו אותם מעם שלישי אשר קדם להם.
ב. סיפורי התורה אינם אמת, ולכן לא יכלו הבבלים (ושאר העמים) לקבל את ההשקפות ואת הסיפורים הנ"ל מאדם, מנח או מצאצאיהם.
המסקנה הנ"ל עשויה, אמנם, להסביר את הדמיון בין הסיפורים והחוקים של שני העמים, אולם אין ההסבר הזה מעיד, שהיא נכונה, גם אילו היתה נכונה הנחה א', אבל הרי ברור היא, שהיא שרירותית ואיננה נכונה, וכל עם יכול היה באופן עצמאי להגיע לסיפורים דומים או לקבל אותם, בניגוד להנחה השרירותית השנייה, מאבות המין האנושי.
2) בפרשה הראשונה של ספר בראשית נזכר שם אלוקים, ובפרשה השניה - ה' אלוקים. מלבד זאת ישנם בפרשה השניה פרטים נוספים על הפרשה הראשונה. מעובדה זו הסיקו "מבקרי המקרא" את "האמת המדעית", כי שתי הפרשיות האלו חוברו על ידי אנשים שונים בתקופות שונות. ההשערה הזאת, אמנם, עשויה להסביר את ההבדלים האלה, אבל קבלתה כ"אמת" מדעית מבוססת על האמונה בהנחות השרירותיות הבאות:
א. יש לפסול מראש את ההסברים להבדלים האלה בשתי הפרשיות הנ"ל, הניתנים על ידי התורה שבעל פה ועל ידי המפרשים המסורתיים של התורה.
ב. ההבדלים בשני ספורים, המדברים על נושא אחד, אינם יכולים להיות מוסברים על ידי כך, שהמספר האחד רצה להדגיש בשני הסיפורים האלה עניינים שונים.
3) בשרידי הספרות של עמי הקדם נמצאים לפעמים סיפורים על מאורעות ותאריכיהם, שעליהם מסופר גם בתנ"ך, והסיפורים האלה שונים הם מאשר מסופר בתנ"ך. "האמת המדעית", שההיסטוריונים מסיקים מכך היא: אין אמת בסיפורי התורה.
האמונה העיקרית שעליה מבוססת "אמת" זו, היא, שמחברי הסיפורים הנ"ל בספרות עמי הקדם לא טעו ולא שיקרו - מה שאין כן, כמובן, ביחס לתנ"ך.
האמונות הנוספות, שעליהן מבוססות האמיתות המדעיות במדעי ההיסטוריה של האנושות, נבדלות מה"אמונות" הנוספות המקובלות ב"היסטוריה" של הטבע בכך, שהראשונות הן יותר שרירותיות, יותר סובייקטיביות ופחות מתקבלות על הדעת מאלו האחרונות, וזכותם של המדעים האלה לתת להשערותיהם את השם אמת מדעית היא אפסית. ויפה אמר מר ויטרם אחד מ"מבקרי ההיסטוריה", במאמרו "העובדה והאדם" שפורסם ברבעון המדעי schrift Historische Zeit - בשנת 1958:
"עובדה היסטורית (היינו, עובדה שנקבעה על ידי מדע ההיסטוריה), זוהי בדרך כלל פיקציה (פרי דמיון כוזב) של ההיסטוריון ש"קבע" אותה! ויש להגיד שההגדרה הזאת היא נכונה ביחס לכל מדע היסטורי, הן ביחס להיסטוריה של האנושות והן ביחס ל"היסטוריה" של הטבע."
אין אפוא שום בסיס מדעי לראות באיזו שהיא "אמת מדעית" בכלל, וב"אמת היסטורית" בפרט - אמת אובייקטיבית וריאלית. כל האמיתות המדעיות מבוססות על אמונות, ורובן גם על אמונות תפלות (אמונות בפסילים!). אם ישנה התנגשות בין אחת מ"האמיתות המדעיות" ובין אמת דתית איזו שהיא, אין לראשונה שום עדיפות "מדעית" מהשניה, ואם ישנם עדיין מדענים ופרופסורים (בעוונותינו הרבים, לא תמיד זהים הם שני המונחים האלה...), המדברים גבוהה גבוהה על הריסת הדת על ידי המדע, הרי יש בכך משום שחצנות של אנשים, שאינם יודעים במידה מספקת את משמעותו המודרנית והמדויקת של המונח "מדע", ובשטח זה שרויים עדיין במושגים של המאות הקודמות...
ו
האמת הדתית
האם יש בכל אשר אמרתי לעיל משום הוכחה כל שהיא לאמיתותה של אמת דתית איזו שהיא? לא ולא! לא התכוונתי גם להביא "הוכחה" כזו.
השתדלתי רק עד עכשיו לברר את מהותה של האמת המדעית, ואחרי שאסכם במלים אחדות את אשר אמרתי על הנושא הזה, אשתדל כאן לברר את מהותה של האמת הדתית.
ה"אמת המדעית" היא השערה, היינו, תמונה דמיונית של מציאות שאיננה נתפסת על ידי החושים. התמונה הזאת נוצרה ב"דמיון המדעי", הן בעקבות הסתכלות בתופעות הנתפסות על ידי החושים והן בעקבות "אמונה" בהנחות יסוד מסוימות, ב"אכסיומות", שמהן מסיק שכלנו השערה זו. אין למדע שום ביטחון בכך, שהתמונה הזאת מתאימה למציאות, והשם "אמת" איננו מתאים לה. יתרה מזו: המדע המודרני אף אינו מתכוון לקלוע בתמונה זו אל "האמת" המוחלטת (כי הוא מכיר, שאין בכוחו להשיגה). התמונה הדמיונית הזאת נוצרת על ידי המדע אך ורק כדי לספק את הצרכים הנפשיים והחומריים הבאים של האדם:
1. את הצורך לקבל הסבר לתופעות הנתפסות על ידי החושים (מבלי שההסבר הזה ישמש הוכחה לנכונותה של התמונה הדמיונית).
2. את הצורך להתוות דרך מסוימת למחקר התופעות, שעליהן חלה התמונה הזאת.
3. את הצורך לחזות מראש תופעות מסוימות. (זה לא חל על מדעים היסטוריים).
4. את הצורך להשתלט על כוחות הטבע, (גם זה אינו חל על מדעים היסטוריים), כדי לנצל אותם, בעזרת אמצעים טכניים מסוימים, לטובתו של האדם (שהיא צופנת בתוכה לפעמים גם את רעתם של אנשים אחרים...).
משלוש בחינות דומה האמת הדתית ל"אמת מדעית":
א) גם היא תמונה, המצטיירת בדמיון האדם, של מציאות, שלא נתפסה על ידי החושים;
ב) גם היא מבוססת על אמונה;
ג) גם היא עשויה לספק צרכים מסוימים של נפש האדם.
אולם האמת הדתית נבדלת מה"אמת" המדעית בשני דברים: במהות הצרכים שהיא עשויה לספק - וביחסה לאמת המוחלטת.
...האדם השקוע בחייו היום-יומיים, ברדיפה אחרי ספוק צרכיו הגופניים והרוחניים הרגילים, אין לו פנאי לחשוב על עצמו ולעיין בשאלה: מי הוא ומה הוא. אבל השאלה הזאת מתעוררת אצלו, כאשר הוא נתקל בתופעות המוות - במות קרוביו ויקיריו, ומתעורר בו הרעיון גם על מותו הוא בעתיד. מי הוא ומה הוא אפוא? האמת המדעית אומרת לו שהוא רק קבוצת אלקטרונים העומדת להתפורר במותו - ואז הוא יחדל להתקיים, אבל ה"אני" שבאדם איננו יכול להשלים עם הפיכת ה"אני" הזה לאפס מוחלט. כדי שיוכל האדם לחיות בעולם בלי לבזות את עצמו (המחשבה, שגורל האנשים האחרים הוא כגורלו הוא, איננה עשויה לנחם אותו הרבה), יש לו צורך חיוני לחשוב, שהוא ימשיך "לחיות" באיזו צורה שהיא אחרי המות. את הצורך החיוני הזה מספקת האמת הדתית על העולם הבא...
...וישנן בחיי האדם תקופות רבות בהם הוא מרגיש את בדידותו בעולם ובחברה, ובייסוריו ומצוקת לבו זקוק הוא להרגשה, שיש לו אב האוהבו ומרחם עליו, אב שאליו יכול הוא לפנות בעת צרתו כדי לשפוך את לבו לפניו ולבקש את עזרתו... את הצורך הנפשי הזה מספקת האמת הדתית על אבינו שבשמים, שהוא בורא העולם, הקרוב לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת, ושרחמיו הם על כל מעשיו...
...המדע נותן לאדם את האפשרות להביט על עצמו כעל חיה חכמה, ואיננו רואה הבדל עקרוני בין חיה זו ובין שאר החיות. אבל ישנם אנשים, שאינם יכולים ואינם רוצים להסתפק בדרגה "גבוהה" זו, שעליה מעמיד אותם המדע (ובעצם, שום אדם איננו מסתפק בה, בין אם הוא מודה ובין אם הוא אינו מודה בכך), כי הם מרגישים שעומדים הם על דרגה בהרבה יותר גבוהה מדרגת חיות חכמות... זקוקים הם אפוא להצדקת הרגשה זו, ואת הצורך הזה מספקת להם האמת הדתית, שבורא העולם הוא לא אב רחמן להם ולכל יצוריו בלבד, אלא הוא גם תובע מהם, ורק מהם (ולא משאר בעלי חיים) מעשים מסוימים, וגילה להם, ורק להם, את רצונו זה...
שונים הם במהותם, כפי שאנו רואים, הצרכים הנפשיים של האדם, שהאמיתות הדתיות עשויות לספק, מאלה, המקבלים את סיפוקם על ידי האמיתות המדעיות, אבל שונה הוא גם יחסם של שני סוגי האמיתות האלה אל האמת המוחלטת.
אמת מוחלטת
המדע, במשמעות המודרנית של המושג הזה, איננו נותן ואיננו מתיימר לתת אמת מוחלטת. כל האמיתות שלו הן מותנות בקבלת הנחות היסוד, האכסיומות, שמהן נובעות האמיתות האלו. את כל ה"אמיתות" המדעיות יש לנסח לא באופן אפודיקטי, אלא באופן היפותיטי: למשל, אם נקבל את האכסיומה של אויקלידס, נכון הוא המשפט של פיתגורס: אם נניח, שביצירת כדור הארץ ובחיי המינים השונים פעלו רק אותם הכוחות, הפועלים עכשיו בטבע והידועים לנו, ואם נקבל גם את שאר ההנחות, שהוזכרו לעיל, אז גיל כדור הארץ מגיע למיליארדים שנה, והמינים הקיימים עכשיו על האדמה התפתחו ממינים אחרים, נמוכים יותר, וכדומה. ספרי המדע אמנם מביעים עכשיו את אמיתות המדע בצורה אפודיקטית, אבל זה נעשה או משום שהם סומכים על כך, שהאכסיומות שמהן נובעות האמיתות הנ"ל, פורטו במבוא של הספרים, כמו שזה נעשה בספרי מתמטיקה, או מפני שהם, בשל חוסר ידיעה בעניין הזה, מתעלמים מהנחיצות של פירוט ה"אכסיומות" האלו. ומה שנוגע ל"אמת המוחלטת" של האכסיומות הנ"ל, הרי המדע המדויק איננו מקבל על עצמו להכריע בשאלה זו ואף איננו מתעניין בה.
אבל שונה לגמרי הוא יחסן של האמיתות הדתיות אל האמת המוחלטת. מפני שהן מבוססות על האמונה, שבורא העולם גילה אותן לבני אדם, והוא הרי יודע את האמת המוחלטת וחותמו הוא אמת, נובע מכאן גם הביטחון באמיתותן המוחלטת של האמיתות הדתיות...
אין סתירה בין דת למדע
אולם דווקא השוני הזה הן במהותם של הצרכים, ששני הסוגים האלה של "האמת" עשוים לספק, והן ביחסם אל האמת המוחלטת, מאפשר להם את דו הקיום בשלום בלי כל תחרות ובלי כל ניגוד ומלחמה ביניהם! בלי התחרות: כי הם מספקים צרכים שונים, ובלי ניגוד ומלחמה - כי אין וגם אי אפשרי הוא ניגוד בין אמת היפותימית ובין אמת מוחלטת הכופרת ב"תנאי", שעליו מבוססת האמת ההיפותטית: אין - וגם אי אפשרי הוא, למשל, ניגוד בין הסיפור האפודיקטי של התורה, שהבריאה על ידי השם נמשכה 6 ימים לפני כ-6 אלפים שנה, ובין המשפט ההיפותטי: אם ביצירת כדור הארץ השתתפו רק אותם הכוחות, הפועלים עכשיו בטבע והידועים לנו, היתה צריכה יצירה זו להימשך מיליארדים שנה. הניגוד מתקבל רק אז, כאשר המדע מביע אף הוא את "האמת" המדעית שלו בצורה אפודיקטית, ולצורה אפודיקטית זו מתנגד המדע המדויק בעצמו.
לידיעת האמת על המציאות, שאיננה נתפסת על ידי חושינו והנמצאת מאחורי המציאות "שלנו", יכולים אנו להגיע אך ורק על ידי אמונה: אם על ידי "אמונה" בהנחות היסוד, ב"אכסיומות", שמהן נובעת ה"אמת המדעית", ושבהן - ובה - אין המדע עצמו רואה אמת מוחלטת, או על ידי האמונה הדתית, האמונה במעמד הר סיני ובתורה מן השמים, שבה כלולה האמת המוחלטת. בחירת אמונה זו או אחרת תלויה במהותם של הצרכים הנפשיים, שהאדם מעוניין לספק על ידה. על האמונה באמת הדתית מוותר האדם, המוכן לוותר על סיפוק הצרכים הנפשיים, שאפשר למצוא בה, אולם אין המדע מחייב אותו לכך. ואין גם האדם הדתי מחויב לוותר על סיפוק הצרכים שנותנות ההשערות המדעיות, בתנאי, שהוא לא יראה בהם את אשר אין - ולא יכול להיות - בהן: את האמת המוחלטת. את תשוקת נפשנו לאמת זו יכולים אנו לספק רק על ידי האמונה הדתית, מפני שאין בכוחו של שכל האדם לגלותה לנו! כי הקב"ה נטע בגן העדן שהיה עלי אדמות רק את עץ הדעת טוב ורע, שמפריו אכל האדם, ולא את עץ הדעת אמת ושקר. העץ הזה נמצא כנראה בעולם האמת, בגן העדן שבשמים, ומפריו נתן הקב"ה לטעום קצת לבני האדם - בתורה שבכתב ושבעל פה, שניתנה על ידו לעם ישראל על ידי משה רבינו במעמד הר סיני!.