קורסים למדע בביה"ס אינם מלמדים כלל מדע !
תרגום: דן יהב
מחבר: דניאל גרינברג
בשדה חמד, תשנ"ח, גיליון 2
בשדה חמד, גיליון ב', 1998
כאשר מחנכים דנים ב"דברים הבסיסיים" שיש ללמדם את כל התלמידים בבית-הספר, אין נושא המקבל תמיכה גדולה יותר מנושא המדע. אומרים לנו, שמכל הדברים החשובים לצעירים אשר יהפכו למבוגרים במאה ה-21 ידיעת המדע היא הדבר החשוב ביותר. זה הצידוק הסטנדרטי לתכנית הנרחבת של לימודי המדע, החל בבית-הספר היסודי ועד לבית-הספר התיכון, תכנית הנתמכת בציוד ובספרי לימוד יקרים, והמאוישת על ידי צבא אדיר של מורים.
ייתכן שהדברים שאומר יהיו הפתעה למרבית הקוראים, אך אני טוען כי כל מה שנאמר לנו בנושא הוא מיתוס טהור. אין בית-ספר בו מלמדים מדע. זורים חול בעינינו.
הנה החדשה המרעישה: המדע, כמפעל של המוח האנושי, מאופיין על ידי תכונות בסיסיות מסוימות. הרשו לי למנות את החשובות ביותר שבהן:
1. על אנשי מדע להיות בראש ובראשונה צופים זהירים. עליהם להבחין בקפידה רבה בהתנהגותו של נושא חקירתם, יהיה אשר יהיה. בכל מקרה אסור להם להתבלבל או להכחיש את הנתונים.
2. על מדענים ללמוד להפיק מנושאי חקירתם יותר מידע ממה שנראה במבט ראשון. עליהם ללמוד לתכנן ניסויים כאלה, השואלים שאלות המסוגלות להפיק תשובות בעלות משמעות, תשובות המעניינות אותם. עליהם לרשום בקפדנות ובכנות את התשובות, ללא כל התחשבות בעובדה אם התשובות המתקבלות הן אלה אשר ציפו להם או לא.
3. על מדענים - בייחוד מדענים טובים ויצירתיים, מהסוג שאנחנו משתוקקים שיהיו לנו בשפע - ללמוד להשתמש בדמיונם בחופשיות, לתת הסברים חדשים ובעלי משמעות לתצפיות חדשות. כדי לעשות זאת ביעילות, עליהם לשמור על ראייה של הדברים באופן פתוח וחסר פניות, ולצמצם עד למינימום את מטען הדעות הקדומות והתפישות המוקדמות.
אם כן, על מדענים טובים להיות סקרנים עד מאוד, זהירים, כנים, בעלי דמיון, וגמישים בחשיבתם.
חינוך באמריקה, מבט מסדברי-ואלי
כדי להבהיר נקודות אלו עוד יותר, הבה נשווה את המדע עם תחום לימוד אשר נחשב בדרך כלל כקוטב נגדי: הדת. ההבדלים ממש בולטים לעין. נקודת ההתחלה של הדת היא האמונה, שהיא בהכרח מעבר (אם כי לא בהכרח בניגוד) לניתוח הרציונלי. הדת מבוססת על מערכת אמיתות (=דוגמות), אשר נובעות מהשראה אלוהית, וכמובן שאינן נגזרות פשוט מעשייה איזושהי של המוח האנושי. על תיאולוגים גדולים להתמצא היטב במנהגים המועברים מדור לדור, לעתים במשך אלפי שנים, ומעובדים על ידי מאות הוגי דעות דגולים לפניהם. חידוש בדת, במידה שהוא מתבצע, קורה על ידי התערבות אלוהית, או על ידי בני אדם הפועלים בהשראת האלוהים ועל פי מערכת עקרונות שניתנה על ידו, לא על ידי עשייה אנושית.
כעת, הבה ונתבונן במה שנחשב היום כהוראת מדע בבתי-הספר. הביטו וראו, זה זאב בלבוש של כבש! זהו מדע בלבוש של דת!
הפעילות העיקרית, ולמעשה הפעילות המשמעותית היחידה אשר עוסקים בה בכל שיעורי המדע, היא הוראת התיאוריות המדעיות הנפוצות כיום כאילו הן אמיתות. ספרי הלימוד הם הגנזכים של האמיתות האלו. מלמדים את הילדים מתוך הספרים כיצד נראים דברים במציאות הסובבת. הם לומדים את מילון המדע ("האלף-בית המדעי"!), את "חוקי" המדע, על גיבורי המדע (המקבילה המדעית לכוהנים או לקדושים). השימוש במילה "חוק" הוא בגידה חרישית: ללא כל קשר למה שיכולים מדענים אמיתיים להתכוון כאשר הם משתמשים במילה, מורים ותלמידים למדע בבית-הספר מקבלים את המילה במובן של תיאור מדוקדק כיצד ומדוע משהו קורה. חוקי מדע נתפסים כמציאות אמיתית ובלתי ניתנת לשינוי. מעט אנשים מבחינים שהמונח "חוק" הכתוב בספרי הלימוד היום שונה לגמרי מה"חוקים" אשר נכתבו בספרי הלימוד לפני מאה שנה; ואלה, בזמנם, דמו במעט למה שהיה ידוע כ"חוקים" לפני מאתיים שנה; ומעט מדענים יחלקו על כך שה"חוקים", אשר יהיו תקפים בעתיד בעוד מאה שנה, יהיה להם מעט מן המשותף, אם בכלל, עם מה שבבתי-הספר מלמדים היום כאמת מדעית.
מטרת הקורסים למדע, כפי שהם נלמדים בבתי-הספר, היא "לפטם" את ראשי הילדים עד כמה שאפשר יותר במידע על החשיבה האחרונה של המדענים. לתלמידים לא ניתנת האפשרות לקבל או לדחות ולו במעט את החומר הזה: הוא מוצג כאמת. וכאשר הם נבחנים, מצפים מהתלמידים שיחזרו עליו, ושיקיאו אותו באותה הצורה שניתן להם.
למעשה, אחד המאפיינים העיקריים של הסטנדרטים הלאומיים, שהנשיא והמושלים דוחפים תוך תעמולה ראוותנית, הוא הכנסת סידרת מבחנים במדע, אשר תינתן לכל התלמידים, כדי לקדם עד כמה שאפשר את הקליטה הרחבה ביותר של האמיתות המדעיות האחרונות.
גרועים אפילו מההרצאות בכיתה ומספרי הלימוד הם הקורסים השונים למעבדות המדע ועבודות השדה. אומנם כל ספר הדרכה למעבדה מדגיש חזור והדגש את חשיבותם של התצפיות, של הרישום הקפדני וכו', אך עובדה היא שכל נסויי-המעבדה הם סדרת פעולות בהם "התוצאה" הנכונה ידועה מראש - תוצאה אשר התלמידים צפויים לקבל, או להגיע אליה בדרך זו או אחרת. תלמיד אשר מודד בקפידה את כל מה שנאמר לו למדוד (כבר התרחקות עצובה מהמדע האמיתי) ומוצא שהאצת כוח המשיכה, בהתאם לניסוי שלו, היא 35ft/sec/sec, אין אנו משבחים אותו על כך שגילה עובדה חדשה, אלא אומרים לו שהוא בלבל את הניסוי, היות והתשובה הנכונה היא 32ft/sec/sec. לא רק שהמעבדה איננה מדע, היא אף גרועה מזה: היא מותירה את הרושם כי מדע הוא מסגרת בו התשובות ידועות עוד לפני שאילת השאלות. כמה רחוקה דרך זו מגילוי האמת על ידי הסתכלות בלתי משוחדת!
הדבר האחרון אשר כיתה ללימוד מדע מסוגלת להכיל בתוכה, הוא קבוצת תלמידים, סקרנים באמת אודות סביבתם, ורוצים לעסוק ביוזמתם הם, בלימוד דברים המעניינים אותם. כיתה ללימוד מדע איננה יכולה להתמודד עם תלמידים אשר יש להם הצעות משלהם כיצד להסביר דברים, והם רוצים לשחק עם רעיונות אלה, לדון בהם ולבחון אותם. פעילויות אלו לא יניבו ציונים טובים במבחנים, הם לא יכינו תלמידים למבחנים להישגיות ולא יכשירו אותם להצטרף לכיתות למחוננים - במילים אחרות, לא יפיקו אף אחת מהתוצאות אשר בתי-הספר מעוניינים בהן יותר מכל. העובדה הפשוטה היא שתלמידים שהיו עושים דברים אשר באמת היו מכשירים אותם להיות מדענים טובים, לא היו מתאימים כלל לתכניות המדע ההמוניות של בתי-הספר. כל הטיעונים האלה של המחנכים, על חשיבותו של המדע בתכנית הלימודים, הם שטות יומרנית - שטות יומרנית יקרה; והם מפיקים את ההפך ממה שהם מבטיחים. הם מפיקים תלמידים סבילים העושים את מה שנאמר להם לעשות, לומדים בעל פה מה שהם אמורים ללמוד בעל פה, עובדים קשה על מנת לקבל את התוצאות אשר נאמר להם שהן התוצאות הנכונות, ומכניעים לגמרי את סקרנותם, את דמיונם ואת כושר הביקורת שלהם. המפעל המדעי במדינה זו יתכן והיה מתקדם הרבה יותר במרוץ, אם היו מבטלים לגמרי את הוראת המדע ברמה הטרום אוניברסיטאית הקיימת היום.
מתוך הספר: חינוך באמריקה, מבט מסדברי-ואלי ע' 39 מאת: דניאל גרינברג.
Science Courses Don't Teach Science at All! Education in america, a view from sudbury valley, by Daniel Greenberg
The sudbury valley school press 1992.
..2 Winch Street, Framingham, MA 01701, U.S.A