החינוך היהודי בבריה"מ לשעבר
אתגרי המחקר החינוכי היישומי
מחבר: פרימה גורפינקל
בשדה חמ"ד, גיליון ט-י, 1994
ימי פריחה שהיו
בהיות מדינות אירופה מרכז החיים היהודיים, ידע החינוך היהודי תקופות זוהר מפוארות. למותר להזכיר את מוסדות החינוך המסורתי לסוגיהם, את הישיבות הרבות אשר תרמו תרומה ייחודית לעצוב דמותה של יהדות אשכנז, כאשר וילנא היהודית, "ירושלים דליטא", היתה שם דבר בתולדות עמנו. למותר להזכיר גם את מערכות החינוך הלא מסורתי, שנוסדו ברוסיה, אוקראינה ובמדינות הבלטיות: בתי ספר "תרבות", גימנסיות יהודיות, אורט, בתי מדרש למורים ורבנים בוילנא ובז'יטומיר. התרבות היהודית בהגדרתה הרחבה ביותר ידעה כאן ימים של פריחה.
תהליכים הסטוריים מהפכניים שהתרחשו בעשורים הראשונים של המאה העשרים עקרו מן השורש את החינוך היהודי הממוסד במדינות שאוחדו בבריה"מ בשנת 1917, או צורפו אליה לפני מלחמת העולם השנייה. אמנם עד סוף שנות השלושים פעלו בבריה"מ בתי ספר יהודיים לפי הגדרתם הרשמית, וגם מוסדות להכשרת מורים עבור בתי ספר אלה, ובהם שפת הלימוד היתה השפה האידית. למעשה המוסדות האלה רוקנו בשיטתיות מכל תוכן יהודי, והקליפה, היהודית כביכול, הכילה בתוכה את התכנים של האידאולוגיה השלטת.
פעילות חינוכית במחתרת וגיבוריה
במשך שנים רבות, ועד לאחרונה, הגחלת היהודית לחשה במחתרת. ידועים בין היתר סיפורים מופלאים על חדרים מחתרתיים במקומות שונים בבריה"מ, על הוראת השפה העברית במסירות נפש הגובלת לעתים בסכנת נפשות. סיפורי גבורה יהודים קשורים בשמותיהם של רבנים, מורים ואבירי השפה העברית לדורותיהם. ביניהם הרב שמואל אלכסנדרוב הי"ד מעיר בוברויסק, הידוע הודות למאמריו ומכתביו "מכתבי מחקר וביקורת". שני הקבצים הראשונים מהם הופיעו בראשית המאה בוילנא וקראקא, והקובץ השלישי הופיע בירושלים בשנת תרצ"ב, בעוד הרב אלכסנדרוב חי בבריה"מ. בין גיבורי הרוח היה הרב יצחק אייזיק קראסילשצ'יקוב ז"ל, בעל הפירוש "תולדות יצחק" על התלמוד הירושלמי. תולדות ההגות, התרבות והחינוך היהודיים במחתרת על דמויותיהם המופלאות טרם זכו לתשומת הלב הראויה ולפרסום, למרות שפרקים מסוימים מתוכם, ואישים בולטים במיוחד כגון דב גפונוב ז"ל המתרגם הדגול והמשורר, ואליעזר שולמן ילח"א בעל "סדר הקורות בתנ"ך" - ידועים בארץ ובעולם היהודי.
התעוררות
בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים חלה התעוררות לאומית ודתית בקרב יהודי בריה"מ, מעין התגשמותו של חזון העצמות היבשות בזעיר אנפין. בתנאי הרדיפות והסכנה המתמדת למדו ולימדו את השפה העברית ואת כל הקשור במורשת ישראל. תהליכי התחייה היהודית שהתרחשו אז, על הישגיהם ודמויותיהם, מזמינים אף הם מחקר חינוכי וסוציאו-פסיכולוגי מעמיק.
עידן חדש נפתח בסוף שנות השמונים, כאשר הופסקו רדיפות התרבות היהודית ע"י השלטונות, נשכח או בוטל דה פקטו האיסור החמור "ללמד דת" לקטינים. הוראת העברית והיהדות יצאו מן המחתרת. לפני כארבע-חמש שנים קמו בערים גדולות של בריה"מ בתי ספר יהודיים יומיים ובתי ספר של יום א' המוכרים ע"י הרשויות. מתארגנים מחנות קיץ וחורף בשביל ילדים ונוער יהודיים, משלחות וקבוצות מבקרות בארץ ובקהילות יהודיות במערב. שליחים מן הארץ, מארה"ב וממדינות אחרות, מגיעים לבריה"מ כדי לפעול במסגרות החינוך היהודי הפורמלי והבלתי פורמלי.
בתחילה היה הסיוע הכספי מחו"ל יעיל ביותר ונוח למגישי הסיוע מהמערב, בשל שער החליפין של מטבע חוץ בבריה"מ. לאחרונה השתנה המצב, ויוקר המחיה במדינות חבר העמים דורש השקעות הרבה יותר כבדות בחישוב דולרי. הדבר פוגע במימון הפעילות החינוכית, ובמיוחד זה הממומן ע"י גורמים פרטיים.
הקמת בתי ספר חדשים ופילוג אידיאולוגי
למרות הקשיים הביורוקרטיים, התקציביים והטכניים, קמים מידי שנה מוסדות חדשים המצטרפים למערכת החינוך היהודי. המערכת מגלה כעת סימני פילוג, בהתאם להשתייכות המוסדית של כל מוסד לזרם או לגורם ארגוני בחבר העמים, בארץ או בעולם היהודי המערבי. חשוב לציין שהמוסדות קמו בדרך כלל מתוך יוזמה מקומית של אנשי המקום (במסגרת המדיניות הרשמית החדשה של בתי ספר לאומיים בבריה"מ), ולעתים בעידודו של אחד הגורמים מחו"ל המשמש כמשקיע ומשפיע רעיוני. יצירת קשרים עם מוסדות אחרים, והתארגנות בינמוסדית מופיעה בשלב מאוחר יותר, והיא קשורה כמובן במאבקי כח.
העשייה המתמדת בתנאים קשים, וחוסר יציבות פוליטית וחברתית, מונעים מן העוסקים בחינוך היהודי בבריה"מ לשעבר לגבש תפיסות קונספטואליות מסודרות בכל הקשור בחינוך היהודי. אין מי שיקבל על עצמו לחקור את מגמות ההתפתחות ולתכנן את המהלכים הצפויים ואת התגובות להם. מערכת החינוך היהודי, במצבה ובמעמדה הנוכחי, מהווה מעבדה מיוחדת במינה של יצירה חינוכית, כמעט יש מאין, הנוצרת על קרקע חרבה וזרועה דעות קדומות בקרב התלמידים, הוריהם, סביבתם ולעתים גם מוריהם. תשתית קשה זו היא תוצאה של חינוך אתיאיסטי ואינטרנציונלי שנמשך שנים רבות, והיה מנוגד מהותית לכל תרבות וחינוך לאומיים. אחד הנושאים החשובים שיש לחקור אותם היא מעמדו של בית הספר היהודי כמוקד משיכה, וככוח מאחד וגורם לשינוי בתודעה ובזהות היהודית.
אפיונו של בית הספר היהודי
בית הספר היהודי מאופיין בראש ובראשונה באווירה המיוחדת השוררת בו, אוירה המושכת תלמידים והורים יהודיים, הודות לתחושת המוגנות, השותפות וההשתייכות. לפעמים גם ילדים לא יהודים רוצים להיות שותפים לחוויה הזאת, וקשה לבית הספר היהודי, המוכר ע"י הרשויות, לדחות אותם. הדבר אפשרי רק אם בית הספר הוא יהודי דתי בהגדרתו. ראיתי בתי ספר הפועלים בתנאים פיסיים קשים ביותר, ותלמידיהם מרוצים ושמחים למרות הכול. רובם הגדול של בתי הספר היהודיים היומיים מקיימים רמה גבוהה של למודים כלליים, הודות להעסקתם של מורים טובים (בעיקר יהודים), הנהנים מתנאים משופרים יחסית בהשוואה לבתי ספר ממשלתיים. ברוב המקרים מספר התלמידים בכיתה בבית הספר היהודי קטן יותר, ומשכורות המורים גבוהות יותר, ביחס לבית ספר ממלכתי רגיל. הדבר נובע מן העובדה שבית הספר היהודי משיג בדרך כלל מקורות ממון נוספים על התקציב הרגיל הבא ממקורות ממשלתיים. האווירה החברית והרגועה בחדר המורים, ויחסים טובים בין המורים לבין התלמידים, מהווים כמובן גורם בעל משמעות בין המאפינים המפלים לטובה את בית הספר היהודי.
תכנית הלימודים בבית הספר היהודי
מערכת למודים עמוסה של בית הספר היהודי כוללת מקצועות חובה כלליים, ומקצועות יהודיים (עבריים), כגון שפה עברית, מסורת (מקצוע משולב בעל גבולות מטושטשים), תולדות עם ישראל, ולפעמים תנ"ך או ספרות ישראל. על העומס הרב של המערכת תלמד למשל העובדה כי בבית הספר היהודי בריגה (לטביה) לומדים חמש שפות: את שפת המדינה, את השפה הרוסית, וכן עברית אידית ואנגלית. הדבר משפיע כמובן על למודי ההיסטוריה והספרות. אין לשכוח את תגבור למודי המתמטיקה והפיסיקה בבית הספר, וכן את המערכת המפותחת של חוגים ופעילות בלתי פורמלית. כל אלה יוצרים עומס בלתי רגיל על התלמידים
בית ספר יהודי יומי הוא איחוד של מרכיבים רבים: הוא כולל בית ספר כללי, תנועת נוער או מועדון יהודי ואף משתדל לעתים להעניק לתלמידיו אוירת בית יהודי ומסגרת מעין קהילתית. מובן מאליו כי לבית הספר היהודי יש פוטנציאל גדול במיוחד כמרכז תרבותי של חיים יהודיים. האפשרויות הרבות אינן מנוצלות דיין, בגלל העדר כוח אדם מתאים, בגלל אילוצים טכניים, ועל הכול - מאבקי כוח בין ארגונים שונים.
הכשרת המורים
בית הספר היהודי מתמודד עם מגוון בעיות בהוראת המקצועות העבריים. בין המורים ניתן להבחין בשתי קבוצות שונות: יש מורים שרכשו ידע בעברית או ביהדות, אבל אין להם הכשרה בחינוך (רובם אוטו-דידקטים), ויש מורים שיש להם הכשרה בחינוך, אך ידיעותיהם ביהדות מוגבלות ביותר. רוב המורים השתתפו בסמינרים קצרי מועד המועברים ע"י הסוכנות היהודית, הג'וינט והמוסדות השונים בארץ ובארה"ב העוסקים בחינוך היהודי בתפוצות. אורכם של סמינרים אלה מגוון מאוד: סמינר יכול להמשך שבוע ימים או מספר שבועות, ולפעמים אפילו חודשים. הסמינרים מתקיימים במדינות חבר העמים או בארץ. לאחרונה קמו מסגרות שונות של הכשרת עובדי הוראה במקצועות העבריים, כגון מחלקות באוניברסיטאות היהודיות וכו'.
עד עכשיו קשה היה לדבר על מורה מקצועי המלמד את מקצועות העבריים. אמנם גם כעת הכשרת כוח אדם בהוראה הינה בעיה בוערת, לדעתי בעיקר בערים הקטנות. המוסדות להכשרת מורים יהודיים יצטרכו להשקיע מאמצים רבים בגיבוש תכניות ושיטות ההכשרה, לבירור עקרונות החינוך היהודי במדינות חבר העמים, ובחקר החינוך היהודי בתפוצות השונות לדורותיו. במובן מסוים החינוך היהודי במדינות חבר העמים משול לשדה פרוץ או לאדמת בור, שיש לחקור אותו וללמוד את אפשרויותיו.
תכניות לימודים וספרי לימוד
אחד הדברים הבולט במיוחד הוא העדרם של תכניות למודים וספרי למוד. הדבר מגיע עד למצבים אבסורדיים, כאשר בשיעורי התנ"ך משתתפים תלמידים שאין להם ספרי תנ"ך לא בכיתה ולא בבית, ובמקרה הטוב משתמשים בסיפורי המקרא לילדים במהדורות נוצריות מיסיונריות. כתוצאה מכל אלה קיימות בעיות דידקטיות חמורות בהוראת המקצועות העבריים. הקשיים בהוראת לימודים העבריים חריפים על רקע העובדה שבמקצועות הכלליים רמת ההוראה משופרת בדרך כלל, כולל במקצועות ההומניים. הדבר נובע מרמתם המקצועית של המורים, השימוש בשיטות הוראה מתקדמות, מקיומם של תכניות למוד, ספרי למוד וספרי עזר והעשרה.
יחס החברה לבתי הספר היהודיים
בידוע שהקמתם של בתי ספר יהודיים ראשונים התקבלה בהתלהבות רבה בקרב תלמידים והוריהם. התקופה היתה תקופת גלי העלייה מבריה"מ, ועצם פתיחתו של בית ספר יהודי, לאחר עקירה מכוונת של כל הקשור ביהדות, היה בה חידוש מרענן ומרעיש. במשך הזמן ההרגל עשה את שלו, ההתלהבות החלה לפוג, ושיקולי ההורים והתלמידים נעשו ענייניים יותר. אין ספק שמי שאינו מוכן להזדהות כיהודי, או מי שהוא שולל על הסף את אפשרות העלייה, אינו נוטה לשלוח את הילד לבית הספר היהודי, כדי לא לפגוע בסיכויי השתלבותו בחברה הסובבת. ככל הנראה האווירה הטובה בין כותלי בית הספר היהודי לא תוכל לחפות לאורך ימים על מערכת רופפת של הוראת תכנים יהודיים. תכנים יהודיים יש להקנות לתלמידים בעיקר באמצעות הוראת מקצועות היהדות ברמה מקצועית נאותה.
בקרב המורים גוברת התחושה כי אין די בידע מנוכר, וכי ידע ביהדות חייב להסתמך על חוויה יהודית אוטנטית ככל האפשר, ועל מערכת ערכי היהדות בחיי יומיום הרעיון ניתן ליישום באמצעות החינוך היהודי הבלתי פורמלי, ובאמצעות הפעילות החינוכית בקרב משפחות התלמידים על שני דורותיהם המבוגרים - ההורים והסבים.
העתיד
אין אנו יודעים אם התנאים הנוחים יחסית לפעילות יהודית גלויה בכלל, ולפעילות יהודית חינוכית בפרט, יתקיימו לאורך זמן, או חלילה שהחינוך היהודי במדינות חבר העמים יאלץ שוב לרדת למחתרת. דבר אחד ברור: מערכת החינוך היהודי המתגבשת ומתעצבת לנגד עיננו זקוקה לא רק לעשייה חינוכית נמרצת, אלא גם לחשיבה חינוכית יצירתית ורחבת אופקים. יש צורך בחשיבה אשר תדע להבחין במגמות ההתפתחות, לזהות את הצרכים הרוחניים, האינטלקטואליים והחברתיים של קהל היעד. יש הכרח לעצב קווי מדיניות חינוכית מפוקחת, כדי לחזק את התודעה היהודית בקרב יהדות בריה"מ לשעבר בתקופה גורלית זו. יש לנצל את ההזדמנות החד-פעמית בה ניתנת הזדמנות יחידה במינה להתגבר על הניתוק רב השנים מעם ישראל ומורשתו. החינוך היהודי בכללותו, ובית הספר היהודי בראש ובראשונה, הם כלים חשובים ביותר של השפעה ברוכה על דור יהודים צעירים, ואף על דורות מבוגרים. הודות לחינוך היהודי מגלים יהודים רבים לראשונה את הפן החיובי והערכי בזהותם היהודית. לפנים היתה השלילה המרכיב העיקרי או הבלבדי בזהותם היהודית, בעקבות האנטישמיות והאפליה בחברה הסובבת.
דווקא בתקופה זו, כאשר יהדות בריה"מ לשעבר קובעת את גורלה אם לטמיעה או לתחייה לאומית, חייב המחקר החינוכי היישומי לעמוד על מגמות ההתפתחות והשינויים בחברה, במערכת החינוך היהודי ובתודעה של הצבור. חובה על המחקר לחזות את התהליכים הצפויים בטווח קצר ובינוני, וגם להציע אלטרנטיבות ודגמים של פתרון בעיות, בהסתמך על הניסיון והמשאבים של החינוך היהודי בעולם כולו.
סיכום
השורות הקצרות האלה אינן מתיימרות להציג מסקנות של עבודת מחקר שיטתית, אלא משמשות מעין שרטוט המבליט נקודות שיש להרחיבן. מטרת המאמר היא להדגיש את הצורך הדחוף והחיוני בתיעוד המחקר החינוכי היישומי, ולציין את כיווניו המחקר החינוכי המוצע יכול לחזק את מערכת החינוך היהודי בהתהוותה, לעודד יצירתיות חינוכית ויחס מודע לתהליכים. אחת המשימות החשובות כעת, היא תכנון המערכת לטווח קצר, בינוני וארוך, גיבוש תכניות לימוד במקצועות היהדות תוך כדי שימת לב לזיקה תכנית ודידקטית בין מקצועות היהדות לבין המקצועות הכלליים. יש לעודד הוצאה לאור של ספרי לימוד מתאימים, ספרי עזר, מקראות בתחומים שונים וספרי הדרכה למורים. החשיבה החינוכית ברמה קונספטואלית המשולבת בעשייה חינוכית, יכולה לתרום רבות להכשרת עובדי הוראה וכח אדם בכיר בחינוך היהודי במדינות חבר העמים. אמנם, תכניות לימודים משובחות וספרי למוד טובים ככל שיהיו אינם תרופת פלא. בעית כוח האדם בחינוך היהודי בחבר העמים ניתנת לפתרון רק בסדנאות למוד ובהדרכה אינטנסיביות של המורים העוסקים כעת בהוראה, ובמסגרות להכשרת מורים לעתיד. את אלה צריך לעשות בד בבד עם בירור תכנים, הגדרות וערכים בכל אחד ממקצועות היהדות. דרוש שתוף פעולה הדוק בין מחנכים יהודיים במדינות חבר העמים. מספר בתי ספר ניסויים יוכלו לשמש מעין אכסניה לעבודת מחקר, תכנון והכשרה משותפת, בתור מעבדה פדגוגית יחידה במינה, אשר תוצאות עבודתה יביאו תועלת לחינוך יהודי בתפוצות בכללותו.