תעודה מצרית על עשר המכות?
מרנפתח מחרים מגילת-גומא המתארת מפלה למצרים
- מאת סופרנו הספרותי -
סחורה בלתי-רגילה הגיעה אלינו בימים אלה באחת האורחות העושות את דרכן ממצרים לכנען המזרחית. ה"סחורה" היא מגילת-גומא שהסוחרים הצליחו להבריחה ממצרים על אף הבדיקה הקפדנית שנערכה בגבול.
הסוחרים מספרים כי המגילה הופיעה באורח פתאומי לפני שבועות מספר - ואיש לא ידע מתי ועל ידי מי נכתבה.
אמנם מופיע בה שם המחבר, איפובר, אבל לא ידוע מיהו איפובר זה.
דם ואש...
המחבר מתאר אסון גדול שבא על מצרים. הוא מספר על דם ואש ותימרות עשן, על גזל ועל חורבן, על אנשים בורחים ועל חוסר-שלטון.
כשנודע תוכנה של המגילה, ציווה פרעה מרנפתח להביא אותה אליו לשם עיון. מומחים לספרות בארמון המלך טענו כי המגילה היא העתק ממסמך עתיק יותר וכי הדברים המתוארים בה קרו לפני זמן רב.
מרנפתח קבל את דברי מומחיו והחליט לשמור את המגילה בבית הגנזים הממלכתי. אך טרם הספיקו לבצע את דבר המלך והנה הגיעו לארמון שמועות לפיהן מיחסים, ברחוב המצרי, את תוכן המגילה לפרשת יציאת בני ישראל ממצרים - זאת הפרשה שמרנפתח רוצה להשכיח אותה מתולדות מצרים.
איסור ההפצה
מיד ביטל המלך את פקודתו הקודמת וציווה להשמיד את התעודה. יחד עם את אסר מרנפתח להפיץ את תוכן המגילה, אם בכתב ואם בעל-פה.
אולם האיסור איחר לבוא.
כבר הועתקה התעודה בכמה טפסים, ואחד מאלה נפל לידי אנשי האורחה שהוציאו אותו מהארץ יחד עם מטענם הרגיל.
להלן כמה קטעים מתוך המגילה:
... ותהי המגפה בכל הארץ, ובכל מקום - דם... היאור הוא דם, ואנשים נרתעים מלשתות. צמאים הם למים...
הנה שערים, עמודים וחומות נשרפו באש... מה נעשה? הכל הולך ונחרב! בכל מקום איש קובר את אחיו... צווארי שפחות מקושטים בכלי זהב... נעלם הצחוק מפינו ואיננו. רק צעקה ויללה בכל רחבי הארץ... מגדול ועד קטן אומרים: מי ייתן ונמות!
בני מלכים מרוטשים נגד החומות... עצים נשברו... כל חיה לבה בוכה. בהמות גועות... הוא שנראה עוד אתמול - היום איננו. מראה הארץ כשדה-פשתה לאחר הקציר. כלתה תבואת השדה. אין פרי ואין עשב. כולם אומרים: אין כלום!... נחרב השבי...
נודעו סודות החרטומים. להטיהם ללא תועלת כי אנשים פשוטים יעשו אותם אף הם... ראה, לקחו את הנחש ממקום מחבואו. נתגלו סודות המלכים. בני מלכים מושלכים לחוצות... אש עתה השמיימה ולהבה נגד אויבי הארץ... אנשים מורדים במלכות... כדבר הזה עוד לא היה: נחטף המלך על ידי אנשים שפלים.
הנה בהמות נעזבות לנפשן, תועות בשדה ואין אוסף. הארץ ללא אור... אנשים בורחים... נוטים אוהלים כיושבי הרים.