אפרים מרוצה מסירוב גדעון
גאוותם נפגעה על ששבטי ישראל פנו אל בן-מנשה להמליכו עליהם
עפרה. (מאת סופר "דברי הימים).
שליחי שבט אפרים שהשתתפו במשלחת הכללית אל גדעון, לא הצטרפו כידוע לפנייה אלא ברגע האחרון. כמו כן מציינים, שלא זקני השבט באו כי אם מפחותי המשפחות ואף דבר זה לא נעלם מעיניו של גדעון.
כזכור באו זקני אפרים בטרוניה על גדעון על שלא שיתף אותם במלחמה נגד מדיין מראשיתה. לעומת זאת טוען גדעון שהוא מסר בידיהם את התפקיד החשוב של חסימת הנסיגה של המדיינים על הירדן וגם תפקיד זה לא מילאו במלואו. את עורב ואת זאב שני ראשי מדיין תפשו, לעומת זאת נתנו לחמוק לזבח וצלמונע, דבר שהצריך את הרדיפה הארוכה מזרחה והביא לידי הסכסוך עם סוכות ופנואל.
מתוך שיחות עם אחדים מראשי השבט נודע לי, כי שבט אפרים נפגע מהעובדה ששבטי ישראל פנו אל בן-מנשה להמליכו עליהם ולא אל אפרים, שרוב השופטים וראשון הכובשים - יהושע בן נון - יצאו ממנו. כמו כן הם מסתמכים על המשכן השוכן בנחלתם.
"גאוות אפרים" הייתה כבר למשל בפי העם, על כן בדיעבד מרוצים הם מסירובו של גדעון והם מעדיפים את מצב הפירוד על מלך שלא משבטם.
רק מתי מעט הבינו למה רמז גדעון באומרו להם "מה עשיתי עתה ככם? הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר!"
זה היה רמז לתשובה שנתנו זקני אפרים כאשר גדעון הציע להם לפני פרוץ המלחמה להצטרף אליו.
הם ענו בזו הלשון:
"מי אביעזר ומי בן יואש כי יבוא להיות שופט עלינו, הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר".
עתה הזכיר להם גדעון את דחייתם בראשונה.