שרידי מדיין הובסו ליד קרקור
בקריאה "חרב לה' ולגדעון"
עפרה. שבעה ימים נמשכה דרך הרדיפה אשר רדף גדעון את שרידי מדיין עד קרקור שבגבול מזרח, וביום וחצי עשה את הדרך חזרה כשהוא ואנשיו רוכבים על מיטב "ספינות המדבר", אלו הגמלים כבודם ופארם של האויבים.
תחילה השתהו זבח וצלמונע ליד פנואל כי חכו לבואם של שני ראשי מדיין האחרים, זאב ועורב. כאן אמרו ארבעתם לאחד את יחידותיהם שנסו בשבע דרכים ולחדש את הקרב עם גדעון. אולם בעתה אחזה אותם בהגיע הידיעה שזאב ועורב נתפשו על ידי מארב מבני אפרים במעברות הירדן ליד בית ברה ונהרגו.
עתה החליטו שני הראשים הנותרים לברוח המדברה עם שארית צבאם.
במהירות רבה הגיעו עד קרקור כאן נטו את אוהליהם כדי ללקק את פצעיהם האנושיים באדם ובבהמה וברכוש. הם לא האמינו שגדעון יעיז לרדוף אחריהם עד כאן, ואף לא הציבו משמרות.
אולם גדעון העיז.
באישון לילה הורעדו המדיינים העייפים והמדוכאים בתקיעת שופר מחרידה. כמתוך אלפי גרונות בקעה צעקה מסביב:
חרב לה' ולגדעון!
וטרם הספיקו לעמוד על רגליהם כבר שמעו נאקות פצועים. תבוסת עין חרוד חזרה בשנייה. מנוסת בהלה, חרב איש ברעהו. צעקות זוועה, ילל נשים, גמלים משתוללים מפחד.
התבוסה הייתה מלאה. פרט לכמה מאות בודדים שנמלטו למדבריות, הושמד כל מחנה מדיין.
זבח וצלמונע הובלו כבולים ומכורבלים ביריעות כמו בשק משני צדי גמל. לא היו כל אבדות בצד הישראלי, כי למעשה לא היה זה קרב, כי אם טבח.