חנינה למתנגדי שאול
גלגל (מאת סופר "דברי הימים")
מעשהו הראשון של המלך הראשון בישראל. לאחר חגיגת ההכתרה היה לשחרר מכלאם את קבוצת האנשים מבני אפרים, אשר הסיתי נגדו במעמד במצפה לפני מלחמת יבש-גלעד.
כזכור סרבו אנשי אפרים ובראשם בני שכם להגיש מנחה לשאול כאשר עשו שליחי השבטים האחרים שבאו למצפה לפי הזמנת שמואל. אולם הם לא הסתפקו באי-הגשת מנחה. הם החלו סובבים בין המשלחות ומסיתים נגד שאול:
"מה יושיענו זה? מי בני בנימין כי ימלכו על ישראל? האם לא מאפרים יצא מושל ולא בן יוסף יהי נזיר אחיו?"
בני מנשה הצטרפו לאחיהם בני אפרים ועמם גם בני מכיר וגלעד מעבר הירדן המזרחי. לפקודת שמואל נעצרו ראשי המסיתים. עתה התייצבו ראשונים בני גלעד בפני שמואל ודרשו להסגיר לידיהם את בני הבלייעל אשר הלעיגו על שאול. הם תבעו להוציא להורג את המסיתים נגד מושיע ישראל.
שמואל הפנה אותם אל המלך. מעתה והלאה לא הוא שופט ישראל כי אם שאול הוא הקובע את גורלם של החוטאים בעם לחיים או למוות.
המון רב צבא על אהל שאול ותבע להוציא להורג את המסיתים. אולם מה רבה הייתה ההפתעה בצאת שאול מן האהל המלכותי ובאומרו:
"לא יומת איש ביום הזה כי היום עשה ה' תשועה לישראל, היום הזה היה ישראל לעם, יחד, יחד שבטי ישראל. ישובו איש לאוהלו ויהי ה' עמם וישוב גם לבם אל מלכם אשר ה' נתן להם".
ברגע הראשון נשתררה דממה עמוקה. אולם כעבור רגע תפש העם, כי אכן מלך גדול-לבב עומד לפניו. מישהו קרא בקול:
"יחי המלך!" ואלפי קולות הריעו אחריו: "יחי המלך!".