דוד בן ישי - מלך משיח ה'

באווירת אבל על תבוסת הגלבוע

חברון (מאת סופר "דברי-הימים")

הכהן הגדול אביתר שם את כתר-המלוכה על ראש בית הלחמי

ויואב בן צרויה חגר למותניו את חרב גלית.

ליד מזבח שהוקם מול מערת המכפלה, היא מקום קבורת האבות, הוכתר אתמול בכתר המלוכה דוד בן ישי מבית-לחם, אשר נמשח בשמן המשחה עוד על ידי שמואל הנביא, כפי שהעידו בפני זקני העם שני הנביאים גד ונתן. את כתב המלוכה שם על ראשו של דוד, אביתר הכהן הגדול מניצולי נוב עיר הכוהנים, אשר דואג האדומי עשה בה טבח בשליחות שאול. אביתר היה חגור אפוד. את חרב גלית חגר למותני דוד יואב בן צרויה, ראש גדודו המפורסם של דוד, אשר הכה את עמלק.

דוד בן ישי, שהוא בן שלושים כיום, הגיע לחברון אתמול בבוקר כשהוא חגור שק, צועד ומקונן על מות שאול. אנשי חברון לא האמינו למראה עיניהם, כי חשבו שדוד יופיע בתרועות שמחה.

רב היה הרושם שעשתה הידיעה על הריגתו של העמלקי, מביא הבשורה הרעה והמתפאר בכך ששלח את ידו בשאול.

אביתר הכהן הגדול כינס בשעות הערב את זקני חברון והערים הסמוכות. באספה הודיע גד הנביא שיד ה' הייתה בשאול וביתו על כי לא שמע בקול שמואל! על כי לא הסתפק במלוכה, כי אם גם למזבח קרב, לא מלא אחרי צו ה' וחס על אגג מלך עמלק. על כן סרה ממנו רוח אלוהים.

ואף על פי כן - אמר הנביא - בשמן הקודש נמשח שאול ומשיח ה' היה, על כן יאבל לב דוד ויאבל העם על מות מלכו. וגם זאת כי בשדה הקרב נפל מידי פלשתים. ובגבורה נפל, כי על חרבו; למען לא תהיה בו יד האויב. ארורה היד אשר תיגע במשיח ה'.

אולם עתה תסב המלוכה כדבר ה' בידי שמואל אל דוד, אשר בו בחר ה' אלוהי ישראל.

ברכת יעקב ליהודה - על ראש דוד

הנביא קרא מעל מגילה קדומה קטע מתוך ברכת יעקב ליהודה בנו:

"יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך. גור אריה יהודה, מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו".

בהסברת הברכה הוסיף הנביא כי אכן נאה ברכה זו לא רק על ראש יהודה בן יעקב, כי אם גם על ראש דוד בן ישי, אשר לא שלח ידו לטרוף את חיי שאול משיח ה' אף כי רדף אותו, אף כי פעמיים היה בידו.

ראוי הוא שבט יהודה וראוי הוא דוד בית הלחמי שכל שבטי ישראל ישמעו לו ויקבלו את מלכותו.

דברי הנביא נתקבלו בהסכמה ובתרועות גיל של כל הנאספים.

אבישי דרש לאסור מלחמה על מחניים

אבישי בן צרויה דרש לעלות למלחמה על מחניים כדי לאחד את כל שבטי ישראל בכתר דוד. אולם נתן הנביא גער בו על הקריאה לשפיכת דם אחים בישראל. רבים מדי אויבים מחוץ. פלשת ואדום ועמון, כולן אורבות לשפך דם זה. יהא מלך במחניים ויהא מלך בחברון והאיש אשר ה' רוצה בו הוא יצליח דרכו, יושיע את ישראל וישראל יראה ויבוא אליו מעצמו, יתן כבוד וישתחווה לבחיר ה'.

מוסרים שהודעה זו של הנביא באה על דעת דוד ואין המלך מתכוון להתגרות מלחמה עם שבטי ישראל האחרים.