הגיבורים אשר לדוד

(המבנה של צבא ישראל)

בימים בהם נרדף דוד על ידי שאול נוהג היה לשוטט בהר-יהודה ולהיחבא במערות ובמדבריות. מהרה עקרו ועברו אליו בני-משפחתו מבית-לחם, כל איש אשר היה לו נושה, תושבי הכפרים הסמוכים אשר התלהבו מהגיבור הצעיר והרפתקנים אשר ששו לקראת חיים חופשיים באין חוק. כך הפך דוד לראש-גדוד מזוין היטב. את מחייתו מצא בדרך של פשיטות בגדוד על גדודי-פלשת, אך גם ע"י "מתנות" ששלחו לו עשירי הסביבה. כיום נוהג המלך להתבדח על כך, להיזכר כיצד שלח לאחד האמידים המקומיים, בכל עת שאזלו מזונותיו, או בהזדמנות של גז-הצאן, והזכיר לו כי "בנו דוד" זכאי לחלק מהטבחה אשר טבח לגוזזיו. לרוב היו ה"האבות בעל כורחם" חורקים שיניהם - ומשלמים את המס ל"בנם": בודדים שסירבו - נפגשו במהרה עם 600 חייליו של דוד "בנם", בנסיבות לא נעימות ביותר, אולם אליעזר מזכירני, שהם היו אנוסים לחיות חיים אלה, משום רדיפות שאול. אכן, יבואו תושבי קעילה ויעידו כיצד הצילום אנשי דוד מפלשתים, אשר שסו את הגרנות.

גם כאשר הוכרח דוד לעבור לשירות אכיש מלך גת, הוסיפו גיבוריו להילחם בשירות ישראל, ופשטו לא על יהודה הקיני - כפי שנצטוו, אלא על המדיני והגריזי והעמלקי, בני ברית פלשת.

לשיא תהילתם הגיע הגיבורים בעת המלחמות בפלשתים: באותה עת, בערך, הופרדו כיחידה נבדלת מיתר 600 עבדי-דוד הותיקים. הוקמה יחידת-גיבורים הכוללת 30 איש, ועליהם מפקדים 6 קצינים בכירים, 3 קצינים עליונים ושלושה בדרגה נמוכה יותר. בעת שלום נמצאים הגיבורים בקרבת המלך בירושלים (ביתם "בית הגיבורים"). בעת מלחמה הם תופשים עמדות-פיקוד ומצביאים את צבא-העם המגויס רק כאשר חיל הקבע איננו מספיק כדי השגת ניצחון. שלושת המפקדים הבכירים הם: עדינו העצני, ראש השלושים, אחד מוותיקי הגדוד אשר הצטרף אל דוד בשנות הנדודים במדבר (עירו - עצן, ליד באר-שבע). מפאת גילו שוב אין הוא ממלא תפקיד פעיל-במיוחד בהנהלת הצבא, ועיקר המעמסה מוטל על שכמי חבריו לשלושה - אליעזר בן דודו הבנימיני ושמה בן אגא ההררי, רועה צאן לשעבר בהרי-יהודה, מראשוני תומכיו של דוד. שלושת המפקדים האחרים הם: בניהו בן יהוידע מקבצאל, מפקד אשר בעוז רוחו ובכשרונותיו הצבאיים עתיד לעלות מעלה מעלה (השמועה אומרת שבקרוב יתמנה כמפקד עליון על גדוד הכרתי והפלתי!). חורף אחד הסתכן וירד בגפו לבור, ביום השלג, והצליח להרוג אריה שהפיל חתתו על כל הסביבה. הוא לא ירא גם מחיות-אדם, הצליח לגבור על ראשי גיבורי מואב, הנקראים שם "אראלי ומואב".

כדוד בשעתו, התייצב לדו-קרב פנים אל פנים עם שכיר-מצרי איש מדות, בצבא הפלשתי: ואף כי היה בידיו רק שבט, התגבר בו על המצרי, גזל ממנו את חניתו ויהרגהו בה.

השני בשלושה אלו הוא עמשא בן יתר, ממשפחת דוד. משום מה אין הוא שרוי ביחסים טובים עם שני בני צרויה. השמועה אומרת ש"משהו לא כשורה" בעניין מוצאו: יש הסבורים שאביו היה ישמעאלי, ויש המגינים על יהדותו. מכל-מקום, אין הוא מחבב ביותר את מפקד  השלושה, אבישי בן צרויה, אחי שר הצבא. מבין הזרים אשר הצטרפו אל דוד מצטיין ביושרו וגבורתו אוריה החתי.

אליעזר בן דודו רמז, כי קיימות תכניות לצירוף גיבורים חדשים לגדוד. זאת יש לעשות משתי סיבות: א) בכדי להשלים את מקום החללים, ואותם הפורשים מהשירות מטעמי-גיל: ב) בהרכבו הנוכחי משקף גדוד המפקדים את המצב בישראל בראשית ימי דוד. הגיבורים משבטי יהודה ובנימין מהווים את רובו המכריע, ולהם יש להוסיף גיבורים מאפרים, גד ועמון.

אולם עם התבססות המלוכה הורגש הצורך "לרתום" את כל חלקי המדינה בעול התפקידים הצבאיים, וזאת חושבים בחוגי הפיקוד הגבוה להגשים ע"י צירוף מפקדים חדשים (בייחוד מקרב שבטי עבר הירדן והצפון) לגדוד הגיבורים-מפקדים.

כמועמדים אפשריים מזכירים את שמות ישמעיה הגדעוני, שהוא גיבור-חיל ידוע במקומו. עדינא בן שיזא הראובני, והנהנה מהשפעה עצומה בקרב שבטו, ועוד. באם תוגשם תוכנית זו, יהא בכך חישול חוליה נוספת בשלשלת המאחדת את כל עמי הארץ הזאת לממלכה אחת: וללא ספק יוסיף הדבר לכוחו של הצבא הישראלי.