לאחר קרב מר ליד קרקור נהדף צבא אשור

חילות שנים-עשר בעלי-הברית בראשותו של אחאב מלך ישראל עצרו את מסע אשור

חמת, לאחר קרב מר שנמשך יומיים ועלה ברבבות קורבנות נאלץ שלמנאסר השלישי, מלכה האדיר של אשור, לסגת אל עברו השני של הנהר אורונטס, להסתפק בשטחים שכבש עד כה ולוותר לפי שעה על הרחבת גבולות המעצמה שלו עד לים התיכון ולגבול מצרים.

בראש הברית של עמי ארץ ישראל וסביבתה שכללה שנים-עשר מלכים ומאה אלף לוחמים הועמד אחאב בן עומרי מלך שומרון. ישראל, חמת, צור, ארם בתוספת יחידות קטנות שנשלחו ממצרים – היוו את עיקר צבא בעלות הברית אשר יצאו לעצור את המסע האשורי דרומה ומערבה.

לפני שלושה ימים צלח צבא שלמנאסר את הנהר בעזרת נאדות עור מנופחים.

אף כי בעונה זו מתחילים כבר מימי הנהר לגאות מהגשמים היורדים בהרים, הצליח צבא אשור להקים גשר ענק מורכב מסירות, כשיתר החיילים נישאים על גבי נאדות מן הצדדים.

למרות מטר החצים שניתך עליהם מחיל הקשתים של בעלי הברית לא סבלו האשורים אבדות רבות ועד שעות הצהרים הצליחו להעביר את מרבית הצבא.

אולם כאן ציפתה לאשורים ההפתעה הראשונה, חילות ארם פתחו בהתקפה על החילות המיוגעים במקצת מצליחת הנהר ושיבשו את ניסיונות שלמנאסר להיערך לקרב. רק הודות לחומת הברזל של הגדודים המרכזיים לא נשבר הכוח האשורי.

כמו כן היה בעזרם היום הקצר: לאחר שעתיים של קרב כבר החלו לנטות הצללים והלוחמים הארמיים נסוגו לעמדות המוצא.

הקרב התחדש עם שחר

את הלילה ניצל שלמנאסר יפה כדי להחזיר לצבאו את ארגונו הקרבי ובשעות הבוקר יצא להתקפה.

אולם הפעם נתקל "הצבא האדיר ביותר שבעולם" המכונה "בלתי מנוצח" בכוחות מאוחדים שווי-משקל:

מאה אלף איש חיל רגלי, כאלפיים פרשים וכשלושת אלפים רכב ברזל.

על חיל הרגלים פקד בן-הדד מלך ארם, מכיוון שחלקם של הארמים בחיל הרגלי היה הגדול ביותר.

אחאב מלך ישראל פקד על רכב הברזל, שהיווה את כוח המחץ. העיקרי בקרב ועל כן גם נמסר לו הפיקוד העליון על המערכה, אירהוליני מלך חמת פקד על הפרשים.

אבדות כבדות ליחידות צור ומצרים

הקרב היה אכזרי מאין כמוהו. פעמיים הבקיעו האשורים את חיל הרגלים, אולם נתקלו בהתנגדות הרכב הישראלי, שיצא להתקפת נגד, המכה הקשה ביותר ניתכה על יחידות צור ומצרים שהושמדו כמעט כליל.

בשעות אחרי הצוהריים הוברר לו לשלמנאסר שלא יצליח להבקיע את מערכות אחאב והוא החל לחסוך באנשים ולאסוף את הפצועים. עדין לא היה ברור למה הוא מתכוון. עם רדת הלילה נדמה היה שהקרב יימשך יום שלישי, אף כי שני הצדדים שתתו דם לרוב.

שלמנאסר מחזיר צבאו בחסות בחשכה

בחצות הגיע משמר מארב ארמי ובידיו שבוי אשורי אשר גילה כי ניתנה הוראה להתכונן לצליחת הנהר חזרה בחסות אפלת הלילה, בן-הדד סבור היה כי אין זו אלא תחבולה. ייתכן שמעבירים את הפצועים בלבד. אולם למחרת עם צאת השמש נתגלה מחזה מפתיע: החוף היה ריק פרט לחללים ולפגרי סוסים לא נותרה נפש חיה מהצבא האדיר של האויב.

צבא אשור עבר בלילה את הנהר ותפש עמדות הגנה בגדה השנייה.

היה ברור שהקרב נסתיים, ואלמלא מספר הקורבנות – עשרים אלף וחמש מאות מתוך מאה אלף – וודאי היו מחליטים מלכי הברית לרדוף את האויב: זאת דרש גם מלך חמת שלפי שעה ארצו סבלה ביותר ממסע אשור. אולם גם בן-הדד וגם אחאב התנגדו לכך. ורק הוחלט לא להתפזר ולצפות מה ילד יום, פן זומם שלמנאסר חידוש ההתקפה, אף כי כל הסימנים מוכיחים שאין הוא מוכן לכך.

למרות האבדות הכבדות יש לראות בהדיפת צבא אשור ניצחון גדול.

מקום ההתנגשות בין מאתים אלף לוחמים