מפקדים ונסיכים מתמרדים וממליכים עצמם
"וסכסכתי מצרים במצרים..."
פי-בסת.
אוסורקון השלישי השליט הרשמי של מצרים מהשושלת העשרים ושלש הסתגר בעיר עצמה וציווה לבצר אותה מפחד תפנחת מצוען, אשר השתלט כמעט על כל החלק המערבי של שפך הנילוס, בעוד שמהדרום ממשיך להתפשט פיאנחי הכובש הכושי.
המצב במצרים כולה מסובך כל כך עד שאין איש יודע עוד לא רק מיהו השליט בארץ, כי אם גם כמה הם, שכן בערים שונות התמרדו מפקדים וממליכים את עצמם, כשכל אחד יש לו מגילת יוחסין שלו מאחד הפרעונים וכל אחד מכריז על עצמו כבן-רע וכשליט על מצרים "העליונה והתחתונה".
מצרים העליונה היא למעשה כבר עשרים שנה בידי הכובשים הנוביים.
זה עשרים שנה שפיאנחי פתח בהתקדמות צפונה והוא מתכוון להטיל את השושלת הכושית הזאת על כל הארץ. בינתיים התפורר לגמרי השלטון בצפון, והחרדה רבה מאוד פן ינצל מלך אשור את המצב.
על כן משתדלים לרכוש בעלי ברית בפלשת ובשבטים הערביים ואף ביהודה, כדי לעצור את מסע סרגון.
בעוד שפרעה הרשמי הוא לכאורה אוסורקון בפי-בסת, מתחולל המאבק האמיתי בין הכובש הכושי והמתמרד מצוען.
סופרנו המדיני מוסיף:
לאור המצב הזה במצרים מוצדקת פי כמה מדיניותו של מלך אחז הזוכה במקרה זה בתמיכתו של ישעיהו, לא ללכת שולל אחרי פיתויים של אוסורקון (המכונה סוא אצלנו) להקים ברית נגד אשור יחד עם חנון הפלשתי ועם המלכה הערבית שמשי.
הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו. וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה.
וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשים ומלך עז ימשל בם... נואלו שרי צוען, נשאו שרי נוף, התעו את מצרים פינת שבטיה ולא יהיה למצרים מעשה אשר יעשה-ראש וזנב כיפה ואגמון.