איך הוכה חמורבי ע"י אברהם בעמק השידים

לפני עשר שנים היה הדבר. הניצחונות ההיקסוסיים הראשונים במצרים החלישו עוד יותר את ההשפעה המצרית בארץ. גם לפני כן לא התעניינו כידוע מלכי מצרים מהשושלת הי"ב בשלטון מדיני או צבאי בארץ רת'נו, כפי שארצנו הייתה קרויה בפיהם, אך בכל זאת הייתה המעצמה השכנה החזקה ביותר בשכנותנו.

עם פלישת ההיקסוסים נוצר כאילו חלל ריק וכאשר אין בארץ מאוכלסת עם אחד שיהיה בידו הרצון או הכוח להשתלט על הארץ כולה, החלו הרחוקים ללטוש עין עליה. ובייחוד על חלקה המזרחי.

"דרך המלך" היא הדרך המובילה ממצרים לארץ נהריים דרך אילת, הערבה, עמק השידים מזרח עבר הירדן ומשם דרך דמשק ותדמור היא עורק חיים כלכלי וצבאי ממדרגה ראשונה. קשה ממנה בשביל המזרח היא דרך הים המובילה לצורך הים דרך גבל ואוגרית. דרך זו תמיד הייתה בידי מצרים והיום כולה בידי ההיקסוסים.

נוסף לכך נודעת חשיבות רבה לדרך זו המובילה אל אוצרות האדמה, מכרות הנחושת היקרה אשר בדרום הארץ ואשר בסיני, שם פותחו המכרות על ידי מלכי מצרים. חומר יקר זה איננו כלל בנמצא בארצות הפרת, מה פלא על כן שמיום החלשת השלטון במצרים צץ הרעיון בין מלכי הפרת שהגיע הזמן להשתלט על עורק חיים חשוב זה.

ברית הפולשים

על כן כרתו ברית ביניהם ארבעה מלכים:

אמרפל הוא חמורבי מלך בבל (אז עוד אחד המלכים שעל הפרת והוא מעלה מס למלך עילם האדיר).

אריוך הוא ארדסין מלך לארסה.

כדרלעומר הוא כודור בצירוף שם האל העילמי לאגאמארי מלך עילם והוא ראש הבית.

תדעל מלך גוים.

במסע בזק השתלטו מלכים אלה על כל דרך המלך. כבשו את עשתרות קרניים, הם, שווה קרייתיים אשר בעבר הירדן המזרחי, משם ירדו עוד יותר דרומה עד עמק שידים שבדרום ים המלח הוא השטח הפורה ביותר שבכל הדרך, עשוי כולו משקה כגן אלוהים ובו הערים סדום, עמורה, אדמה, צביים וצוער. משם ירדו עוד יותר דרומה עד איל פארן היא אילת, בהבטיחם להם גם את הדרך המובילה למצרים. חצצון תמר - קדש ברנע.

המרד ועמדת אברם

שתים עשרה שנה היה כל חבל הארץ נתון לשלטונם של מלכי הפרת. בשנת השלש עשרה הקימו ברית חמשת המלכים של עמק השידים, ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה שמאבר מלך צביים ובלע מלך צוער. מטרת הברית הייתה להשתחרר מעול מלכי הפרת. תחילה ניסו לצרף לברית גם את שבטי החבירו ובעיקר את אברם בן תרח מחברון. הם שיגרו אליו את בן אחיו לוט שהוא מנכבדי סדום. אולם אברם סרב להצטרף למרידה ואף אסר על לוט בן אחיו ליטול חלק במעשה, בטענו שהשלטון הקיים בעמק השידים הוא שלטון רשע ואכזריות ואילו חוקי ארץ הנהריים מאז חוקי שומר העתיקים ועד חוקי חמורבי החדשים טובים הם פי כמה מדרכי השלטון בסדום ועמורה.

מסתבר שאברם (היום שמו אברהם) צדק, כי על כן הצליחו מלכי הפרת להשתלט בקלות על המורדים שלא זכו לעזרתם של תושבי האזור, כי מי יעמוד לצדו של שליט אכזר ומרושע?

בקרב המכריע בעמק השידים נפלו מלכי העמק לתוך בארות החמר העמוקות אשר בסביבה והנותר מצבאם ברח להרים מזרחה ומערבה. ויתכן שבכך הייתה מסתיימת הפרשה, אילו -

אברם העברי בשערי דמשק

אילו הבינו מלכי הפרת המנצחים שלא לנגוע בדברים שבאזור. בלי הבחן החלו שודדים את כל אוצרות העמק והתנפלו גם על בית לוט, אף על פי שלא השתתף במרידה. לוט נלקח בשבי ורכושו נשדד.

אחד הפליטים מהעמק הפורה הגיע לאלוני ממרא, הוא האזור של אברם העברי מזרחה מחברון, והודיע לאברהם על גורל בן-אחיו.

אברם לא שהה הרבה זמן. ידוע ידע כי הכובשים שבעי ניצחון וביזה אינם מצפים כרגע להתקפה משום צד. על כן השעה נוחה למסע הפתעה הוא הזעיק את בעלי בריתו אשר באזור - ענר, אשכול וממרא צייד במיטב הקשתות ההיקסוסיים את שלוש מאות ושמונה עשרה נעריו הרועים הלוחמים, הם ילידי ביתו אשר עמו עוד מחרן, הם גם חניכי בית ספרו ואמונתו (נימולו יחד עם אברם וישמעאל בנו לפני ימים ספורים) ויחד בלילה על מחנה האויבים, אשר עלה בכמותו פי שלש על מספר חיילי אברם העברי. המכה הפתאומית הצליחה כמובן. החלה הנסיגה המבוהלת. תחילה ניסו הבורחים להתייצב למערכה נוספת בליש אשר בצפון, ליד מקורותיו של הירדן, אולם גם שם הוכו והמשיכו לסגת צפונה. אברם הדביר אותם בחובה משמאל לדמשק. שם נכנעו הפולשים. מכיוון שכל מסעו של אברם לא היה אלא להציל את לוט בן אחיו. לא הרג אברם את המלכים ואף לא לקחם בשבי. כרת עמם ברית, הם החזירו את כל השלל וכמובן גם את השבויים, כמו כן לקח אברם מהם ממיטב הרכוש והנשק אשר עמם.

כאשר חזר מהמערכה נתקבל בהתלהבות רבה על ידי כל עמי האזור ועריו. בראש המברכים עמד מלכי צדק מלך שלם.

מלך סדום הציע לאברהם בהתאם לנוהג ולחוק את כל השלל אשר לקח, אך לתימהון כל החוגגים סרב אברם לקחת מחוט ועד שרוך נעל. הוא יצא להציל נפש - אמר - ולא להתעשר. וגם אם רבות הרעות אשר עוללו מלכי סדום ועמורה, אין הוא אברם רוצה ליהנות מרכוש הרשע, רק שכרם של הלוחמים בעלי הברית ישולם.

מעשה זה העלה את חינו של אברם בעיני כל, רק מלך סדום לחש משהו באזני מלך עמורה, כנראה שלגלגו עם אדם משונה זה המוותר על המגיע לו.

הדבר היחידי אשר עשו היה בשנותם את יחסם ללוט, כדי לכבד את אברהם מינו את לוט להיות בין שופטי סדום בתנאי שלא יעבור על חוקי העיר. נודע שאברם לא נטה ביותר לתנאי זה, אך לוט לא יכול היה לעמוד בפני הפיתוי (יש אומרים שאשתו לחצה עליו...) ורק הבטיח לאברם שיעשה כמיטב יכולתו להמתיק את הדינים ולרכך את המשטר בעיר.

הרבה מים זרמו בירדן מאז, יותר מזה ודאי - בפרת. בינתיים ארע המאורע המזעזע ביותר שמאז המבול בעולם לא נודע כמוהו: הים הציף חבל ארץ, והוא עמק השידים שסביב לו ובו התחוללו המאורעות המסופרים לעיל.

מלכי סדום ועמורה אבדו הם ועריהם. רק לוט ניצל ובארץ הפרת עלה אמרפל לראש והיה לחמורבי הגדול...