"ספר המתים" למרגלותיו
הסכסוכים שפרצו בין אסנת אשת יוסף ובין בני יעקב בענייני טכסי הלוויה הגיעו לשיאם בשאלת הציורים והכתבות שעל גופו של החנוט, וכן הארון.
אסנת דרשה לצייר על הגופה החנוטה ועל הארון כמנהג מצרים, ולצייד את הקבר בכדי מנחות ומתנות שהמת יטול עמו. בני יעקב התנגדו בתוקף למעשים אלה שאינם לפי רוח אמונת אבותיהם; לפי דבריהם היה יוסף נאמן לאמונה זו למרות הליכותיו המצריות החיצוניות.
הושגה פשרה
רק אחרי ויכוחים ובכיות רבות הושגה פשרה בתיווכם של שני הבנים מנשה ואפרים.
וזו הפשרה: כל ציורים וכתבות מעולם האלים והמצריים לא יכתבו ולא יצוירו. לקבר לא יוכנסו כל כדים פרט לכדי בושם שונים. לעומת זאת תורשה אסנת לשים למרגלותיו של המת העתק מ"ספר המתים". מכיוון שאין זה צמוד לגופו – אמר לוי – הרי זה כמתנת אדם מבחוץ, ואין היא מחייבת את המת.
על התקנת העתק זה של "ספר המתים" ישבו מאה וחמישים סופרים שאסנת שכרה אותם. אומרים שהעתק הוא מעשה לתפארת מבחינת האמנות והדיוק.
זה הקבר שנחצב במדבר