מהפכה דתית ברחבי הארץ

האמורים לכדו את צמר. אלפי הרוגים ברעש באוגרית. ניסיון לרצוח את מלך ירושלים.

תקופה זו ידועה בשם תקופת אל-עמרנה, על שם הגילויים הארכיאולוגיים שנעשו בתל בשם זה במצרים. מאות מכתבים מהמחצית הראשונה של המאה ה- 14 נותנים חומר בשפע על היחסים בכנען אותה שעה. כל הניסיונות שנעשו למצוא קשר בין מרידות אלה ובין חדירת "יוצאי מצרים" – לא הצליחו, שכן במאות השמות של המלכים והמורדים לא נמצא אף שם אחד שיש לו הקבלה בסיפורי משה ויהושע. תקופת אל-עמרנה אינה יודעת עוד דבר על יציאת מצרים. בין המורדים ישנם החבירו שהכרנו אותם כבר מהגיליונות הקודמים, אך אלה הם רק משפחה רחבה יותר של העברים, ובני יעקב היושבים אותה שעה בנחת במצרים הם רק חלק ממנה. הדבר היחידי המסתבר הוא שלאותה שעה שייכת ההתפרצות הידועה של בני אפרים ש"דחקו את הקץ" ונכשלו על יד גת. דבר זה הובא בגיליון שלנו.

אך לא כן הדבר ביחס למהפכה האמונתית. כאן אנו מעלים את ההשערה שכל המהפכה "המונותיאיסטית" של אחנתון באה בהשפעת בית יעקב ובית יוסף. דבר זה מבוסס בכמה הוכחות:

א) אמו של אחנאתון ואשתו שתיהן הן לפי המקורות "סוריות" (ו"סוריה" מקיף את ארץ-ישראל). כל החוקרים טוענים שהאמונה החדשה באה בהשפעת נשים אלו, אולם אף חוקר אינו שואל את עצמו מנין להן לנשים אלו, אם הן "כנעניות" רגילות, המושג "אל אחד"? הרי כל עמי כנען וצידון ועמי החתים בצפון, כולם עובדי אלילים הם ואף אלילות גסה פי כמה מזו של מצרים. דבר זה מסתבר לעומת זאת אם נשים "סוריות" אלו הן במישרין או בעקיפין מקורבות לבני יעקב או יוסף אשר במצרים. בנות מבית יוסף ודאי נחשבו כמיוחסות ביותר.

ב) שם האל "אתון" הוא לדעת כל החוקרים "אדון" העברי. בקושי מוצאים איזה שורש מצרי קדום ו"נשכח" (ברסטד) "אתן", כציון לגלגל השמש. על כן אין ספק ש"אתון" זה אינו אלא "מיצריזאציה" של "אדון" העברי.

ג) בעם המצרי עצמו לא היו כל שרשים לאמונה מופשטת זו באל אחד. זה צץ פתאום וכך נגוז פתאום. דבר זה מוכיח שההשפעה היא זרה, ואין בכל התקופה ההיא עוד מקור לאמונה זו מלבד בית יעקב, בעל המסורת מימי אברהם.

על יסוד כל אלה נבנה הגיליון כולו על ההנחה של השפעה זו, כמובן תוך ציון ההבדלים בין אמונה זו למונותיאיזם העברי, שאין לו כל דמות מוחשית לאלוהיו.

הרי הדבר דומה ביותר לתופעת הנצרות שאף היא באה לתת את האמונה המונותיאיסטית-היהודית לגויים, אך היא התפשרה עם אמונת הגויים באמצעות אמונת השילוש ומושגי "הבן" ו"האם" וכו' מציורי האלילות.

השערה נועזת במקצת היא השערתו של מררי בן לוי ככהן גדול של אחנאתון. מצאנו את השם Merire. ככהן גדול לאתון. אולם הן מוזר הדבר, שמי שמחק את שמות כל האלים האחרים, גם אמון, גם רע, ימנה לכהן אחד בשם זה, שנותר בו הציון "רע". על כן שיערנו ש"מרירע" זה אינו אלא ההיגוי המצרי של מררי בן לוי שהוא לפי חשבון הזמנים מתקבל על הדעת כבן דור זה. מבחינה היסטוריוסופית רחבה הרי תופעה זו של השפעה רוחנית של בני ישראל על ארץ זרה לאחר שהגיעו להשפעה כלכלית (יוסף), רבות המקבילות לה בהיסטוריה שלאחר כך, כולל את הריאקציה הקשה הבאה תמיד אחרי זה.

משפע החומר של תקופת עמרנה הוצאנו מקצת מן המקצת תוך שילוב מכתבים מקוריים ו"אגרות למערכת".

בתקופה זו פורחת תרבותה של אוגרית. צמצום המקום לא נתן לנו להביא גם קטעים מהספרות האוגריתית המפורסמת (ראה המודעה).

הקטע מההמנון לאתון הוא מתוך תרגומו של שאול טשרניחובסקי.