דרכו של ספר החינוך בטעמי המצוות

מחבר: רות חדד

מכלול, גיליון י"ג , 1997

תוכן המאמר:
1. אחרי הפעולות נמשכים הלבבות
2. עניינים גשמיים שבאדם משפיעים על עניינים רוחניים שבו
2. בכוח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו
4. מצוות התורה מקנות לאדם מידות טובות
5. טעם מצוות שיש בהן איסורי תערובות
6. כל אשר יצווה ה' לנו, רק לטובה לנו ולתועלת גדולה
7. נסים גלויים ונסים נסתרים במצוות התורה
8. מצוות שמטרתן חיזוק האמונה
9. מצווה שטעמה אינו ידוע.

 אחרי הפעולות נמשכים הלבבות

אחד ממטבעות הלשון המפורסמים בספר החינוך הוא הכלל: "אדם נפעל כפי פעולותיו", "כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". פירוש: פעולה חיצונית-גופנית מעוררת אצל האדם את מחשבת הלב.

וזו לשונו של ספר החינוך:

"דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים חפץ בתורה ובמצוות, אם אולי יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותה אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו".

(ספר החינוך, מצווה ט"ז)

מסיבה זו הרבתה התורה במצוות הקשורות לזכירת יציאת מצרים, כגון: איסור אכילת חמץ, סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה וכו', כי ככל שנעסוק יותר במצוות הקשורות ביציאת מצרים, יביא הדבר ליתר התפעלות בלבנו מן הנסים הגדולים שנעשו לעם ישראל במצרים. דבר זה הוא יסוד גדול באמונת ישראל בחידוש העולם, ששינה הקב"ה טבע העולם ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. נסים אלה הרי יכולים לשתק כל כופר בחידוש העולם.

דוגמאות למצוות שעל ידי עשית המעשה החיצוני שבהן מתעורר רגש חיובי:

א. האיסור לשבור עצם מן הפסח - מדוע מצווה התורה לא לשבור עצם מקרבן פסח? מה השלילי במעשה זה? כאשר אדם שובר עצם )שהיא הפסולת של המזון( כדי לאוכלה, משתרשת בלבו הרגשה של מסכנות ועוני, ואין זו ההרגשה שצריך עם ישראל להחדיר ללבו בחג הפסח. בעת שבני ישראל מסבים, הם צריכים להרגיש כבני מלכים, כי בזמן זה זכו להגיע למעלה גדולה ביותר, שהכשירה אותם להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש )מצווה ט"ז(,

ב. מצות לבישת בגדי כוהנים - שנצטוו הכוהנים ללבוש בגדים מיוחדים לגדולה וכבוד, ואז יעבדו במקדש. מה חשיבות ללבוש החיצוני? כאשר ילבש הכוהן בגדים מיוחדים בשעת עבודת הקודש ויסתכל בהם, יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד, שהרי הוא שליח לכפר על עם ישראל, וצריך להתפיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה החשובה שקיבל על עצמו (מצווה צ"ט).

במצווה ט"ז מובאת דוגמא של מצות לא תעשה - מניעת מעשה חיצוני העלול לגרום לרגש שלילי, ובמצווה צ"ט מובאת דוגמא של מצות עשה, שעל ידי עשייתה תתעורר הרגשה חיובית של יראה וכבוד כלפי הקב"ה וכלפי המקום הקדוש שנמצא בו הכהן, ויבוא למלא תפקידו כראוי.

מצוות בניין בית הבחירה והקרבת קורבנות - מטרתן להכין הלבבות לעבודתו יתעלה:

הכל להכשר גופותינו, כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מתטהרות מתלבנות מזדקקות... ועל כן ציוונו ה' לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות, לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם אליו בו... ומתוך הכשר המעשה וטהרת המחשבה שיהיה לנו שם, יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני. (מצווה צ"ה)

גם במצווה זו, של עבודת המקדש, כותב בעל החינוך שפעולות גשמיות עשויות להוביל את האדם להגיע למדרגות עליונות בעבודת ה'.

אך מדוע יש צורך בהבאת קורבנות, האם לא היה מספיק שיאמר האדם: "חטאתי ויותר לא אחטא"? ברור הוא, שאינו דומה מעשה קטן של אמירה בפה למעשה גדול של הבאת קרבן כדי להשפיע על נפשו של האדם לכפרת חטאו, כי כאשר יטרח רבות להביא בהמה אל בית המקדש, ויראה כיצד היא נשחטת, וכן כל שאר הפעולות שעושים בהקרבת קרבן, יקבע בנפשו רוע החטא וימנע ממנו פעם אחרת.

וכעין טעם זה כותב גם רמב"ן, וזה לשונו:

כי בעבור שמעשי בנ"א נגמרים במחשבה, דיבור ומעשה, ציווה ה' יתברך כי כאשר יחטא יביא קרבן ויסמוך עליו ידיו כנגד המעשה; ויתוודה בפיו כנגד הדיבור; וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה, וכרעיים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו; ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו; כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקים בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפוך דמו וישרוף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכופר שהיא הקורבן שיהיה דמו תחת דמו, נפש תחת נפש. (רמבן לויקרא א', ט)

דברי רמב"ן אלה נותנים חיזוק לדרכו של בעל החינוך, שעל ידי פעולה חיצונית של הקרבת קרבן, מומחש לפני האדם גודל חטאו, ודבר זה ימשוך לבבו לחזרה בתשובה שלמה.

מצוות רבות נוספות ניתנו לנו בתורה על בסיס טעם זה, כגון: כל המצוות הקשורות בקורבנות, במקדש, בכוהנים ובבגדי כהונה, שיש מהם הרבה מעשים חיצוניים ומטרתם למשוך את הלבבות למחשבות טהורות. וכן מצות קידוש שבת בדברים )מצוה ל"א( מצות נטילת לולב (מצוה שכ"ד) ועוד.

השפעת הגשמיות על הרוחניות

עיקרון נוסף בשרשי המצוות לספר החינוך הוא, שעניינים גשמיים שבאדם משפיעים על עניינים רוחניים שבו. מצב נפשי מסוים עשוי להשפיע על בריאותו הגופנית לחיוב או לשלילה. ספר החינוך מוסיף, שהשפעה זאת נכונה גם בכיוון ההפוך. עד כמה שהדבר נראה מפליא, יובהר להלן כיצד הוא בא לידי ביטוי במצוות התורה.

בחלק מתרי"ג מצוות אנו מצווים להתרחק מטומאה, כגון: טומאת שמונה שרצים (מצווה קנ"ט) הינזרות ממאכלות מסוימים כגון: אכילת בע"ח שאינם טהורים )מצווה קנ"ד(, איסור אכילת טרפה (מצוה ע"ג), איסור אכילת חלב (מצווה קמ"ז), וכן איסור אכילת דם )מצווה קמ"ח( ועוד.

חוקים אלה נראים כגזרות ⁽¹⁾ אך ספר החינוך הולך בשיטה שיש טעם ותועלת לכל המצוות לצורך האדם (ולא לצורך הבורא יתברך) ^{(2) .}

נעלם מאתנו מה צופנים בחובם צווי הקב"ה, אך ברור לנו, כי:

אב כל הטובות לא יצווה דבר אל בריותיו, רק לתועלתם ולטובתם ולהרחיק כל נזק מעליהם... כי ביתרון החכמה אשר לה' על כל ברייה ידע התועלת אשר לנו באותה מצווה, ועל כן ציוונו עליה. (מצוה קנ"ט)

אנו איננו מבינים מה "המחלה" הקיימת בטומאה, ועל כן אין באפשרותנו לדעת מה טעם "התרופה" שנותנת התורה בכל ההרחקות מן הטומאה כדי להימנע מן "המחלה" הזאת. כשם שרופא אינו יכול למצוא תרופה למחלה בלי לדעת את יסוד המחלה, כך אנו איננו יכולים לברר טעם הרחקות מטומאה, כי לא הגענו אל תכלית הידיעה בענייני הנפש. ואלו דברי בעל ספר החינוך על המצווה "שלא לאכול בהמה וחיה טמאה":

כי יודע אלקים כי כל המאכלות שהרחיק מעמו אשר בחר, יש בהם נזקים מצויים לגופים, אשר הם כלים לנפשות לפעול בהם ולהתעלות על ידי מעשיהם הטובים, ועל כן הרחיקנו מהם, למען יפעלו הנפשות פעולתן ולא ינעלו דלת בפניהם רוע מזג הגופות וטמטום הלבבות. (מצווה קנ"ד)

הנזק המצוי בטרפה, לדברי "ספר החינוך", הוא שהטרפות מראה על חולי בבהמה ועל ידי אכילתה תשפיע לרעה על בריאות האדם.

לגבי חלב, מוצא ספר החינוך שאכילתו מולידה ליחות רעות המזיקות לגוף, ואלה דבריו:

כי מהיות הגוף כלי לנפש, ובו תפעל כושר פעולותיה ולפי זכותו וטוב מזגו, יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים בהישרת גופו להעמידו על יושרו ובריו וכוחו. וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם, כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הזה נפסד בכל יום ויום, ולפי המזונות הטובים יתהווה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוע המאכל יתהווה בהפך. ועל כן היה מחסדי ה' הגדולים עלינו... והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות. (מצווה קמ"ז)

ומהו הנזק המצוי בטומאת שמונת השרצים? על כך אומר בעל החינוך:

כי אפשר שהטומאה תזיק אל הנפש ותחליאה קצת... וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה: "ונטמאתם בם" ⁽³⁾ - ונטמתם בם (לשון טמטום). כלומר, שמעיינות השכל, שהוא הנפש הקיימת, מתקלקלים קצת בעניין הטומאה. (מצווה קנ"ט)

גם אכילת דם נאסרה עלינו מסיבה דומה, שיש בו מזג רע, והרמב"ן אומר, שאם יאכל האדם דם, יגרום הדבר שיהיה עובי וגסות בנפש האדם, כי על ידי אכילת דם הבהמה, יקבל האדם את התכונות הבהמיות שבה.

"בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו"

הצד הגשמי משפיע על הצד הרוחני, משום שהנפש שוכנת בתוך הגוף וקיים ביניהם שיתוף, שהגוף משמש כלי לנפש לפעול בו. ספר החינוך ממשיל את מציאותו של הגוף בידי הנפש )במצווה ע"ג( כמו הצבת ביד הנפח לעשות באמצעותו כלי: כאשר הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלים, יצליח האומן להכין בו כלים טובים, אולם אם הצבת לא יהיה טוב, גם הכלים שיעשה באמצעותו לא יהיו מוצלחים. כך גם באדם - אם יהיה בגוף הפסד כלשהו יגרם גם לשכל נזק באותה מידה. נמצא, שמזג רע בגוף מעכב את פעולת הנפש.

מאידך גיסא, יכול האדם לפעול כדי להוות כלי לקבלת שפע משמים על ידי עשיית מעשים טובים, ובלשון ספר החינוך: "כי בכוח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו", (מצווה שע"ח)

הזהירנו וציוונו להכין מעשינו ולהכשיר גופנו במצוותיו להיות ראויים אל הטוב, גם ציוונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, ושנשאל אותה על ידי המשרתים הקדושים )כפי שנצטווינו במצות ברכת כוהנים(. (מצווה שע"ח)

וכן במצות מחצית השקל שרצה ה' שתהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים אליו כל השנה, כדי שיעלו כולם לזיכרון טוב לפניו, ועליית זיכרון זו היא לטובת כל ישראל (מצווה ק"ה).

גם במצות בניית בית הבחירה, המטרה היא שיהיה מקום לעם ישראל שיוכל לטהר את מחשבות לבו ולתקן לבבם אליו, וכך תתרבה שם הברכה והקדושה, לפי הפעולות הטובות שיעשו שם בני אדם, ואז עם הפעולות הטובות יפתחו מעיינות הטוב כנגדו (מצווה צ"ה).

מצות לחם הפנים היא דוגמא לפעולה טובה המכשירה את עם ישראל לקבלת שפע במזון, ונקבעה המצווה דווקא בלחם, משום שבו יחיה האדם, ולכן נחוץ שתהיה בו מצווה תמידית, כדי שתהיה הברכה מצויה בו תמיד.

ומתוך עסקנו בו לקיים עליו מצות ה' יתברך, יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון ה' יתברך - בו הוא מתברך, ולפי כל עניין ועניין שישים מגמת פניו ומחשבותיו ועסקיו בדבר מצווה - לפיהן מעין הברכה נובע עליו. (מצווה צ"ז)

כעין דברים אלה נאמר במסכת ר"ה (ט"ז ע"א):

הביאו לפני עומר בפסח, כדי שיתברכו לכם תבואה בשדות; נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי ברכה בשנה הבאה; תקעו לפני בשופר של איל, כדי לזכור עקדת יצחק.

ועוד נאמר במסכת מגילה (כ"ו, ב) על לחם הפנים, שמפני שהוא תשמיש המצווה ובו נעשה רצון האל, הייתה הברכה דבקה בו ביותר.

רעיון זה מובא בספר החינוך גם במצות הדלקת אש על המזבח (מצווה קל"ב), שנצטווינו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד מלבד ⁽⁴⁾ האש הצריך לקרבן, כדי לקיים מצות האש שנאמר "אש תמיד תוקד". מהו הרעיון במצות האש? אומר על כך ספר החינוך":

...וכמו כן הוא עסק המצווה באש בכל יום, שיתברך האדם בעניין האש שבו. ומהו אש זה? הוא הטבע שבאדם, כי מן הארבעה יסודות שבאדם ⁽⁵⁾, הוא אש והוא ראש לארבעתן, כי בו יתחזק האדם ויתנועע ויפעל, ועל כן צריכה הברכה בו יותר. וכן האש שבאדם, צריך לברכה זו⁽⁶⁾ שיהא ממנו באדם מה שצריך אליו, לא פחות כי יחלש כוחו, ולא יותר כי ישרף בו כדרך בני אדם שמתים בתוספת האש. והוא הקדחת⁽⁷⁾  . (מצווה קלב)

מכל הדוגמאות שהבאנו ראינו שהברכה מתפשטת במינה. כאשר עסק המצווה בלחם - הברכה בלחם; כאשר עסק המצווה במים - הברכה במים; כאשר עסק המצווה באש - הברכה באש, וכן על זה הדרך בשאר מצוות. ואחרי כל זאת אומר ספר החינוך, אין ספק אצלנו שכל מצוות אלה כגון: שולחן, מנורה, לחם הפנים והקורבנות, בכולן נצטווינו מצד המקבלים, ולא תתקבל שום הנאה למעלה חלילה, לא במראה, ולא בריח, ולא בשום צד, רק שציוונו בכך לחפצו ברוך הוא שנתברך ממנו מרוב מדת טובו, וכאשר נאמר (ויקרא א', ט) ובשאר מקומות בתורה "ריח ניחוח לה'", פירשו רבותינו ז"ל (בתורת כוהנים) שמשמעותו: שאמרתי ונעשה רצוני, וכן שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחוח". אין ליחס לקב"ה תכונה גשמית ולא הנאה גשמית, כי איננו בגדר עניינים אלה כלל לרוב מעלתו וגודלו.

הקניית מידות טובות לאדם

יסוד חשוב זה בטעמי המצוות, מצוי גם במצוות שבין אדם לחברו כגון: הלוואה לעני )מצוה ס"ו(. כאשר אדם יהיה רחמן ויטיב עם חברו הוא יהווה כלי לקבלת הטוב מאת ה', כי הוא הכשיר גופו לכך, וכן מצות פאה (מצווה רט"ז), מצות לקט (מצווה כי"ח), מצות שכחה (מצווה תקצ"ב), להניח לשכיר לאכול מהמחובר שעובד בו (מצווה תקע"ו) ועוד ⁽⁸⁾ המקיים מצוות אלה משפיע על עצמו טובה כפולה ומכופלת, כי מלבד ברכת שמים שתחול עליו, יזכה לקנות מידת חסד ורחמים בנפשו, כפי שאומר ספר "החינוך" על מצות הלוואה לעני:

שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מידה משובחת... ואם לאו מצד שורש זה, הלא הוא ברוך הוא יספיק לעני די מחסורו זולתנו, אלא שהיה מחסדו ברוך הוא שנעשינו שלוחים לו לזכותנו. (מצווה ס"ו)

ברור, שאין מטרת מצווה זו (והדומות לה) סוציאלית גרידא, שהרי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט, אלא, היא לתועלת מקיים המצוות.

על אותו טעם ציוונו ה' שלא לענות יתום ואלמנה, כפי שנאמר ב"ספר החינוך":

לפי שאלו הם תשושי כוח, שאין להם מי שיטען טענותם בכל נפש כמו שהיה עושה איש האלמנה ואביהן של יתומים אם היה קיים, ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה לקנות מידת חסד ורחמים בנפשנו, ונהיה ישרים בכל מעשינו, כאילו יש כנגדנו טוען בכוח הטענה בהפכנו, ונחוס ונחמול עליהם ונראה זכותם בכל דבר, יותר משהיינו עושים אם היה האב והבעל קיים. (מצווה ס"ה)

מלבד הצורך לחסוך צער מהחלשים )שזהו הטעם המקובל למצווה זאת( מוסיף בעל ספר החינוך שמטרת קיום מצוות מסוימות הוא שעם ישראל יקנו מידות טובות. וכן דבריו על מצות פאה:

כי ה' ברוך הוא רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברוכה ורוח נדיבה. (מצווה רט"ז)

אין מטרת מצות פאה רק תיקון החברה.

על אותה הדרך מסביר בעל "ספר החינוך" את מצות פריקה (מצווה פ') ואת המצווה לא לתבוע חוב מעני, שאין לו במה לפורעו (מצווה ס"ז) ועוד.

גם הרמב"ם ב"שמונה פרקים" מביא רעיון דומה במטרת המצוות להקנות מידות טובות, ואלה דבריו:

סיבת וטעם איסור מאכלות אסורות היא, כדי להתרחק מקצה רוב התאווה, לנטות מהאמצע קצת אל העדר הרגשת ההנאה, כדי להגיע אל מידת הזהירות. וכן כל מצוות הצדקה כגון: מעשרות, לקט, שכחה וכדומה, שמיטה ויובל, כל זה מיתרון טוב לב כדי להתרחק מקצה הנבלה ולהתקרב לקצה יתרון טוב לב. (הקדמת הרמב"ם לפרקי אבות פרק ד')

וכן מובאים שם טעמים למצוות כגון: איסור נקימה וגאולת דם, "עזוב תעזוב", "הקם תקים" - כדי להחליש כוח הכעס והרוגז; "השב תשיבם" - להסיר מידת הכילות; כיבוד הורים, "מפני שיבה תקום", "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" - טעמם להסיר מידת העזות ולהגיע לבושה; ובמצוות "הוכח תוכיח" נצטווינו כדי להתרחק מבושת יתר, וכן המצווה "לא תגורו מפני איש".

מטרת המצוות לשיטתו של הרמב"ם היא להגיע לשביל הזהב במידות האדם, כל מצווה מובילה אותנו אל המידה הרצויה שיש להשתמש בה במינון המתאים ⁽⁹⁾.

ישנן מצוות שנצטווינו בהן כדי לשרש מלבנו את מידת האכזריות, כגון: "לא לשחוט אותו ואת בנו" (מצווה רצ"ד), להרוג בסיף את מי שמרוב כעס היכה את עבדו למוות (במצווה נ') ואיסור אכילת דם (מצווה קמ"ח) "שיהיה באכילתו קצת קניין במידת אכזריות, שיבלע אדם מבע"ח שכמותו בגוף אותו הדבר שבהן שהחיות ממש תלוי עליו ונפשם נקשרת בו"... "כי הדם הוא הנפש" (דברים י"ב כ"ג). גם הרמב"ן כתב בטעם הדם: "אין ראוי שתאכל הנפש את הנפש" כי מעשה זה משריש בלבו של אדם את מידת האכזריות.

כל המידות שרוצה הקב"ה שיהיו קניינים של עם ישראל, הן למעשה מידותיו של הקב"ה, שאנו מצווים להידבק בהם, כפי שנאמר על הפסוק: "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (דברים י"א כ"ב) "מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום"... וכו' (מסכת שבת קל"ג, ע"ב).

מידת רחמיו של הקב"ה מתגלית לנו בין השאר במצות "יעוד פדיון אמה עבריה", וזו לשונו של בעל "ספר החינוך":

שריחם האל על העניה הנמכרת, ועל אביה שנצטרך למכרה, וציווה את הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל רחום וחנון הוא, ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו, שישיאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שיגרע מפדיונה מכל מקום ויסייענה שתצא מעבדות, ולא שיגרום על כל פנים שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר, גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה, וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממידותיו המעולות. (מצווה מג)

איסורי תערובת

המצוות שיש בהן איסור תערובות כגון: בשר וחלב )מצווה צ"ב( כל סוגי הכלאיים, שעטנז, מכשפה וכו', הן מצוות שימעיות שאין השכל מחייבם. בעל החינוך נתן להם את הטעם הבא:

...שהוא (ה') חפץ ביישובו (של עולם), ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בתחילת הבריאה, וזה )הכישוף) בא לשנות הכל... שהשם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וציווה כל אחד לפעול פעולו למינהו, ...וגם על כל אחד ואחד המשיל כוח מלמעלה להכריחו על מעשהו, כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ו): "אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, שאומר לו גדל". (מצווה ס"ב)

וכאשר יעשה כל דבר פעולתו כפי מינו, ישיג התועלת שקבע לו ה', אך אם יערבו מין אחד בשאינו מינו (שהקב"ה לא הרשה לעשותו, כי יודע שסוף המעשה שיצא מערבוב זה הוא רע, ולכן מנעם מלעשותם)⁽¹⁰⁾ התערובת החדשה תגרום לכך שיתבטל כוח המזל הממונה על כל מין ומין בנפרד, וכל מין מאבד את הסגולה המיוחדת שניתנה לו. וזהו מה שאמרו ז"ל (בסנהדרין ס"ז, ע"ב): "למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה ושל מטה, כלומר שכוחם עולה לפי שעה יותר מכוח הממונים עליהם", ז"א לפי דברי ספר החינוך, תערובת של בשר וחלב וכן כלאיים וכישוף ועוד, הם שינוי סדרי הבריאה, וגורמים לקלקול וחסרון בשלמות הבריאה הנחוצה לעולם ⁽¹¹⁾.

נסים גלויים ונסים נסתרים

נוסף מובא בספר החינוך והוא:

כי נסים גדולים אשר עשה האל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר, ונראים העניינים נעשים קצת כאילו הם בדרכי הטבע ממש, או בקרוב לטבע. (מצווה קל"ב)

הנהגה זו של הקב"ה מובאת בספר החינוך במצות הדלקת אש על המזבח בכל יום, המוטלת על הכוהנים. לשם מה יש צורך להדליק אש על ידי כוהן אם יורדת אש מן השמים? והסיבה: כדי להסתיר הנס, שלא יהא ניכר הנס של אש יורדת מן השמים.

גם בנס קריעת ים סוף שהיה נס מפורסם נאמר: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות י"ד, כא) זוהי דוגמא נוספת להנהגתו של הקב"ה את העולם בדרך הטבע, וספר החינוך אומר, שעניין סתר זה הוא למעלת האדון, ושפלות המקבל, כלומר זה מראה על מעלתו של הקב"ה שאינו צריך לפרסום, ועל מדרגתם של עם ישראל שאינם יכולים לקבל רוב טובה.

אך ישנן מצוות שבהן ה' מגלה את גדולתו בשינוי הטבע על ידי מופת, כגון: בצרעת הבגדים (מצווה קע"ב), שאין זה בדרך הטבע שישתנו בגדים וכלים, וילקו בצרעת, אך ה' הואיל לעשות זאת למען ילמדו ויקחו מוסר בראותם זאת ויבינו כי החטא גרם זאת וישובו בתשובה.

מצווה נוספת שבה יש שינוי הטבע היא סוטה (מצווה שס"ה) שנתן ה' אפשרות לגלות על ידי תחבולה, אישה שסטתה מבעלה, או להסיר החשד שהתעורר בלב הבעל על אשתו. וגילוי אמת זו על ידי נס הוא שבח וכבוד גדול לעם ישראל, כי גילוי השגחה כזו אינו מצוי אצל שאר העמים, וזאת כדי שעמנו יהיה קדוש, וכדי שתתרבה אהבה ושלום בין איש לאשתו.

חיזוק האמונה

הנסים של אש המזבח וקריעת ים סוף, שונים מהנסים של צרעת וסוטה. והסיבה: כל אשר יעשה האל הוא לתועלת האדם ולטובתו. בנס של אש המזבח ושל קריעת ים סוף, אין שום תועלת בפרסומה למקבל, ולכן נעשית בסתר, אך בנסים של סוטה וצרעת, יש תועלת רבה לאדם המקבל, ולכן נעשים בגלוי.

מלבד התועלות המצויות בנסים המוזכרות לעיל, יש בהם תועלת לחיזוק האמונה בהשגחתו הפרטית של ה' על כל אדם ואדם שבבריאה, וזוהי אחת המטרות בקיום המצוות - חיזוק האמונה. בקיום מצות שבת נאמר: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות ט"ז, כט) על כן נצטווינו שלא ללכת בשבת מחוץ לתחום, ובכך אנו מבטאים את אמונתנו: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי". אנו מבטאים את אמונתנו שהעולם מחודש ולא קדמון (מצווה כ"ד).

במצות שמיטה ה' ציווה להפקיר את כל מה שתוציא הארץ בשנה זו. ולשבות מעבודת האדמה, כדי שהאדם יזכור שהפירות שהארץ מצמיחה לו בכל שנה ושנה, היא אינה מצמיחה אותם בכוחה וסגולתה, אלא כפי רצון ה', שהוא אדון עליה, וגורם את צמיחת יבוליה. וכאשר אדם מקיים מצווה זו, הוא מצהיר את אמונתו בבורא העולם כאדון על הכל.

גם במצות "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", ובמצות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", מטרת המצווה היא לקבוע בנפשו את האמונה "שיש לעולם אלוה אחד בלבד, שהמציא כל הנמצא, ומכוחו וחפצו היה כל מה שהוא ושהיה ושיהיה לעדי עד" ויאמין "שהאמת כן, ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים" (מצווה כה), ואשר לא יאמין בזה כופר בעיקר, ואין לו חלק וזכות עם ישראל.

מצווה שטעמה אינו ידוע

לאחר שבעל ספר החינוך נתן טעמים למצוות, בהגיעו למצות פרה אדומה (מצווה שצ"ז) כתב:

במצווה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה... כי ראיתי לרבותינו זכרונם לברכה האריכו הדיבור בעומק סודה וגודל עניינה, עד שאמרו שהמלך שלמה השיג לדעת בריבוי חוכמתו כל טעמי התורה חוץ מזו, שאמר עליה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז', כג). גם אמרו במדרש רבי תנחומא: "רבי יוסי ברבי חנינא אומר: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולא לאחרים" ^(12).

סיכום

במאמר זה כללתי יסודות הכוללים מצוות רבות, והנחתי יסודות הכוללים רק מיעוט מצוות. היסוד המתלווה לכל טעמי המצוות הוא אחד: המצוות ניתנו לעם ישראל לטוב להם ולתועלתם.

הערות:

הערה 1

ואכן, יש מחכמינו הסבורים שחוקי התורה אינם אלא גזרות-מלך, כפי שאומר רש"י על הפסוקים (ויקרא י"ח, ד) "ואת חוקותי תשמורו". כלומר, שאין טעם לחוקי התורה, דבר שהיצר הרע משיב עליהן וכן אומות העולם, כגון: אכילת חזיר, שעטנז, טהרת המצורע, שעיר המשתלח ועוד, ועל זה נאמר: "אני ה' חקקתים ואין לך רשות להרהר עליהם". וכן נאמר בב"ר: וכי מה איכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף? הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן את הבריות, שנאמר: "כל אמרת ד' צרופה" (תהלים י"ח, לא).

הערה 2

ובשיטה זו של ספר החינוך הולכים גם הרמב"ם, הרמב"ן, הא"ע והרשב"א.

הערה 3

ונטמתם בם - יומא ל"ט, ע"ב.

הערה 4

כפי שדרשו ז"ל: שלוש מערכות של אש היו עושים במזבח בכל יום, הראשונה - גדולה, שעליה מקריבים התמיד עם שאר קורבנות; השנייה, בצידה - קטנה ממנה, שממנה לוקחים אש במחתה, להקטיר קטורת בכל יום; ומערכה שלישית - אין עליה כלום, אלא לקיים מצות-אש, שנאמר: "אש תמיד תוקד בו" וכו'.

הערה 5

ארבעת היסודות הם: אש, רוח, מים וארץ (=אדמה).

הערה 6

ברכה, אין הכוונה כאן לכמות מרובה מאוד, אלא לשלמות, שיהיה מן הדבר בכמות הנדרשת, לא הרבה מדי ולא פחות מהנחוץ.

הערה 7

וכן מפרש ספר החינוך את עניין מות נדב ואביהו באש, לפי שהוסיפו אש יתר על המידה שלא נצטוו בה, לכן נוסף גם בהם אש יתר על המידה ונשרפו, כי לפי פעולת בני - יבואו עונשיו או תנוח ברכת ה' עליו. חזור

הערה 8

במצוות אלה שאדם נצטווה לתת לזולת מהשפע שברשותו, עליו לתת מבלי לצפות לגמול מאת ה', שנאמר: (בתענית ט', ע"א) שאסור לאדם לחשוב בלבבו ולומר: "אנסה אם ייטיב ה' לי בהתעסקי במצוותיו", ועל כיו"ב נאמר: "לא תנסו את ה' אלקיכם" (דברים ו', טז), חוץ ממצווה אחת ויחידה, שבה מותר לאדם לנסות את ה' אם יברכהו בעשותו אותה, ובהיותו זריז עליה, והיא מצות מעשר, כפי שמפורש על ידי הנביאים (במלאכי ג', י) שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה'", וכן נאמר באבות פ"ג מי"ג: "מעשרות סיג לעושר".

הערה 9

לכן נקרא שמם מידות, שיש להשתמש בהם בכמות מדודה, לא יותר מדי ולא מעט מדי.

הערה 10

ולכן אמרו חכמינו ז"ל (בשבת ס"ג, ב') "כל שיש בו משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי", אין לאוסרו משום צד כישוף, מאחר שמצויה בו תועלת, כי לא נאסרו התערובות אלא בגלל הנזק המצוי בהם.

הערה 11

לדברי ספר החינוך - אין אסור בשר וחלב מחמת נזק אכילתו כלל, שהרי לא רק אכילה נאסרה, אלא גם בישול והנאה נאסרו.

הערה 12

במצווה זו אי אפשר לומר שהטעם הוא שיש סגולה באפר הפרה האדומה לטהר, שהרי אפר זה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.