לתולדות חסידות ביאלה
מחבר: מאיר איידלבאום
סיני, גיליון ס"ג, 1968
תוכן המאמר:
שרטוטים לחסידות ביאלה
סגנון חסידות ביאלה
בזבוז בחסידות ביאלה
תגובת הרבי לתלונות על בזבוז
תקציר: חסידות ביאלה נהגה בעושר ובזבוז. הדבר עורר תגובות וביקורת. הרבי הגיב לביקורת זו במכתב שכתב.
מילות מפתח: חסידות ביאלה.
בארכיון אבי, הרב החסיד ר' יחיאל איידלבוים ז"ל, שו"ב במזריטש-פודליסקי, מצאתי מסמך שמפיץ אור על דרכי הצדיקים, במידת מה, בענייני ממון, בייחוד על חסידות ביאלה פודליסקי.
כיצד בא כתב היד לידו? המשפחה שלנו הייתה נמנית על חסידי ביאלה. ולא עוד אלא שהייתה אחת המשפחות המקורבות ביותר לאותו בית למעלה ממאה שנה. אבא ז"ל, גם הוא ממקורביו של האדמו"ר ר' יעקב יצחק רבינוביץ מביאלה, כמעט בבחינת "בן". כן היה מתלווה אל האדמו"ר בנסיעותיו, בייחוד לחוץ לארץ, כי לא רצה לאכול משחיטה בלתי מוכרת לו. ייתכן שחסידות זו עברה אליו מאביו, שהיה מהיחידים בחסידות ביאלה, ובעודו אברך צעיר זכה להיות בין המסובים אל שולחן הצדיק ר' יהושע מאוסטרובה, יחד עם גדולי חסידים ורבנים, שהסתופפו כבר בצלם של החוזה, היהודי הקדוש ור' שלמה ליב מלנטשנו, אביו של ר' יהושע.
זכורני, שבהיותי צעיר ראיתי את כתב יד האדמו"ר מביאלה בבית אבא, והוא דומה בהרבה אל כתב היד שתחת ידי, אבל איני יכול לקבוע בוודאות. ייתכן שזהו העתק מן המקור. עכ"פ הוא אוטנטי לגבי עצם קיומו של מכתב חוזר זה, שיצא מתחת ידו של האדמו"ר ר' יעקב יצחק, זצ"ל.
שרטוטים לחסידות ביאלה
לפני שאני מוסר את תוכנו של כתב היד, הריני מוצא לנכון למסור בשורות מועטות כמה שרטוטים לחסידות ביאלה; מוצאו של האדמו"ר ומוצאה של חסידות ביאלה ומהותה. ר' יעקב יצחק, או כמו שקראו אותו ר' יאנקל'ה, הוא בנו של האדמו"ר ר' נתן דוד משידלובצה, בן הרבי ר' יחמיאל מפשיסחא, ממלא מקום אביו המפורסם ר' יעקב יצחק "היהודי הקדוש" מפשיסחא.
ר' יעקב יצחק
חסידים מספרים, שבנים אחדים נולדו לר' נתן דוד לפני שנולד ר' יעקב יצחק, והואיל ורצה לקרוא לאחד מבניו בשמו של הסבא הגדול, היה נוהג, לאחר שהסתכל בפני הרך הנולד, לומר: עוד לא נולד. אך כאשר הודיעו לו בי"ד טבת תר"ז שנולד לו בן - הציץ בפני הילד הנולד ואמר: "זהו"! ואכן בברית מילה קראו שמו בישראל: יעקב יצחק, וחיבה יתירה הראה אביו האדמו"ר לאותו בן. ולא האב בלבד אלא גם גדולי חסידים הוקירו אותו.
כשביקר פעם ר' נתן דוד אצל האדמו"ר הגאון רבי חיים מצאנז לקח אתו גם את יענקל'ה, שהיה אז בן שבע, קם אותו צדיק מכיסאו והושיב את הינוקא על כיסאו ודיבר עליו גדולות. אף ר' יחזקאל מקוזמיר קרא את יענקל'ה הקטן בשם "רבי". האדמו"ר ר' אליעזר מדזיקוב הורה לחסיד מאנשי שלומו, שהיה זקוק לישועה, שבא אליו עם "קוויטל" (פתקה) בידו: "הואיל נא להיכנס לבית המדרש, שם נמצאים ילדיו של הרב משידלובצה ותיוושע על ידם".
הילה של כבוד הייתה שורה על יאנקל'ה משחר ילדותו. מוניטין יצאו לשמו בעולם החסידי וגדולי הצדיקים היו מתאווים לקחתו לחתן, ולבסוף לקח לאישה את רחל לביאה, בתו היחידה של האדמו"ר יהושע מאוסטרובה. עודו צעיר היה כשנכנס למחיצת חותנו. שם ישב על התורה והעבודה והתעלה בידיעת התורה והחסידות. בבית חותנו מצא ספריה עצומה של ספרי קודש, ספרות רבנות, ספרות מחשבה והגות ממורי העם, ספרי חסידות ומוסר. חסידי חותנו היו מתגאים בו ורואים בו את יורש רבם לאחר מאה ועשרים שנה, שכן אשתו הייתה בת יחידה. הוא היה מתלווה אל חותנו בביקוריו אצל צדיקי דורו וכשבא פעם עם חותנו אל ר' יצחק מנסכיז (נפטר תרכ"א) שהיה מפורסם לבעל מופת גדול בדורו, נתכבד ר' יעקב יצחק הצעיר לשבת יחד עם שני הצדיקים על ידי השולחן וכשהגיעו לברכת "שהכל נהיה בדברו" קם ר' יצחק על רגליו, והסמיך ידיו על ראשו של ר' יעקב יצחק ואמר: חז"ל אמרו, "השותה מים לצמאו אומר 'שהכל נהיה בדברו' ". לאחר כמה דיוקים בדברי חז"ל הוסיף ואמר: "אולם אנו מפרשים כך: 'השותה מים', אין מים אלא תורה. והוא, ר' יעקב יצחק, הלומד תורה לשמה - אומר הקב"ה: 'שהכל נהיה בדברו', שעל פי דיבורו של זה שלומד תורה לשמה יהיה נעשה כל דבר". כך הוסמך על ידי אותו צדיק הדור.
סגנון חסידות ביאלה
חסידות אוסטרובה, שהיא חסידות ביאלה, הייתה מיוחדת, ספציפית, בפולין. סגנון מיוחד היה לה. מ' בובר כותב:
"דמות בעלת סגולה שונה לגמרי ר' שלמה לייב מלנטשנו. ניקיונו החיצוני זכה לקילוסים, מפני שכל אורח חייו נתבטא ביטוי סמלי. מספרים עליו, שמימיו לא הכיר צורת מטבע ולא החזיק פרוטה בידו; לא פשט יד כדי לקבל משהו, אף לא כשאחד ממוריו (רבי מנדיל מרימנוב, ה"חוזה" ו"היהודי") הגיש לו "שיריים"; לא דיבר דברים בטלים ולא הקשיב להם. אופייני הוא, מה שרגיל היה לומר בימי נעוריו על הפסוק: 'לב נשבר ונדכא א-להים לא תבזה': הלב צריך להיות נשבר ושלם גם יחד. בו בעצמו, על קדושתו המסוגרת בתוך עצמה והמשתתפת עם זה בכול, ראו אחת התופעות של משיח בן יוסף; ואילו הוא אמר על משיח זה, אשר לפי המסורת סופו ליהרג: מעתה לא ייהרג עוד, אלא ימות מחמת צרות ישראל".
אם כי צדק בובר, אבל העיקר בחסידות לנטשנו היה ללכת בדרכי רבה. חסידי לנטשנו, אוסטרובה וביאלה היו ענווים באמת. לא ניקיון חיצוני בלבד (שהיה למופת בשושלת זו, עד שלא היו משתמשים אלא בכלים שלהם ולא אכלו אפילו מתוך כלים של בני ביתם), אלא גם נקיי דעת היו, וידעו כיצד להתגבר על התפארות וגאווה. מעולם לא סיפרו לאיש כמה דפי גמרא הספיקו ללמוד ביום, כמה פעמים עברו על ש"ס, על חידושים בתורה, וכדומה. זה היה עניין פרטי, חובת אדם, ואין מתפארים במצוות. זאת ועוד, לא זו בלבד שהיו מסורים לרבי שלהם בלב ונפש, אלא אותה אהבה ומסירות נפש שרתה גם בין החסידים עצמם, כאילו בני אב אחד הם. אף שרבים היו, ובמקומות רבים היוו הם רובה של העיירה, לא השתלטו על הקהל. חסיד ביאלה היה טיפוס מיוחד.
חסידות זו ירש האדמו"ר מאת חותנו. לא הייתה זו החסידות הגדולה בפולין. מספרה הגיע עד חמשה אלפים בתי אב. מגוונת, למדנית, רבנים וגדולי תורה, שהיו מעורבים עם ההמונים, כמו עם שווים. בכל זאת ידעו הללו לשמור על מרחק ידוע בינם ובין גדולי החסידים, כיון שכיבדו את הגדול מהם בתורה ובחסידות. ביניהם היו גם עשירים, אך החסידים מתוך אהבה ואמונה לרבם ולבני ביתם לא חסכו כסף.
בזבוז בחסידות ביאלה
מובן, כיון שהחסידות באה לבעלה מכוח ירושה, הייתה לרבנית רחל לביאה תביעות משלה מההכנסה הגדולה. ואכן נהגה את ביתה ברמה. אפשר לומר, שחסידות ביאלה הייתה "רוז'ין" שבפולין בזעיר אנפין, הוצאות הבית היו גדולות - והחסידים נתנו. היו גם מרננים. ודאי היו גם בין החסידים שביקרו את הבזבוז. אם היו אלה חסידים אמיתיים או כאלה שכבר לא ראו בחסידות חזות הכול - קשה לדעת כעת. מספיק שהרינונים התפשטו והגיעו הדברים לאוזני הרבי והוא ראה מחובתו להגיב - וזהו כתב היד שמצאתי בארכיונו של אבא, ז"ל.
רצוני להוסיף, שגם משכילים ומתנגדים קנאים מצאו מקום לדון בבעיה זו. המתנגד הקנאי ממזריטש ר' יעקב שפירא, "הקורספונדנט" של דובנוב, מבקר קשות באחד ממכתביו אל דובנוב את האדמו"ר מביאלה (בהזדמנות אפרסם את המכתב בין שאר מכתביו. ראה עליו ב"תולדות החסידות" של דובנוב וב"יידן שטאט מעזריטש" למ' עדעלבוים). הסופר ליטווין מספר על הרבנית ובזבוזה על בגדי מלכות. כן כותב י' י' טרונק על הכסף שהיו חסידי ביאלה מזילים להחזקת בית רבם. על כל פנים היו שמועות, לחישות - והרכילות הגיעה לאוזני האדמו"ר. ישב ר' יעקב יצחק וכתב את הדברים דלקמן להגנתו והם הופצו בין חסידיו. אפשר להניח, שרק מעטים, החשובים ביותר, קבלו את המכתב וזה אשר כתב:
תגובת הרבי לתלונות על בזבוז
בעז' השי"ת
הנה מאז באתי לקבל עלי הנהגת משא הציבור מאנ"ש שיחיו, לא מדעתי ורצוני עשיתי זאת כ"א אחרי ששמעתי מעד נאמן נ"י שיצא מפורש מפי כ"ק מו"ח ז"ל זי"ע שרצונו הקודש (הקדוש?) רק עלי וכל אחד מהניגשים לעלות לזה העבודה מחויב להנהיג דרך העבודה וההנהגה כפי מה שקיבל מאבותיו ורבותיו הק' (= הקדושים). והנה דרך ההנהגה כפי מה ששמעתי מאבותיי הקדושים ורבותיי הק' זי"ע הוא ע"ד שכתוב ואת יהודה שלח לפניו גו' ופי' רש"י ז"ל לתקן לו בית תלמוד ועיון סדר העבודה ידוע שיש בו פרד"ס. ועפ"י פשוט מאז באתי לקבל עלי עול עבודה הזו התחלתי להנהיג א"ע כפי סדר הנהגת אבותיי הק' ומו"ח ז"ל וכפי שראיתי אצל הצדיקים האמיתיים גדולי הדור הקדושים זי"ע. וראיתי מקודם להתחיל בתיקון בדק הבית לקבוע עבורם בית מקדש מעט מיוחד לתורה ותפילה בעדי ובעד כל אנ"ש יחיו. ואח"כ עשיתי תיקון בעד האנשים שאין בכוחם לאכול בשבת ויו"ט באכסניא להספיק להם אכילה ושתי' בביהמ"ד שלי עמי ביחד ואפי' הנגידים הורגלתי אותם לאכול על שולחני בשבתות ויו"ט שלא יהי' יושבים בימים המקודשים באכסניא בפריקת עול ח"ו, ויהי' רובם ככולם סמוכים על שולחני למען יהי' להם השבתות ויו"ט לשמחה ועונג. וכמו שמצינו אצל אאע"ה הראש והראשון שהכניס אמונת השי"ת בעולם. כתיב בו ויטע אש"ל בבאר שבע ודרשו רז"ל שהוא ר"ת אכילה שתייה לינה, בכדי שיהיה לבם פנוי לעבודת השי"ת ולקבל עול מלכות שמים כפי מה שהושרש בלבם מקדושת אבינו הראשון ע"ה. ובאמת זה הוא עניין הנסיעה לצדיקי הדור. כי יש בעניין הנסיעה גם עפ"י פשוט דרכים אמיתים וישרים. יש מאותם אנשים כאלו אשר המה טרודים על המחיה ועל הכלכלה כל היום ומניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. לזאת מפריקים מעליהם מעט העול הכבד מעל צווארם ויסעו לאחד מהצדיקים לנוח שם מעמלו ויגיעתו איזה ימים, וממילא ישוב אל לבו גם אמונת אלוקי עולם ולזכור בהשי"ת. ויש כאלו אשר באמת כל נסיעתם הוא להתבונן בדרכי העבודה האמיתית כפי מה שרואה ומקבל ממורו ורבו כידוע.
ועוד ראיתי לתקן מחדש הדבר הנכבד הזה שהי' עוד בימי מו"ח הק' זי"ע ע"י התעוררות שלי, להיות קופת של צדקה מקובץ מאנ"ש יחי' לחזק ברכים כושלות ולהעמידם על רגלם אשר הי' נמצאים הרבה אנשים הגונים שלא יוכלו לגלות שפלות מצבם ומעמדם לשום איש מחמת בושה רק לפני הגבאי כל לוחצם ודוחקם ר"ל. ובעהש"י תמכתי אתם בחשאי בסמיכה שיש בה ממש כפי כוחי ויותר מכוחי הרבה מאד. וכעין זה איתא במשנה פ"ה דשקלים שתי לשכות הי' במקדש אחת לשכת חשאים וכו' לשכת חשאים יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי וכו'. וחוץ מזה עלה בידי בעזהש"י להציל כמה נפשות ישראל מעניין הידועה, והרבה מאד הצלתי אותם ממאכלות אסורות וחמץ בפסח ומחילול שבת, ואפשר גם מב"א ר"ל. והוצאתי על כל אלו העניינים כמה עשרות אלפים רו"כ והפנקס פתוח לפני להראות לכל איש החשבון באמת ובצדק. ועי"ז נעשיתי בעל חוב גדול מאד ואין לאל ידי לשלם החובות שלוויתי עבורכם לא הקרן ולא הפ"צ. ובאמת אני אומר לפניכם שאני מצמצם מאוד את הנהגת ביתי בצמצום גדול כמו כל אנשים פשוטים. כי בעזהש"י מעולם הייתי מרחיק עצמי מהנאת עוה"ז ותענוגי הזמן, כי אם מה שהוא הכרח גדול עפ"י ציווי הרופאים, להיות נפשי המדוכה בייסורים קשים זה איזה שנים.
ושמעתי דיבת קול מלחשים עלי לאמור שע"י הוצאות ב"ב יחי' נעשיתי בעל חוב גדול כזה. לזאת מצאתי את עצמי כמחויב בדבר להודיע ולפרסם שזה הוא שקר מוחלט. כי מעיד אני בפניכם שאני מואס בתענוגי עוה"ז ואין לי שום הנאה משום דבר כי אם מה שהוא הכרח גדול. ואפילו מאכילת בשר הי' רצוני למנוע את עצמי כל ימות החול, ומר אחי הצדיק הק' ז"ל מקינצק מנע אותי מרצוני הלז, ואמר לי אשר לפי חולשת גופי אכילת בשר איננה רשות כי אם אכילת מצווה. וכן עוד איזה דברים שגזרו הרופאים עלי מחמת חולשת גופי ר"ל. השי"ת ירפא אותי במהרה רפואה שלימה.
והנה בהמשך הזמן ראיתי אשר אין עוד בכוחי להחזיק את בדק הבית לזאת עשיתי עוד מחדש כמה תקנות לזה כידוע לכל אנ"ש יחי' והתרשלו מזה הדבר להיות מתמכין דאורייתא ומזכין את הרבים, וכל אלו התקנות הי' ללא הועיל, אף שלא הפרזתי על המידה ח"ו לתת עליהם עול גדול יותר מכוחם, כי אם סכום קטן לכל חודש וחודש. ואעפי"כ לא שמעו בקולי כמעט שהרבה אנשים נמנעו עצמם מזה הדבר לגמרי ח"ו. ובשביל הדבר הזה המה נמנעים לגמרי מלנסוע אלי ולשפוך לבו לפני, אעפ"י בעת צר לו ח"ו, וכמה רעות נצמח מזה ח"ו כידוע לי. וכל זה בא להם ע"י השמעות הכוזבות האלו. אשר באם לא יסלקו החובות המגיע מאתם לא אקבל אותם בסבר פנים יפות ח"ו. לזאת הנני מודיע ברבים ששקר בפי אנשים האלו.
הביטו אחי ורעי, מה גרמו בזה ומה הגיע אליהם מזה הדבר ח"ו, ומה שהגיע אלי מאתכם, שע"י גודל הצער שיש לי מהנגישות הבעלי חובות נהייתי ונחליתי ונחלשו כוחותי ר"ל. כי הדבר הזה נוגע אלי עד הנפש שלא אהי' בכלל לוה וכו' ח"ו. וגם הביטו נא וראו מגודל הדוחק והצער שלי מה הגיע לבני היקרים שיחי'. כמה וכמה יגיעות יגעתי עד שבאמת המה ראוים להיות ת"ח עובדי ה', וע"י גודל הלחץ והדחק וע"י החובות שעשיתי על ידכם ועבורכם שעלו למעלה ראש, לא אוכל להחזיקם על שולחני על ידי כן והמה מוכרחים לעסוק במיקח וממכר זה בכה וזה בכה מעניינים שאינם לפי ערכם וכבודם, וכל מגמתי וחשיקתי הי' כל הימים לראות בניי היקרים שיהי' פונים מהבלי עוה"ז וטרדת הזמן שיהי' עוסקים בתורה ועבודה כמו שהם ראוים להיות תלמידי חכמים בעזהש"י נחת רוח להשי"ת מאתם. וזה יהי' כל התענוג ונחת רוח שלי בעוה"ז וכמ"ש ותפארת בנים אבותם. וכל זה הגיע אלינו מצד שהתרשלו ידם ולבם להיות משל תמכין דאורייתא, וגם עי"ז המה נמנעים מלבוא אלי ולספר לבם לפני.
למותר להגיד שהחסידים ואנשי מעשה לא נתנו, חס וחלילה, לרבם לפשוט את הרגל, גם לא מינו איש שימכור את הכל של הרבי שלהם ובכסף לסלק את החובות. הם סילקו את החובות, והסדר הנזכר במכתב זה, היינו צדקה לכל נצרך וסעודה לכל אחד כל עת עשותו אצל רבו, לא פסקו. מלכות ביאלה נמשכה עד הסתלקותו כ"ג אדר תרס"ה.