לתולדות יהודי אשכנז בתקופת הרגמ"ה
הודפס ללא ההערות
מחבר: ד"ר שלמה אידלברג
סיני, גיליון ל"ד, 1954
תקציר: המאמר מתאר את חיי קהילת היהודים בין השנים 919 - 1024 מבחינת מעמדם, זכויותיהם ומשלח ידם. בייחוד מתעכב המחבר על משפחת הקלונימוסים אשר הניחו את היסוד ללימוד התורה במגנצה.
מילות מפתח: רגמ"ה; רבנו גרשום מאור הגולה; תולדות עם ישראל באשכנז; מגנצה.
א. תקופת השושלת הזקסית
התקופה שבה מלכה השושלת הזקסית (919 - 1024) בגרמניה הייתה מהחשובות ביותר בתולדות יהודי גרמניה, כי בזמן ההוא התחילו היהודים להכות שורשים חזקים בארץ הזאת ומציאותם שם נמשכה מאז עד דורנו אנו.
אומנם ישנן ידיעות על קיום יהודים בקולוניה כבר במאה הרביעית תחת שלטון הרומאים; ואף שהדעה הכללית היא, שהיהודים נמצאו אז רק בקולון ולא במקומות אחרים, הרי יש לציין שלפי דברי תלמיד המהרי"ל, שרבו חי במגנצא במאה ה- 14, יש עקבות לקיום יהודים אף במגנצא בסוף המאה ה- 3. גרץ מסופק מאוד אם נשארו יהודים באשכנז מהתקופה הרומאית. לפי דעתו חלק מהם נהרג במלחמת הגרמנים עם הרומאים וחלק עזב את הארץ עם הצבא הרומאי. לא ידוע מתי בדיוק התיישבו היהודים הראשונים באשכנז תחת שלטון הגרמנים. נראה שבערך בסוף המאה התשיעית היו כבר קהילות בודדות בחבל הריין ובראשן הקהילה היהודית במגנצא.
בעשור השני של המאה הי' גדלה קהילת מגנצה ע"י הצטרפותה של משפחת הקלונימוסים שעברה לשם מעיר לוקא שבאיטליה הצפונית. במשפחה נכבדה זאת היו תורה וגדולה במקום אחד.
בין החוקרים ישנן דעות שונות על הזמן בו עברה משפחת הקלונימוסים מלוקה למגנצה. גרץ ושטובה קבלו כבסיס היסטורי את האגדה הנמצאת ב"מצרף לחכמה" של יש"ר מקנדיאה, דף יד ע"ב, שקרול הגדול הביא למגנצא בשנת 787 את החכם קלונימוס ובנו משה על מנת שיטעו את תורת ישראל בין יהודי גרמניה. לדעה זאת מצטרף גם גידמן. צונץ סבר שהמשפחה הגיעה למגנצה במחצית השניה של המאה התשיעית בזמנו של קרל הקרח. ברסלאו נוטה לקבל דעת צונץ.
ארוניוס סובר שהגירתם הייתה בזמן המלך אוטו ה- 2 שניצל על ידי יהודי בשם קלונימוס בקרב שע"י קוטרונה שבאיטליה בשנת 982, ולאות תודה הביאו המלך למגנצה נתן לו רכוש וזכויות. קשה לקבל דעת ארוניוס, כי המלך אוטו נלחם באויביו ביולי 982 ובהתחלת שנת 983 הוא מת באיטליה. במחצית השנה האחרונה נלחם עם אויביו והיה עסוק מאוד בענייניו הפרטיים והמדיניים. יש עוד סיבה שבגללה קשה לקבל את התאריך 982 להגירת המשפחה למגנצה, כי לפי המסופר הניחו הקלונימוסים את היסוד ללימוד התורה במגנצה, אבל כנראה שבשנת 982 כבר היו ת"ח במגנצה, כי בשנת 960 שאלו חכמי הריינוס שאלות את חכמי א"י, ורבו של הרגמ"ה ר' ליאונטין חי כנראה באותה תקופה במגנצה.
גם שי"ר מקבל את הדעה, שראשון המשפחה ר' משה בר"ק הגיע בזמנו של קרול הקרח במחצית השניה של המאה ה- 9. וכנראה שלר' משה בר"ק היה מכתב חסות מאת המלך קרול הקרח, כי המלך היה מעונין ביותר בפיתוח המסחר בערי הריינוס.
אפילו אם נגיד שיש גרעין של אמת שמשפחה זו הועברה בהשפעת המלכות מעיר המסחר והתעשיה לוקא אל עיר החשובה מגנצא, שהייתה צומת דרכים חשובה למסחר מערב אירופה, הרי שהמשפחה עצמה לא תרמה הרבה להחדרת לימוד התלמוד במגנצא, ורק הרגמ"ה הוא שיצר את המרכז התלמודי החשוב שבאשכנז. אך ברור, שיהדות איטליה הביאה לצרפת את התרבות היהודית, כי איטליה הייתה ערש לימוד התלמוד ושאר מקצועות היהדות לפני שהגיעו לשאר חלקי אירופה המערבית ומשם באה התורה לצרפת ואשכנז.
מר' משה בר' קלונימוס ידוע לנו פיוט אחד שאנו אומרים אותו באחרון של פסח - "אימת נוראותיך", שחתם את שמו בראשי החרוזים של הפיוט וכן פיוטים אחדים שהוציא לאור א. מ. הברמן. דברי הלכה לא נשארו ממנו. מבנו ר' קלונימוס יש לנו תשובות הלכה. לא ידוע לנו אם ר' קלונימוס חזר ללוקא או הלך לגור למקום אחר, כי על שהותו במגנצא לא ידוע לנו דבר. לעומת זה, ידוע לנו, שבנו ר' משולם נפטר במגנצא, אבל לא ידוע לנו על פעולותיו בעיר מגנצא. מהידיעות ודברי התורה הקשורים בשמו של ר' משולם אנו למדים, שהיה אישיות מפורסמת ומאוד מכובדת בין חכמי ישראל באשכנז וצרפת בסוף המאה הי'.
נוסף למשפחת הקלונימוסים ידועה לנו עוד אישיות תורנית מפורסמת שפעלה במגנצה במחצית המאה העשירית וזהו ר' ליאונטין, רבו של הרגמ"ה. מעט נשאר לנו מחכם זה, שתלמידו מאור הגולה העריצו מאוד.
מכאן נראה, שכבר במחצית המאה הי' הייתה מגנצה קהילה מסודרת במובן ידוע ואכסניה של תורה לכל ערי אשכנז וצרפת וכשהתחילה אישיותו של הרגמ"ה לפעול במגנצה, התקיימו כבר כמה קהילות יהודיות בחבל הריין והעיר מגנצה הייתה החשובה שביניהן.
ב. מצב יהודי אשכנז לפני מסעי הצלב
מצב יהודי אשכנז לפני מסעי הצלב היה בדרך כלל לא רע. באופן חוקי היו זכויותיהם שוות לשאר התושבים ועמדו בקשרי מסחר הדוקים עם שכניהם. אבל חייהם החברתיים וסדרי הקהל היו אחרים משל שכניהם. בזכות התלכדותם ושמירת התורה ודרכי חיים, שאבותיהם הביאו איתם מארץ ישראל דרך גלות איטליה וצרפת, התגברו על הסביבה הנוצרית ושמרו על שלמותם ולא נבלעו בין שכניהם הרבים והחזקים על אף היותם מיעוט בחברה זרה.
הקהילה היהודית הייתה למעמד מיוחד, דתי לאומי וחברתי. המשטר הפיאודלי שכבש אז את אירופה המערבית לא נתקבל בחברה היהודית. יהודים צמיתים ומשועבדים לאצילים בעלי אחוזות לא היו בגרמניה מעולם. גם העבדים שהיו ליהודים לא הרגישו עצמם משועבדים כמו לאדוניהם הנוצרים. היהודים יכלו לרכוש להם אדמה ולעבדה מבלי לבוא בעול האצילים ובאמת השתמשו היהודים באפשרויות אלה ורכשו לעצמם גנים, כרמים ושדות. בעיקר כרמים למען הכנת יין ועסקו בתוצרת חלב ואפיית לחם.
על התעסקות יהודי הריין בסחר עבדים בתקופת הרגמ"ה אין לנו הוכחות, אבל עצם הדבר שהיינריך הרביעי בכתב החסות שנתן ליהודי שפירא בשנת 1090 אסר עליהם קניית עבדים נוצרים - סימן שהיהודים עסקו בכך למרות איסור הכנסייה. מסחר העבדים היה נפוץ בעיקר בארץ כנען (בוהמיה) גם בין היהודים. את העבדים היו מעבירים דרך ארץ הריינוס מערב לספרד למוכרם למוסלמים ולאיטליה על מנת להעבירם לארצות המזרח. מסתבר שסוחרי בוהמיה היו נעזרים בסוחרים יהודים בהעברת העבדים דרך חבל הריין.
מסחר יהודי הריין עם מעבר לים כלל סחורות ממינים שונים, אריגים, בגדים, בשמים, תכשיטי כסף וזהב. סחר בין לאומי זה שמרכזו היה באיטליה נתערער בהתחלת המאה הי"א בגלל שגשוג ערי איטליה וסוחריה, שהתחילו בעצמם לסחור עם המזרח, ויהודי גרמניה נושלו במשך הזמן מן המסחר עם ארצות המזרח.
במחצית המאה הי"א היו נסיעות סוחרים יהודים מגרמניה לעולם הרחוק נדירות ביותר, וסחרם הוגבל בשטח הריין וצרפת. גורם נוסף הכניס את היהודים לסחר הכסף והחלפנות. הכנסייה שלחמה נגד העסקת עבדים על ידי יהודים, גרמה לחקלאות היהודית נזק רב, והעבודה החקלאית העיקרית, עיבוד שדות וכדומה, הוזנחה על ידם במשך הזמן. בידי היהודים נשארו בעיקר כרמים, אף שעדיין היו מקומות שהיהודים היו בעלי שדות ותבואות, אבל בחקלאות בקנה מידה גדול לא עסקו יותר.
העבודות הפרודוקטיביות התחילו להיות נדירות בקהל היהודי בגרמניה והעסק העיקרי היה המסחר המקומי ועסקי הלוואות.