ר' נפתלי צבי מרופשיץ וצדיקי הדור
מחבר: הרב ד"ר יצחק אלפסי
סיני, גיליון ק', 1987
תוכן המאמר:
קשריו עם רבי צבי הירש מזידיטשוב
ביקורו של רנ"צ מרופשיץ בזידיטשוב - 3 סיפורים
ביקור חולים בזידיטשוב
קשריו עם ה"סבא קדישא"
עם רבי מנחם מנדל מקוסוב
עם רבי אברהם מרדכי מפינטשוב
עם רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים"
עם רבי יעקב צבי מדינוב
יחסו של רנ"צ אל שיטת פשיסחא
תקציר: המאמר סוקר את תולדות חייו וחבריו של רבי נפתלי צבי מרופשיץ.
מילות מפתח: חסידות רופשיץ.
קשריו עם רבי צבי הירש מזידיטשוב
רבי נפתלי צבי מרופשיץ קיים קשרים אמיצים וידידותיים עם צדיקי דורו ובפרט עם חבריו לבית המדרש הלובליני, שלאחר שנת תקע"ה, הקימו חצרות משלהם.
דומה שהקשרים האמיצים ביותר היו עם רבי צבי הירש מזידיטשוב, שהיה ידידו מימי נעוריו, עת הסתופפו שניהם בבית מדרשו של הרבי ר' אלימלך מליז'נסק. ידידות זו נתחזקה בחצר ה"חוזה" מלובלין, בה היו מראשי החבורה.
המכתבים שכתב רבי צבי הירש אליו מלאים חיבה והערצה וחבל שלא נשתמרו בידינו מכתבי התשובה של רנ"צ. ברם, המסורת החסידית הותירה לנו שני סיפורים המראים את הערצתו של רנ"צ לרבי צבי-הירש.
אחד הסיפורים קשור בנסיונו הידוע של רבי מנחם מנדל מרימנוב להפוך את מלחמת נאפוליון למלחמת גוג ומגוג ולהביא את משיח צדקנו. המלחמה, בתכנונו של רבי מנחם מנדל, היתה אמורה להביא סבל רב לעם ישראל ורנ"צ עשה הכל שלא תהא זו מלחמת גוג ומגוג. רנ"צ הצליח ונאפוליון נכשל. רנ"צ התחרט על מה שעשה ובפרט שרבי מנחם מנדל מרימנוב אמר שעליו להסתלק מן העולם כתוצאה מכישלון פעילותו, על כן טיכס עצה כיצד למלא אחר רצון רבו ולהביא את משיח. הוא כינס את תלמידיו של רבי מנחם מנדל מרימנוב, על מנת שהכנס יגיע למסקנה, שאין עתה מנהיג לחסידים וממילא חייב משיח לבוא ותימסר לידו ההנהגה.
משהתכנס הכנס ורנ"צ הציע את הצעתו, קם רבי צבי הירש מזידיטשוב ממקומו ואמר: מה חסר לכם "אצלנו"? כך נתפרדה החבילה. רנ"צ הקפיד על ידידו, אבל כששמע את תפילת "שמונה עשרה" שלו, אמר: "היהודי הזה הוא כולו לשמים" .
רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא שסיפר סיפור זה הוסיף: כפי שעשה רנ"צ לרבי מנחם מנדל מרימנוב, כן עשה רבי צבי הירש לרנ"צ.
בנוסח אחר, ברוח זו, מספר ש"ב הרב משה אריה פריינד - ראב"ד בירושלים: כששמע רנ"צ את דבריו, של רבי צבי הירש מזידיטשוכ, אמר לבנו - רבי אליעזד מדזיקוב: בא ונארוז את החפצים וניסע מכאן. כשהלכו להפרד מרבי צבי הירש שמעו את תפילת המנחה שלו, ואז אמר רנ"צ לבנו: תפתח את החבילות אנו נשארים כאן. מימות רבנו אלימלך מליז'נסק לא שמעתי תפילה כזו.
כשהשיא רבי צבי הירש אחת מבנותיו ורנ"צ לא יכול היה להשתתף בחתונה, הוא שלח לשם את שני בחירי תלמידיו: רבי חיים מצאנז והרב מפשאצלוב.
כשחלה רבי צבי הירש והיתה מחלתו אנושה מאד, התפללו עליו צדיקי הדור להחלמתו, לפתע חלה הטבה במצבו. אמר רבי צבי הירש: מכל אלה שהתפללו עבורי, היו שלשה שעשו מאמצים מיוחדים: רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, רבי נפתלי-צבי מרופשיץ ורבי משה טיטלבוים מאוהל. רבי צבי הירש נסע אז במיוחד אל רנ"צ כדי להודות לו על מאמציו.
ביקורו של רנ"צ מרופשיץ בזידיטשוב - 3 סיפורים
רנ"צ ביקר בזידיטשוב כביקור גומלין לביקור שעשה ברופשיץ. רנ"צ ניצל את ההזדמנות שהיה בדולינא, לנשואי אחד מנכדיו, כדי לבקר אצל ידידו, מסופר שרבי צבי הירש הכין לידידו קבלת פנים נלהבת. כל תושבי העיר יצאו לקראת רנ"צ, אלא שהוא, בענותנותו וכדרכו המיוחדת, עקף את הקהל החוגג והגיע הישר אל בית ידידו הצדיק, רק לאחר מכן נודע הדבר וכל הקהל בא אל בית הצדיק, אמר רבי צבי הירש: מזהיר אבי תמיד את החסידים לבל ירבו בפרטים ב"פתקא" אשר הם נותנים לרבי, ממה נפשך: אם מקבל ה"פתקא" הוא צדיק אמיתי, הרי עיניו פקוחות לדעת את כל מחסורי לבבם, עוד יותר ממה שהחסיד בעצמו יודע ואם לאו - למה ישחיתו נייר ודיו לשוא? עתה נוכחתי כי אכן צדקתי.
הכיצד ?
בימי חורפי הייתי רגיל תמיד לכתוב בפתקאות שנתתי לרבותי הקדושים, שיזכני הש"י, שאוכל לבקר בהיכלם של צדיקים ולנסוע אליהם בלי כל מכשול. אבל שאזכה לכך, שצדיקים יבואו אלי, זאת לא עלה על לבי לבקש כלל, עתה שזכיתי שבא אלי לביתי צדיק כביר כמותו, האין זה הוכחה ברורה, שאין לכתוב בפתקא שום בקשה, שלא למעט ע"י זה בטובת עצמו? כי הצדיקים יודעים לדרוש ולבקש יותר מן המבקש בעצמו.
ביקור זה הכה גלים וסיפורים רבים נשתמרו בין החסידים. הרי כמה מהסיפורים בלשונו של ר' מיכאל הכהן בראווער:
א. ביום השבת אחר תפילת המנחה, שכב הרב מראפשיץ על מיטתו לנוח מעט מעבודת היום, - תפילה בציבור ושתי סעודות של שבת, בתוך קהל רב צפוף ודחוק של מאות אנשים, לאו מילתא זוטרתא היא, אפילו לצדיק כביר כמותו. רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב, שהיה אז עדיין רק כבן עשרים או פחות מזה, נכנס לחדרו בחשאי ושמע שדיבר הרב, מראפשיץ בינו לבין עצמו: חז"ל אמרו, בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר לעוונותיהם של ישראל, והנה עכשיו בשעה זו, בסעודה שלישית, הרבי דפה יושב ודורש, ואתה מוטל פה סרוח על מיטתך?! התעודד וקם מן המטה, ולבש והלך לבית מדרשו של רבנו, ורבנו מהרי"א הלך בלאט אחריו. היום רד בינתיים, בביהמ"ד שכנה אפלה, לא ראו איש את אחיו, ולא ראו גם את הגה"ק בכניסתו, ולא הכירוהו. ישב לו מן הצד באיזה קרן זווית. שר ר' בעריש, אביו של רבנו מהרי"א, מזמור "ברכי נפשי" בקדושה ובנעימה, ואחריו דרש רבנו בפרשת היום רזין דרזין בהתלהבות גדולה . ויקשב הגה"ק וישמע. כשגמר רבנו את דרושו, עם סיום הרגיל שבכל שבת: יג"ל יעקב, נדלקו הנרות ונתגלה הגה"ק בפינתו הנסתרה, להפתעת כל הקהל. העלוהו לראש השלחן אל מקום כסאו של רבנו, פתח גם הגה"ק בחכמה את פיהו, נדחקו המון אנשים, ונכפפו זה על זה מאות ראשים לשמוע קול דבריו. פתח ואמר: רק עכשו נתגלה לי הסוד, מהיכן זוכה הרבי מזידיטשוב לכל השפע הרב של תורה, שהוא דורש בסעודה שלישית של שבת. עתה ששמעתי את ר' בעריש, בשוררו את המזמור ברכי נפשי, אין כל רבותא לאמור אחר שיר מזמור כזה תורות נפלאות כאלו!
ב. בבית מדרשו של רבי צבי הירש, היתה תקנה מטעמו שלא להשאיר את התפילין על השלחן בלי כסוי מלמעלה והעובר על תקנה זו, היה נקנס למלא גרונם של חסידים במידה ידועה של יי"ש, והיו ממשכנים את תפליו לשם תשלום זה, הפקר ב"ד של חסידים הפקר, ואין כל ערעור על פסק דין זה. - כשהיה הרב מרופשיץ בעת ההוא בביהמ"ד של רבנו, והוא לא ידע על תקנה זו, חלץ תפיליו והניחם על השלחן מגולים ויצא לחוץ. נתמשכנו התפלין בינתים ע"י אחד מתקיפי החסידים. כשבא הרב מרופשיץ ולא מצא את תפליו, עמד לפניו הממשכן והודיעו את התקנה הנ"ל, שאין בה שום משוא פנים. לא איחר הרב מרופשיץ לפדות את תפליו, ככל הקנס הקצוב אשר הושת עליו, והחסידים שתו לחיי רבנן ותלמידיהון בכלל ולחיי האורח הקדוש בפרט, וייטיבו את לבם. שאל הרב מרופשיץ את רבי צבי הירש לטעם התקנה ההיא, והוא הגיד לו סודה, פתח הרב מרופשיץ ואמר: אילו לא באתי לכאן רק לשמוע דבר זה דיינו.
ג. כשנסע הרב מרופשיץ לביתו ליוה אותו רבנו עד העיר הסמוכה רוזדול. נסעו שניהם בעגלה אחת, ורבי יצחק אייזיק מזידטשוב עמד מאחורי כתפיהם על הקרש הקצר הבולט מהעגלה, והטה אוזן לשמוע סוד שיח שני שרפי קודש אלה בשיחתם יחד. כשבאו לרוזדול נכנסו לביתו של בעל-בית אמיד אחד לחדר מוסק ומואר, רבי יצחק אייזיק נשאר עומד במסדרון הפתוח לרשות הרבים, והרוח והשלג נושבים לתוכו. הטה רבי יצחק אייזיק אזנו אל דלת החדר, ושניו דא לדא נקשן מפני הקור שנכנס בכל אבריו. הרגיש בו דודו רבי צבי הירש והכניסו החדרה, שם מצא את הרב מרופשיץ עומד לפני ארון מלא ספרים, והוא מוציא ממנו ספר אחר ספר ומדפדף בו ומחזירו ומוציא אחר אחריו. ואמר לרבנו, אני אוהב מאוד את התורה ואני שמח מאוד, אם יש לי הזדמנות לראות ספר, שלא ראיתיו עדיין. השיב לו רבנו: ואני יש לי קבלה מרבותינו, שלא ללמוד משום ספר, בלתי אם ידוע לנו איש מפי איש, שהוא מפי אליהו.
ביקור חולים בזידיטשוב
יש גם סיפור הקשור בביקור אחר של רנ"צ בבית ידידו בזידיטשוב. רנ"צ בא לקיים בידידו הדגול מצות ביקור חולים. הוא הגיע לזידיטשוב בשעת לילה מאוחרת ולמרות עייפותו הוא מיהר לבית ידידו, כדי לשאול בשלומו.
בבואו לביתו של רבי צבי הירש מצא את הדלת פתוחה. שמשו של רבי צבי הירש ישב בפרוזדור. ראשו היה מונח על השולחן והוא ישן שינה עמוקה. לא רצה רבי נפתלי צבי להעירו ועל כן נכנס הישר לחדרו של רבי צבי הירש. אולם, לתדהמתו, החדר היה ריק. ידידו הטוב לא היה בתוכו. התיישב, אפוא, רבי נפתלי צבי בפרוזדור וחיכה לבואו. בינתיים התעורר המשמש וראה, להפתעתו הגדולה, את רנ"צ שהוא בחדר. נטל ידיו ונתן ברכת שלום. שאל רנ"צ "והיכן רבי צבי-הירש"? אמר לי המשמש: הריהו שוכב בחדר! חולה הוא וזקוק לרפואה שלמה. אמר לו רבי נפתלי צבי: האמנם? הרי זה עתה הייתי בחדרו והוא איננו שם.
מיהר "המשמש בקודש" להכנס לחדרו של רבו ואכן אין איש. הוא נתפס לבהלה. החל מתרוצץ בחדרים, בחצר, בסביבה ולא מצאו. הוא שב לבית הרבי מבוהל ונפחד: הרבי חולה מאד והרופא אסר עליו לעזוב את חדרו. אפילו התפילות נערכות בחדרו.
לפתע עלה בדעתו של השמש : שמא הלך הרבי לטבול כדרכו בנהר. הדבר אינו מתקבל על הדעת, אבל מסירות נפשו של רבי צבי הירש לטבילה היתה מן המפורסמות.
מיהרו, אפוא, האורח הגדול, שמשו של הרבי ואתם חסידים נוספים שבאו לקול המהומה והבכי של השמש, אל הנהר. אכן, מצאו בתוך הנהר את רבי צבי הירש כשהוא בתוך מי הנהר, ראשו מכוסה והוא אומר בהתלהבות נוראה פרקי תהילים ותיקוני הזוהר הקדוש.
ניגש רנ"צ אל רבי צבי הירש ואט-אט הסב אליו את תשומת לבו של רבי צבי-הירש. משברכו זה את זה ביקשו לשוב אל ביתו, שהרי סכנת נפשות היא להיות במימי הנהר, ומה עוד שכה חלוש הוא וזה ממש בבחינת "פיקוח נפש". התפלא רבי צבי הירש: פיקוח נפש? הרי המים חמים הם וטוב להיות בתוכם. ניגש רנ"צ אל הנהר והנה, אכן, המים שבתוכם טבל רבי צבי הירש היו מים חמים.
אף על פי כן יצא רבי צבי הירש מהנהר, התלבש ונלווה אל ידידו האהוב. מאז - רפא לו לרבי צבי הירש.
אנו מביאים את מכתביו של רבי צבי הירש מזידיטשוב אל רנ"צ, שיש בהם עמקות רבה ביותר:
אתייחד באהבת אחד ביחודא דנהורא קדישא אל כבוד ידידי הודי והדרי המשמח אלקים ואנשים יסוד מופלא מוצנע ומכוסה, הוא כבוד תמים דעות ויקם עדות ביעקב שארית פליטת יסודי ישראל הרב הצדיק החסיד ואדם הגדול בענקים כלו מחמדים וכלו ממתקים זה רעי אוהבי דגול מרבבה נר ואור יחידת חי רוחו משיבת נפשי קודש אלקים עליון כבוד מורינו ורבינו הרב מו"ה נפתלי צבי.
אשתוחח נפשי ולבי ובשרי מלא קומתי לדרוש שלמא רבא חנא וחסדא אורכי דחיי. יאריך השם אלקי ישראל ימיו ושנותיו לראות בטובת בשמחת ישראל עוד כל ימי עולם ויפרח בימיו צדיק יסוד עולם צדיק ונושע בכתרו ישועה ישועת ישראל ויקויים בו ובזרעו ובכל ביתו ואוהביו ותלמידיו וכל מבקשי שלומו ותורתו ואור צדקתו לכל הברכות ושלומים וטובת המיועדים עבדי אלקי ישראל בזה ובבא לדורות עולם ולעולמי עולמים לבנות ממנו חרבות עולם מוסדי דור ודור יקום והאל השומע שועת נכאים יענה ויאמר על הדבר הזה הכותב בלב שלם באהבת אמת אמן ואמן.
ידעתי אשר האהבה תקועה בלב ידידות נפשי קלקלה השורה אשר אבא במכתב לסדר דברים לפני הדר כבודו. גם יודעי מיעוט מעשי וערכי לערך מעשי הוד מעלות רום הדר ערכו אשר קטנו עבה ממתני אמנם כן דרך האוהב אשר בוודאי יראה תום לבבי אשר בוער בי אהבתו בלב ונפש אשר לא יכולתי להתאפק ושמתי נפשי בכפי לבא במכתב אהבת נפש, אהבה מסותרת רצופה על רצפת בה"ט וש"ש וד"ר וסוחר"ת להאח"ד בפא"ר צדיקי רגלי המרכבה וצדיק יסוד עולם הכולל ומייחד באחד עם בהט המאוחר לאחד להטות לימין רב חסד מטה כלפי חסד גו"י אח"ד בארץ.
והנה אבקש עבור תלמידו מו"ה יונה מליסקא מוכ"ז אשר כבוד תורתו יקרבוהו לעבודה ולתורה. ואמנם ישב אצלי בימות החורף הללו והרבה תורה בגמרא ופוסקים למד אצלנו ומדי שבת בשבתו זכר את דבר קדשו ומדי דברו בו ממש נפשי יצאה בדברו, מידי זכרה באהבתו, אהבת ישראל ובקשתי, ידידי, להעלות לפניו לטובה בכל עת על בריאת גופי ושלום ביתי ואני השפל מוכן לעבוד עבודה שבלב, זו תפילה, על שלום בית אדוני בכל עת. דברי ידידו עבדו בכל לב ובכל נפש, צופה ומביט מתי יגיע העת ואזכה להשתעשע ולהתעלס באהבתו ולשמוע בקול ערבת אהבת דודים נוי ידידות נצח תורתו ואהבתו ושלום כנפש הק' צבי הירש באאדמו"ר מו"ה יצחק אייזיק זצלה"ה מזידיטשוב.
בעזה"י יום ג' בא שנת ברכ"ה בשמח"ה בחיי"ם ח"ן חס"ד ושלו"ם לפ"ק זידיטשוב. אל כבוד הדר תפארת ישראל הוא האוהב ישראל ידידי הרב הצדיק המפואר בעוז ותפארת במקדשו החכם בחכמתא רבתא דשלמה מלכא דשלמא כלא דלי' המפורסם מקצה השמים עד קצה השמים בקי בחדרי חכמה בסתרין וכתרין קדישין הוא כבוד שמו הקדוש מוה"ר נפתלי צבי אור הצח ומצוחצח שלימו יאר תורתו ועבודתו וצדקת קדושתו יאיר לנצח עלי אור כחום צח יאריך השם ב"ה ימיו ושנותיו בנחת וינוב בשיבה טובה דשן ורענן בנים ובני בנים בתלמידים יגדיל תורה ויאדיר לעולמי עולמים ודורות עולם אמן.
אודה לד' כי טוב כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לעשות עמי וב"ה וב"ש אשר החזיר אותי לבריאותי כמאז כשמוע אבינו אב הרחמן בקול תפלת הצדיקים עלי ובפרט תפלת ידידות אהבת צדקתו וחסידותו דמרן רבן כבוד תורתו אשר נכנס בשבילי בעובי הקורה לפנים מן השורה להעתיר בעתר אמיץ ונורא באהבנו אהבת נפש אותי השפל בהעלם הסבה על מה ולמה אמנם בטוב.
רצון ידידי אוהב ישראל האמת ואוהב תורה אוהב יערי עם מעט דמעט דבשי באתי ידידי בתורת הגמול ולברכו בברכת הדיוט קטן.
ישלם ד' פעלו ויהי' משכורתו שלימה אשר כשם ששמע השם תפלתו עלי כמו שידעתי בידיעת אמת אהבה המורגשת בחיי רוחי רוח אלקים חיים בצלותי ויחודי תפלת כל צדיק יצדיק בקדם מפעליו מאז ואני מרגיש ישועת ידידי בקביעת מקומו ותפלתו עלי ואשר עשתה תפלתו רושם בעצמותי ובקרבי כן יעשה השם הטוב ויקובלו כל תפלותיו ומשאלותיו וחפציו למלאותם בברכה קדושה יחוד על כלל כל ישראל ועל פרטים לעשות להעשות כרצונו צדקתו האמת להמשיך עליהם ממקור שפע הברכה כל טוב ורב טוב לבית ישראל אמן.
והנה ידידי הי' בדעתי למלאות תשוקתי לנסוע לקבל פני ידידות תאר הדר מלך מרן רבן בימות החורף הלזו או ליסע בחורף לק"ק מעזבוז ובקיץ אשים נסיעתי לשים נדרי לקבל פני קדושתו בביתי מאן דבעי למחזי למלכא אמנם נצטוויתי מפי אדמו"ר הצדיק ישיש וזקן קדושות הרב ממעזבוז שלא לזוז לשום נסיעה בכל ימות החורף וידע מרן ידידי אוהבי אשר חנייתי במדבר ממש ונטה השם אהלי מחוץ למחנה ואין עובר ושב דרך מקומי ובפרט בימות החורף הללו בדרכים בלתי מתוקנים לכן אחרתי מכתבי זה להודיע לכבודי משלומי הטוב .
והנה עתה בנסוע אחי הרב כבוד מו"ה משה נ"י מוכ"ז באתי בקול רנה ותודה המון חוגג להודיע ולהגלות מסתורי אהבה לכבוד מרן רבן ע"י אחי זה אשר גבר השם חסדו עלי להחזירני להושיבני על קני לאור התורה והחכמה למען העבודה ובקשתי ידידי הצדיק להתאמץ עוד בתפלה בשבילי עבורי לתוספת כח לתורה ולתעודה למען אוכל בעני' לעבוד השם בטהרת לב אמת כחפץ לבבי לחפץ אמת ורצון אמת ומובטחני ידידי אשר אזכה בקרוב למלאות תשוקות אהבת תאותי עד תאוות גבעות עולם והררי עד לדלג על ההרים להודות לד' חסדו לרומם בקהל עם ובמושב זקנים גודל חסדו לספר עזוזו ונפלאותיו אשר עשה עמדי להפליא להחלימני ולהחייני לא כגמול ידי ולא ככשרון מעשי אבל מצד רצון חסד ב"ה הטוב והמטיב כל ובקרוב אהי' ידידי במעזבוז לקבל פני אדמו"ר זקן הדור יאריך השם ימיו ושנותיו ולאחר כן אשים נסיעתי בעזהי"ת לבית רבן ידידי לברך על הגמול הטוב והמטיב ומחמת טרדתי באתי ביישר חיים לסיים דברי אהבה ושלום.
דברי ידידו המבקש שלומו מצפה לשעה לקבל פני הדר קדשו בתשוקת אהבה נפלאה שאין אחריו אהבה ובלב ובנפש.
הק' צבי הירש בלאדמו"ר מוהר"ר יצחק אייזיק זצוק"ל זידיטשוב
והנה כבוד אחי הרב החסיד מוה"ר משה מסאמבוד עשיתיו שלוחי מצוה בנסעו על החתונה עם החתן החריף מו"ה יצחק אייזיק נ"י הזה בן אחי הרב החסיד מו"ה אלכסנדר ז"ל מקאמארנא המיועד ומשודך עם ב"ג בת הרב החסיד כבוד מו"ה אברהם מרדכי מק"ק פאנטשיב נ"י והנה אחי זה הוא גר שם במדינה רחוקה ותמכתי יתודתי בראשי ורובי על כבודו הגדול להורות לו לתמכו בכל ענינים ודי בזה בבקשת אהבה מן הסתם יעשה אוהבו ידידי בכל כחו בחכמתו לתמכו בכל האפשר ובשלום ורוב שלום וברכה לכל בית אדמו"ר רבן שכבה"ג ומחמת הטורח לא יכולתי לבא בפרט אבל בכלל ובפרט וכלל אומר שלום באהבה רבה.
צבי הנ"ל
[ב]
בעז"ה יום ב' כ"ח ניסן אח"ד למב"י.
אל כבוד ידיד נפש בית ישראל אב הרחמן הוא הרב רבן של כל בה"ג הצדיק הקדוש בוצינא קדישא מנהירו דעתיקא קדישא שלשלת זרע קודש מצבתי אור ישראל וקדושו הוא ניהו מרנן ורבנן המפורסם מקצה השמים ועד קצהו כבוד מו"ה נפתלי צבי שלום שלום שלום לכל מרבית ביתו וזרעו ותלמידיו וכל בשמתין קדישין דאחידן בדרועו ואנפו להנות ולהשתקיין מן זהר זיו פניו הקדושים לעלם ולעולמי עולמים יזכו לראות בנעם השם בהרמת קרן ישראל ומלכם לפניכם וד' בראשם אמן ואמן.
ביום אתמול סמוך לערב הגיעני מכתבו הנעים ע"י מלאכות ציר מכבוד אחיו הרב האבד"ק באלחוב נ"י וכמעט נשתוממתי ולא יכולתי להשיב אמרי על ידו אמנם מובטחני מובטחני מובטחני בד' אלקי ישראל אשר לא יעזוב את חסידיו ולא יעזוב חסדו ואמתו ויתגדל ויתקדש שמו של מלך מ"ה בקרוב בקרוב מהר מהר וישלח רפואה שלימה לכבודו הגדול להחזיקו להחלימו להחיותו להקימו ברפואה שלימה והאי יומא דקא גרים רושם גדלות שני דאבא אומנא הרופ"א ברחמי"ם בתוספת מרובה על העיקר ואחריתו ישגא עד לחדא ולא ידאג אדוני ואל יפול לבו בקרבו כאשר הבנתי במכתבו ואדרבה יבטח בשם ד' וישען באלהיו השומע בקול עבדו ירא ד' אשר בקרוב בקרוב עוד יגיע ימים אשר יאמר יש לי בהם חפץ ד' ובידו יצליח.
והיום אחר חצות לילה עשיתי לי פ"נ ביחוד גדול ת"ל אשר הורוני מן השמים ושפכתי נפשי ולבי ברנה ותפלה ותהלה בספר תהלים כלו וקמתי לראש אשמורת ת"ל ות"ל חי מרום וקדוש שמו והיתה תפלתי שגורה בפי ובודאי מובטחני אשר בשעה קרובה בזמן יוחזר ידידי לאיתנו וככחו אז בגבורות עבודתו עבודת הקדש בכתף ישא כן יהי רצון. בתוספת גבורה בברכה קדושה יחוד הכולל לשם ידידי נפתלי צבי ויתר הדברים באור הטוב טוב לגנוז ודי בזה.
והנה ידידי הגם אשר בודאי מחלה אני פני אל ואוחילה לו אשר כבודו ישיג רפואתו בקרוב אצל הרופא בלאנציט כאשר ראיתי במכתבו אמנם ידידי דעתי הקלושה נוטה יותר אשר אם אפשר והיכולת בידו לנסוע לק' לבוב יותר טוב ופשוט אשר הוחזק המקום לרפואת צדיקים אשר ידעתי מאז ומקדם ויש לי בזה טעם כמוס אשר אין להעלות על הכתב האמנם אשר בטחוני חזק בד' אלקי ישראל ומצפה אני לישועתו ורפואתו בקרוב ולא יצטרך לשום רופא בו"ד וד' ירפאהו ברוב וגודל חסדו בכבודו ובעצמו מה אומר לאדוני גודל תשוקת חפצי לקבל פניו הקדושים אמנם גבה טורא ביננא ואני פי מלך שמור יודע השם אשר אני משתוקק בתשוקת נפש עד כי חולת אהבה אני להשתעשע בשעשועי אהבה אשר בינינו מאז אהבה קדומה אהבת החברים הנודעת באהבת נפש קשורה בנפש השוקקת עליתה ומעלה ראש ומח נעשה מגלות הנמשך ובודאי אני בכל עת זכור אזכור ותשוח נפשי להתפלל בעדו תמיד ולהעתיר על אריכות שלומו וטובתו כל הימים כן ידידי אבקש אשר לא אשכח מזכרון אהבת ידידי לעולם להתפלל בעדי ובעד ביתי ד' הטוב יגמור בעדינו לכל טוב ויקובל תפלתינו לכל חפץ ורצון האלקי עם כללות תפלת ישראל באור פני מלך חיים ושלום.
דברי ידידו האמת בלב ונפש אהבת אמת דורש שלומו ושלום כל ביתו וכל אשר לו עד עולמי עד ומצפה בקרוב לקבל פניו בטוב ובנחת בסבר פנים יפות פנים מאירות ושלום כנפש הק' צבי הירש זידיטשוב.
ובאתי בתוספת ברכה ושלום לבניו באהבה אחוה ושלום ורעות לכבוד ידידי בנו הרב הגדול החסיד מו"ה אברהם חיים נ"י ולבנו הרב המופלג החסיד מו"ה אליעזר נ"י ולחתנו ידידו וידידי הרב הגדול החסיד המפורסם כבוד מו"ה אשר ישעי' נ"י.
ב"ה יום ד' כ' למב"י ז"ה השע"ר לה' צדיקים לפ"ק.
שלום שלום שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הצדיק הקדוש אביר הרועים מופלא שבסנהדרין החכם איש אלקים קדוש ישראל כבוד מורנו ורבינו רשכבה"ג מו"ה נפתלי צבי איש חי רב פעלים יאריך ה' אלקי ישראל ימיו ושנותיו וישלח לו במהרה רפו"ש ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ויזכהו להרמת קרן ישראל כלבו וכנפשו הקדוש מקדושים, ויראו עינינו וישמח לבנו אשר יתגדל ויתקדש שמו של מלך מלכי המלכים על ידו ויראו שונאינו ויבושו ועבדך ישמח באלקי ישראל אמן.
ידידי נפשי רוחי ופאר נשמת כל חי, יום אתמול קבלתי מכתב בניו הנעימים עבדי אלקי יעקב גודל היסורין אשר ממש חלתה נפשי ואשר לא סר חליי עוד, וממש נתבטלו חושי וכחי, והנה ידידי ב"ה אלקי יעקב אשר עזר לי ורפא אותי להחלימני ולהקימני ת"ל ב"ה וב"ש על ידי תפילת אדוני ושועתו וצעקתו אשר התפלל עלי במסירת נפשו לה' ונכנס בעובי הקורה עבורי השפל, אשר אמרתי אז בחליי לא אראה עוד י-ה בארץ החיים והייתי בקרבי לאחר יאוש ואין מקוה, והנה עד כה עזרני ב"ה וב"ש וזכיתי עוד בקומי מחליי להשתעשע בזיו הדר יקר זהר בביתו הקדוש, באדרא דבי משכנא, לחסות בצל כנפי אדוני לשמחני, ושמחתי באור פני מלך חיים בסעודת הודאת ברכות רוממות א-ל וגודל חסדו ואמתו אשר עשה אדוני ידידי עמדי, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי ומובטחני לידידי אשר עד כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אשר יחזור אדוני וישוב לאיתנו במהרה ואזכה עוד לשעשע ולקבל אור פניו בשמחה בשובה ונחת יוושע בקרוב, מובטחני מובטחני מובטחני מקוה ישראל ה' מקוה אני ומצפה ומובטח בה' האוהב צדיקים וקרוב לקוראיו ולכל אשר יקראוהו באמת אשר ישמע לקול שועת חסידים הנכאים וכואבים בכאבי ויסורי אדוני נפש כל חמדת ישראל רעיא מהימנא שלנו, אל יפול לב אדוני כי בודאי ישלח לו השם רפואה לכל שיעור קומתו בפנימיותיו וחיצוניותיו בכלל ובפרט, ידידו המצפה במהרה ישועתו לבא ולהשתעשע בקבלת פניו הקדושים בפנים שוחקות ומסבירות ושלום כנפש הק' צבי הירש מזידיטשוב.
ושלום לבניו החסידים האמיתיים, ואני כעת איני בשלימות גופי מיום אתמול בבוא האגרת לידי, לדרוש שלומם ולפרוט לכל אחד אהבה ושלום, אמנם בדרך כלל ופרט וכלל בתפלה קצרה אשר התפלל משה רבינו ע"ה על אחותו כן יקובל תפלתם וחסדם בקרוב ולכל בית אדונינו שלום ואהבה וברכה ואל תעצבו, וחלילה להראות עצבות לפני המקום ולפי אביהם הצדיק, שמחו בה' ובטחו בה', מן הסתם יהיה הכל על נכון, דער פאטער, דער טאטע, דער גוטער צדיק וועט גיזונד און שטארק זיין און זארגט ניט קינדערליך ושלום , הנ"ל.
לאחר שנפטר רנ"צ וגדולי תלמידיו באו לרבי צבי הירש מזידיטשוב, אמר רבי צבי הירש לגדול שבהם - לרבי חיים מצאנז: ראוי היה שאשמח בבוא אורחים חשובים כאלה אלי, אולם בזוכרי למה באתם אלי, תאבל עלי נפשי ולבי ימס.
בידידות רבה היה רנ"צ גם עם רבי קלונימוס קלמיש מקראקא, בעל "מאור ושמש". גם אתו היה עוד בבית מדרשו של הרבי ר' אלימלך מליז'נסק ואח"כ אצל ה"חוזה" מלובלין. בעל "מאור ושמש" ביקר אצלו ברופשיץ.
קשריו עם ה"סבא קדישא"
בין ידידיו המקורבים היה "הסבא הקדוש" רבי ישכר דובער מראדושיץ. רנ"צ ביקר בביתו של ה"סבא הקדוש" בראדושיץ. וזאת לדעת: הדרך מראפשיץ לראדושיץ, היתה רחוקה. מלבד זאת היא הצריכה מעבר ממדינה למדינה. מגאליציה שתחת שלטון אוסטריה לפולין הרוסית.
רנ"צ ביקר אצל ה"סבא הקדוש" בראשית הנהגתו של ה"סבא הקדוש" בשנים תקפ"ה - תקפ"ו בערך. היתה זו פעולה חשובה מצדו לעידוד אדמו"רותו של ה"סבא הקדוש", שכן רנ"צ כבר היה אז אדמו"ר לאלפי חסידים ונודע בכל קצווי ארץ בגדולתו, בחכמתי וקדושתו, בבקור זה נלוה לרנ"צ, בנו רבי אליעזר, אדמו"ר בדז'יקוב לעתיד. רנ"צ, בפקחותו הבין, כי התנהגותו של ה"סבא הקדוש" לא תתקבל על דעת בנו, מאחר שה"סבא הקדוש" היה רגיל להרבות בתנועות ידים וגוף, והוא רבי אליעזר, עלול לצחוק באמצע ה"שולחן". על כן הוא דאג להוציא ממנו הבטחה שיתנהג כראוי.
רנ"צ נתקבל בראדושיץ בכבוד מלכים. אצל ה"סבא הקדוש" היה זה ממש יום חג. מאליו מובן כי בתפלה וב"שולחן" הוקצו לרנ"צ ולבנו רבי אליעזר מקום בראש.
ידידות זו שבין הרבי מרופשיץ וה"סבא הקדוש" משכבר הימים היתה. מימי הסתופפותם יחד בצלו של רבם ה"חוזה" הקדוש מלובלין. אז הצליח רנ"צ בפקחותו הרבה, להציל את ה"סבא הקדוש" מירידה תהומית, כי היה חשש חמור שה"סבא הקדוש" יפסיד את כל "מדרגותיו" שהשיג בעמל כה רב ומפרך. מעשה שהיה כך היה:
בימי מגוריו של ה"סבא הקדוש" בחמלניק, השתדל לשמש את רבי אליעזר ליפא בנו של רבי אלימלך מליז'נסק ומחבר "אורח לחיים" שהתגורר בעיר זו. רבי ליפא היה קפדן גדול וכשה"סבא הקדוש", אז "ברל בטלן", לא מילא את רצונו כראוי ובשלמות, הקפיד עליו קשות ושילחו מביתו, אף טרוניה נשארה בלבו של רבי ליפא על ה"סבא הקדוש".
לימים נזדמנו שוב שניהם - רבי ליפא וה"סבא הקדוש" - למקום אחד. היה זה בחתונת בנו של ה"חוזה" מלובלין. מאליו מובן, כי המונים השתתפו בחתונה זו - שמחה בפלטרין של מלך, מאן מלכי רבנן ! ובתוכם גדולי הצדיקים וחסידים. הרב מרופשיץ ורבי ישכר בער מראדושיץ, שניהם תלמידי ה"חוזה" נתכבדו באמירת הבדחנות ובחריזת חרוזים מעניני היום ("גראמן").
ראשון לבדחנים היה רבי ישכר בער. הוא עלה על השולחן כשעל לבו - מימין, נייר "שמות" קרוע מתפלת "והוא רחום" שבתחנון ועל צידו השמאלי הדביק ירך בשר. פניו היו מכוסים במסוה ואיש לא הכירו. ה"חוזה" ממש התענג מדברי הבדחנות, מחריפותם ומהחן שבו הם נאמרו. באמצע הפסיקו ה"חוזה" וקרא לו בשמו: - "בערל בוא אלי". כשהתקרב אליו רבי ישכר בער, שאלו ה"חוזה": "מה הלבשת על עצמך?" השיבו רבי ישכר בער בשאלה: "על איזה צד שואל הרבי?" אמר ה"חוזה" בחיוך: על צד עם ה"שמות". השיב רבי ישכר בער באנחה עמוקה: זהו "והוא רחום" הארוך שבתחנון, הבוכה על אשר חסידים מזלזלים בו, והוא שואל: מדוע נגרע חלקי מתפלות אחרות ונגזר עלי שאהיה כ"שמות", הנגזרים ונזרקים? הוטבה התשובה בעיני ה"חוזה" והוא ביקש מרבי ישכר בער להמשיך באמירת ה"בדחנות".
המשיך רבי ישכר בער באמירת ה"בדחנות", אלא שכאן התערב, לפתע, רבי ליפא מחמלניק. הוא לא יכל לשאת את הכבוד שחולקים לרבי ישכר בער ורצה להשפילו. שתיקתו עד כה באה, מתוך שלא ידע מי הוא הבדחן, קריאתו של ה"חוזה" לבדחן בשמו - גילתה לו את הסוד. "מי הוא המפטם פטומי מילי, ללא טעם וללא הרף? ירד מהבמה!" - קרא רבי ליפא בקול.
אך יצאו הדברים מפיו ודממה חמורה השתלטה בצבור הגדול. רבי ישכר בער עצמו החוויר כסיד, "אזל סומקא ואתא חוורא". הוא הרגיש כי ניטל כחו, כי הוא יורד מ"מדרגותיו" שאותם רכש בשנים רבות של מאמץ רוחני עליון. בבושת פנים ירד מעל השולחן ופסק מאמירת "בדחנות". הצדיקים לא התערבו משום כבודו של רבי ליפא, בנו של רבי אלימלך מליז'נסק, אבי החסידות בגליציה ובפולין. משנתאושש קצת ניסה שוב רבי ישכר בער את כחו אלא שקריאתו המעליבה של רבי ליפא חזרה ונשנתה. הפעם חש רבי ישכר בער שהוא כאדם פשוט לכל דבריו. ניטלו ממנו ה"מדרגות" ונלקחה ממנו השראתו ורוח קודשו, נבוך ומבויש שוטט רבי ישכר בער בין אלפי המוזמנים. אל רבו המובהק ה"חוזה" מלובלין, אי אפשר היה לגשת בשל הדוחק הרב שהיה מסביבו. גם אם אפשר היה לגשת, לא היה מעיז להטרידו בשמחתו, בבעיות אישיות. פתע נזכר רבי ישכר בער באמרת רבו אליו:
"אצל ידיד אוהב ונאמן, אפשר להוושע כמו אצל רבי". הוא יצא אל מחוץ לאולם, שמא ימצא "ידיד אוהב ונאמן", שיוכל להשיח את לבו לפניו ויחד למצוא עצה.
מיד בצאתו פגש בחברו הטוב, רבי נפתלי צבי מרופשיץ. קרא רבי ישכר בער לרעו הטוב ושח לו את כל המתרחש.
"אתה ידעת . סיכם רבי ישכר בער את דבריו: כי כל ימי שאפתי אך לעלות בתורה ויראה והרבה-הרבה כוחות ועמל השקעתי בכך. עתה - חש אני שהכל נגוז וחלף, שנשארתי כקנקן ריק. האם נגזר עלי להתחיל את הכל מחדש, חלילה? לרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא?"
אך סיים רבי ישכר בער את דבריו, טפח לו רנ"צ טפיחה חברית על גבו ואמר: מצאתי עצה, סמוך עלי כי הכל יבוא בשלום. עתה - בוא והכנס עמדי, עלה רנ"צ על השולחן, כשגם על פניו מסווה והחל לומר בדחנות. הוא החל בשבח הצדיקים שהיו נוכחים באולם ועבר על כלם, אחד לאחד. פתאום הפסיק בתיאור הצדיקים-האורחים והצביע בידו על רבי ישכר בער שישב עדיין נבוך בפינת האולם
- "אמרו נא צדיקים, קדושי עליון הנוכחים כאן - קרא בניגון הבדחנות כשאצבעו מראה בכל הזמן על רבי ישכר בער - היש יהודי שעמל ויגע יגיעות קשות בעבודת השם יתברך, מזמן מרן הבעל שם טוב ועד ליום. כיששכר בער מראדושיץ? אמרו נא את האמת!".
פה אחד נשמעה התשובה: "אין".
רנ"צ מוחה זיעה ממצחו וממשיך מבלי להפסיק לרגע:
- "אמרו נא צדיקים, קדושי עליון הנמצאים כאן, - הפעם הפנה מבטו במיוחד לעברו של רבי ליפא מחמלניק - הישנו יהודי שסיגף ועינה את עצמו בתעניות ובסיגופים וכיתת רגלים להכיר את צדיקי הדור, כבערל מראדושיץ?"
גם הפעם ניתנה התשובה - "אין",
שוב המשיך: "הנכון הדבר שבערל הראדושיצי, ירא שמים אמיתי הוא?"
- שוב כשמעה תשובה אחידה "הן. אמת ונכון".
כאן הפסיק את בדחנותו וקרא לרבי ישכר בער: בערל הראדושיצי, התחלת לומר בדחנות - סיימנה. לך נאה לומר בדחנות בשמחתו של מורנו ה"חוזה" מלובלין, כי בך העידו עשרות צדיקים וקדושים, שיגעת בתורה, שנסעת אל צדיקי הדור, שירא שמים אתה. אשריך ואשרי חלקך. אל תפחד עוד משום נברא.
שעה שהשמיע רנ"צ את דבריו, חש רבי ישכר בער כי כוחותיו חוזרים אליו, כי הוא מקבל שוב את "מדרגותיו" והשראת הקודש. ביתר שאת התחיל רבי ישכר בער לאמור דברי בדחנות, מעל השולחן שהותקן במיוחד לשם כך, ליד שולחן הצדיקים. בראשית דבריו אמר: אמנם ראוי אדם שישברו את לבו, כדי שלא יבוא לידי גאוה. אולם "כתית למאור" כתוב, שישברו ויכתתו לבו של אדם במידה כזו שלא יבוא לידי גאוה, - ששברון הרוח יביא לידי מאור. אולם לא ציותה תורה חלילה "כתית למנחות" . שישברו לבו של אדם ויביאוהו לידי עצבות הגרועה מכל. רבי ליפא שהבין את הרמז נעלב ויצא מן האולם. רבי ישכר בער לא נתפעל והמשיך בבדחנותו, לשמח את הנוכחים.
באכסניה שח רבי ישכר בער לר' נפתלי צבי: דע לך כי ממש החייתני. מאז הוולדי ועד היום, חרף כל הייסורים והמצוקות שתקפוני לא הרגשתי עצמי כל כך רע, אובד וחסר אונים כבחתונה זו.
מאז שמר רבי ישכר בער אהבה מרובה לבית רופשיץ. כשנתארסה נכדתו, בת בנו רבי ישראל יצחק, עם רבי טוביה ליפשיץ מבריגל, נינו של הרופשיצי, שמח ה"סבא קדישא" שמחה מרובה. "מי פילל - אמר - שתזכה להיות מחותנו של הרופשיצי...".
עם רבי מנחם מנדל מקוסוב
גם עם רבי מנחם מנדל מקוסוב, קיים רבי נפתלי צבי קשרים ידידותיים. הוא אף ביקר בקוסוב, יחד עם בנו רבי אליעזר, באותה שבת שביקרו בקוסוב, שינה רבי מנחם מנדל כמה מהליכותיו - לכבודם של האורחים הדגולים. חסידים מספרים, כי לכבוד האורחים זימר הרבי נגון ותוך כדי ניגון אמר את הזמירות. כידוע, נוהגים בבית קוסוב-ויז'ניץ לומר את הזמירות בלחן מסורתי ללא ניגון. שינה הרבי ממנהגו לכבוד אורחיו. כשסיים אמר הרופשיצי: רואה אני שבקוסוב יודעים לנגן ניגון, גם עם מילים... לאחר מכן נשתדך בית רופשיץ בבית קוסוב-ויז'ניץ כמה וכמה פעמים.
עם רבי אברהם מרדכי מפינטשוב
בידידות מרובה היה רנ"צ עם רבי אברהם מרדכי מפינטשוב, חותנו של רבי יצחק אייזיק מקומרנא. יחד הסתופפו בבית מדרשו של רבי אלימלך מליז'נסק ולאחר מכן בבית מדרשו של ה"חוזה" מלובלין. כשכתב רבי אברהם מרדכי "תנאים" לבנו, רבי יוסף דוד, בשנת תקנ"ד נסע רנ"צ במיוחד לקולבסוב שבה נערכו התנאים ואף היה, יחד עם הרב מאפטא, "ערב קבלן" מצדו של החתן.
וזהו נוסח כתב התנאים:
המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית לאלה דברי התנאים והברית:
שנדברו והותנו בין הני תרי צדדים, דהיינו מצד האחד ה"ה הרב המאוה"ג החסיד המופלג מוהר"ר אברהם מרדכי בהרב הגאון החריף החסיד המפורסם שלשלת היוחסין מוהר"ר בנימין זאב יעקב ז"ל מק"ק פינטשוב העומד מצד בנו הילד היניק וחכים כמר יוסף דוד שיחי', ומצד השני ה"ה הרב המאוה"ג החסיד המופלג המושלם מוהר"ר יהודא צבי בהראש הרבני מוהר"ר שמואל נ"י מק' סטאבניץ העומד מצד בתו הילדה הבתולה המשכלת מרת חי' שרה תחי': ר"ד ה"ה הילד החכם כמר יוסף דוד שי' הנ"ל ישא למז"ט את הבתולה הילדה המהוללה מ' חיה שרה ת' הנ"ל בחופה וקידושין כדת משה וישראל ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה שום הברחת ממון בעולם וידורו באהבה ואחוה וריעות כאורח כל ארעא, ה"ה הרב המאוה"ג החסיד המופלג מוהר"ר אברהם מרדכי נ"י הנ"ל התחייב א"ע לנדן בנו הילד החכם החתן כ' יוסף דוד הנ"ל חמשה ועשרים אדומים במזומנים היינו לסלק מדי שנה מהיום דלמטה סך שני אדומים ולהלביש את בנו החתן הנ"ל בגדי שבת ויו"ט ובגדי חול ובגדי פשתן וכרים וכסתות הכל לפי כבודו ולפי ערך הנדן חוץ מתנות להכלה קודם החופה היינו שטערין טיכל של מרגליות חוץ מתנות קטנות כנהוג גם התחייב א"ע ליתן להזוג הנ"ל מזונות על שלחנו משך שלשה שנים אחר החתונה אי"ה. ולהחזיק לבנו שיחי' הנ"ל מלמד להועיל כל ימי משך המזונות וד"כ: ה"ה הרב המאוה"ג החסיד המופלג המושלם מוהר"ר יהודא צבי נ"י הנ"ל התחייב א"ע ליתן ולהפריז לנדן בתו הילדה הבתולה המהוללה תחי' הנ"ל סך חמשים אדומים במזומנים היינו לסלק מדי שנה מהיום דלמטה ארבעה אדומים והסילוק משני הצדדים הנ"ל יהי' ליד השליש המרוצה לשניהם גם התחייב א"ע אבי הכלה הנ"ל להלביש את בתו הכלה הנ"ל במלבושי כבוד לשבת ויו"ט ולחול גם בגדי רחל לבבים ובגדי פשתן וכרים וכסתות צעיפים ורדידים הכל לפ"כ ולפי ערך הנדן, מתנות להחתן היינו שטריים היטל ירמלקי מצופים זהב וטובים וחומשים מצופה כסף ויופה טובה עם שועלים הנקראת ב"א זאביקיס, ולכתוב עבור החתן הנ"ל ס"ת על קלף לשמה ולמסור יפה במתנה לחתן הנ"ל קודם החופה אי"ה גם קיטל וטלית להחתן שיחי' הנ"ל גם התחייב א"ע ליתן מזונות על שלחנו להזוג הנ"ל שלשה שנים אחר החתונה אי"ה וימי משך המזונות יהי' חוזרים שנה אחר שנה היינו שנה הראשונה תיכף אחר החתונה יהי' סמוכים על שלחן אבי הכלה הנ"ל ושנה שני' על שלחן אבי החתן הנ"ל וכך יהיו חוזרים ובאים ומחויב אבי הכלה להחזיק להחתן הנ"ל מלמד להועיל כל ימי משך המזונות הנ"ל. החתונה תהי' למז"ט בק' סטאפניץ על הוצאות אבי הכלה אי"ה בר"ח חשון תקס"ה לפ"ק. רח"ש וכ"ז על הוצאות אבי החתן הנ"ל שטח"ז ונדשט"ח ומחמת עידור וקטט ח"ו יתנהגו כתקנות שום, קנס מצד העובר לצד המקיים חצי נדן הקנס לא יפטור כי'. היופה עם זאבויקעס הנ"ל יהי' משני הצדדים הנ"ל לחצאין, ע"ק מצד החתן שי' הנ"ל ה"ה כבוד הרבני הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר אברהם יהושע העשיל בהרבני המופלג הישיש מיהר"ר שמואל נ"י האבד"ק קאלבסוב (הוא הגה"ק בעל אוהב ישראל ממעזבוז זצללה"ה) והרב המאוה"ג החסיד מוהר"ר נפתלי בהרב הגאון החסיד המפורסם מיהר"ר מנחם מענדיל נ"י האבד"ק ראפשיץ (הוא בעל מחבר זרע קודש וספר אילה שלוחה) ומצד הכלה הנ"ל ה"ה כבוד הראש הנגיד וקצין המפורסם מוהר"ר ארי' יקותיאל בהנגיד המפורסם מוהר"ר מנחם נחום מק' קאלבסוב והרבני המופלג הנגיד מוהר"ר חיים בהרב הנגיד החסיד מוהר"ר צבי הירש ז"ל מק' הנ"ל. וקנינא מן הצדדים הנ"ל מן הצ"ק הנ"ל על כל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקני בי'. היום יום ה' י"ג לחודש תשרי תקנ"ד לפ"ק קאלבסוב יצ"ו. הצדדים מחויבים לפצות את הערבות הנ"ל שלא יגיע להם שום היזק מחמת הנ"ל והכל שריר וקיים.
ולראי' באנו עהח"ת היום יום הנ"ל פה ק"ק הנ"ל.
נאום הק' מנחם מענדיל במ"ה יצחק ש"ץ ונאמן דק' קאלבסוב.
עם רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים"
קשרי ידידות איתנים היו לרנ"צ עם רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים". מהחשובים ביותר שבין תלמידי ה"חוזה" מלובלין והדמות הבולטת ביותר שבין מנהיגי החסידות העממית בפולין. רבי מאיר היה גם מחותנו, נכדו של רנ"צ - רבי מנחם מנדל מגלוגוב היה חתנו של רבי מאיר מאפטא. מספרים כי במעמד החתונה לקח רבי מאיר כוסית של יי"ש לברכת "לחיים" ואמר למחותנו: מחותן! כשיבוא משיח נלך לקראתו עם כוסית של יי"ש בכדי שיראה במה החזקנו מעמד בגלות המרה. לאו - החזיר לו רנ"צ - נלך לקראתו עם רבי כמוני ויראה במה החזקנו מעמך!
עם ר' ישראל מרוז'ין
כשנפטר רנ"צ סירבו לגלות זאת לרבי מאיר כדי שלא לצערו. רבי מאיר התבטא שארץ - ישראל צריכה לבכות על הסתלקותו של רבי נפתלי צבי שעמד בראש הפעולות למען הארץ. בידידות היה עם רבי ישראל מרוז'ין, הכוח העולה של החסידות באותה תקופה. בוודאי הכירו בבית רבי אברהם יהושע השל מאפטא בעל "אוהב ישראל" שכידוע החשיב, לאין שיעור, את כוחו וגדולתו של רבי ישראל מרוז'ין.
רנ"צ ביקר בביתו של הרוז'יני ונמסר לנו על השיחה, מלאת הרמזים, הבאה:
הרז'יני: האם הוטבה דירתי בעיני כבוד קדשו?
רנ"צ: הוטבה בעיני מאד, משום שאין בה "פרעושים".
הרוז'יני: במקום שחטא אדם הראשון אינו קיים בו, אין פרעושים.
מסתבר יותר ששיחה זו נערכה אצל הרב מאפטא שהיה מעריצו הגדול של הרוז'יני. במעמד זה התבטא הרוז'יני על רנ"צ: ידענו שאתם חכם הדור, אבל לא שערנו ש"חכמתכם" היא כה גדולה וכה עמוקה.
עם רבי יעקב צבי מדינוב
כן קיים קשרים אמיצים עם רבי יעקב צבי מדינוב וכשהחל להנהיג עדה נסע אליו לעודדו. היו אז עוד תשעה אורחים נכבדים, אולם רנ"צ אמר: לא יסעו אליו חסידים. רב יתקרא ולא רבי וכן היה. רבי יעקב צבי ביקר ברופשיץ ורנ"צ קבלו בכבוד רב ואף בקשו לומר דברי תורה. רבי יעקב צבי סירב כמנהג חסיד לפני רבו אולם רנ"צ הפציר בו מאד ואז אמר: חז"ל אמרו: "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" - ברכות י"ט ב'. העיקר הוא באמירת התורה שיהיה "אומר ועושה", היינו שבאמרותיו יעשו תיקונים בעולמות העולמות מה שאין כן באמירה ללא עשיה, שאין לה חשיבות. אבל "כבוד הבריות" - כשמכריחים לומר דברי תורה, הרי הוא דוחה את "לא תעשה" - אף שדבריו אינם עושים כל פעולה בעליונים, חייב הוא לומר דברי תורה. "לא תעשה" - שדבריו אינם עושים כלום, בכל זאת יאמר!
אנו יודעים על קשריו עם ה"שרף" רבי אורי מסטרליסק, תלמידו של רבי שלמה מקרלין ו"החוזה" מלובלין, מרן אמר עליו: "הוא עובד שחור (אפויער!) של הקדוש ברוך הוא". כן החשיב את רבי יצחק אייזיק מלענטשנא שהיה מצעירי התלמידים של ה"חוזה" מלובלין. הוא החל "להנהיג עדה" רק בשנת תקפ"א לאחר שנפטר רבו: רבי יהודה ליב מואקילקוב בעל "לקוטי מהרי"ל". כשרנ"צ ראה אותו, אמר: אמת, אמת. הוא רבי!. רבי יצחק אייזיק עמד בראש החולקים על שיטת פשיסחא. הוא לא האריך ימים. רנ"צ חזה מרחוק את הסתלקותו. גיסו - רבי ברוך היה ברופשיץ. קרא לו ואמר: עתה נסתלק רבי אייזיק שכן רואה אני אותו כולו זורח וכך יכול לזכות רק אדם בעולם העליון.
מיוחדים במינם היו היחסים עם רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר" . רבי צבי אלימלך החשיב מאד את רנ"צ והיה מבקרו לעתים מזומנות. גם רנ"צ העריך מאד את רבי צבי אלימלך שהיה צעיר ממנו בכ"ג שנים. הם היו נוסעים לרבותיהם - "החוזה" מלובלין, המגיד מקוז'ניץ ורבי מנחם מנדל מרימנוב, אמנם לימים גבה הר ביניהם, אולם היחסים הטובים חזרו לתקנם.
רבי צבי אלימלך אף מביא דבר תורה בשמו: "שמעתי מאת הרב החסיד המפורסם האבד"ק ראפשיץ... ודברי פי חכם חן".
נשתמרו לנו כמה זכרונות ממפגשים משותפים של שני הצדיקים.
מסופר שפעם אמר לו : ידע הרב מדינוב שפירושו של "רצון יראיו יעשה" הוא פשוטו כמשמעו. אם ירצה הצדיק יכול הוא לשאוב את כל הניצוצות של דומם, צומח, חי, מדבר מכל דבר וחפץ ואז אין כל ערך לחפץ. הריהו כפסולת בלבד. בשעה שאמר את הדברים עמד על השולחן כלי של זכוכית. לפתע: ללא כל סיבה נראית לעין, נפל הכלי ונתנפץ לרסיסים. לאחר מכן הוסיף: צדיק הדור יכול לשאוב מכל אחד את כל מעלותיו ומידותיו...
פעם אחת עסקו שני הצדיקים בסוד שיח עד שהאירו פני המזרח. כדי לעורר את לבם, פתח מאן-דהוא את תריסי החלון מבחוץ, כדי שיראו שהאיר היום, אמר אחד מהם: טועים הם אלה הסוברים שלילה הוא כאשר מחשיך היום ויום הוא כאשר מאיר היום...
הצנזור המפורסם יוסף טארלר שיצא, כידוע, מכלל ישראל היה בבחרותו מתראה כשומר תורה ומצוות. רבי צבי אלימלך שידע שאין תוכו כברו הוכיחו על פניו בצורה נמרצת ואמר לו שהוא כופר בתורה כולה. מיהר הלה להתלונן בפני רנ"צ. אמר לי רנ"צ בחכמתו: כך אמר לך? צא עשה כדבריו, הרי מצוה לשמוע דברי חכמים...
ברם, כאמור, 'גבה הר ביניהם' וזאת בשל היחס לרבי שלמה לייב מלנטשנא, שהיה תלמידו של ה"יהודי הקדוש", שרנ"צ היה חלוק על דעותיו ודרכו בחסידות. פרטי הדברים מובאים להלן .
מסופר שרבי נפתלי צבי רצה לפגוע ברבי צבי אלימלך מדינוב, על יחסו החיובי לרבי שלמה-לייב, אבל לא עלה בידו.
רנ"צ אמר לרבי צבי-אלימלך לומר דברי תורה ובדרך זו רצה לקחת ממנו את מדרגותיו. רבי צבי-אלימלך נענה: לאתגר ואמר דברי תורה, אלא שהדברים נראו לרנ"צ.
מקור אחר משייך את הסיפור עם כלי-הזכוכית שנשבר לחילוקי הדעות בענין רבי שלמה-לייב, לאמור: כך אוכל לעשות גם אתך, אלא שרבי צבי אלימלך הגיב: השי"ת אמר למשה "של נעליך מעל רגליך". בפרקי אבות - פ"ב מ"י - מובא: "הזהר בגחלתן של תלמידי חכמים שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף". מכאן שלחכמים שלשה כחות. נשיכה, עקיצה לחישה וראשי התיבות שלהם הם נע"ל. רמז השי"ת למשה במראה הסנה, שכאשר תהיה מנהיג ישראל, אזי "של נעליך מעל רגליך", הסר ממך את הנע"ל ואל תשתמש בהם כנגד אדם מישראל.
נשאו הדברים חן בעיני רנ"צ ואמר: יפה אמרת. אחר הוסיף: רבי צבי אלימלך אינו מאבד את עשתונותיו...
מקור שלישי מביא את התגובה הבאה של רבי צבי אלימלך לדברים של רנ"צ שאפשר להוציא מאדם את מדרגותיו: "יראת ה' היא אוצרו" ואוצר אי אפשר לרוקן.
היתה זו מחלוקת לשם שמים ורנ"צ אמר לרבי צבי אלימלך: "אם יאמר לכם איש כי אני מדבר "עליכם" דברי ריב, אל יאמין לו, כי אנו אוהבים אותכם בחיבה יתירה".
חסידים מספרים שרנ"צ הקפיד על רבי צבי אלימלך מדינוב על שהחל מכהן כאדמו"ר בשנת תקע"ה, בהיותו רק שלשים ושלש. חסידים סברו שההקפדה היא על עצם ההנהגה, אולם רנ"צ הסביר שנגזר על רבו צבי אלימלך לכהן כאדמו"ר מספר מסויים של שנים ואם היה מתחיל מאוחר יותר. דהיינו רק לאחר הסתלקותו של רנ"צ. היה מאריך ימים בעוד י"ב שנים והיה נפטר בגיל שבעים ולא בגיל חמשים ושמונה.
יחסו של רנ"צ אל שיטת פשיסחא
פרשה מיוחדת היא פרשת יחסו של רנ"צ אל שיטת פשיסחא ומייסדיה רבי יעקב יצחק ה"יהודי הקדוש" מפשיסחא ותלמידו-יורשו רבי שמחה בונים מפשיסחא.
עם הערצתו העמוקה לשני אישים אלה, הוא חשש פן שיטתם - שיטת העמקות בחסידות והעמדת השכל והחשיבה העצמית אל מעבר למקובל מדור לדור, תהיה סכנה לדור הצעיר ולדורות הבאים אחריהם.
בוודאי, כנגד שיטתם מכוונים דבריו: "דרכי משה ואהרן היו שלא לבחור רק במה שבחר ה', ולא לילך בגדולות ונפלאות ממנו"; "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" - "בעת ההיא" ולא אמר באיזו עת, ללמד אותנו בזה שלא יאמר האדם: עתה אין לי מוח כראוי לתפילה ולא אתפלל עתה, רק כשאפנה אתפלל כראוי וכנכון, רק בכל עת ועת יתפלל, לפי העת ההיא של עכשו, תהיה עת איזו עת שתהיה.
אף על פי כן כשעבר ה"יהודי הקדוש" את רופשיץ, בדרכו אל רבי מנדלי מרימנוב, יצא לקראתו וחלק לו כבוד מלכים. הוא הלך לקראתו ברגל וציווה שלא יקראו לו בשם "רבי". כשירד ה"יהודי הקדוש" מהעגלה, הרכין רנ"צ את ראשו ולא נכנס לביתו עד שנתן לו ה"יהודי" רשות להכנס. להראות לו שהוא מתנהג כחסיד ולא כבעל בית. בשיחה שהתקיימה ביניהם נטפו אגלי וזיעה מפניו של הרופשיצי והוא הסביר זאת שהיה זה מאמץ קשה לשוחח עם היהודי.
גם על רבי שמחה בונים מפשיסחא הבטיח רנ"צ ש"הוא ינהיג כמה אלפים קטורי תגא להשי"ת". היה זה בחג השבועות כשהסבו לשולחנו של ה"חוזה" ששים מגדולי תלמידיו. רבי שמחה בונים מפשיסחא ורבי אליעזר מדז'יקוב ישבו בקצה השולחן, שמע רבי אליעזר את רבי שמחה-בונים אומר: היום אברך ברכת המזון, אכן משהגיעו לברכת המזון, החל ה"חוזה" לומר מי יברך? כשהגיע לרבי בונים, אמר: החכם רבי בונים יברך, לאחר מכן שאל רבי אליעזר את אביו על מהות התלמידים ורנ"צ אמר לו את הדברים שנזכרו על הרבי ר' בונים.
אף על פי כן, היה רנ"צ מן החולקים הראשיים על שיטת פשיסחא וב"חתונת אוסטילה" היה מראשי המדברים נגד שיטה זו. בבוא אליו חתן מהעיר פשיסחא אמר לו איני מתנגד על הצדיק מפשיסחא, אולם דרכו מסוכנת לתלמידים הבאים אחריו. יש להתאמץ כדי להגיע למדרגות ואם עושים זאת בזמן מועט אפשר שיתערבו בו "הקליפות".
בשל עמדתו זו, רדף רנ"צ את רבי שלמה לייב מלנטשנא שהיה תלמידו המובהק של ה"יהודי הקדוש" והלך בעקבותיו בענין איחור זמן התפילה. רבי שלמה-לייב סבל מאד מרדיפות אלה שכן בתחילה התגורר בבוקווסק שבגליציה - שם היתה ידו של רנ"צ תקיפה. מסופר שרבי שלמה-לייב שלח את אשתו אל רבי יהושע מדינוב עם "פתקא" שבה נאמר, כי רוצה היא להתגרש מבעלה שאינו נוהג בדרך הישרה. כשקרא רבי יהושע את "הפתקא" הוא נזעק כולו: "אינו הולך בדרך הישרה"? הרי בתורתו ובעבודת ה' שלו הוא מאיר את כל העולמות. כך? - אמרה אשתו של רבי שלמה-לייב. אם כן מדוע חולק עליו הרב מרופשיץ? השיב לה רבי יהושע: דעי לך שמלאכים ושרפים מקנאים בבעלך. הרב מרופשיץ חולק על בעלך לטובתו, כי בכך הוא מציל אותו מקנאת המלאכים.
רבי שמואל שיניוור בעל "רמתיים צופים" מספר שבבוא רבי שלמה-לייב לסעודה בליז'נסק ביום ההלולא של הרבי ר' אלימלך, קם הרבי מרופשיץ ממקומו ואתו כל תלמידיו - רבי שלום מקאמינקא, רבי חיים מצאנז, רבי אשר ישעיהו מרופשיץ, רבי הירש מרימנוב, רבי מיכל מדובעצק ואחרים - ועזבו את האולם, שבו נערכה הסעודה. מהגדולים נשאר רק רבי צבי אלימלך מדינוב ורנ"צ הקפיד עליו על כך. לאחר מכן קרא לו רנ"צ, "הרבלה מריוויטיטש" , רבי צבי אלימלך הצטדק שרבו, רבי יהושע מדינוב, קם מלפני רבי שלמה לייב ועל כן נהג בו כבוד. הוסיף רבי צבי אלימלך: בעקידת יצחק, ה' הוא שאמר לו לשחוט את בנו ואילו שלא לשחוט הסתפק ה' במלאך. מדוע לא הסתפק ה' במלאך גם בצוו השחיטה? אלא שכשבאים לשחוט אדם, לא מספיקה אמירתו של מלאך רבי צבי אלימלך הוסיף: רבי שלמה-לייב רקד בגרביו על שולחנו של רבי מנחם מנדיל מרימנוב, בשעה שכולנו יראנו אפילו להרים את עינינו ורבינו ראה זאת ולא מיחה.
היו גם תוצאות טראגיות למחלוקת זו. אחד מהחסידים החשובים של רופשיץ. רבי משה לינסקר נהג בעזות פנים כלפי רבי שלמה-לייב והוא נענש על כך. הוא נפגע בתאונה, צלע על רגליו וכל "מדרגותיו" ניטלו ממנו.
זו דוגמא נוספת שאל לחסידים להתערב במחלוקת של רבותיהם שלהם ענינים עליונים גם במחלוקות, כשנסתלק רבי שלמה לייב, התבטא רבי אשר ישעיהו מרופשיץ - חתנו וממלא מקומו של רנ"צ ברופשיץ: נסתלק אדם כשר שאין לו שום עונש.
רבנו נפגש גם עם גדולי התורה שבדור. ידועה לנו פגישתו הדרמאטית עם רבי יעקב אורנשטין בעל "ישועות יעקב".
רבי יעקב, כידוע, היה מתנגד חריף. בראותו שהחסידות הולכת ומתגברת עלה בדעתו: שמא החסידות אכן צודקת היא? אבל הייתכן? הרי עוברים הם על זמן תפילה האמור בשולחן ערוך. בלילה חלם שהוא נפגש עם אדם שקדושתו על פניו. שאל את האיש : מה דעתך על החסידות? ענה לו האיש: תדע שעל הצדיקים האלה עומד העולם. שאל רבי יעקב: מה עם זמן התפילה שהם עוברים עליו? ענה לו האיש: אמנם עוברים הם על הזמן, אבל מקיימים הם: בכל לבבך, בכל נפשך!
בבוקר של יום המחרת שמע רבי יעקב שהגיע צדיק חסידי ללבוב והיה זה הרבי מרופשיץ. הלך רבי יעקב לראותו, בהכנסו נדהם לראות שהוא הצדיק שראה בחלומו, רנ"צ קיבלו בפנים שוחקות ואמר: נו, כבוד הרב מלמברג? עכשו כבר מובן לך?.
רנ"צ החשיב מאד את רבי צבי הירש העלר אב"ד אובין ומחבר "טיב גיטין", למרות שהיה מתנגד חריף ובשעה שהיה אב"ד בריגל הצר מאד לחסידים. לחסידים שפנו אליו בבקשה שילחם ברבי צבי-הירש, אמר: אי אפשר לעשות כנגדו דבר, התורה מגינה עליו.