המאבק ההיסטורי והמשפטי על השחיטה היהודית
מחבר: ד"ר זרח ורהפטיג
סיני, גיליון נ"ב, 1963
תוכן המאמר:
מאבק הגויים נגד קיום מצוות
הגזירות על השחיטה היהודית
"אנטישמיות מדעית"
סקירה קצרה על הגזירות כשלעצמן
בשוויץ
בגרמניה
ברוסיה הצארית
בנורבגיה
באנגליה ובסקוטלנד
התקופה הנאצית
החקיקה בתקופה שלאחר הנאציזם
אנגליה ארה"ב וקנדה
אוסטריה וגרמניה
הסיבות ואמתלאות לגזירות על השחיטה
המאבק נגד הגזירות על השחיטה
הימום הבהמה
תקציר: המאמר מסכם את החוקים למניעת שחיטה יהודית ומניעיהם.
מילות מפתח: שחיטה כשרה. איסור שחיטה.
מאבק הגויים נגד קיום מצוות
הרבה מצוות יסודיות מתורת ישראל היו במשך דורות רבים נושא להתקפות חריפות מצד לא-יהודים. מבקשי רעת עם ישראל, האנטישמיים למיניהם ולדורותיהם, ברצותם בהחלשת האומה ואף בהשמדת בני ישראל ש'דתותיהם שונות מכל-עם' - חיפשו אחרי כל עלילה ותואנה להכביד על עם ה' מלקיים מצוות ה', להשפילו ולבזותו, להתנפל עליו ולכלותו.
בביטול המצוות ראו הריסת חומת המגן המגינה על 'עם לבדד ישכון'.
הותקפה "שבת קודש". סופרים מצריים, יונים ורומאים, גינו את היהודים העצלנים המבטלים יום בשבוע ממלאכה והציבום לחרפה בבתי תיאטראותיהם וקירקסאותיהם.
הותקפה "ברית מילה" בימי אנטיוכוס אפיפנוס והמתיוונים בתקופת החורבן, ובייחוד בימי מלחמות ביתר, בגזירות השמד שקדמו לגירוש ספרד. ובתקופת הריבולוציה הבולשביסטית. הותקפו דיני כשרות ואיסור מאכלות אסורים. ובשר חזיר נתחב בכוח לפיהם של בני-ישראל בתקופת אנטיוכוס בימי מתתיהו החשמונאי, במאה ה- 2 לפני החורבן, ובתקופת החטופים שברוסיה הצארית בהתחלת המאה הי"ט.
אולם, דוקא השחיטה היהודית, דרך המתת הבהמות לאכילה לפי ההלכה, לא הותקפה במיוחד במשך דורות. לפי רש"י הייתה הגזירה של החברים הפרסיים על בשר, בזמנו של ר' יוחנן. "שלא יאכלו בשר שחוטה" (יבמות סג, ב וברש"י שם, ד"ה גזרו על הבשר).
הגזירות על השחיטה היהודית
הגזירות על השחיטה היהודית הן חדשות. הם החלו בעצם באמצע המאה הי"ט, גזירות אלה התפשטו די מהר, ובתקופה הנאצית הקיפו כמעט את כל ארצות אירופה. אולם, אף לאחר דיכוי הנאציזם, הן מתחדשות חדשים לבקרים, ורק בשנים האחרונות התפשטו על ארצות סקנדינביה, והצעות להגבלה השחיטה היהודית, או למניעתה, נמצאות כיום בעצם דיונן באנגליה ובארה"ב.
הגזירות והצעות החוקים נגד השחיטה היהודית מקורם בגרמניה, כולל הקאנטונים הגרמניים שבשווייץ. הן הוצעו והועברו ע"י האנטישמיים, שנעזרו בנימוקים ואמתלאות של צער בעלי חיים.
"אנטישמיות מדעית"
גזירות אלו מקורן ב"אנטישמיות המדעית", שיטה שהתפתחה והביאה לידי שכלול מיוחד בגרמניה. שיטה זו אינה מסתפקת בהתקפה גסה, פיסית; היא אינה מסתפקת בפוגרומים, שחיטות וחורבן - היא ממציאה גם בסיס רעיוני ל"פתרון הסופי". היא מכינה את הרקע הפסיכולוגי לשנאת ישראל לפני התפרצותה הברוטאלית. היא מתחילה מלגלוג וביזוי. היא מעמידה מצוות ישראל ותורת ישראל בראי עקום, עושה מהם קריקטורה ואח"כ מנחיתה את המהלומות הפיסיות.
בחוברת ""The Jewish Religion Axis Ewrope, שפירסמתי באוגוסט 1942 בארה"ב בשם המכון לבעיות יהודיות שע"י הקונגרס היהודי העולמי, הרציתי על שיטה זו. שם גם סקרתי את החוקים נגד השחיטה היהודית עד התקופה הנאצית ועד בכלל.
בשנת 1941 פורסם בניו-יורק ספר מאת י. ברמן על השחיטה ושם ניתנה סקירה על החוקים נגד השחיטה עד התקופה הנאצית.
בספר שהופיע בניו-יורק ע"י הרבנים ד"ר י. לוין, ד"ר מיכאל מונק וד"ר י. ברמן 1946 שוב ניתנה סקירה על הגזירות והחוקים נגד השחיטה היהודית.
סקירה קצרה על הגזירות כשלעצמן
יש להבחין בין 3 תקופות:
1. עד לתקופה הנאצית;
2. התקופה הנאצית;
3. לאחר מכן.
הצעת החוק הראשונה נגד השחיטה היהודית הוכנסה לראשונה לפרלמנט במדינת בדן שבגרמניה בשנת 1864 - ונדחתה.
בשוויץ
אולם, מיד לאחר מכן, בשנת 1866 נאסרה השחיטה בשוויץ, ובשנת 1867 נאסרה השחיטה היהודית בקנטון הגרמני-פרוטסטנטי שבשוויץ. איסור דומה נתקבל בברן.
היהודים מחו נגד הגזירה שבקנטון ארגן, בהסתמך על סעיף 50 של החוקה השוויצית משנת 1874, המבטיחה חופש הדת.
הממשלה הפדרלית שבשוויץ קיבלה את טענת היהודים ובהחלטתה מיום 17/3/1890, קבעה:
א. כי השחיטה היא מצווה דתית של היהודים ולכן היא נהנית מהגנת סעיף 50 של החוקה השווייצית,
ב. כי בעקבות בירור וחקירה, באה הממשלה לידי מסקנה, כי אין השחיטה יכולה להיחשב כאמצעי אכזרי להמתת בהמות.
הקאנטון ארגן המשיך בעקשנות בעמדתו ובשנת 1891 אישרה מועצת הקאנטון את האיסור על השחיטה היהודית. יחד עם זה ארגנו מתנגדי השחיטה היהודית פטיציה חתומה ע"י 88 אלף איש בה ביקשו להעביר רפרנדום על תיקון בחוקה.
ה"רפרנדום" נתקיים ב- 20.8.1893, ולמרות זה שה-Nationlrat קיבל החלטה לקרוא לאזרחים להצביע נגד איסור השחיטה, הרי ברפרנדום גברו ידי האוסרים וברוב של 191,257 נגד 127,101 נתקבל תיקון לחוקה לפיו:
"המתת בהמות בלי הימום מוקדם לפני יציאת הדם, בכל דרך של המתה ולגבי כל סוגי בהמות ללא יוצא מן הכלל - אסורה" (סעיף 25 ב).
בשווייץ קיים האיסור עד היום, אם כי הוכנסו בו מספר הקלות במשך הזמן. ראשית, ע"י הפירוש שניתן לסעיף הנ"ל ע"י ביהמ"ש, כי איסור זה אינו חל על עופות רק על בהמות. שנית, ע"י החלטת הבונדסראט מ-1.6.1898, שאין האיסור חל אלא בגבולות המדינה, ועל כן ייבוא בשר שחוט מותר הוא.
מזמן לזמן, כשהיו קשיים ביבוא בשר כשר, בתקופת המלחמה הראשונה, התיר הבונדסראט זמנית שחיטה בקאנטונים שבלוצרן וואדט בשנות 1920-1918.
אולם, בדרך כלל איסור השחיטה ללא הימום מוקדם קיים בשווייץ עד היום.
בגרמניה
בגרמניה נמשכו המאמצים באותה שעה לאיסור השחיטה. ניסיון שנעשה ע"י החברה הגרמנית לצעב"ח להשיג איסור בבונדסטאג הגרמני בשנת 1887, נדחה כמעט פה אחד (18.5.1887).
בסקסוניה נאסרה השחיטה היהודית ב- 21/3/1989, אולם האיסור בוטל בשנת 1910.
ביתר מדינות גרמניה היו ניסיונות שונים לאסור השחיטה, אולם כולם נכשלו ע"י הרוב שבפרלמנטים.
בבוואריה 1894; שוורצבורג-זונדרהויזן1/7/1897; ברונשוויק– 1889; מקלנבורג-שוורין – 1899;
ברייכסטאג הגרמני בשנת1897 ובשנת899; בסקסוניה- 1914.
כדי לשים קץ לנסיונות שנעשו במדינות שונות בגרמניה, קיבל הפרלאמנט הגרמני ב- 12/11/1912 ברוב דעות גדול, תיקון לסעיף 360 של החוק הפלילי, לפיו "תקנות של מדינות להתערבות בדרכי המתת בהמות לפי הדת של קבוצה כל שהיא - אינן מותרות", ובימי מלחמת העולם הראשונה, כשנאסרה בגרמניה השחיטה מן הצואר, כדי לשמור על דם הבהמה לאכילתו ע"י אדם - הותנה במפורש, כי אין איסור זה חל על השחיטה היהודית לפי הדת.
השחיטה היהודית נאסרה ע"י הצאר הרוסי בפינלנד ביום 14/8/1902. איסור זה בוטל ע"י הצאר ב-13/8/1903; שוב הוכנס ביום 12/3/1909 עד ל-16/5/1913, ואז הוכנס חוק יוצא מן הכלל לשחיטה לפי הצו הדתי של יהודים ומוסלמים.
האיסורים בפינלנד היו קשורים עם הפוליטיקה של מניעת התיישבותם של יהודים בפינלנד. נעשה אפוא כל דבר כדי להכביד על בואם ויישובם שם.
ברוסיה הצארית
ברוסיה הצארית כשלעצמה החלה התנועה לאיסור השחיטה היהודית ע"י החברה לצעב"ח כבר בשנת 1876. נעשו חקירות הולכות ונשנות ע"י ועדות מומחים וכל החוות דעת בשנות1876, 1891 ו-1893 היו, כי השחיטה היהודית היא הומאנית. הצעה לאיסור הובאה לפני ה-דומה בשנת 1913, כשהיא חתומה ע"י כל האנטישמיים עם פורישקביץ בראש. ההצעה נשארה תלויה ועומדת עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
בנורבגיה
בנורבגיה נתקבל איסור ב- 21/11/1929. בווינה בירת אוסטריה הוצא איסור על השחיטה ללא הימום ע"י מכה בראש, על-ידי האנטישמי הידוע קרל ליגר בתוקף סמכותו כראש העיר, אולם המושל של אוסטריה התחתית הגביל, בשנת 1905, איסור זה, שלא יחול על השחיטה היהודית, כאקט אנטי-קונסטיטוציוני, שכן הוא מגביל חופש הדת. גם בליטא נתקבל בשנת 1925 חוק על דרכי המתת בהמות, תוך כדי הבטחה בסעיף 18, שההגבלות לא יחולו על השחיטה היהודית.
באנגליה ובסקוטלנד
באנגליה נכשלו כל הניסיונות להגביל השחיטה, ואילו חברת צער בעלי חיים המלכותית, כללה בשנת 1925 בתכנית שלה הכנסתו לכל חוק על הסדר עניני המתת בהמות של סעיף להבטחתה של שחיטת בהמות לפי הדין היהודי.
ה-An Act To Provide For The Humane Slaughter Of Animals In Scotland משנת 1928 (3/4) - כלל סעיף, כי אין הוא בא להגביל שחיטת בהמות לשם אוכל ליהודים ולמוסלמים. סעיף מעין זה הוכנס גם ל- act to provide for the humane a. Scientific slaughter of animals for england proper, july 1933.
אותו הדבר באפריקה הדרומית-1934, ובאירלנד Slaughter Of Animals Act.' . 1935' גם בבלגיה הובטח, בחוק מיום 22.3.1929 הסייג לטובת השחיטה לפי דין יהודי.
סייג מעין זה הוכנס גם בפינלנד בחוק מיום 14.4.1934.
התקופה הנאצית
הגזירות על השחיטה היהודית חודשו וחוקקו במהירות בזק בתקופה הנאצית. בלחצה של המפלגה הנאצית נתקבלו חוקים על הימום מוקדם של הבהמה בבוואריה (1930), ברונשוייג (1931), אולדנבורג (1932) וטורינג (1932).
חדשיים לאחר עלותו של היטלר לכס השלטון, חוקק האיסור על השחיטה בווירטנבורג, בבאדען ובסכסוניה.
ביום 21.1.1933 - חוקק חוק ארצי, לפיו נאסרה המתת בהמות ואף עופות (בפעם הראשונה) ללא הימום מוקדם.
חוק זה הוחל על כל חבל ארץ שגרמניה כבשה אותו, סמוך לכיבושו וכך הוחל על שטח סאאר (1935) והוחל על שלזיה העליונה מיד עם גמר ההסכם הגרמני-פולני על הגנת המיעוטים (1937).
בהשפעת גרמניה הנאצית החלו להתפשט ההגבלות על השחיטה גם על הארצות השכנות.בפולניה נתקבל בשנת 1936 (17/4) - חוק לפיו הוכנס חובת הימום מוקדם. אלא שבמחוזותבעלי אוכלוסיה שלפחות 3%, שלפי דתה אין לאכול בשר אלא משחיטה כשרה, אפשר להרשותשחיטה זו, אולם רק לצורך ובגבולות האחוז של אוכלוסיה זו.
ביום 22.3.1939 חוקק חוק לאסור שחיטה יהודית לחלוטין לפי הצעתו של דודזינסקי, אלא טרם שאושר חוק זה ע"י הסינט, פרצה מלחמת העולם השניה.
בהונגריה, בשנת 1938 הוחל החוק על הימום מוקדם גם על השחיטה היהודית. ב- 1939 הוחל חוק זה גם על שטחי צ'כוסלובקיה שסופחו להונגריה, ובשנת 1940 על השטחים מרומניה שסופחו להונגריה.
ברומניה, בשנת 1938 הוטל החוק של הימום מוקדם על בהמות וגם על עופות. לפי בקשת הרב הראשי לרומניה הושעה צו זה זמנית, אבל הוכנס חזרה לגבי בהמות בשנת 1940 ולגבי עופות ב- 1941.
באיטליה, הוצאו בשנת 1938 הוראות לחוק של שנת 1928, הקובע, כי המתת בהמות צריכה להיעשות בדרך היעילה ביותר וללא יסורים. בהוראות אלו ניתן הסבר מחייב, כי השחיטה היהודית אינה "דרך יעילה ללא יסורים".
מסע כיבושם של הנאצים באירופה היה מלווה פרסום חוקים לאיסור שחיטה יהודית תיכף לכיבוש בא החוק, וכך זה נעשה בדנציג ביום 1.9.1939 ע"י החלת כל חוקי גרמניה על דנציג.
בפולניה פורסם החוק 26.10.1939 בגליון הראשון של העתון הרשמי של שלטונות הכיבוש. בצרפת ובבלגיה - ביום 23.10.1940 1941 3.12.1940; בסלובקיה -; בלוקסנבורג -; בהולנד - .19ביום 23.10.1940; בהולנד - 1941; בלוקסנסורג – 3.12.1940; בסלובקיה – 1940.
בסלובקיה נאסרה השחיטה היהודית במפורש, ללא הפורמליות הרגילה של חובת ההימום המוקדמת. האיסור נכלל לאחר מכן ב"קודכס היהודי".
בבולגריה - הוחל האיסור ביולי 1941, כארבעה חדשים לאחר כניסת הגרמנים.
בקרואטיה חוקק איסור שחיטת בהמות ועופות באחד החוקים הראשונים ע"י ממשלתו של פאועליץ הנאצי.
מעגל החקיקה נגד השחיטה היהודית באופן ישיר או בעקיפין ע"י הטלת חובת ההימום המוקדמת, הושלם באירופה בקצב הכיבוש הנאצי.
עם נפילת השלטון הנאצי לא בוטלו אמנם החוקים שהוצאו ע"י השלטונות הנאציים נגד השחיטה בגרמניה ובארצות כיבושה, אולם חוקים אלה הוכרו, כרגיל, כלא קיימים, מפני שהוצאו מתוך שנאה ורדיפת מיעוטים מטעמי גזע ודת. העניין הוברר בהוראה שפורסמה ע"י המטה הצבאי של ארה"ב באירופה מיום 4.12.1945, אולם חוקי השחיטה שהוצאו בכמה מדינות באירופה, כגון בפולניה, לפני הכיבוש הנאצי, לא בוטלו, אלא לא הופעלו למעשה לגבי שחיטה יהודית.
החקיקה בתקופה שלאחר הנאציזם
ברם, גם לאחר התקופה הנאצית לא פסקו מאמציהן של קבוצות שונות, הפועלות כרגיל בשם חוגים להגנת הבהמות, חבורת צעב"ח, נגד השחיטה לפי הדין היהודי.
אנגליה ארה"ב וקנדה
בשלוש ארצות דמוקרטיות: אנגליה, ארה"ב וקנדה, הולכים ונעשים ניסיונות לחקיקת חוקים לאיסור שחיטה בלי הימום מוקדם.
באנגליה נעשה ניסיון כזה ביום 22.11.1957 ע"י צרל'ס רויל ממפלגת העבודה, בדיון על הצעת החוק של בתי מטבחיים, ולאחרונה - בדצמבר 1962 ע"י לורד סמורס בבית הלורדים. הלורד חזר בו מהצעתו, לאחר הסברו של נציג הממשלה ולאחר שהוברר לו, כי הצעתו תובן כצעד אנטישמי.
בארה"ב הוכנסה הצעת חוק על הימום מוקדם לשחיטה כבר בקונגרס ה- 84, אולם לפי הצעה זו חובת ההימום המוקדם "באמצעים מכניים, חשמליים, כימיים", אינה חלה על שוחט "מאושר כראוי ע"י רב מוסמך".
ביום 27 באוגוסט 1958 נתקבל חוק מבוסס על הצעת החוק של וו. ר. פואג' מטכסאס לפיו אין לשחוט בהמה אלא לאחר שהרגשת הכאב שלה שותקה ע"י מכה אחת, יריה מאקדח, או באמצעים חשמליים או כימיים.
לחוק זה נוסף תיקון, כפי שהוצע ע"י הסינטורים יעקב ק. יעבץ וקליפורד פ. קייס, לפיו ההגבלות שבחוק זה לא יחולו לא על השחיטה הכשרה ולא על ההכנות לשחיטה. יחד עם זה הטיל החוק על מזכיר המדינה לענייני חקלאות. עשיית מחקר דו-שנתי לקביעת אמצעים הומאניים לשחיטת בהמות.
בחוגי הארגונים היהודיים שבארה"ב נחלקו הדעות לגבי היקף ומידת המאבק היהודי מסביב לחוק וניסוחו. בה בשעה שארגונים דתיים ואורתודוקסיים ניהלו מאבק להוכחה ולהכרה, כי השחיטה הכשרה היא הומאנית, הסתפקו ארגונים יהודיים פוליטיים בסייג המבטיח חופש לשחיטה הכשרה הנחוצה ליהודים מטעמים דתיים. החוק נכנס לתקפו ביום 30.6.1960.
בעקבות החוק הפדראלי נתקבלו חוקים להבטחת המתת בהמות באמצעים הומאניים ב- 12 מדינות של ארה"ב. הצעות חוקים מעין אלה תלויות ועומדות בעוד 16 מדינות. החוקים והצעות החוקים הללו כולם, פרט לחוק שבמדינת אוריגון שאינו ברור כל כך, כוללים סעיף מיוחד הקובע את השחיטה הכשרה כאמצעי הומאני להמתת בהמות.
בקנדה נתקבל בשנת 1959 חוק על המתת בהמות באמצעים הומאניים לפיו האמצעים ההומאניים ייקבעו בתקנות.
אוסטריה וגרמניה
באוסטריה העילית הוכנס בשנת 1958 איסור על השחיטה הכשרה, בהסתמך על החוק האוסטרי משנת 1953 להגנת הבהמה מאכזריות. מאמצי הקהילה היהודית בלינץ להשיג מבית הדין לחוקה ביטול האיסור כנוגד לעקרונות החוקה הפדרלית על חופש הדת - טרם הוכתרו בהצלחה.
בגרמניה, פסק בית המשפט בשנת 1960 כי החוק הגרמני נגד השחיטה הכשרה משנת 1933 בטל ומבוטל, בשל היותו "אמצעי כפיה נאצי". אולם, באותו זמן חודשה מצד חברות צער בעלי חיים (ברלין, פרנקפורט ומינכן) ומצד חוגים אנטישמיים, התעמולה להגבלתה או לאיסורה של השחיטה הכשרה. תעמולה זו לוותה התפרצות אנטישמית בוועידה השנתית של האיגוד הגרמני לצער בעלי חיים, שהתקיימה בהמבורג ביום 15.9.1962 והפצת סרטון המראה את השחיטה הכשרה בצורה מסולפת.
הסיבות ואמתלאות לגזירות על השחיטה
שלושה הם המניעים לפעולתם של חוגים שונים להביא לאיסור או מניעת השחיטה היהודית, והם:
א. שנאת היהודים. זו היתה הסיבה היחידה בגרמניה הטרום-נאצית והנאצית. זו הייתה גםהסיבה העיקרית למניעת השחיטה היהודית בשווייץ אעפ"י ששם פעל, אולי לפחות אצל חלקמהאוכלוסייה, גם המניע של דאגה למניעת סבל מבעלי חיים, דאגה שליבוה דמגוגיםאנטישמיים תוך כדי ציור תמונה בלתי נכונה של השחיטה היהודית. בארצות אירופה הוו בתקופה הנאצית, גזירות השחיטה חלק מן המערכה הכללית נגד העםהיהודי, נגד תורת ישראל ונגד היהודים כיחידים.
ב. בכמה מדינות נוספה לה, לשנאת היהודים, בדרך כלל, גם הקנאה הכלכלית והתכנית לנשל את היהודים מעמדות כלכליות לטובת הלא-יהודים, כגורם לגזירות על השחיטה. נימוק זה פעל ברוסיה ובייחוד בפולניה. גב' פריסטור ודודזינסקי אף לא הסתירו את מניעיהם להצעותיהם לצמצום, ואחר-כך לאיסור טוטאלי, של השחיטה היהודית. בחוק לאיסור שחיטה ללא הימום מוקדם משנת 1936 הוכנס גם סעיף 4, לפיו הוסדר עניין חלוקת בשר הבהמה השחוטה לאורך ולא לרוחב, כדי להכביד על היהודים מכירת החלקים האחוריים הקשים לניקור - לגויים, ואילו החלקים הקדמיים - ליהודים. מציעי ההצעות הסבירו, כי סעיף זה מכוון להוצאת מסחר הבשר מידי היהודים, שכן 30 אחוז מסחר הבשר היה עד אז בידי יהודים.
ג. הנימוק השלישי, שניתן לרוב ע"י המציעים, הריהו הנימוק של הדאגה לצער בעלי חיים.המציעים הרבו לתאר את האכזריות שבשחיטה היהודית. אמנם, קשה היה למצוא איזהשהוא פגם בשחיטה כשלעצמה, שלדברי כל המומחים היא מהירה ביותר ואינה גורמת סבל,שכן חתיכת רוב סימנים, עורקי הדם העיקריים, מביאה למיתה מידית. אולם, מתנגדיהשחיטה נאחזו בעיקר בהכנות לקראת השחיטה. טענו שכפיתת הבהמה והבאתה לפניהשוחט, כרוכות בסבל רב, ומכאן הצעותיהם לחיוב ההימום המוקדם, הימום מכני, אוחשמלי, כדי ליטול מן הבהמה את הרגשת הסבל.
אמנם, נימוקים אלה שימשו רק אמתלאות, שהרי באותם חוקים לאיסור השחיטה, כגון בחוק השווייצרי, לא אסרו על המתת הבהמה מחוץ לבית המטבחיים, הותרה נחירת חזירים על כל האכזריות שבה, והותר הציד. ואותו הדבר בחוקים רבים אחרים שבאירופה, שחוקקו לאחר מכן, לרבות החוק הפולני משנת 1936, סעיף 1.
יתר על כן, הכנסת איסור שחיטת עופות לפי דיני ישראל בחוקים המאוחרים (הגרמני ה- 1933) מוכיחה על הכוונה האמיתית של גוזרי הגזירות, שהרי בשחיטת עופות אין כל סבל בהכנות לשחיטה.
תעמולה אנטישמית נגד דיני ישראל ונגד תורת ישראל - ליוותה כרגיל כל הצעת חוק. לדוגמא, החוברת האנטישמית של הכומר סנטניסלאו טשצ'יאק,
המאמרים והקריקטורות בעתונו של ד"ר יוליוס שטרייכר או החוברת של טיאודור פריטש משנת 1935, ובה פרק על השחיטה ושם בין היתר: "הוא (היהודי) שוחט בהמות, שוחט בני אדם, צמאונו לדם אין לו גבול".
המאבק נגד הגזירות על השחיטה
יהודים בכל הארצות וארגונים יהודיים פוליטיים ובראש והראשונה ארגונים יהודיים דתיים, מנהלים מאבק קשה נגד הגזירות על השחיטה.
פירסום רב קיבל המאבק הנועז, שניהלו קהילות שלזיה העליונה, נגד הגזירות על השחיטה שחוקקו ע"י גרמניה הנאצית ביום 21.4.1933. איחוד קהילות בתי הכנסת שבשלזיה העליונה הביא תלונה למחלקת המיעוטים של חבר העמים (15.10.1933), בהסתמכו על חוזה השלום הגרמני-פולני משנת 1922, לפיו הובטחו הזכויות הדתיות של המיעוטים בחבל ארץ זו על הגבול שבין גרמניה ופולניה, בו צריך היה להתקיים פלביסציט על סיפוחו לגרמניה או לפולניה.
המאבק נגמר בהסכם שנעשה בין גרמניה, הרייך ההיטלרי, ובין איחוד הקהילות ביום 15.8.1934, לפיו הותרה השחיטה היהודית של מספר בהמות לפי הצריכה הממוצעת של האוכלוסיה היהודית.
מאבקם של עסקנים ורבנים התנהל ומתנהל בכל פרלאמנט ובמגע עם כל ממשלה. הבעיההעקרית היא, להוכיח קבל-עם כי השחיטה לפי דיני ישראל היא הומאנית. כבר חז"ל הגדירואת השחיטה לפי הדין כשחיטה הומאנית: רב אמר, לא נתנו המצות אלא לצרף בהן אתהבריות, וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף - הוי לאנתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבא מד, א והשווה תנחומא שמיני, ז),והרמב"ם מפרש, שהשחיטה מן הצואר וחידוד הסכין באו, כדי לברור לה לבהמה מיתה קלה(מורה נבוכים ח"ג, כו).
חוות דעות של מומחים ללא ספור ניתנו בעניין זה. רופא אחד, מומחה לאנטומיה, הכריז אף, שהוא "מתאוה למות, כשתבוא שעתו, מות כה קל כמו בהמה נשחטת לפי דיני ישראל".
מחקר יסודי לפי דרישת החברה לצעב"ח ברוסיה, עשה ד"ר י. א. צמבו בספרו, הספר הופיע בגרמנית ובתרגום לאנגלית מני אז הופיעו הרבה חוברות המכילות חוות דעות מגדולי הרופאים, ווטרינרים ומומחים במקצועות דומים, יהודים ולא יהודים בשבחה של השחיטה לפי דיני ישראל.
במאבק על השחיטה לפי דין יהודי, היה על רבנים ועסקנים גם להוכיח, כי השחיטה היא צוו דתי.
מתנגדי השחיטה למיניהם העלו מדי פעם בפעם את הטענה, כי שחיטה היא רק נוהג, שאפשר לשנותו תחת לחץ של דינא דמלכותא. ומכאן היה צורך בהודעות מוסמכות מצד גדולי הרבנים, כי השחיטה לפי דיני ישראל הוא חיוב דתי שאין לשנותו.
הימום הבהמה
בשנת 1887, העבירו רבנים ונציגי 2031 קהילות יהודיות בגרמניה, תזכיר לרייכסטאג ובו הודעה, כי השחיטה היא חוק דתי מחייב, ושוב בינואר 1894, פירסמו מאתים וחמשים רבנים הצהרה בכוון זה. בהצהרה הם גם פוסלים כל ההצעות על הימום מוקדם. הרב הראשי י.א. הלוי הרצוג, ז"ל (7.8.1944), אגודת הרבנים שבארה"ב (20.12.1944) והרב הראשי לברטניה, הרב ד"ר י. הרץ, ז"ל (27.3.1945), פירסמו כל אחד הודעה מעין זו.
אולם, בכל זאת לא בכל הפרטים דעת התורה היתה אחידה. נחלקו הדעות לגבי סוג מסוים של הימום חשמלי מוקדם לשחיטה - אם ישנה אפשרות להתירו, שכן אינו מזיק לבהמה ולא מטריף אותה.
לפי היתר מעין זה נהגו ונוהגים בפינלנד ובשוודיה. זמן מה נהגו כך גם בשוויץ, אולם לאור מחאות רבני שווייץ הופסק הדבר.
ביחוד העמיק בשאלה זו וניהל מו"מ הלכתי עם גדולי רבני הדור, הרב י. י. וינברג ולאחרונה פורסמו תשובות אלו בספרו "שרידי אש", ח"א, ירושלים תשכ"א, המוקדש בחלקו הגדול לבעיה זו. הרב וינברג נוטה להתיר, אלא שגברה עליו התנגדות רובם של רבני אירופה.
בירור ודיונים הלכתיים מתנהגים גם כעת בארה"ב ובקנדה מסביב לבעיה האם לתת יד לשימוש בכלוב מיוחד לשם כפיתתה של הבהמה ושחיטתה.
בעקבות הסעיף הנ"ל בחוק הפדרלי משנת 1958, שהטיל חובת חיפוש אמצעים הומאניים לשחיטת בהמות, החלו מועצת בתי הכנסת שבארה"ב וארגונים יהודים אחרים במחקר על שיטות שונות בהכנה לשחיטה.
המכון לטכנולוגיה שבאילינויס המציא שיטה לכפיתת בהמות לשחיטה כשרה, שיטה שנראתה למועצת בתי הכנסת והיא ביקשה זכות פטנט על שיטה זו. אולם בינתיים, פיתחה חברה קנדית כלוב לכפיתת הבהמה לפני השחיטה, שיש בו משום מניעת צער מיותר ויחד עם זה מתאים לדרישות השחיטה הכשרה. כלוב זה הוכר כמתאים מבחינת הדין ע"י ראשי הרבנים שבארה"ב, הרב יוסף דוב סולובייצ'יק מבוסטון והרב אליעזר סילוור מסינסינטי.
מכשיר זה קיבל גם אישורו מאת המשרד לחקלאות שבקנדה, מאת החברה לצעב"ח שבאונטריו וכמו כן מאת היו"ר של החברה ההומאנית האמריקאית, שהצהיר, כי מכשיר זה הוא טוב מבחינת הדרישות ההומאניות וגם מתאים לשוק האמריקאי מבחינה כלכלית. אולם, המשרד לחקלאות בארה"ב דרש שיפורים בכלוב הקנדי וטרם אישר אותו כמכשיר העונה לדרישות ההיגיניות של ה- Meat Inspection Act.
הכנסת הכלוב הקנדי לשימוש למעשה, עשויה לשתק את הקיטרוגים על השחיטה הכשרה.
בעיית השחיטה לפי הדין היהודי והגנתה תעסיק עוד הרבה רבנים ועסקנים יהודיים, שכן האנטישמיים למיניהם ולארצותיהם לא ויתרו על מאמציהם לאיסור השחיטה.