|
|
4. מנוחת ה' בשבת
(בראשית)
|
תוכן העניינים: 1. שיחה ראשונה 2. שיחה שנייה 3. שירה 4. קריאה 5. שירה 6. פעילויות |
|
נושא זה נבחר לערב "שבת בראשית" הן בשל תוכנו, הלקוח מן הפרשה, והן בשל עניינו, העשוי לשמש בסיס רעיוני לשורת הנושאים אשר תוצע לאחר מכן. רצוי, כמובן, לטפל בנושא "מנוחת ה' בשבת", רק לאחר ששמעו הילדים את כל סיפור הבריאה, אשר בדרך כלל מספרים אותו בגני הילדים בתחילת השנה. נושא זה עיקרו סיפורי-רעיוני, ויש לראות בו שני חלקים עיקריים: סיפור הבריאה בשישה ימים, והסיפור על שביתת ה' ביום השביעי. בהצגה כזו של הנושא תשתנה הפרופורציה של הסיפור המקורי: החלק הראשון יהיה חזרה מקוצרת על הסיפור המוכר של "מעשה בראשית" בשישה ימים, והחלק השני - סיפור ארוך ומפורט על שביתת ה' ביום השביעי ועל העובדה שה' בירך וקידש אותו (הצעות להלן). נדאג לכך שבחלק הראשון של הסיפור יתרשם הילד מן התכנון הנפלא של מעשה בראשית, יבין איך מעשה הבריאה של יום אחד שימש הכנה לבריאה ביום הבא אחריו, וכל הבריאה הייתה התקדמות בשלבים לקראת עולם טוב מאוד, שנועד לשמש "בית" לאדם, שהוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. בחלק השני של הסיפור נדגיש את עניין השלמת מעשה הבריאה, את סיום המלאכה ואת השביתה, וננסה לבאר את המושגים "וישבות", "ויברך", "ויקדש", אבל רק בדרך שמושגים כאלו נתפשים על-ידי ילדים. כמו כן נשתדל להבליט את הניגוד בין שני חלקי הסיפור: את "העשייה" של הקדוש ברוך הוא בששת ימי היצירה לעומת סיום מעשהו ושביתתו ביום השביעי. |
הצעה לפיתוח הנושא
|
(ברקע, לעיני הילדים, ציורים המתארים כל אחד מימי הבריאה) 1. שיחה ראשונה - תוהו ובוהו, חושך, בלבול והרבה הרבה מים בכל מקום. הגננת מצטטת: |
"והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים".
|
|
הכול היה מבולבל, בלי סדר, לא יפה ולא טוב; ואז החליט ה' לעשות עולם, עולם טוב, עולם יפה.
- מה עשה ה' בהתחלה? - את האור. - איך הוא עשה את האור? - הוא רק אמר "יהי אור", ונהיה אור. אחרי שהיה כבר אור בעולם, כבר לא היה כל כך חושך, והעולם היה כבר הרבה יותר נעים וטוב. אבל עדיין היה העולם מלא מים. בכל מקום היו מים. מים למעלה, מים למטה, מים באמצע, מים בצדדים. ואז עשה ה' את השמים. הוא עשה את השמים בתוך המים, וחילק את המים לשניים: חלק מן המים השאיר למטה, וחלק - העלה למעלה, מעל השמים. עכשיו היו בעולם שמים למעלה והרבה מאוד מים למטה, ואי אפשר היה לראות את האדמה, כי היא הייתה כולה מכוסה במים. אז אמר ה' שיתאספו כל המים שעל הארץ אל מקום אחר. ובאמת התאספו כל המים אל מקום אחד, ופתאום נראתה היבשה, ולצדה כל המים; ים גדול גדול. עכשיו היה עולם יפה יותר, מסודר יותר וטוב יותר. היה בו אור, והיה בו חושך, אפשר היה לראות למעלה את השמים ולמטה ארץ, והרבה מקווי מים. אבל עדיין לא היו בעולם לא עצים, לא דשא, לא צמחים, ואיך יוכל האדם לחיות בעולם כזה, בלי יופי, בלי צל? ממה יתקיים, ומה יאכל? אמר ה' לארץ להוציא מתוכה כל מיני צמחים, דשאים, שיחים ועצים, שיש עליהם פירות טובים למאכל. והארץ הוציאה את כל הצמחים שלה. אחר כך ברא ה' את המאורות בשמים: את השמש, את הירח ואת הכוכבים להאיר על הארץ. עכשיו היה כבר עולם הרבה יותר טוב והרבה יותר יפה. אבל היה שקט בעולם. - מה היה חסר עדיין בעולם? - בעלי חיים (אדם). אז ברא ה' כל מיני בעלי חיים במים, באוויר ועל הארץ. הוא ברא דגים, תנינים גדולים, פרפרים, ציפורים, חרקים, נחשים, חיות, בהמות, כלבים, חתולים, שפנים ועוד הרבה הרבה מינים של בעלי חיים. וה' בירך אותם, שיפרו וירבו וייוולדו להם תמיד הרבה הרבה ילדים. רעש גדול היה עכשיו בעולם, אולם החשוב מכל הברואים עדיין לא נברא. - מי חסר עדיין בעולם? - האדם. נכון. האדם היה היצור האחרון שברא ה'. ה' ברא את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, וכשנברא האדם, מצא, כי הכל מוכן בשבילו ומתאים לו, כדי שיוכל לחיות על הארץ: היו לו שמים וארץ. על פני השמים נראתה השמש ביום, ובלילה הירח והכוכבים. על פני הארץ הוא ראה יבשה, ולצדה הרבה מים במקווי המים. על היבשה מצא האדם כל מיני צמחים ועצים עמוסי פרי, והוא יכול לקטוף מהם בכל עת שרצה. על האדמה התהלכו הרבה מאוד חיות, במים שחו דגים רבים ושונים, ובאוויר התעופפו ציפורים רבות. התהלך האדם בין החיות, הסתכל בהן, אך הוא לא היה כמותן; הוא נברא שונה; הוא נברא בצלם אלוקים והיה חכם מהן. ה' בירך את האדם והוסיף לו ברכה מיוחדת: שהוא יהיה חשוב יותר מהחיות, שהוא ימשול עליהן בחכמתו. עכשיו היה העולם טוב מאוד, וכולם היו שמחים ומרוצים. 2. שיחה שנייה אחרי שישה ימים גמר ה' לברוא את כל העולם הגדול והיפה, עולם שיש בו הכול: עמקים, נהרות, ימים, שמש, ירח והרבה הרבה כוכבים. עולם שיש בו עצים, שיחים ופרחים והרבה הרבה בעלי חיים. בסוף היום השישי גמר ה' לברוא את כל העולם ואת כל אשר בו, ואז הפסיק ה' את כל עבודתו. ביום השביעי לא ברא ה' כלום, ולא עשה כלום, רק שבת; זאת אומרת, נח. באותו יום ה' כאילו ישב, הסתכל ונהנה מן העולם הגדול והיפה שברא, עולם טוב מאוד. היום השביעי נקרא שבת, כי באותו יום שבת ה', ונח מן העבודה שלו. ומאז גם אנחנו נחים בכל שבת, ושובתים מעבודה. אנו סופרים בכל שבוע שבעה ימים, והיום השביעי הוא יום השבת, יום המנוחה. ה' בירך את יום השבת בברכה מיוחדת, כדי שהוא יהיה יום מבורך. ה' גם עשה שיום השבת יהיה יום קדוש, יום מיוחד. אבל לא רק את יום השבת הראשון בירך ה' וקידש, אלא ה' בירך וקידש גם את כל השבתות, שבאו אחריו ושעוד יבואו. ומאז, ילדים, כל יום שבת שבא אלינו בסוף השבוע הוא יום מבורך ויום קדוש. 3. שירה - "שבת קודש" - "היום יום שישי, מחר שבת קודש". מחר, בבית הכנסת, נשמע איך קוראים בתורה את כל הסיפור ששמענו היום, ואיך התורה מספרת על השבת הראשונה, שה' נח בה מכל עבודתו. ואז תשמעו את הדברים האלה: 4. קריאה - מתי עוד קוראים את הפרשה הזאת? - זהו ה"קידוש". אומרים אותו בכל ליל שבת, כשמקדשים על היין. 5. שירה 6. פעילויות בשלב הראשון, עם סיפור בריאת האור, יוצמד ללוח דף צהוב (או דף לבן, או ציור המתאר "אור") באמצעות מטילי מגנט. לאחר מכן יכוסה דף ה"אור" בציור "השמים והמים". עתה יכוסה חלק מן ה"מים" בפיסת יבשה עם צמחים. עם התקדמות הסיפור יוספו (שוב באמצעות מטילי מתכת) שאר הפרטים לתמונה, עד שתושלם. אפשר גם להשתמש בלוח פלנל (החל מסיפור היום השני) או בנייר דבק המתקלף בקלות. אבזרים אלה יאפשרו לגננת לחזור על הסיפור ולבנות מחדש את התמונה. גם הילדים יוכלו לשחק בתמונה, בשעת הסיפור או אחר כך. ב. כל ילד יקבל דף נייר, שעליו ידביק פרטים שונים בהתאם לסיפור הבריאה, עד שהתמונה תושלם. חשוב, שהילדים יחושו את ההדרגתיות ביצירה ואת הבריאה כהשלמה ליחידה אחת. (ההורים יכולים לעזור לגננת בהכנת הפרטים השונים, על ידי גזירה מעיתונים או על ידי הכנת ציורים של הפרטים השונים.) ג. במקום לרכז את כל סיפור הבריאה בתמונה אחת, אפשר להביא בפני הילדים תמונות שונות של הנבראים בכל יום מימי הבריאה. דבר זה יכול להיעשות במקביל, על ידי הילדים, בציורים או בהדבקות. ד. כדאי להכין עם הילדים את רצף ימי הבריאה כך שיוכלו לשחק, לפרק, ולהרכיב מחדש לפי סדר ויידעו מה נברא בכל יום. |
