|
|
6. קניות לשבת
(לך לך)
|
תוכן העניינים:
הצעה לפיתוח הנושא 1. פתיחה - תמונה ומדרשה 2. פעילות בניית שוק (או סופרמרקט וכיו"ב) הכנת מטבעות כסף הכנת סלים 3. חומר ספרותי לבחירה יוסף מוקיר שבת / עיבוד: טובה הרשקוביץ דני הולך לשוק / מאת: טובה הרשקוביץ |
לעולם ישכים אדם להוצאות שבת (שבת קי"ז) |
|
נושא זה הוא ראשון מתוך סדרת הנושאים העוסקים בהכנות לשבת. (להלן יופיעו הנושאים: הכנות לשבת, רחיצה לשבת, בגדי שבת, עריכת שולחן שבת, כניסת שבת ונרות שבת.) |
הצעה לפיתוח הנושא
|
1. פתיחה - תמונה ומדרשה השיחה תתרכז סביב השאלות: מתי קונים, מה קונים, מי קונה וכיו"ב. תוך כדי שיחה יש לציין שנוהגים להשכים לקנות צורכי שבת. וכן יש להדגיש את הרעיון של "תהא זוכרו מאחד לשבת" (עלינו לחשוב על יום השבת כבר מהיום הראשון של השבוע. אם מזדמן לאדם לקנות דבר יפה או מאכל טוב במשך השבוע, עליו לשמרו לשבת). נציין גם את המנהג לומר "לכבוד שבת" או "לכבוד שבת קודש", לפני שעושים איזו שהיא פעולת הכנה לשבת במשך השבוע. 2. פעילות
בניית שוק (או סופרמרקט וכיו"ב)
הילדים יחולקו לשתי קבוצות: מוכרים וקונים.
קבוצת המוכרים "תבנה" את השוק בצורת סמטה ארוכה או מתפתלת או בצורת שורות שורות של סמטאות או דוכנים. לבניית השוק ישתמשו הילדים בשולחנות, כיסאות אשר יכוסו בגיליונות נייר, בדים, מפות וכיו"ב. לאחר מכן יכינו "המוכרים" את "מצרכי השוק" (פירות, ירקות, עופות, דגים וכיו"ב, וגם מאזניים, ניירות עטיפה וכיו"ב) מניירות צבעוניים, מצעצועים ישנים, מקוביות, מגרוטאות וכיו"ב. ה"מוכרים" ירהטו ויכינו יפה כל אחד את דוכנו, ואחר כך יתייצבו לידו ויכריזו על סחורתם בנוסח זה: "דגים לכבוד שבת" או "פירות לכבוד שבת". (לפעילות זו תקדם, כאמור, שיחה על הנושא: "מה קונים לכבוד שבת?" כל ילד יבחר, מה הוא רוצה למכור, ועל פי הצעות הילדים ייבנה אחר כך השוק.) בזמן שה"מוכרים" יבנו את השוק ויכינו את המצרכים, יעסקו ה"קונים" בהכנת סלים. יום קודם לכן יכינו כל הילדים מטבעות כסף. ארנק לכסף יובא מהבית. הכנת מטבעות כסף חומר ומכשירים: מטבעות כסף שונים נייר חלק - חום או לבן עפרונות או צבעי גיר-שמן (פוליכרום") מספריים קרטון (אפשר מקופסאות מרק וכדו') או בריסטול דבק תהליך העבודה: בוחרים במטבעות הרצויים. על המטבעות מניחים את הנייר, מחזיקים ביד אחת, כדי שלא יזוז, ובשנייה מחזיקים את גיר השמן או את העיפרון, ומשפשפים קלות. הצבע נמרח על גבי הנייר רק במקומות הבולטים, שהם הציור שעל גב המטבע. גוזרים את הנייר במרחק כס"מ מקו ההיקף של המטבע. מדביקים על הקרטון, ולאחר שהתייבש גוזרים ביחד עם הקרטון לפי קו ההיקף. הכנת סלים אפשר להשתמש בסלסילות של תות שדה, בשקיות מרשת ניילון של תפוחי עץ או של תפוחי אדמה וכיו"ב, בשקיות נייר (חזקות) מהצרכנייה, במכלי פלסטיק המשמשים לאחסון גבינות רכות וכד' וכן בבקבוקי פלסטיק שגוזרים את חלקם העליון כידית. את הידיות עושים מחומר חזק. אפשר להשתמש בשאריות הלולבים ולקלוע מהם ידיות. אם הילדים יודעים לקלוע צמה, אפשר לקלוע ידית מחבלים דקים, מצינוריות ניילון, מעלי תירס (אלו העוטפים אל הקלח) ועוד. אפשר גם להשתמש בחוטי חשמל גמישים וצבעוניים. אפשר להכין ידית אחת, המחברת את שני צדי הסל, או שתי ידיות - בכל צד ידית אחת. הבעיה העיקרית היא חיבור הידית למיכל. החיבור ייעשה על ידי ליפוף, השחלה, הדבקה, הידוק במהדק, הכול לפי החומרים והצורה. צריך להתאים את הידית לסוג המכל: לשקית נייר לא נכין ידית מחוט חשמל (שמתאימה לסלסילת תות שדה), אלא נהדק סרט או נייר מגולגל בעזרת מהדק. חשוב לשוחח עם הילדים על התאמת סוג הסל לכובד המשא. רצוי להסביר לילדים כי יש סלים לדברים כבדים ואילו אחרים מתאימים לנשיאה קלה יותר. בניית השוק על כל אביזריו ואחר כך משחק הקנייה והמכירה יעסיקו ויעניינו את הילדים במידה מרובה. לכן כדאי להשאיר את "מבנה השוק" בגן זמן מה, כדי שהילדים יוכלו לחזור אל משחק "הקנייה והמכירה" מדי פעם בפעם גם בשבועות הבאים. 3. חומר ספרותי לבחירה ח"נ ביאליק - אמי הלכה אל השוק לקנות צורכי שבת טובה הרשקוביץ - "דני הולך לשוק" (להלן). הסיפורים ייקראו כשברקע, לעיני הילדים, תהיה תלויה אחת מן הכרזות האלה: |
לכבוד שבת
|
|---|
|
יוסף מוקיר שבת / עיבוד: טובה הרשקוביץ 
לפני שנים רבות גר בכפר קטן איש עני ושמו יוסף. הכל קראו לו: יוסף מוקיר שבת. היודעים אתם מדוע? מפני שיותר מכל אהב יוסף את השבת. יותר מכל כיבד יוסף את השבת. הוא היה עני, ובמשך כל השבוע עבד קשה, קשה מאוד. אבל בשבת שמח ונח. כל השבוע עבד, התעייף, ואת הכסף שהשתכר חסך לצורכי שבת. בערב שבת היה יוסף לוקח את כל הכסף שחסך במשך כל השבוע וקונה בו מצרכים לשבת. המוכרים בשוק ידעו: את הטוב ביותר קונה יוסף לכבוד שבת! כשהגיעה השבת, היה שולחנו של יוסף מלא מכל טוב, ולבו היה מלא שמחה. בכל שבוע הייתה שמחה גדולה ליוסף ולמשפחתו מחדש ביום השבת. ולכן קראו לו כולם: "יוסף מוקיר שבת". בכפרו של יוסף גר איש גוי, עשיר גדול וקמצן גדול, שאהב רק את רכושו. כל הזמן היה מסתגר בביתו המפואר וחושב איך יוכל להרוויח עוד ועוד כסף, ואיך יוכל לשמור על כספו שלא יתבזבז. מרוב שחשב האיש רק על רכושו, נעשה רע יותר מיום ליום. שום דבר לא עניין אותו, רק הכסף, הרכוש והעושר. יום אחד חלם האיש חלום מוזר, חלום משונה. בחלום נאמר לו כך: "כל כספך ורכושך יהיו ליוסף מוקיר שבת, כי מכבוד הוא את השבת". נבהל האיש העשיר, קרא לחכמים וסיפר להם את חלומו. וכך אמרו לו החכמים: "כדאי לך למכור את כל מה שיש לך ולקנות אבן יקרה. תוכל לשמור על האבן היקרה מכל, וכך לא תאבד את כספך". עשה האיש כדברי החכמים. מכר את כל רכושו, וקנה לו בכל כספו אבן יקרה מאוד. וכדי שיוכל לשמור על האבן היקרה, תפר אותה לכובעו. וכך הלך האיש לכל מקום, הכובע לראשו, ולכובע תפורה אבן יקרה. יום אחד עבר האיש על גשר מעל לנהר. הוא היה מרוצה מאוד, כי כל רכושו על ראשו, וכי האבן היקרה בכובעו. הלך ואמר לעצמו: "איש לא ייקח ממני את כספי. כל רכושי בתוך כובעי!" באותו רגע באה רוח סערה, רוח חזקה, וחטפה את הכובע מעל ראשו, העיפה אותו, והטילה אותו לנהר. "אוי! אוי ואבוי!" קרא האיש. "כובעי! רכושי! האבן היקרה!" אך צעקותיו לא הועילו. הכובע נבלע בנהר. ובנהר - דגים רבים. נסחף הכובע לקרקעית הנהר, נפרמו תפריו, ויצאה האבן היקרה. בא דג גדול מאוד ובלע את האבן. באו הדייגים ודגו את הדג הגדול. והיום - ערב שבת. והשעה מאוחרת. הדייגים ראו את שללם - דג גדול מאין כמוהו. שמחו מאוד, ורצו אל השוק למכור את הדג. והשוק כבר כמעט ריק מקונים, כי השעה מאוחרת. עמדו הדייגים וקראו: "דג גדול! דג גדול!" אך מחירו של הדג היה יקר, והקונים לא רצו לקנותו. לא ידעו הדייגים מה לעשות, עד שיעץ להם אחד המוכרים בשוק: "לכו אל יוסף מוקיר שבת. הוא אינו חוסך מכספו. הוא מוכן לשלם מחיר גבוה, ובלבד שיכבד את השבת! תמיד בוחר הוא את הטוב ביותר בשוק לכבוד שבת". הלכו הדייגים אל ביתו של יוסף. שמח יוסף כשראה את הדג הגדול, קנה אותו במיטב כספו, ושיבח את הדייגים שהביאו לו דג נאה לכבד את השבת. והשעה כבר מאוחרת. מיהר יוסף לבשל את הדג לכבוד שבת. הוא ניקה את קשקשיו, פתח אותו, ופתאום: הכל נוצץ... זוהר... מה זה? אבן יקרה בבטנו של הדג... אבן יקרה מכל יקר... שמח יוסף, אבל השעה הייתה כבר מאחרת. הניח את האבן היקרה למשמרת, וגמר להכין את הדג לכבוד שבת. אחרי השבת מכר יוסף את האבן היקרה, ונהיה עשיר גדול. יוסף זה, שהיה מכבד את השבת בעוני, זכה לכבד אותה בעושר. |
|
דני הולך לשוק / מאת: טובה הרשקוביץ
יום חמישי הוא יום השוק אצל משפחת אפרתי. אימא ונעמה, הבת הבכירה, הולכות לשוק לקנות צורכי שבת. דני הקטן, הלומד בגן, נשאר בבית. יום חמישי אחד, כאשר אימא ונעמה כבר לקחו סלים ורצו לצאת מן הבית, אמר דני: "אימא, גם אני רוצה ללכת לשוק. גם אני רוצה להתכונן לשבת ולקנות צורכי שבת". "לא, לא כדאי" קפצה נעמה. "בשוק כל כך צפוף, כל כך רועש, דני לא יעזור ורק יפריע. הוא קטן, הוא רק בן חמש, והוא בכלל לא יכול לקנות בשוק." הסתכלה אימא על דני, הביטה בנעמה ואמרה: "ניקח את דני ונראה מה יהיה. מה יש? הוא כבר בן חמש, הוא יכל לעזור". נעמה הביטה בדני כאילו אינה מאמינה, אבל דני כבר רץ למטבח וקרא: "אני לוקח סל גם בשבילי!" צחקה נעמה ואמר: "כאילו שיש לך כוח לסחוב הרבה". אבל אימא ביקשה מנעמה, שלא תרגיז את דני. וכך יצאו שלושתם אל השוק. הייתה זו הפעם הראשונה שדני הלך אל השוק. הוא לא ידע כמה רעש והמולה וצפיפות יש בשוק. כשהגיעו אל השוק, שאל דני: "מה זה, אימא? יש כאן חגיגה? למה כולם צועקים ושרים?" צחקה אימא וענתה: "הם לא שרים; הם מכריזים על הסחורה שלהם". והשוק מלא דוכנים. דוכנים ועליהם פירות וירקות מכל המינים, ממתקים וסוכריות, עוגות ועוגיות, שקדים ואגוזים. והמוכרים כולם קוראים ומכריזים: "אפרסקים! אפרסקים יפים יפים! בזול בזול!" "ענבים! ענבים מתוקים! ממתיקים את הנשמה! בואו לקנות!" "שקדים! אגוזים! גרעינים!" "ירקות! ירקות רק היום! רק היום בזול!" ובשוק אנשים ונשים. כולם עמוסים בסלים. כולם צפופים ונדחפים, הולכים ומתבוננים לכל הצדדים לראות מה עוד, מה עוד אפשר לקנות בדוכנים. אימא, נעמה ודני הלכו יחד. אבל דני הקטן נדחף בין הקונים, ופתאום ראה שאימא ונעמה מתקדמות הלאה. "אי-מא! אי-מא!" נבהל דני וקרא בקול גדול. טוב שאימא שמעה ונעמה רצה מהר ותפשה בידו של דני. "אמרתי לך, אימא! דני עוד קטן" אמרה. "לא קרה כלום" הרגיעה אותה אימא. הלכו השלושה לדוכן הפירות והירקות לקנות פירות וירקות לכבוד שבת. אימא בחרה אפרסקים יפים ותפוחים, דני הורה בידו על הענבים המתוקים, ונעמה בחרה חסה רעננה, צנונית ועגבניות. והמוכר שוקל במאזניים ובינתיים שר: "פירות טובים! פירות יפים - לכבוד שבת! לכבוד שבת!" שילמה אימא למוכר, שמה את הפירות והירקות בסלים. נשאה נעמה סל אחד ואימא - סל שני. "ואני?" שאל דני "גם אני רוצה לעזור". "גם אתה תעזור, דני. עכשיו נלך לקנות ממתקים לכבוד שבת". הלכו השלושה בשוק. דני כבר הספיק להתרגל לדוחק. הוא לא נבהל כל כך מן האנשים הרבים. הוא הסתכל בהתעניינות בכל הדוכנים, בפירות המסודרים זה על גבי זה, בירקות הרעננים, בדוכן הגבינות. הוא התרגל לשמוע את הקולות הרבים שבאו מכל הכיוונים ומכל הדוכנים. והעיקר: הוא חיפש את דוכן הממתקים. ו... הנה! כבר מרחוק ראה דוכן גדול, ועליו ערמות של סוכריות, ערמות של מרציפן, ערמות של עוגיות, ערמות של שוקולד! יוהו! הלוואי ואפשר היה לקנות את הכל. רץ דני אל הדוכן, רץ במהירות בין האנשים, והשיג את אימא ואת נעמה. "אדון! אדון! קרא דני אל בעל הדוכן, "באתי לקנות ממתקים לשבת". "מה אתה רוצה לקנות?" שאל המוכר. "תכף... תכף, כשאימא תבוא" אמר דני. באו אימא ונעמה, ואימא בחרה סוכריות וופלים ושוקולד. ארז המוכר את הממתקים, ודני פתח את הסל והסתכל, כיצד שמים בסל כל כך הרבה ממתקים. "מחר בערב כבר שבת!" אמר דני פתאום והסתכל לתוך הסל, ואז שמע צחוק עליז. אימא נתנה לו וופל שוקולד. "זה לכבוד יום חמישי, שבאת לעזור לנו בקניות לכבוד שבת". גם נעמה קיבלה ופל, ואף על פי שחשבה את עצמה גדולה בשביל ממתקים, הסכימה לקחת, ויחד חזרו שלושתם הביתה, עמוסים בסלים של פירות ירקות וממתקים, והכל לכבוד שבת. |
