|
תוכן המאמר: ייסוד הישיבה דרכה המיוחדת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה הסתעפות הישיבה התקופה שבין שתי מלחמות העולם כלכלת הישיבה חיי התלמידים בישיבה. סדר היום לזמן החורף: סדר היום לזמן הקיץ: הועד להפצת תורה. פרשת החורבן נספח תקציר: תולדותיה של ישיבת טלז רבניה וראשי הישיבה שעמדו מאז הקמתה. שיטות הלימוד וההנהגה שהיו נהוגים בישיבה. הישיבה הייתה מחולקת לפי מחלקות לפי מדרגות התלמידים וכל תלמיד היה עולה בלימוד התורה בצורה שיטתית תחת פיקוח חינוכי מסודר. ישיבת טלז לא הייתה רק בית מדרש ללימוד תורה אלא בית חינוך תלמודי המפתח ומעצב דמותו הרוחנית של התלמיד בלימוד התורה. כמו כן היה גם כולל רבנים, בית מדרש למורים ובית מדרש למורות, בית חינוך לילדים ולילדות. גם על ישיבה זו עלה הכורת הנאצי התלמידים שניצלו בחלקם הגיעו לישראל ובחלקם המשיכו לארה"ב לישיבה שנוסדה בקליולנד. מילות מפתח: מכינה, כולל רבנים, גימנזיון, בית מדרש. |
|
ייסוד הישיבה בתחילת היוסדה נועדה הישיבה לתלמידים צעירים מטלז והסביבה. על מסדרי הישיבה בתקופה ההיא לא נודע לנו הרבה. בין תלמידיה אז היו כאלה שנודעו אחר כך לשם בישראל כמו הגאון ר' אלי' מאיר פיבלזון ז"ל אב"ד קופישוק, בליטא 3. |
|
בשנת תרמ"א נתקבל ר' אליעזר גורדון ז"ל כרבה של העיר טלז. ומאז יש למנות ימי שגשוגה ופריחתה של הישיבה. הגר"א גורדון היה מקודם רבה של העיר קלם וגם שם החזיק ב"קבוץ" לתלמידים מבוגרים. וכבר יצא שמו לפניו ככוח כביר בחנוך התלמודי. בבואו לטלז קבל מיד את הישיבה המקומית תחת חסותו, וממוסד לצעירים גדל והתפתח לישיבה גדולה במעלות הלימוד ובמספר תלמידיה. אין לעמוד על אופייה של הישיבה מבלי להזכיר את אישיותו של ראש הישיבה הגאון ר' אליעזר איש-טלז. הוא היה כולו אומר תסיסת לימוד התורה ואהבת התורה ולומדיה. כה גדלה אהבתו לתלמידיו עד שהעניינים הכי חשובים בהנהגת העיר היו נשכחים מלפניו בשעה שהי' עומד לפניו אפילו הצעיר שבתלמידיו ומרצה לפנס דברי סברא, קושיא או תירוץ . מוחו היה מהיר כברק, והיה כמעין המתגבר בתורה וכבר בימי עלומיו, בלמדו בקובנא אצל הגאון ר' ישראל איש-סלנט ז"ל נתמנה על ידיו להגיד שיעור בבית מדרשו לפני אברכים גדולי תורה המתחנכים לרבנים. ומי שלא ראה שמחת הגאון בחדשו חידושי תורה ובעסקו בם עם תלמידיו לא ראה שמחה רוחנית טהורה וליזות נפש מימיו 4. בהיותו כולו מוקדש להגדיל תורה ולהאדירה היה ממילא ער לכל ענייני הכלל. בכל דבר גדול לקח חלק בראש, והוכיח בזה שד' אמות של הלכה לא ד' אמות מצומצמות הן, אלא שמקיפות תבל ומלואה, ואיש התורה חיי עולם בקרבו. גאון אדיר זה הופיע בישראל לרכוש לבבות לתורה בשעה שה"השכלה" כבר עשתה שמות, ורבו פרצותיה בחומות התורה והדת. בתי המדרש והישיבות נתרוקנו, והשם "ישיבה-בחור" היה למשל ולשנינה. מעט הצעירים שהחזיקו עוד בתורה היו נפוצים כצאן בלא רועה, זה בכה וזה בכה בכל פנה ועירה קטנה, ובפרט לאחר חורבן וולוזין, הרים ר' אליעזר ז"ל את כבוד התורה וכבוד לומדיה. הלומד לא "ישיבה-בחורי היה, אלא "ישיבה-מאן". עטרת אצילות התורה חזרה ליושנה. רבה של טלז חינך את בני העיר לנהוג כבוד בבני הישיבה. כל קלות נגד בן-ישיבה היה מתריע נגדה בגלוי. מגיד היה לבני העיר תוכחות מוסר ודרש מהם בכל תוקף דרך ארץ ונימוס לבני הישיבה מפני שהם לומדי תורה, אצילי העם. בזה הרים כבוד התורה בעיני העם וגם בעיני התלמידים עצמם. חללו קבלו בזה גאון ועוז כבני תורה. לא עצלנים. הם, המבלים ימיהם בדברים מיושנים, אלא עיני העם בתורתם ויראתם. ובהתאם לכל הלך חייו סלל מסילות חדשות בדרכי לימוד התורה. ו"תחת אשר בדורות שלפניו מצאו גדולי ישראל לנכון לפני התלמידים להצטמצם בד' אמות של איזה "כלומר" או "ודוק" או "וי"ל בדוחק", הורה הוא לתלמידיו לצאת לכר הנרחב של רבותינו הראשונים ז"ל לקטוף מלילות ולטחון ולברר ולרקד ולהוציא סולת מנופה ברוב חכמתו והבנתו המפלסת לה נתיב בדברי הראשונים. וביקורתו החדה את גדולי האחרונים פתח שערי אורה לפני תלמידיו ונטע בלבם בינה להבין ולהשכיל ולהוציא כללים מתוך הסוגיא ומתוך דברי רבותינו ז"ל ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. דרכו בקודש בלימודו כך היה: כל דברי רבותינו הראשונים עד הש"ך והמג"א, ועד בכלל, היו לו קודש ולא ערב את לבו מעולם לפקפק עליהם כי אם היה מדקדק בדבריהם וטרח ויגע להעמידם בכל כוחו. ודברי גדולי האחרונים היו לו לעיניים בכל דרכיו בתורה, אבל מ"מ מבקר היה אותם וחולק עליהם, זולת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל שכמעט כראשון נחשב לו". 5. תלמידיו הרבים מצאו בו לא רק רב ומורה אלא גם אב רחמן, כולם כבנים ממש נחשבו לו, והתהלך עם כולם באהבה וחמלה ונשא סבלם ברצון טוב. לכן אהבוהו תלמידיו אהבת נפש, וע"י כן השפיע עליהם מרוחו ותכונתו להיות להם לקניין עולם 6. דרכה המיוחדת |
|
הוא חלק את הישיבה לארבע מחלקות - או כתות - אשר קראו להן "שיעורים". תלמידי הישיבה נתחלקו לפי מדרגותיהם בידיעותיהם, בשנותיהם, ובכשרונותיהם. ובכל שיעור היה הר"מ, מגיד השיעור, מרצה דבריו לפי מדרגת התלמידים השומעים לקחו. זמן הלימוד בכל "שיעור" היה תלוי בקביעות זמנים. תלמידים מצוינים ביותר היו עולים לשיעור יותר גבוה בהקדם, ולהפך תלמיד גרוע היה נשאר בשיעור התחתון יותר מהזמן הרגיל. לאחר שזכה תלמיד לעבור דרך כל ארבע משיעורים היה נכנס לשיעורו של הרב, הגר"א גורדון ז"ל. חלוקת הישיבה למחלקות לפי מדרגת התלמידים אפשרה עבודה חינוכית מאומצת. כל תלמיד היה מקבל תורה מפי רבו לפי מדרגתו, והתלמיד הצעיר לא היה נדחה משמחת לימודו מזה שלא היה מבין שיעור עמוק המיועד לבן תורה יותר מפותח ומבוגר ממנו. על ידי זה היה עולה בתורה באופן מסודר ושיטתי, ודרך עלייתו בתורה הייתה עומדת תחת פקוח חינוכי נפלא. כמו כן שמשה החלוקה למחלקות לקנאת סופרים שהיא מרבה חכמה: התלמיד הצעיר היה מתאמץ לעלות, ובעברו משיעור נמוך לשיעור גבוה היה מרגיש בזה עליצות תורנית מעלייתו בתורה. ניתן בזה מקום להוציא לפועל את רעננות התלמיד בזה שמצא ספוק נפשי בלימודו בהכירו שהנהו עולה ממדרגה למדרגה. מובן מאליו שבחידוש סדר זה בלימודים היה צורך בעוד ראשי-ישיבה; והגאון ר' יוסף ליב עצמו התחיל בהגדת שיעורים בשנת תרמ"ד. בשנת תרמ"ה סיפח לעבודת הקדש את הגאון ר' שמעון שקאפ ז"ל, ששמש כר"ם בטלז תקופה ארוכה של תשע עשרה שנה, תקופה שבה יצא טבעו בעולם כאחד מגדולי הרמי"ם בישיבות ליטא 7. עיקר מעמסת העבודה בענייני הנהלת הישיבה הייתה מוטלת על הגאון ר' יוסף ליב, שהיה מטבעו מחונן בכשרונות גדולים בהנהגה, והיה ליד ימינו של חותנו הגאון ר' אליעזר ז"ל. בהגדת השיעור ג"כ באה טלז וחידשה הלכה. הגאון ר' אליעזר ז"ל העמיד את עיקר מטרת השיעורים על המשא ומתן של הלכה שבין הרב והתלמיד, ולכן היה נדרש מכל תלמיד להשתתף במו"מ הזה. וערכו של התלמיד היה נמדד לפי מדת השתתפותו במו"מ של השיעור. הערך החינוכי שבסדר זה גדול הוא. בזה ניתן מקום לפתח כשרונותיו של התלמיד באופן מצוין. כל עניין השיעור היה משמש לבירור דעות שונות הבאות לידי הכרעה ע"י עומק דעתו של הרב, השומע דברי כל תלמיד, מתווכח עמו, ומעמידו על האמת. וכך הייתה ישיבת טלז לא רק בית מדרש חדש ללימוד התורה; אלא בית חנוך תלמודי המפתח ומעצב דמותו הרוחנית של התלמיד בלימוד התורה. והודות לאישיותו הגדולה של ראש הישיבה ולסדריה הנפלאים משכה הישיבה אליה מאות תלמידים מכל רחבי רוסיא, ומדינות פולין וארצות הים הבלטי. גם ממרחקי רוסיא, כמו חרבין, באו תלמידים לשאוב ממעין התורה בטלז. ולהתקבל כתלמיד בישיבת טלז נחשב היה לדבר גדול. מספר תלמידי הישיבה היה עולה לאלפים לולא ההגבלה שקבעה הנהלת הישיבה. וההגבלה נקבעה מפני חוסר מקום ומפני חוסר אמצעים כספיים לכלכל מספר תלמידים יותר גדול מכפי מה שהיה בידה לכלכל. סדר ההגבלה נקבע לפי גודל העיר שממנה בא התלמיד ולפי מה שהכניסה אותה העיר לקופת הישיבה. לכן היו מתקבלים מכמה מקומות רק תלמיד אחד או שנים לעיר. וידועות כמה עובדות מתלמידים שהתאוו להימנות בין תלמידי ישיבת טלז ו"כתבו" עצמם לעיר אחרת כדי לקבל זכות כניסה לישיבה. כדי להתקבל לישיבה נחוץ היה לשלוח קודם מכתב בקשה בצירוף המלצה מרב העיר או גדול אחר. ואם קבל תשובה "לבא ולעמוד על הבחינה" אז היה אפשר לו לנסוע טלזאה. מי שבא לעיר מבלי לקבל תשובה חיובית הייתה אחת דתו - לשוב הביתה8). ידועות עובדות מתלמידים שלא שמרו על סדר הקבלה כראוי, והיו נוסעים לאחת העירות הסמוכות לטלז להתגולל שם עד קבלם התשובה לבא ולעמוד על הבחינה. בתחילה היה מקום הישיבה בבית הכנסת הגדול שבעיר, אבל בשנת תרנ"ד יצאו לבנין נהדר שנבנה ע"י הגר"א. מספר התלמידים הלך וגדל והישיבה שמשה מקור לפרנסה לתושבי העיר, בין למקומות לינה, בין לצורכי הכלכלה. בשנת תרנ"ד, בהשפעת הגאון ר' יוסף ליב ובהסכמתו של הגאון ר' אליעזר, הכניסה הישיבה את לימוד המוסר לסדרי הלימוד היומיים. גם הובא "משגיח" מוסרי לישיבה. מחלוקת המוסר בליטא הייתה אז בוערת והיו קשיים גדולים להכניס לימוד זה לסדרי הישיבה. מתחילה היה הלימוד לא כדבר הכרחי אלא תלוי ברצון התלמיד. אלה שרצו בלימוד זה היו עולים לחדר מיוחד ללימוד המוסר. זה גרם ל"עין טובה" ללומדים אלה מצד ה"משגיח". ומתוך זה בא הדבר לידי חיכוכים, והוכר שאם יש דבר בלימוד זה כי אז מן הנכון שיהא הכרחי לכל בני הישיבה, ולא יהא בו עניין לחילוקי דעות. מאז היה לימוד המוסר לחלק מחייב בתכנית הישיבה. מן המפורסמים שבין משגיחי המוסר בישיבה היה הגאון ר' ליב חסמן ז"ל, שנודע אח"כ כרי ליב איש-שצוצין. בסוף ימיו היה המשגיח בישיבה הגדולה "כנסת ישראל - חברון", בארץ ישראל. כן יש להזכיר את הרב שמואל פונדילר ז"ל, שהיה אח"כ רבה של העירה ריטובה בליטא. מלחמת העולם הראשונה ולאחריה הגאון ר' יוסף ליב היה איש מקורי בכל המקצועות, מעמיק נפלא היה בלימוד ההלכה, אבל כמו בן היה מיוחד בין גדולי התורה בזה שהיה רב כוחו באגדה. הוא כבש לעצמו דרך מקורית בהבנת יסודי הדת והאמונה והיה מרצה בעניינים אלה שיעורים עמוקים. מעת שנעשה לראש הישיבה לא היה צורך ב"משגיח" שישמש כרב בענייני היראה וטוהרת המידות. ההלכה והאגדה היו אצלו לחטיבה אחת של תמימות התורה, והורה לדעת שרק הגדול בהלכה בכוחו ללמד פרק בענייני יראה. ולא "שיחות מוסר" הרצה לפני תלמידיו אלא "שיעורי דעת ה'". על ידי שיעוריו העמוקים בענייני הדת והאמונה הנחיל לתלמידיו השקפת עולם תורנית, ופיתח כשרונותיהם ולבם לא רק בהבנת ההלכה, אלא גם בהבנת חובת האדם בעולמו ומטרתו בחיים. על ידי תורתו נעשתה ישיבת טלז לבית חנוך שעיצב דמות התלמיד בהשקפה שלמה ומקיפה בכל ענייני החיים. מעת שובו לטלז כרב העיר וכראש הישיבה נתגלו לעין כל אותם הכוחות הכבירים בהנהגה ששמשו מלפנים עזר לחותנו הגדול בהנהלת הישיבה. מטבעו היה דייקן נפלא, וכל סדרי חייו הפרטיים היו מדוקדקים כחוט השערה. מפורסם היה הדבר בטלז שאישה אחת אמרה שהייתה קובעת את השעון על פי טיולו של הגרי"ל, שהיה מדקדק ברגעיו ובכל יום היה עובר על ביתה. באותו הרגע ממש. פעם אמר לתלמיד: |
"ליהוי ידוע לך, כשאני מזמין לשיעור בשעה הרביעית אחה"צ, כוונתי לא לרגע לפני ארבע ולא לרגע שלאחרי זה, אלא כוונתי לארבע בדיוק".
|
|
ומכיוון שהיו רגעיו כה ספורים ומצומצמים היו חייו מלאי תוכן ולא עבר אצלו רגע לבטלה.
יחיד היה בדורו באצילות רוחו, והורה לדעת כי התורה מנחילה לאדם אצילות נפשית, שמקורה בדבקות האדם באלוקיו על ידי תורתו. הוא היה מורה ומלמד שדרך התורה היא היא דרך החיים. חי הוא האדם כשהנהו מושרש לא בעולמו התחתון, אלא כשהנהו דבוק במקור מחצבתו. בהיותו מתבודד עם קונו אז חברתו עם אנשים, חברה היא. הוא ביקש ודרש מתלמידיו לבלי להסתפק בחומר כל דבר, אלא להתאמץ תמיד לעמוד על נשמת הדבר וצורתה הוא הטביע את חותמו על הישיבה. תלמיד טלזאי ניכר היה בכל הלך חייו. רק מטרה אחת עמדה לפני התלמיד: לקדש שם שמים בעולם, בהיות שעיקר הכל היא ההכרה בצורת דברים, וצורת הכל הרי הוא השם יתברך. יצא שם לישיבת טלז כמבצר כביר לא רק ללימוד התורה, אלא גם לחיי תורה. ממנה יצאו לוחמי מלחמת ה' בכל מקצועות החיים. אכן לא בין לילה קבלה הישיבה את צורתו של רבה הגדול. בשנת תרע"ד באה המלחמה הגדולה וגרמה הפסק בעבודתו. רוב בני הישיבה נתפזרו למקומותיהם. גדלה זכות הישיבה ולא הוצרכה לגלות למרחקי רוסיא כגורל הישיבות האחרות שבליטא. היא נשארה על מקומה במספר מצומצם של תלמידים ותיקים, שהיו קשורים בכל נפשם לרבם הגדול. במשך כל ימות המלחמה, גם בשעה שהייתה העיר תחת ממשלת הגרמנים, המשיך הגרי"ל ללמד תורה ודעת ה' לסגל תלמידיו שנשארו במחיצתו. בהם השקיע את מהותו הנפשית והם הם שעמדו לימינו בימים שאחרי כן להטביע חותמו על הישיבה כולה. אחר כלות המלחמה התחילה הישיבה להשתגשג ולעלות. ויש לציין את ימי הישיבה הללו לתקופה חדשה בחיי ישיבת טלז. יצא טבעו של הגאון ר' יוסף ליב כאחד מגדולי ראשי הישיבה שבדור וכאחד ממנהיגי הדור המיוחדים, שאליו פנו בכל ענייני הכלל. בין רבני ליטא היה הוא היחיד ומיוחד בכוח ההנהגה הנפלאה, ביושר שכלו ובתקיפות דעתו. ואף שטלז הייתה קטנה מעירות אחרות בליטא, רבה הוכר כרב רבנן. |
|
בתקופה זו, נהפכה העיר טלז למלכות של תורה, ואם הורונו חז"ל "מאן מלכי - רבנן" ניכר היה הדבר בטלז. מנקודת המרכז של הישיבה, משאת נפשו של הגרי"ל, יצאו קרני אור לכמה מוסדות אחרים שרבה השפעתם בחיי היהדות. הסתעפות הישיבה א) המכינה לישיבה ב) כולל הרבנים ג) ביהמ"ד למורים ד) ביהמ"ד למורות ה) גמנזיון עברי לבנות ו) בית חנוך לילדים ז) בית חנוך לילדות. המכינה לישיבה נוסדה לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920. מתחלה היו תלמידים צעירים, שלא היו מסוגלים להתקבל בישיבה, לומדים בישיבה אצל תלמידי הישיבה. תלמידים מבוגרים היו לומדים עימהם כמורים ומסייעים. וברבות תלמידים צעירים כאלה נוסדה עבורם המכינה. מתחילה היו לומדים בחדר מיוחד בישיבה, וכאשר גדל מספר התלמידים עברו לבתי הכנסת השונים שבעיר. המוסד הזה גדל ונתרחב לארבע מחלקות-שיעורים, ויכלול בקרבו ישיבה קטנה וישיבה תיכונה. המנהל הראשון היה הגאון ר' חיים מרדכי קטץ, שליט"א - חתנו של הגרי"ל - שהנהו כעת ראש הישיבה בטלז-קליבלנד. הוא היה גם המגיד שיעור לפני השיעור הרביעי במכינה. במחלקה הרביעית הזאת היו כבר תלמידים מעולים והיו נקראים "מבקרים" על שם שהיו נדרשים לבקר בישיבה אחת בחדש בשעה שהיה ראש הישיבה מגיד "שיעור כללי", שיעור הנועד לכל תלמידי הישיבה יחד. בשנת 1927 נתמנה הרב הגאון ר' אבנר אקליאנסקי ז"ל - חתנו של הגרי"ל - למנהל המכינה, ועמו בעבודת ההנהלה ובהגדת השיעור למחלקה השלישית שמש הרב ר' מרדכי רבינוביץ ז"ל, שהיה אח"כ לרבה של העיירה שאד, ובעזבו את טלז נתמנה ר' פנחס חלפן ז"ל להנהלה ולהגדת השיעור. בשנת 1937 זכתה ה"מכינה" של הישיבה לבניין נהדר לעצמה, ויחוגו את חג חנוכת הבית בי"ד מרחשוון שנת תרצ"ח. במכינה למדו אז כמאה וחמישים תלמידים מכל רחבי ליטא, וגם מארצות אחרות, כאשכנז, הונגריה, צ'כיה ועוד. לבד לימודי הקדש היו למכינה גם שני מורים ללימודים" כלליים. "כולל הרבנים" נוסד בשנת 1929, ובו למדו כשנים עשר אברכים מוסמכים להוראה שקבלו השתלמות עליונה בתורה וחכמה, בטרם היותם לרבנים ומורי העם. מוסד זה נוסד בסיוע תרומה חשובה ממרת פייגין-מילער מפילדלפיה, באמריקא. מנהל הכולל היה הגרח"מ קטץ, שליט"א. בית המדרש למורים נוסד בשנת 1926. תכנית הלימוד הייתה לארבע שנות לימוד, במתמטיקה, השפה העברית - דקדוקה וספרוניה, תנ"ך, פדגוגיה, תלמוד. המנהל הראשון היה הגאון ר' יצחק אייזיק הירשוביץ ז"ל - חתנו של הגר"א גורדון ז"ל - שהיה מקודם רב בטלסן, לטביא. בהיותו רב בטלז חבר תרגום עברי ל"י"ט מכתבי בן-עוזיאל" של ר' שמשון רפאל הירש, כן חבר ספר היסטוריה לצעירים. הרב הירשוביץ נהל את ביהמ"ד למורים כשנה ומחצה וכשנקרא להיות רבה של העיר ווירבלן בליטא, מלא מקומו הרב הגאון ר' אברהם מרדכי וועסלער ז"ל, - חתנו של הגרי"ל - וכשהלז נתקבל לרב בעיר אניקסט, בליטא, היה למנהל אחד מחבר המורים הרב שמואלביץ ז"ל, ועל ידו עזר בעבודת ההנהלה ר' שמואל חיים דינש ז"ל. בשנת 1932 יצא הרב שמואלביץ לעבודה חינוכית בקובנה. מספר התלמידים בביהמ"ד למורים היה כשלושים, ורובם מבין תלמידי הישיבה שבחרו להם בעבודת ההוראה בבתי הספר. ביהמ"ד למורות נוסד בשנת 1930 בתכנית של ב' שנות לימוד במקצועות הדרושים למורות. המוסד עמד כולו תחת הנהלת ביהמ"ד למורים, ובו למדו כעשרים וחמש תלמידות. שני המוסדות הללו הייתה להם הכרה רשמית מהממשלה הליטאית. הגמנזיון העברי לבנות נוסד בטלז בשנת 1927, כשהכיר הגרי"ל ז"ל בנחיצות להעמיד את החינוך הגבוה לבנות ישראל תחת פיקוחו. דר. הניא שרשבסקי, שהיא כעת בעיר וואוסטר, מאסס באמריקא, שמשה כמנהלת הראשונה למוסד הזה. אחריה היה למנהל דר. הולצברג שהיה אח"כ למנהל החינוך המזרחי בארץ-ישראל. אחריו דר. טרכטנברג ע"ה, ואחריו דר. שניידר ע"ה, שני האחרונים נרצחו בידי הגרמנים הארורים, שר"י. ועד מיוחד נבחר מהנהלת הישיבה לפיקוח המוסד הזה ובראש הועד עמד הגרח"מ קטץ, שליט"א. מספר התלמידות שבאו מכל רחבי ליטא עלה למאה וחמישים. מוסד זה היה הניסיון הראשון ליסוד גמנזיון לבנות בפקוח תורני. והצלחת המוסד, שהוכר הכרה רשמית מהממשלות הוכיחה על יושר השקפתו של הגרי"ל ז"ל, שכן בייסדו מוסד זה מצא כמה מערערים מבין גדולי התורה שלא הייתה רוחם נוחה מצעד חדש זה. הלימוד ההתחלתי לילדים וילדות, קודם המלחמה הראשונה, לא היה בו סדר של בית ספר. קיימים היו בטלז חדרי לימוד אצל מלמדים פרטיים, אבל בשנת 1920 נוסדו בתי חינוך לילדים ולילדות. אלה בתי החינוך עמדו תחת פיקוח ועד מיוחד, שנבחר ע"י הגרי"ל, וראש הועד היה הגרא"מ בלוך ז"ל - מיסד וראש-הישיבה בטלז-קליבלנד. ובתי החינוך הללו עמדו על רמה גבוהה במדרגת הלימודים וסדרי הלימוד. בבתי חנוך אלה למדו לא רק ילידי העיר טלז אלא גם תלמידים שבאו מהעירות של הסביבה. כל מוסדות החינוך הללו, שהיו קיימים בטלז, היוו רשת שלמה של חנוך תורני כביר. ולא לחנם הייתה טלז המבצר הכי גדול בבל המדינה לחנוך התורני ולחיי התורה. והנקודה המרכזית בכל העבודה המסונפת הזאת הייתה הישיבה. התקופה שבין שתי מלחמות העולם בימי עלומיו יצא שמו כעילוי עצום בתורה, המחונן בתפיסה מהירה ובהבנה עמוקה. ידוע היה בכוחו, כוח הניתוח הדק, ושיעוריו בהלכה הצטיינו בכוח ניתוח זה שעל ידו היה מפרק כל עניין לפרטיו ופרטי פרטיה הוא היה אומר שכוח זה התפתח אצלו מלימודו בס' "חובת הלבבות" לרבנו בחיי ז"ל. ואות הוא זה על עומק עיונו, וכן גם באגדה, בענייני יסודות הדת והאמונה, היה חוקר מעמיק. עמל התורה היה מהות חייו, ולילות כימים היה משים על התורה בלימוד מתמיד ללא הפוגות. רגיל היה לומר ש"אינו יודע איך זה אפשר ללימוד תורה לשמה בשעה שתענוג הלימוד הוא כה גדול". הרצאת שיעוריו מצוינת הייתה בהסברתו הבהירה למרות עומק העניין המדובר. וכה חדה הייתה תפיסתו, שהיה מרגיש בכל הגה שיצא מפי איזה תלמיד בעת המו"מ של השיעור. אם אך הרגיש בו קורטוב של אמת היה מעמיד את התלמיד על האמת שבתורה שזכה אליה. וכמה פעמים לא היה התלמיד עצמו מרגיש כלל באמת שהגיד, לולא הרב ז"ל שהיה מעמידו עליה. ויפה אמרו עליו: |
"רגילים אנו להכיר גדלותו של איש רם המעלה כשכל הנמצא בסביבתו בטל כנגדו, אבל הגאון ר' אברהם יצחק ז"ל מידה אחרת הייתה לו וגדולה מזה הוא לא רק התרומם על כל אשר סביביו אלא הרימם. וסגולה נפלאה הייתה לו, שכששמע מאחד מבני החבורה מלה אחת, אשר בשכלו הדק מצא לפרשה בדרך אמת, לקחה אליו, בארה ופרשה עד אשר הלז הרגיש כי אמנם דבר גדול דבר. ומתוך כך נסמכה דעתו לדעת רבו ויגדל אתו יחדיו" 10.
|
|
אישיותו הקסימה את כל הקרבים אליו ויהי אהוב אצל תלמידיו באהבת בנים לאב. תחת הנהגתו גדלה ופרחה הישיבה עד למאוד. מספר התלמידים גדל לקרוב לארבע מאות - יחד עם תלמידי המכינה. תקופה זו הייתה ראשית תקופת הסער והסופה ליהדות אירופה. גזרות הגרמנים נגד נתיניהם היהודים הלכו הלוך וגבור מיום ליום. והישיבות בליטא התחילו לקלוט תלמידים מאשכנז. קבוצת התלמידים האשכנזים בישיבת טלז מספרה גדול בערך. בשנת 1937 עלה לעשרים ותשעה 11. יחד עם הגאון ר' אברהם יצחק ז"ל שמשו בעבודת הישיבה כרמי"ם: אחיו הגאון ר' אליי מאיר בלוך ז"ל שנתמנה לראש ישיבה בחיי אביו בשנת תרפ"ח (1928), והגאון ר' עזריאל רבינוביץ הי"ד, שנתמנה לראש ישיבה בשנת תרצ"א (1931) למלא מקום אביו הגאון ר' חיים ז"ל. הרב הגאון ר' זלמן בלוך הי"ד שמש כמנהל הרוחני בישיבה, ונתמנה למשרתו זאת בחיי אביו הגרי"ל בשנת 1927. הוא קנה לבב התלמידים בנועם מידותיו ותכונות נפשו העדינות. כמו כן היה גם דומ"ץ בעיר טלז ומפורסם היה ביושר שכלו. וקנה לו שם בהכרעותיו בדיני תורה שבאו לפניו. כל אלה יחד שמשו כמנגנון בעבודת התורה והיראה בישיבה, ותחת השפעתם גדלה ועלתה הישיבה בתקופה זו למרום פסגתה ותהי למרכז התורני הכי גדול בכל מדינת ליטא. ומסביב לישיבה גדלו ופרחו גם יתר המוסדות שהשם "טלז" כלל אותם. יש לציין שבתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה נודעה טלז בעולם גם בגלל עמדתה בענייני הכלל, בבעיות השונות שבחיי האומה. הישיבה לפי אופייה המקיף לא הצטמצמה רק בעבודת הישיבה פנימה, וניכרת הייתה השפעתה בכל חיי הכלל. טלז שימשה מרכז ליהדות החרדית ותהי לתל שכל פיות החרדים פונים אליו. אופיונות בעבודה זו היא העובדא שבטלז נוצרה מחדש העיתונות החרדות למדינת ליטא, העיתון השבועי "אידישער לעבן", האורגן של צעירי אגודת ישראל, יצא לאור ע"י מערכת שבטלז. עיתונות זו הייתה קיימת משנת 1932 עד חורבן ליטא. כמו כן יצא לאור בטלז משנת 1928 עד 1932 מכ"ע חדשי "הנאמן", שהיה מוקדש לספרות חרדית ופובליציסטיקה. שפת העיתון הייתה עברית צחה, ועריכת העיתון הייתה בידי הרב שמואלביץ, שהיה אז ממנהלי בית המדרש למורים.. כלכלת הישיבה קשה היה הדבר לאסוף כספים לישיבה ברוסיא פנימה בגלוי, ולכן הוצרכו השדרי"ם לכסות הדבר במסווים שונים. רגילים היו לכתוב על שטרי הקבלות שהכסף ניתן להם עבור לולבים ואתרוגים ועוד חפצי מצווה, שהמסחר בהם היה מותר. אחרי המלחמה התחילה היהדות האמריקאית לשמש כמקור להחזקת התורה. המלאכות הראשונה מישיבת טלז לאמריקא הורכבה: מהגרח"מ קטץ, שליט"א, ומגיסו הגר"ז בלוך, הי"ד, שהיה המנהל הרוחני בישיבה, ויצאו לאמריקא בשנת 1926. מאז ועד חורבן ליטא נסעו ארבע פעמים לאמריקא. צירי הישיבה בנסיעות אלה היו: הרב אברהם מרדכי וועסלער, הרב אבנר אקליאנסקי, הגרא"י בלוך הי"ד, הגרא"מ בלוך ז"ל, ויבל"ח הרב פנחס מרדכי טייץ, שליט"א, שהנהו כעת רבה של עיר אליזבט, באמריקא. כמו כן יצאה מלאכות לאפריקא הדרומית בשנת 1935 בהרכב של: הגרא"י בלוך הי"ד, וגיסו יבל"ח הגרח"מ קטץ. כן היו נוסעים מזמן לזמן לבקש עזרה באנגליה; בשווייץ, ובגרמניה. וכמובן, שחלק מההספקה נכנסה ממדינת ליטא העניה עצמה. בעירות השונות היו עושים אוסף שנתי, וגבאי הישיבה היו ממונים מבין תושבי העיר. ומזמן לזמן היו יוצאים למפעל יוצא מן הכלל צירים מהישיבה לעירות שונות בליטא. הדז'וינט האמריקאי עזר בתמיכה עבור התלמידים פליטי גרמניה שבישיבה, ובשנת 1937 תרמו לישיבה סך 719.13 5, שעלה לסך 4242.86 ליט בכספי ליטא12. חיי התלמידים בישיבה. התלמידים העניים היו מקבלים תמיכה כספית לתשלום צרכי אש"ל שלהם. זה היה נקרא "חלוקה" והייתה מתחלקת פעמיים בכל "זמן". קיים היה בישיבה ועד הנקרא "ועד בני הנשיבה", שהיה משגיח על כל ענייני התלמידים. גם היה משמש כמתווך בין בני הישיבה והנהלת הישיבה. לועד זה היו נבחרים המעולים והחשובים מבין בני הישיבה: הועד היה נחלק לועד רוחני וועד גשמי. |
|
ועד זה היה בוחר בוועדים שונים כמו: א) ועד המעונות. ענינו היה להשגיח על מקומות האש"ל של. בני הישיבה. בתחילת כל זמן היה הועד עובר בעיר כדי לקבוע סכום שכר הדירה שראוי לשלם עבור כל חדר וחדר במקומות הלינה, ואסור היה לתלמיד להעלות את השער. ב) ועד הבריאות: היה מפקח על בריאות התלמידים, וגדולה הייתה עבודת הועד הזה בהחלמת תלמידים שחלו. הועד היה עומד בקשר עם הרופאים, עם חנויות סמי מרפא, ועם בית החולים שבעיר. ג) גבאי אוצר הספרים, תפקידם היה לפקח על אוצר הספרים הגדול שבישיבה, ולקבוע סדר בהשאלת הספרים לבני הישיבה, ובשעות העיון בחדר אוצר הספרים. ד) גבאים לחלק העליות בביהכ"נ. העליות נחלקו לפי חשיבות דרגתו של התלמיד. קיים היה בישיבה "וועד המערכת" - עבודת הועד הזה הייתה להכין בכתב את השיעורים של ראשי הישיבה, העתקים מהשיעורים היו נמכרים לכל בני הישיבה, כדי שיוכלו לחזור על דברי רבותיהם העמוקים. עבודה זו של הפצת השיעורים בכתב נמשכה גם אחרי פטירתם של הגאונים ר' יוסף ליב בלוך ז"ל ור' חיים רבינוביץ ז"ל. שיעוריהם שבכתב הנם עד היום מאבני היסוד בלימוד התורה בישיבה. קיים היה בישיבה גם גמ"ח, שהיה מלוה כסף לבני הישיבה לפי תקנות מיוחדות. לכל הלוואה היה הלוה צריך למשכן אצל ועד הגמ"ח משכון. אם המשכון לא היה נפדה כעבור זמן קצוב היה נמכר ע"י הגמ"ח. מכירה זו הייתה קיימת בכל שנה ביום תענית עשרה בטבת. שנת הלימודים הייתה מחולקת לשני זמנים: זמן החורף מר"ח מרחשוון יעד ר"ח ניסן; זמן הקיץ מר"ח אייר ועד מוצאי יוה"כ. סדר היום לזמן החורף: לימוד: סדר ראשון - 2:30- 9:30 ואח"כ תפלת מנחה. סדר שני - 8:30-4:00. מוסר: 8:30-9:00, ואח"כ תפלת ערבית. סדר היום לזמן הקיץ: לימוד: סדר ראשון - 2:30- 9:30. סדר שני - 7:45 -4:00, ואח"כ תפלת מנחה. מוסר ; 9:15-9:45 ואח"כ תפלת ערבית. בימים הארוכים: 10:00 - 9:30 ; ואח"כ תפלת ערבית. הוועד להפצת תורה ועד זה שהיה קיים עד חורבן הישיבה, פעל גדולות בועדה החינוך התורני בליטא. הוא יסד ישיבות קטנות בתשע עירות בליטא, והגדולה שבכולן בעיר אוטיאן, ששם למדו כשבעים תלמידים, ושם שמשו תמיד בהנהלת המוסד שני רמי"ם. שנות הלימודים בישיבות הקטנות היו ג"כ מחולקות לשני "זמנים" - זמן החורף, מאחרי חג הסוכות ועד ר"ח ניסן, וזמן הקיץ מר"ח אייר ועד אחרי יוה"כ. בכל "זמן" היה נוסע חבר אחר מבין חברי הועד לעמוד בראש המוסד, פרט לאוטיאן, ששם נסעו תמיד שני חברים. ממוסדות אלה שהקים הועד יצאו כמה תלמידים מעולים לישיבות הגדולות בליטא, וכמובן שמספר גדול מהיוצאים המשיכו לימודיהם בישיבת טלז. הועד הזה נהל גם תעמולה בשנת 1940, לבטל את עצת השלטון שרצה להנהיג את לימודי בתי- הספר העממיים גם בשבת קודש. אילו הצליחו בזה היו גורמים לחלול שבת בכל רחבי ליטא. חברי הועד נסעו לכמה עירות להשפיע נגד גזרה זו. והגזרה לא הייתה. גזרת כפיה, אלא שההורים היו צריכים להסכים לדבר, ועבודת הועד הייתה להשפיע על ההורים שלא לתת הסכמתם, אף שכרוך היה הדבר בקשיים מצד ההורים וסכנה מצד המשפיעים בזה. פרשת החורבן ביום שקדם לעזיבה הוציאו את כל רהיטי הישיבה ואת כל הספרים לבנין ה"מכינה", להמשיך שם את לימוד התורה. בלילה נשאר מנין תלמידים שלמדו "משמר" כל הלילה בישיבה. בבקר השכם בא הגאון ר' אליה מאיר בלוך ז"ל להוציא את ספרי התורה, ואז אמר, שזוהי הפעם השלישית שעלה בגורלו להוציא את ספרי התורה מהישיבה, בפעם הראשונה בעת השריפה הגדולה בטלז בימי אביו זקנו הגר"א גורדון ז"ל, בפעם השניה בעת מלחמת העולם הראשונה, וכעת בפעם השלישית. מקווה הוא לה', אמר, שכשם שעזרו בב' פעמים הראשונות להחזיר שוב את התורה למקומה בנסיבה, כן יעזרהו ה' גם בפעם השלישית להיות מחזיר התורה לישיבה. ואמנם נתקבלה תפילתו, הוא החזיר את התורה למקומה, אבל לא בטלז אלא בקליבלנד שבאמריקה. הוא זכה לייסד שם מחדש את הישיבה הממשיכה במסורת הלימודים של ישיבת טלו. גאון זה שהקים היכל תורה באמריקא (יחד עם גיסו, יבל"ח, הגרח"מ קטץ, שליט"א), הלך לעולמו באמצע עבודתו הפורייה בטבת, תשט"ו. אחרי שהות הישיבה בבניין המכינה לזמן קצר בטלז, אמרה הממשלה שצריכה היא גם לבנין המכינה עבור מקום לינה לתלמידי בית ספר למלאכה שיסדו בטלז אז עברה הישיבה וגלתה לביהכ"נ הנקרא "בית מדרש הגדול" שבעיר, ושם היו עד סוף זמן החורף, ניסן תש"א. אז באו וגזלו גם את בית המדרש באומרם שצריכים הם לבנין עבור מועדון. הכירה הישיבה שא"א לה עוד להחזיק מעמד כחטיבה שלמה ומאורגנת, וחבורה מבני הישיבה נשארה בעיר עד ב' ימים לפני פסח וטכסו עצה איך לקיים את הישיבה. יצאו לתור ולבקש בעירות שונות מקומות קליטה לישיבה. הישיבה נתחלקה אז בין ארבע עיירות, והן: טרישיק הסמוכה לטלז, שידלובה הסמוכה לטבריג, ילוק הסמוכה למוז'יק, ופופילן הסמוכה לשבל. בכל עיירה נתארגן ועד של התלמידים לפקח ולנהל את הסניף. הנהלת הישיבה הנהיגה גם פקוח כללי על כל המוסדות. סניף אחר נשאר בטלז. הגאון ר' אברהם יצחק. בלוך ז"ל, הי"ד, לא נסע לחוץ לעיר, אבל הר"מ לשיעור הראשון הגאון ר' ישראל אורדמן ז"ל, חתנו של הגר"ז בלוך ז"ל מנהלה הרוחני של הישיבה, נסע לסניפים להגיד שם שיעורים בהלכה, והגר"ז בלוך ז"ל, המנהל הרוחני, היה נוסע לסניפים להגדת "שיעורי דעת". בין הבעיות, שתפסו מקום בראש, היו, פקוח נפשות וקדוש שם שמים. הישיבה התקיימה בצורה זו מר"ח אייר עד כ"ה סיון שנת 1941. אז פרצו הגרמנים לליטא, ונחרב הכל. התלמידים נשארו במקומותיהם השונים, רק חבורה אחת של 16 תלמידים ברחו לרוסיא, והשתקעו במושבה ביצ'ווא, ע"נ מלמו בפלך קירוב ע"נ וויטקו. ביום היו עסוקים בעבודה, ובלילה היו עוסקים בתורה בחבורה. חבורה זו התקיימה עד אחר חג הסוכות, ואז הוצרכו להתפזר למקומות אחרים. מחבורה זו מתו שמונה ממחלות ומרעב, ושמונה מהם נצלו ונשארו בחיים. חלק מהם נמצא בארץ ישראל וחלק באמריקה וביניהם, הרב ר' אייזיק אוסבנד, ר"מ, והרב ר' חיים שטיין, מנהל רוחני בישיבת טלז שבקליבלנד. בר"ח תמוז 1941 נכנסו הגרמנים לטלז, וביום ב' תמוז התחילו בעבודת החורבן. בו ביום הוציאו את כל בני העיר למושבה ריין הסמוכה לטלז, שם קבעו מחנה עבודה. וביום המר, כ' תמוז, עוללו טבח נורא. בין הקדושים היה הגאון ר' אברהם יצחק בלוך, ויחד עמו כל חברי הנהלת הישיבה והמכינה וכל הרמי"ם, יחד עם חברי "כולל הרבנים", וכל אנשי העיר, ה' יקום דמם *. שנים מחברי ההנהלה יצאו מליטא ברשיון הממשלה הסוביטית בשנת 1940, והם הרבנים הגאונים ר' אליה מאיר בלוך ז"ל ר"מ בישיבה, ויבל"ח גיסו ר' מרדכי קטץ, שליט"א. מגמת נסיעתם לאמריקה הייתה לשם הצלת הישיבה, ואף שפרטי החורבן והרצח הנורא לא נודעו להם עד שנת 1945, החליטו לייסד ישיבה חדשה באמריקא, וקבעו מקומה בעיר קליבלנד. בשביעי לח' מרחשוון תשי"א (יום הזיכרון של הגאון ר' יוסף ליב בלוך ז"ל) פתחה הישיבה את שעריה, שערי תורה, במספר מצומצם של עשרה תלמידים, שלשה מהם שלמדו בטלז, ליטא, ושבעה אמריקאים. הודות למסירותם הרבה של ראשי הישיבה ובראשם הגאון ר' אליהו מאיר בלוך ז"ל התפתח המוסד, ושם הישיבה נודע בכל רחבי הארץ, ויותר ממאתיים תלמידים שואבים מבאר התורה שחפרו בוני ישיבת טלז בקליבלנד. נספח הישיבה הגדולה והקדושה טלז בת ארבע מחלקות היא, ועל ידה "מכינה" של ארבע מחלקות. מספר התלמידים ביחד הוא: שלש מאות ושמונים ושלושה. ההנהגה וההוראה בישיבה: מנהל ראשי, שלשה ראשי ישיבה, מנהל רוחני, משגיח, מנהל העניינים ומזכיר. מספר התלמידים עפ"י המחלקות: מהלקה הראשונה: שמונים ושישה, (86). מחלקה השניה: שבעים ושמונה, (78). מחלקה השלישית: ששים ושנים, (62). מחלקה הרביעית: ארבעים, (40). ההנהלה וההוראה במכינה: מנהל, משגיח, שלשה רמי"ם ושני מורים ללימודים כלליים. מספר התלמידים עפ"י המחיקות: מחלקה הראשונה: עשרים ושנים, (22). מחלקה השניה: עשרים ושלשה, (23). מחלקה השלישית: עשרים ושבעה, (27). מחלקה הרביעית: ארבעים וחמשה, (45). מלבד זה מתקיים ע"י הישיבה הק' זה כחמש שנים "קבוץ אברכים" להשתלמות עליונה. בית מכון הוא עבור חניכי הישיבה, אלה המעולים והמצוינים המסוגלים להיות רבנים, ראשי ישיבה ומורי הוראה בישראל. מספר חברי "קבוץ האברכים" הוא: ארבעה עשר (14), נשואים ובעלי משפחה המה. |
הערות: 1. עיין ספרו "בית שלמה" בהסכמתו של הגאון ר' אליעזר גורדון ז"ל. 2. עיין ספרו "צבי גאון יעקב" (ריגא, הרפ"ט) בהקדמה. 3. עיין ספרו "פקוח נפש" בהקדמה (וורשא, תרצ"ד). 4. עיין בהקדמה לספרו "תשובות ר' אליעזר" (פיעטרקוב, תרע"ג). 5. הקימה הנ"ל. 6. פרטים מעניינים על אודותיו ב"ספר הזיכרונות" לא. א. פרידמן, ע' 97-104 תל-אביב, תרפ"ו. 7. פרטים על אודותיו יש למצוא בספר היובל שיצא לכבודו בשנת תרצ"ו, בווילנא. 8. סדר זה קיים גם היום בישיבה בטלז-קליבלנד. 9. כל שיעוריו נמצאים בישיבה בטלז-קליבלנד, ומחכים לגואל שיוציאם לאור. 10. מתור דברי אחיו הגרא"מ בלוך ז"ש בהקדמה לספרו "שיעורי רבנו הגר"א מטלז" (טורונטו, תש"א). 11. מתור רשימה רשמית מארכיון של הדז'וינט שהמציא לי בטובו דר. ש. אידלברג. 12. מתוך הארכיון הנ"ל. * כל הפרטים בזה נמסרו לי ע"י הרבנים הגאונים ר' אייזיק אוזבנד,שליט"א ר"מ בישיבה, ור' חיים שטיין שליט"א מנהל רוחני בישיבה. שניהם היו מהחבורה שניצלו מעמק הבכא. |
