גדעון נקש שוכב משותק בבית חולים כשהוא מחובר בניגוד לרצונו למכשירים. אשר במצבו אין להם שום מטרה אחרת מאשר להאריך את חייו ולגרום לו סבל רב ומתמשך. במדינות נאורות בעולם מתמודדים עם הבעיה של אי הארכת החיים בדרך מלאכותית. כך למשל, ביותר מ- 40 מדינות בארה"ב נוהגים חוקים המאפשרים לבני אדם לכתוב צוואה בעודם בחיים, כדעתם צלולה, ולהביע בה את רצונם באשר לאופן הטיפול הרפואי שיינתן להם בנסיבות מסוימות, הכוונה היא לצוואת-חיים. אדם שעורך צוואה כזו זכאי לדרוש מהרופא המטפל שלא לחבר אותו לשום מכשיר החייאה מכל סוג שהוא, או לנתק אותו ממכשיר כזה ב"נסיבות מיוחדות". הכוונה היא למצב שבו החולה נמצא בתרדמת או במחלה סופנית ותוחלת חייו קצרה. במצב כזה, מותר לרופא והוא חייב בכך לפי בקשת החולה, לנתק את החולה ממכשירי ההחייאה או שלא לחברו אליהם, כרצון החולה, זה המצב המשפטי השורר בארה"ב מאז 1976.

בשנה זו חייב בית המשפט העליון בניו ג'רסי את בית החולים שבו אושפזה הנערה אן קווינלנד, לנתק אותה ממכשירי החייאה שאליהם היתה מחוברת עקב פגיעה מוחית. בית משפט קבע שם בראשונה כי קיימת הזכות התחוקתית לפרטיות, כבסיס לניתוק או חיבור מכשירי החייאה לחולה טרמינלי. את ההחלטה על אופן הטיפול משאיר בית המשפט לשיקול דעתם של האפוטרופוס. המשפחה והרופא. בלוויית ביקורת הוועדה האתית של בית החולים. בית המשפט קובע כי "כי אנחנו חושבים שהאינטרס של המדינה בשמירת החיים נחלש וזכות הפרט לפרטיות גוברת, ככל ששיעור החדירה לגוף החולה עולה והאבחנה נחלשת, עד שלבסוף היא מגינה לנקודה שבה זכויות הפרט גוברות על אינטרס המדינה".
בפסק הדין בפרשת אן קווינלנד נפרצה בראשונה חומת השתיקה בכל הנוגע להמתת חסד. למעשה, פסק הדין קובע כי יחסי רופא-חולה אינם עוד בגדר שליטתו הבלעדית ו/או השרירותית של הרופא המטפל. החולה הוא זה שקובע לעצמו את ההמשך או הניתוק מן המכשירים המלאכותיים.

במדינת ישראל אפשר לעגן מבחינה משפטית את זכות הניתוק ממכשירי החייאה מלאכותיים בחוק החוזים ובפקודת הנזיקין. הוראות מסוימות בשני חוקים אלה קובעות במפורש עד כמה רופאים יכולים להתערב ביחסיהם עם החולים. במושגים של דיני חוזים, הסכמה לטיפול רפואי מכל סוג שהוא ניתנת אך ורק לפי רצון החולה. החולה זכאי לכך והרופא חייב לכבד את רצון החולה לסייג את הטיפול הרפואי הניתן לו. חוק החוזים מכיר בסעדים שבית משפט מוסמך להושיט לצד הנפגע עקב הפרת חוזה. אין במתן סעד של ניתוק ממכשירי החייאה מלאכותיים משום רצח או סיוע לרצח או סיוע להתאבדות.
גם מבחינת דיני הנזיקין, נראה כי הרופאים חוסים בהגנה מפני תקיפה כל עוד הטיפול שהם מעניקים לחולה נעשה בהסכמתו המלאה.

מכל האמור לעיל משתמע, כי אפילו בדין המצוי במדינת ישראל, ללא כל צורך בשינוי חקיקה, אפשר להתגבר על סוגיית ההתערבות ברצון החולה ובית המשפט צריך ואף חייב להיות ער לכך. פתרון אחד במישור הפלילי יהיה, אם רופא שינתק חולה ממכשירי החייאה מלאכותיים - יזוכה. הנימוק לזיכוי יכול להתבסס על כך שהרופא לא סטה מנורמה רפואית נורמלית ולפיכך אין לראות במעשהו משום התרשלות שיחויב בגינה.