תצהיר תשובה מטעם המשיב מס' 2

אני, ד"ר חיים גורדון, מנהל בית חולים קפלן ברחובות, לאחר שהוזהרתי כחוק כי עלי לומר את האמת וכי אם לא אעשה כן, אהיה צפוי לעונשים הקבועים כחוק, מבקש שהעתירה למתן צו על תנאי תידחה, והנני מצהיר בזה:

1. קראתי את העתירה שהוגשה לבג"צ 820/87.

2. למיטב ידיעתי העותר מס' 1 אינו סובל מכאבים ובמידה ויסבול מהם ניתן יהיה לשכך את הכאבים בעזרת תרופות.

3. איני חולק על האמור בסעיף 14 לעתירה כי העותר מס' 1 הינו אדון לגופו וכי לאיש זולתו אין זכות לעשות בגופו, ללא הסכמתו.

4. כל הטיפול שהעותר מס' 1 קיבל, לרבות חיבורו למכשירי הנשמה, נעשו בהסכמתו של העותר מס' 1 ובהסכמת אשתו.

5. מתן הצו המבוקש כלפי בעתירה משמעה שעלי יהיה לנקוט בצעדים ולהורות לרופא מרופאי בית החולים קפלן לנקוט בצעדים להריגתו של העותר מס' 1, דבר העומד בסתירה מוחלטת למצפוני, לאתיקה הרפואית ולמיטב ידיעתי מהווה עבירה על פי החוק הנוהג בישראל.

6. עם הסכמתי לעסוק ברפואה בוינה בשנת 1960, נשבעתי את השבועה הרפואית של היפוקראטס שבה נאמר בין השאר: "אסור מכל רע ועוול, לא אמסור סם מוות לשום אדם וגם אם יפציר בי לא איעצנו כזאת".

7. בשבועת הרופא העברי על פי אסף הרופא נאמר, בין השאר: "לא למסוך סך מוות לכל איש ואישה להמית רעהו ולא להגיד בעיקריהם שורש הסך ואף לא למסרנו לכל אדם".

8. בועידה של ההסתדרות הרפואית העולמית שהתכנסה במדריד באוקטובר 1987 הוחלט שסיום מכוון של חייו של חולה, אפילו שהיא לבקשת החולה או קרוביו, נוגדת את האתיקה. העתק מההחלטה נספח לתצהירי זה.

9. על פי אמונתי כאדם וכרופא אין לאיש זכות ליטול חייו של אחר.