היו"ר ק. לוז:

אנו עוברים לוויכוח. רשות הדיבור לחבר-הכנסת בגין, ואחריו לחבר-הכנסת ברקת.

מנחם בגין (גח"ל):

אדוני היושב-ראש. אורחה הגרמני של הממשלה נתפעם, נזדעם, קם ואמר: להווי ידוע, כי הנאנציונל-סוציאליזם הרג מספר גרמנים שאיננו נופל ממספר היהודים שהוא הרג. כל עוד הד"ר אדנאור היה בארצנו, לא מצא לנחוץ לבקש סליחה על הזוועה של הגזירה העקומה הזאת. ובשובו לארצו, אף התפאר בה. אמת יותר מרה מזו: ד"ר אדנאור לא נדרש לבקש סליחה. נהפוך הוא. נעשו ניסונות קדחתיים, בהתלחשויות ובמחיקות, כדי לשכך את זעמו.

אם זהו המצב - תעשה האופוזיציה את אשר לא עשתה הממשלה.

אנו קובעים כי ראש-ממשלת-גרמניה-לשעבר הוסיף את חטא הנאצה על פשע הנאציזם של עמו. אנחנו מדגישים כי מאז הרשה הוא, בעיר שבראשה עמד, להניף את הדגל עם צלב-הקרס, ומאז דגל נוטף-דמים זה נקרע בידי הכוחות שקמו להדביר את המדבירים - עוד לא היה חילול שמם וזכרם של ששת מיליוני היהודים, שהושמדו בידי הגרמנים תחת הנאציונל-סוציאליזם, כחילול הזה שיצא מפיו של אורחכם.

משום כך עלינו להזכיר לד"ר אדנאור עובדות שכפי הנראה הוא העדיף להשכיחן מלבו.

איך, היכן ועל מה נהרגו הגרמנים תחת הנאציונל-סוציאליזם? הם נהרגו במבואות וארשה, בערבות נאביק, בתעלות הולנד, בביצורי ליאז', ברחבי צרפת, עריה והריה, בשמי לונדוון וקובנטרי, בהרי יוון ואייה, ביערות יוגוסלביה, במדבר לוב, בשערי מוסקבה ולנינגראד, בתוככי קייב וחארקוב וסבסטופול, בשדות סטאלינגראד ובתיה המתמוטטים, בחופי אפריקה, בין האוקיינוס האטלנטי לבין האלבה, בין הוולגה לבין האודרה, וגם, באורח בלתי-נמנע, - כדי להוכיח לגרמנים שחלפו לבלי שוב הימים בהם עשו מלחמה בארצות אחרות ובארצם שלהם היא לא תפגע - תחת עיי-המפולת של ברלין והמבורג ופרנקפורט. המיליונים האלה של הגרמנים שנהרגו בכל הארצות האלו, נהרגו לא כדי להתנגד למשטר-הדמים הנאציונל-סוציאליסטי, אלא כדי להשליט אותו, כדי לשעבד עמים ולהשמיד את בניהם.

איך, היכן ועל מה נהרגו ששת מיליוני היהודים? הם הורעבו בגיטאות, הם נורו בפונארי ובבאבי-יאר, הם נשרפו חיים בבתי-הכנסיות, הם חונקו בטרבלינקה, במיידנק ובאושוויץ. ששת מיליוני היהודים נהרגו רק משום שהיו יהודים. אנשים ונשים, זקנים וטף. ומפי אורחה של הממשלה, באוזני שארית הפליטה, חזרה ונשנתה ההשוואה המזוויעה בין צווחי "הייל" לבין קוראי שמע; בין קלגסים ממוגפים השרים "משדם היהודים מן הסכין נוטף", לבין זקנים וילדים ההולכים לקצם ודובבים: אני מאמין באמונה שלמה.

לו כבוד היה לכם, לו על שארית כבודנו הלאומי שמרתם, הייתם חייבים באותו היום לשלוח לאורחכם תמונה אחת בלבד אשר כמותה לא היתה ולא צויירה מאז ברא אלוהים את האדם ומאז האדם יצר את השטן: ילד יהודי קטן, אולי בן שמונה, ומסביבו נשים. אחת מהן בוודאי אמו, ומאחוריהן קלגסים עם מקלעים דרוכים, כולם - הנשים והילד הקטן - עומדים בידים מורמות. והחרדה, חרדת ילד מול מקלעים דרוכים, נראית מעיניו. הקלגסים האלה, אולי גם הם נהרגו. והילד נהרג. ואמו הושמדה. וזוהי ההשוואה. מספר הגרמנים שהנציונל-סוציאליזם הרג הוא כמספר היהודים שנהרגו תחתי!

לא זו בלבד שלא תבעתם מאורחכם בקשת סליחה, מחילה והתנצלות, אלא הוספתם להשתפל לפניו.

ראש הממשלה מחק שני משפטים מנאומו. למה מחקת אותם? אם לא היו נכונים מבחינה אנושית ויהודית - למה הכנסת אותם לנאומך? אם היו נכונים מבחינה אנושית ויהודית - תחת רוגזו של אורח, המשווה יהודים מושמדים עם גרמנים מרצחים, הסכמת למחוק אותם? בשובו למולדתו סיפר ד"ר אדנאור כי ראש ממשלת היהודים ביקש ממנו פגישה ואמר לו: אם רגזת עלי - אל תוסיף עוד לכעוס. זוהי צורה, אולי לא מבוגרת מדי, אך מקובלת, של בקשת סליחה. משנתבקש ד"ר אדנאור לא להוסיף ולכעוס, עשה חסד עמך, מר אשכול הנכבד, הוא אמר: "הכעס אינו קיים לעד". לא תמיד הוא ירגז עליך, על מספר המשפטים שהשמעת על הרצח ועל ההשמדה. לא הוא ביקש ממנך סליחה, אתה ממנו ביקשת כפרה. התנהגות כזו של ראש ממשלה, יש בה השפלה נוראה של כבוד ישראל.

והשפלה כזו היתה כרוכה גם במשא-ומתן שניהלתם במשך שבועות או חודשים עם ממשלת בון, ואף בהסכם הקרוי "כלכלי", עליו חתמכם עתה. על איזה יסוד התחלתם את המשא-ומתן הזה? האם דיברתם על החזרת הגזל? לא ייתכן. כי הרי עשיתם הסכם מילווה בריבית מקוצצת, ומילווה מחזירים. לא ייתכן להחזיר את החזרת הגזל. בחרתם לכם יסוד אחר למשא-ומתן כספי עם ממשלת גרמניה: זה חוב מוסרי. אדרבה, אמור לנו מר אשכול, איזה הוא החוב המוסרי של גרמניה כלפי העם היהודי. הם שדדו מיליארדים מן העם היהודי לפני שהרגו בו. אם המדובר הוא לא בהחזרת גזל אלא בחוב מוסרי, הכוונה היא להשמדה עצמה. אם על יסוד זה אתם מבקשים מילווה מגרמניה, בריבית קטנה, נמוכה מאד, הרי פירוש הדבר שאתם הופכם חוב מוסרי לשלמונים. התיתכן השפלת כבוד ישראל ומוסר בניו, חמורה מזו?

מכל העמדות, שהצהרתם עליהן, נסוגותם. הן לא היו עמדותינו. לבסוף קיבלתם את המילווה הזה. ועתה, אדרבה, אמור לנו, מר אשכול הנכבד: גרמניה כבר מקיימת את החוב המוסרי כלפי העם היהודי ומדינת ישראל? אתם חתמתם עמה על הסכם, היסוד היה, לפי דעתכם, חוב מוסרי. יוצא, גרמניה מקיימת אותו. אדרבה, עלה על במה זו ואמור לעם היהודי אם זה קיום החוב המוסרי של גרמניה.

ברוח זו של הטעיה, של דיבורים מן השפה ולחוץ, שאין להם כיסוי במציאות, של הבטחה והפרתה, של זריעת אופטימיות שאין מתחתה ומאחוריה ולא כלום - אתם גם מנהלים את מדיניות-החוץ שלנו.

לפתע החילונו לשמוע על רוח-מדוח של טשקנט ועל מפנה ביחסם של הערבים לגבי מדינת ישראל. מלים אלו יצאו מפי שר החוץ; לעתים, בשינויי גירסה, מפיו של ראש הממשלה. וחובתי לשאול אתכם: היכן המפנה? במה הוא מתבטא? אנו מקשיבים להצהרותיהם של שליטי ערב, מה הם אומרים, כלום: "יש חלק שדוד של פלשטין ויבוא היום ואנו נשחררו". כולם, אולי מלבד מדינה אחת קטנה, כך מצהירים. שליט מצרים, שהוא בוודאי המסוכן באויבינו, שב ומכריז שהמלחמה עם מדינת ישראל היא בלתי-נמנעת. לאחרונה הוסיף על הכרזה זאת הצהרה, שבאחד הימים עלול הוא לאסור עלינו מלחמת-מנע. כך אנו שומעים מכל בירות ערב.

חובתנו לומר, על פי נסיון דורנו: אדוני ראש הממשלה, חבריה, וחברי הכנסת, אם אויב היהודים מודיע שהוא רוצה לפגוע בהם, להחריבם ולהשמידם - קודם כל, תאמינו לו שבכך הוא רוצה. אין סיבה להיבהל מפני איומיו. נעמוד נגד אויבנו. אבל יתייחס כל אחד ברצינות להודעות אלה, אחרת נתחייב בנפשנו.

בדור הזה הושמעו איומים בתנאים אחרים מאלה. לא היה יחס רציני אליהם, - עלינו להודות - לא רק מצד העולם הגדול, גם מצד חלק של עמנו. מספיקה אזהרה זו. מתוך ראיית התנאים השונים - אנו במולדתנו, במדינתנו, לא בגטו, לא ישמידונו, - התייחסו ברצינות לעצם הרצון של אויבינו לפגוע בנו. וכאשר הדברים האלה יוצאים מפי אויבינו, מה אתם אומרים?

שר-העבודה י. אלון:

יש לך ספק במידת יחסה הרציני של הממשלה?

מנחם בגין (גח"ל):

עכשיו אנחנו מדברים על המדיניות, אבל עוד מעט אשיב על שאלתך בדיוק.

שר-העבודה י. אלון:

תגיד לכנסת כולה ולממשלה.

מנחם בגין (גח"ל):

אינני מוציא אותך מהכלל; עוד מעט אשיב על שאלתך.

בעצם הימים בהם אויבינו כך מדברים עמנו וכלפינו, אתם מדברים על רוח טשקנט ועל מפנה לחיוב ביחסם של אויבינו, של העולם הערבי אל מדינת ישראל. הראייה הסובייקטיבית שלכם כלל אינה קובעת פה.

אתם אומרים לעולם הגדול: האיומים האלה אינם רציניים, יש מפנה חיובי, המצב טוב יותר מכפי שהיה לפני כן באזור. אך לפני חצי שעה שמענו הודעה כזאת מפיו של מר אשכול.

זו הסכנה, זו האשליה שאתם זורים בניגוד למציאות. זוהי הטעיה, במקום להגביר את ערנות העולם ואת ערנות עמנו, אתם מרדימים אותה. אויבינו בשלהם - מצב מלחמה, מלחמה בלתי-נמנעת, מלחמת מנע, וראשי המדיניות הישראלית הרשמית אומרים: מפנה לחיוב, רוח טשקנט, המצב טוב יותר.
אנחנו חייבים להזהיר אתכם מפני יצירת אשליות כאלה דווקא בעולם הגדול.

המדובר אינו רק בהצהרות של אויבינו. בתקופה האחרונה החל שפך דם בממדים מחרידים בתוך מדינת ישראל. אני לא הייתי אומר, אדוני ראש הממשלה, כי אלו רק "כמה התפרצויות של טרוריסטים ערביים". אני חושב שיש בהודעה כזאת מידה רבה של קלות-דעת. אלה לא "כמה התפרצויות". זוהי שיטה. זוהי החלטה מדינית. לא ייתכן שהדברים האלה יהיו בבחינת מקרה. לא ייתכן לקשור אותם במה שאתה קראת אתמול - שוב מתוך חוסר שיקול ותבונה - "שכירי חרב". המעטת שוב באוזני העולם את רצינות תוקפנות הדמים של אויבינו ממזרח, מצפון וגם מדרום.

אורי אבנרי (העולם הזה - כוח חדש):

למה לנו לעשות תעמולה ל"אל-פתח", שהיא קבוצה קטנה? למה להפוך אותה לגורם במרחב?

מנחם בגין (גח"ל):

אני מצטער שיהיה עלי להשיב בחריפות מסויימת לקריאת ביניים זו: כאשר אנחנו מובילים לקרב חיילים ואזרחים עבריים, אל נא תדבר אתנו על קבוצה קטנה של "אל-פתח". העם הזה עורקיו יבשים מדם. אין לך דבר נורא יותר מאשר תוספת תשפוכת דמים משארית הפליטה הזאת. אדם אחד אשר נהרג בידי אויבינו, צריך להחריד אותנו. ודאי אנחנו חייבים לדעת את דרכנו, אסור לנו לאבד עשתונותינו, אבל לדבר על קבוצה קטנה של "אל-פתח", כאשר באים אנשים אלה - והם רק החלו, חס ושלום - והורגים בנו, שמים מוקשים בכפר גלעדי, שלו היו מתפוצצים, כפי ששמענו מפי מומחים צבאיים, אולי עשרות אנשים ונשים היו נפגעים. ואתם רוצים, ראש הממשלה, מצד אחד, ואתה מהעבר השני, ליצור רושם שבעצם ממה יש פה להתרשם? לא טוב!

אורי אבנרי (העולם הזה - כוח חדש):

מי כמוך יודע, חבר-הכנסת בגין, שכל ארגון של מעטים המפעיל אמצעי אלימות, מייחל לכך שיבוא תגמול נגד האוכלוסיה הבלתי-לוחמת, כדי ליצור אווירה מתאימה?

מנחם בגין (גח"ל):

מתחת לכבודי להשיב לך, בגלל הרישה של קריאת-הביניים. מי כמוני יודע. מי כמונו יודע. אנחנו לחמנו למען הצלת עמנו, למען גאולתנו; אנחנו לחמנו למען יצירת מצב שבו שום קלגס לא יוכל להרים יד על ילד יהודי. כולנו היינו מוכנים לתת נפשנו, יצאנו לקרב פנים אל פנים מול צבא אימפריאליסטי אדיר, עשינו כל מה שניתן לעשות מתוך סיכון חיילי המחתרת על מנת לא לפגוע בשום אשה ובשום ילד, ללא הבדל אם הם יהודים, ערביים או בריטיים, ואתה מתחיל את שאלתך ב"מי כמוך יודע". גם זה חילול השם, והרשני להמשיך את דברי.

אורי אבנרי (העולם הזה - כוח חדש):

לא עשיתי שום השוואה.

מנחם בגין (גח"ל):

אז אין מה לשאול.

זוהי החלטה מדינית של אויבינו לפתוח או לחדש את מלחמת הגרילה נגד מדינתנו, ואתם מדברים עוד פעם על מפנה לטובה.

לצד שפך הדם יש הכנות. אני חושב שמבחינה מסויימת המצב כלפי ישראל, במזרח התיכון, דווקא הורע. אם צבאנו מתחזק, תמיד תהיה על כך שמחה בלב. לעולם לא נקרא להיבהל מפני האויבים, לא, נעמוד נגדם, ויש לנו צבא מופלא. אבל איך מתעלם ראש הממשלה בימים כאלה ממפנה כזה כלפי מדינת ישראל ועתידה, על רקע של מירוץ הזיון באזור הזה? השתא חל מפנה.

הערבים מתחלקים עתה לשני מחנות: יש מחנה אחד שמוסקבה נותנת לו נשק, ויש מחנה שני שוושינגטון החלה לתת לו נשק. יש כיום, מבחינת מירוץ הזיון, ערבים הנתמכים על ידי ברית המועצות וערבים הנתמכים על ידי אמריקה, מצד שני, אמריקה מוסיפה לתת סיוע כלכלי, הנהפך בעקיפין ליכולת לרכוש נשק קטלני נוסף גם לאותו מחנה אשר רוסיה מספקת לו נשק בממדים עצומים.

מה יהיה בסופו של מירוץ כזה מבחינת מדינת ישראל? חובה עלינו להציג את השאלה הזאת. אנחנו מדינה קטנה. יש תמיד איזו נקודת רוויה מבחינת כושר הקיבול. שתי המעצמות האדירות ביותר חילקו ביניהן את העולם הערבי מבחינת אספקת נשק, ואנחנו נקראים להשלים עם העובדה שמדינת ישראל מקבלת מאמריקה כמות מסויימת של נשק. ודאי שזה דבר חיובי מאד ועלינו כן להעריכו, עלינו להיות אסירי-תודה לכל עם המיטיב עמנו, אבל שאנחנו נשלים עם כך שכמות מסויימת של נשק, הניתנת על ידי אמריקה למדינת ישראל, תהיה מאוזנת עם כמות הנשק שאמריקה נותנת לממלכה הקרויה ירדן בלבד! זהו המצב כפי ששמענו היום ממר אשכול. אבל הן בנוסף על איזון זה, כביכול, מתפתח המירוץ בין שתי המעצמות לגבי שני המחנות הערביים.

יד יהודית הנותנת הסכמה להתפתחות כזאת מסכנת את עתידנו. ושוב - לא מבחינת קיומנו, אלא מבחינת תשפוכת הדמים האיומה העלולה לבוא באחד הימים. ואני מאשים את הממשלה, שהיא למעשה נתנה יד באמריקה להתפתחות זו. איזון הכוחות במזרח התיכון לא ייתכן שיתפרש כאיזון אספקת הנשק בין מחנה ערבי אחד לבין מחנה ערבי שני, כי ביניהם אנחנו נמצאים. ביום פקודה זו חובתנו לומר לעולם: שניהם עלולים לצאת נגדנו. ובמטוסים על-קוליים אפשר להגיע בזמן קצר מאד למרחק רב מאד. איזון הכוחות במזרח התיכון לא ייתכן שיתפרש כאיזון בין מדינת ישראל לבין אויב אחד. לא ייתכן כי אלה יהיו הפירושים, ושאנחנו בשם מדינת ישראל נסכים להם.

דוד הכהן (המערך):

מתי הסכמנו?

מנחם בגין (גח"ל):

אנחנו מזהירים מפני ההתפתחות. אך זה ענין של יום או של חודש, אבל הרי ההתפתחות הזאת נראית לעין - למי שיש עין צופה ומביטה. לאחר שאמריקה סיפקה נשק למדינות ערביות מסויימות, הגבירה רוסיה את אספקת הנשק למדינות ערביות אחרות, וכך חוזר חלילה. בתנאים כאלה אתם מרגיעים אותנו ואת העולם כולו שאנחנו נשמור על איזון הכוחות. אשליה חמורה מאד. אל תלכו בדרך זו, כי גם בכך אתם מסכנים את בטחונה של ישראל.

גברתי היושבת-ראש. כפי שראינו בסקירה זו, הרי הממשלה אשר נתכוננה לפני מספר חודשים בלבד, השפילה את כבודנו הלאומי, פגעה במוסר בנינו, מזלזלת במציאות, יוצרת אשליה, מתעלמת מעובדות, מנהלת מדיניות-חוץ מוטעית ביסודה. ומה כלפי פנים? - הבטחתם יציבות. אדרבה, שאלו רבים, גם מבין תומכיכם, האם אין הם מרגישים בימים אלה ערעור של כל יציבות במידה גדולה יותר מאשר באיזו שהיא תקופה אחרת? בצער אני מדבר על כך. רבים שואלים: מה יילד יום? בעל מפעל ומועסק בו, מורה וסוחר, אנשים מכל השכבות, כך שואלים. דמנו נשפך - מבחוץ; ערעור כל היסודות - מבית. הפרסטיז'ה של הממשלה יורדת. היא טובעת במפרץ חיפה, גם בנמל אשדוד, גם בדימונה, גם בעיר אשדוד, גם בקרית-שמונה. משיורדת הפרסטיז'ה - עולה האלה. אין זה מקרה שבתקופה האחרונה הזאת רב השימוש באלה יותר מאשר במשך שנים רבות. אנחנו רוצים שהמשטרה בישראל תהיה אהודה על הציבור. אנחנו איננו רוצים שהיא תשתמש באלימות ושתהיה התקוממות ציבורית נגדה. אבל כשאין פרסטיז'ה מוסרית לממשלה, כשהיא חלשה בהשפעתה, הרי מדי פעם בפעם פורצת אלימות ומתרוממת האלה, בעוד תמיד קיווינו שלא יהיה מקום להנפתה במדינת ישראל.

לא יציבות הבאתם לנו, אדוני ראש-הממשלה, וחברי הממשלה, אלא את ההיפך ממנה - ערעור יסודות קיומנו. אמנם אומר לך, מר אשכול הנכבד, על סף צאתך לביקור בחוץ-לארץ, מבחינה לאומית וממלכתית: צאתך לשלום, ביקורך להצלחה ושובך לשלום. ואם מי שהמליץ עליך בשעתו, במפלגתו לשעבר, טען כי אינך ראוי להיות ראש ממשלה, - זוהי פסילה; ואנחנו לא נעסוק בה. אבל בשם האופוזיציה הראשית, מתוך הכרת חובתנו האזרחית, אנחנו נאמר: מר אשכול הנכבד, המציאות הוכיחה שאתה וממשלתך אינכם מסוגלים לנהל את עניני המדינה.