אחת-עשרה משפחות בישראל, שנוספו על מאות משפחות מיותמות, שכולות, שואלות - ואין משיב. המקום ינחמן; דברי הנחמה שלנו שוא יהיו. אולם כל משפחה בישראל שואלת בימים אלה שאלות קשות כמוות, איומות כיתמות, נוראות כשכול: עד מתי? עד מתי, אדוני ראש-הממשלה, יישפך דמנו? עד מתי, אדוני שר-הביטחון, יירצחו ילדינו? עד מתי, כבוד הממשלה, ייטבחו אחינו?

יש מלחמה!

בבואנו לשמש פה לזעקה החרישית הזאת הפורצת מכל לב יהודי, אין אנו כרגיל נענים, אלא, בהתאם למסורת הגלותית, אנו נשאלים: ומה אתם מציעים - מלחמה? אין אמת ואין כנות בשאלה הזאת. איש לא צריך ואיש לא יכול להציע מלחמה אם היא קיימת, מתנהלת, משתוללת, לא נפסקת, גוברת והולכת.

עליכם להבחין, למען הכנות ובשם האמת, בין מלחמת דמים מתמדת הקרויה בלע"ז :"גרילה" לבין מלחמת חזית גלויה כללית. כל איש צבא, עברי או זר, יאמר לכם, כי דווקא במאה העשרים, על אף שתי מלחמות עולמיות, הגרילה היא שיטת המלחמה המסוכנת ביותר והקשה ביותר להתגברות. על כן עליכם להשיב לשאלה, לא אם לעשות מלחמה, אלא איך להפסיק את המלחמה, כיצד לשים קץ לשפיכות הדמים.

במלחמה נשים קץ לשפיכות דם

אם תשאלונו, אם מותר לשים קץ לשפיכות הדם העברי והערבי כאחד על ידי מלחמה, על ידי מלחמת חזית גלויה וכללית, נאמר: הן, מותר. האנושות שהתנסתה במשך דורות, וביחוד בדור האחרון, בהונאת הבריות על-ידי התוקפנים, בדיכוי, בשעבוד, נטשה מזמן את הכזב של הפאציפיזם המזוייף הממיט עליה אסון אחרי אסון; האנושות למדה להבחין בין מלחמת אספארטקוס לבין מלחמת קריסוס, בין מלחמת צדק לבין מלחמת עוול. אילו היינו יוזמים, בהתקפת נגד, מלחמת חזית גלויה, לא היינו עושים מלחמת עוול אלא מלחמת צדק, לא היתה זו מלחמה למען שפיכות דמים אלא כדי לשים לה קץ; לא היתה זו למען כיבוש אדמת זרים, אלא למען שחרור אדמתנו, מכורתנו, לא היתה זו מלחמה למען מלחמה, אלא למען השכנת השלום. אולם אנו מאמינים, כי, כדי לשים קץ למלחמת הדמים המשתוללת, אין הכרח במלחמה כללית לפי יזמת ישראל. יש מדיניות אחרת מזו המתנהלת על-ידיכם. אין לי זמן לפרטה; על כן אכנה בהגדרה כללית: מבצעי הגשמה בשעות כושר. אז אתם תגידו: ומי לידנו יתקע, שכתוצאה ממבצע הגשמה, שאנו נבצעו בשעה שבה אנו נבחר, במקום שאנו נקבע אותו - לא תפרוץ מלחמה כללית לפי יזמת הערבים? על כך בכנות ולמען האמת נאמר: סיכון כזה קיים. אך האמת השלמה היא, כי אין הכרח בזה. כאשר ביצענו את מבצע "עין", פתחנו בהתקפת-נגד בחזית אחת, וכל שאר החזיתות הערביות שקטו. זהו ענין של שעת כושר, של רכישת בעלי ברית, של הכשרת דעת הקהל, של עשיה מתוך שיקול ותבונה.

בכל מעשה יש סיכון

ודאי שישנו סיכון, בכל מעשה ישנו סיכון. האם אין סיכון בחוסר המעש שלכם? הברירה למדיניות שאנו מציעים לכם היא אחת: מלחמת דמים בלתי-פוסקת, כפי שאחד מכם כבר אמר, אולי לשנות דור, ובסופה - מלחמת חזית כללית לפי יזמת הערבים, ובשעה שהם ימצאוה לנכונה וכשרה מבחינתם. זוהי הפרספקטיבה שאתם נותנים לדורנו, לילדינו. אולי מישהו שוב יטען את הטענה - ידאג העתיד לעתיד. האם לא נבגוד בשליחותנו? האם לא הוטל על הדור ששחרר חלק מהמולדת, והקים את עצמאותנו - למסור לילדיו מדינה ללא "סיכוי" של טבח והשמדה?

אולם אתם אינכם מקבלים את המדיניות הזאת, אתם דוחים אותה, יש לכם בשבילה מלות גנאי ולא ביטויי הבנה. אם כן הדבר - עליכם ורק עליכם להשיב על השאלה: עד מתי יישפך דמנו? אל תשאלונו - מותר לי לאמר, אל תעיזו לשאול אותנו: מה לעשות? בידיכם הצבא, לא בידינו; בידיכם ההכרעה הפוליטית, לא בידינו. עד מתי אפוא יישפך דמנו? מה הדרך, מה אמצעי בטחון? ליווי? שנת 1936, 1938? הרי אז פניתם אל השלטון הנכרי, בפרוע ערב פרעות בישראל, ואמרתם לו בהאי לישנא: או שאתם תתנו לנו בטחון חיים, או שתודו שאין אתם מסוגלים לשמור על השלום בארץ הזאת. כלום אין לאזרחי ישראל אותה הזכות לפנות אל הממשלה העברית ולאמר לה: או שתשכינו שלום, תשימו קץ לשפיכות הדמים, או - תודו בפני עם ועדה שאין אתם מסוגלים לעשות זאת. אמצעי בטחון, ליווי מכוניות? - "הרוצחים ירצחו, העולים יעלו, הבונים יבנו"? בשביל כך הקימונו מדינה, שפכנו את דמנו, אלפי בנינו נפלו - כדי שיהודים ייהרגו במולדתם, במדינתם, ואתם תנחמונו, כי אלה שנטבחו במעלה העקרבים אינם האחרונים? "עוד ייהרגו; תמיד נהרגו יהודים בארץ ישראל"!

משטר שביתת הנשק

התשובה בידיכם. מדיניותכם הביאה, אדוני ראש-הממשלה, לשפיכות הדמים. אין זו חכמה לאחר המעשה. הזהרנוכם למן שנת 1949, מן היום בו חתמתם על שביתת הנשק, שמשטר זה הקרוי בפיכם "משטר שביתת נשק" יביא לשפיכות דמים; הדברים כתובים בפרוטוקולים; תוכלו לקרוא בהם. עליכם אפוא לתת את התשובה - היישפך עוד דמנו או נחייה כאנשים חופשיים במדינתנו, ונוכל לנוע בדרכים לפי בחירתנו, ונשלח את ילדינו צפונה ונגבה ולא נחרד פן אחד מהם לא ישוב?

אולם אפילו במסגרת המדיניות הרת האסונות שלכם, יש לי בשבילכם מספר שאלות, מספר דרישות.

הקומנדר אצ'יסון נמנע מהצבעה בוועדת שביתת הנשק הישראלית-ירדנית; הוא לא רק שלא זיהה את הרוצחים, הוא לא דחה את ההשערה שאנו ביצענו במעלה העקרבים אוטופוגרום, שאנו במו ידינו רצחנו את אחינו וילדינו; הוא לא קיבל את ההשערה הזאת, אבל הוא גם לא דחה אותה. היש התעללות יותר נוראה בזכר חללינו, בעמנו, ברגשותנו? אנו דורשים שתתנו תוך עשרים וארבע שעות צו שילוח לקומנדור אצ'יסון.

אבל הבעיה היא לא רק של ועדות שביתת הנשק שאחת מהן עזבתם; אינני בטוח עדיין אם נטשתם אותה. אבל אם אתם עוזבים ועדת שביתת נשק אחת ונשארים בוועדות שביתת נשק אחרות, משתמע שהאחרות הן בסדר, הן אינן מגלות לדבריכם "אזלת יד".

אנו מציעים לכם, במסגרת המדיניות שלכם, לנטוש את ועדות שביתות הנשק, לבקש את מפקחי האו"ם לעזוב את מדינתנו איש איש לארצו או לשוב לרשותו של המזכיר הכללי של האו"ם, ביחוד שרבים מהמפקחים האלה - לפי אינפורמאציה מהימנה שקיבלתי - עוסקים לאו דוקא בטשטוש עקבות הרוצחים בעזרת כלבי גישוש וגששים שהסכמתם להביאם למעלה העקרבים מטעם הממשלה האחראית לרצח - הם עוסקים גם, רבים מהם, בהברחת זהב ממדינות ערב למדינת ישראל וחוזר חלילה. זוהי אינפורמאציה מהימנה, ועלי להביאה לידיעת עמי. לא הייתי מרשה לעצמי להשמיע זאת, אלמלא הייתי בטוח כי כנים הדברים.

מנגנון הפיקוח של האו"ם

יש להשתחרר אחת לתמיד ממנגנון הפיקוח של האו"ם, ומעל לכל אולי דרישה זו חלה על הגנרל הדני בניקה. יש לנו אהדה עמוקה לעם אמיץ-הרוח ואציל-הנפש הדני, לעולם לא נשכח לו את אשר עשה למען אחינו בימי שלטון יליד השטן בארצם. דווקא למען הידידות בין העם הדני לבין עם ישראל חייב הגנרל בניקה ללכת.

בקשר עם דרישה זו הריני מביא לידיעת הבית תוכן מברק שעכשיו הגיעני מעורכו של עתון "ידיעות אחרונות"; עורך העתון זה ד"ר הרצל רוזנבלום, ביקש לפרסם היום בעתונו מאמר ובו דרישה שהגנרל בניקה יעזוב את מדינתו, והצנזורה הצבאית פסלה את המאמר הזה. התתיימרו לדמוקרטיה? האם הוא גילה סוד צבאי? האם זה ענין "בטחוני"? האם זה בניגוד לאינטרס של עמנו, שתישמע דרישה שהגנרל בניקה יילך? ואתם הפעלתם את הצנזורה הצבאית כדי לפסול מאמר כזה, אבירי הדמוקרטיה בישראל!

שלישית, הלא תגיבו על הרצח במעלה העקרבים, כנים יהיו כל דברינו! אנו אומרים לכם, כי מעשה תגובה, ככל מעשי התגובה מהתקופה של 1936/38 ומהשנים האחרונות, לא ימנעו התקפות רצח של הערבים, וגרילה היא מלחמה מדינית באמצעי לחימה מיוחדים. אולם חוסר מעשי תגובה - יחציפם, יגביר את התקפותיהם, ירבה שפיכות דמנו, ואם לא תגיבו ולא תשיבו, דמנו יהיה באמת הפקר.

אתם טענתם בוועדת שביתת הנשק, כי תוצאות הדיונים בה מוכיחות שהגורמים התוקפניים והפושעים במדינות ערב יכולים לבצע זממם ללא סיכון. איזו רצינות בהודעה ממשלתית, איזו ילדותיות בהודעה רשמית! הגינוי הוא הסיכון? ולו היתה ועדת שביתת-הנשק מגנה אותם, האם היה זה מטיל אימה על התוקפנים הערבים? אך בהודעה ילדותית זו צפונה אמת רבה. אם הערבים יידעו שהם אינם מסכנים דבר, בודאי שיגבירו את התקפותיהם. ועל כן, היזהרו מפני חוסר תגובה על הטבח של אחד-עשר אנשים, נשים וילדים.

אולם הבעיה היסודית היא אחת: תהיה או לא תהיה שפיכות-דמים בישראל, יסעו אזרחינו חפשיים בדרכים, ישובו ילדינו לבתיהם, או יהיו מוטלים בצדי הדרכים ונורידם פעם בשבוע, פעם ביומים או פעם בחודש אלי-קבר. על כן, בשם אלוהים, שימו קץ לשפיכות-הדמים או לכו!